מבזקי מס

24/07/2015: הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן; פסיקה חדשה: מיסוי אופציות נסחרות בידי חברה שנותנת שירותי ניהול; פיצוי בגין נזק עקיף

הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן
ביום 22.10.2014 אימצה ממשלת ישראל את המלצות הוועדה לצמצום השימוש במזומן שמונתה בידי ראש הממשלה במטרה לבחון את הבעיות הנובעות משימוש במזומן ובאמצעי תשלום למוכ"ז אחרים, וכן בשקים סחירים, ולגבש מתווה פעולה לצמצום השימוש באמצעים אלה כאמצעי תשלום במשק הישראלי מתוך רצון לצמצום תופעת הכלכלה השחורה בישראל.
אתמול פורסמה הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ה–2015 (קישור להצעת החוק).
הצעת החוק כוללת שני מישורים עיקריים: המישור האחד עניינו בקביעת איסורים ומגבלות על תשלום במזומן; ואילו עניינו של המישור השני בקביעת הֶסדרים המבטיחים הימצאותם וזמינותם של אמצעי תשלום חלופיים, שיהיו שקוּלים מבּחינת השימוש והמחיר לאמצעי התשלום שאת השימוש בהם מוצע להגביל.
 
פסק-הדין בעניין פרי יעקב שירותי ניהול בע"מ
במבזקים מיום 7.7.2015 ו-15.7.2015 דיווחנו אודות פרסום פסקי-הדין בעניין שטרקמן (קישור לפסק-הדין) ובעניין קרן (קישור לפסק-הדין), שעניינן במיסוי אופציות.
פסק-דין נוסף בנושא זה ניתן לאחרונה על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין פרי יעקב שירותי ניהול בע"מ (קישור לפסק-הדין).
באותו מקרה, נכרת הסכם בין המערערת, חברה פרטית בבעלות מר יעקב פרי ("מר פרי") ורעייתו, לבין ליפמן הנדסה אלקטרונית בע"מ ("ליפמן"), לפיו ישולמו למערערת דמי ניהול חודשיים בסך 40,000 ש"ח ובנוסף תוקצינה לה 120,000 אופציות ("האופציות") לרכישת מניות ליפמן, וזאת בתמורה לשירותי ניהול שאמורה הייתה המערערת לספֵּק לליפמן באמצעות מר פרי. ביום 10.6.2004 פוצלו מניות ליפמן, ובהתאם זכאית הייתה המערערת לרכוֹש 240,000 מניות של ליפמן מכוח האופציות שקיבלה.
ביום 17.11.2004 מימשה המערערת חֵלק מהאופציות ורכשה 150,000 מניות תמורת כ-5 מיליון ש"ח, ובאותו היום מכרה המערערת את המניות שרכשה תמורת כ-16 מיליון ש"ח.
גם בשנים 2005 ו-2006 מימשה המערערת אופציות למניות אותן מכרה בבורסה.
המערערת דיוְוחה על הרווח ממכירת המניות כרווח הון החייב במס בשיעור 25%.
המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 1), לעומת זאת, קבע, לאחַר שנטש את הנימוקים שפורטו בנימוקי השומה וזאת לאור מידע מעודכן שהובא לידיעתו לאחַר גיבוש ההסדר הדיוני בתיק (וראו לעניין זה את התיאור בעמודים 2–3 לפסק-הדין), כי מדובר בהכנסה החייבת במס חברות בהתאם להוראות סעיף 3(ט) לפקודה.*
* יושם אל לב, כי המשיב לא תקף (למִצער במסגרת שנות-המס מושא הערעור) את עצם מתן השירותים לליפמן באמצעות המערערת, למרות שמדובר ב"חברת ארנק".
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור.
השופט אלטוביה קבע, כי המערערת לא שימשה כנושא משרה בליפמן, שכּן היה זה מר פרי ששימש באופן אישי כיו"ר הדירקטוריון; וכי אין לראות במערערת, לאור האמור, בגֶדר "עובד" כהגדרת מונח בזה בסעיף 102 לפקודה, וממילא אין להחיל עליה את הוראות סעיף 102 אלא את הוראות סעיף 3(ט)(ב) לפיהן הרווח שנצמח למערערת ממימוש המניות שקיבלה במסגרת האופציות מהווה הכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודה.
השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי אין לקבל את טענת המערערת לפיה מדובר באופציות סחירות. שכּן, ההבחנה שבוצעה בעניין יאיר דר (ע"א 7034/99) בין אופציות סחירות שהוענקו לעובד (עליהן חלות הוראות סעיף 2(2) לפקודה) לבין אופציות בלתי-סחירות שהוענקו לעובד (עליהן חלות הוראות סעיף 3(ט)(1)(א) לפקודה), בעוד שבמקרה דנא נמצא שהמערערת לא הייתה בגֶדר עובד של ליפמן, וממילא אין צורך בהבחנה בין אופציה סחירה לבין אופציה שאינה סחירה: "זאת גם זאת, יבואו בגדרו של סעיף 3(ט)(1)(ב) לפקודה, העוסק במימוש זכות לרכישת נכס על ידי מי שאינו עובד".
 
פסק-הדין בעניין כתר אחזקות בע"מ
עניינו של פסק-הדין בגובה הפיצויים להם זכאית המערערת בגין נזק עקיף שנגרם לה כתוצאה ממלחמת הלבנון השנייה, במהלכה אחד ממתקניה של כרמל אולפינים בע"מ – שהינה ספקית חשובה של המערערת – ניזוק מפגיעה ישירה של טיל ונגרם שיבוש באספקת חומרי גלם למערערת.
במקור, הגישה המערערת תביעת פיצויים כ"ניזוק" רגיל במסלול המחזורים הרגיל על בסיס הירידה במחזור אוגוסט 2006 בהשוואה לאוגוסט 2005, וקיבלה מן המשיב, מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, את מלוא הפיצוי האפשרי בהתחשב בתקרה הקבועה למסלול המחזורים הרגיל (3,000,000 ש"ח).
לאחר מכן, המערערת תיקנה את תביעתה וטענה לפיצויים כ"ניזוק מיוחד" במסלול המחזורים המורחב, כך שיתרת הפיצויים שהגיעה לה, לטענתה, עמדה על כ-3.9 מיליון ש"ח.
המשיב דחה את התביעה המתוקנת והעניין הגיעה לועדת-הערר, שקבעה, כי המערערת אינה "ניזוק מיוחד" וכתוצאה מכך היא אינה זכאית להינות ממסלול המחזורים המורחב.
על החלטה זו של ועדת-הערר הגישה המערערת לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, שנשמע על-ידי השופט א' אורנשטיין. השופט אורנשטיין קבע, כי המערערת היא אכן "ניזוק מיוחד" והחזיר את התיק לועדת הערר "על מנת לקבוע את הפיצוי לו זכאית המערערת, וכמתחייב מפסק הדין".
ביום 19.12.2013 נתנה ועדת-הערר החלטה בהליך השני, הפעם מתוך נקודת מוצא, המתחייבת מפסק-הדין של השופט אורנשטיין, כי המערערת היא בחזקת ניזוק מיוחד. הוועדה קבעה, כי המערערת לא הוכיחה כי הפגיעה הכלכלית בה כתוצאה משיבוש אספקת חומר הגלם הייתה גבוהה מ-10%, ובהתאם קיבלה את תחשיב הפיצויים שהוגש על-ידי המשיב ופָּסקה פיצויים בסך 392,250 ש"ח.
המערערת לא השלימה עם החלטתה השנייה של הוועדה והגישה ערעור נוסף לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, שנשמע על-ידי השופט ה' קירש.
לאחר ניתוח מקיף של המסגרת הנורמטיבית לתשלום פיצויים שבתקנות מס רכוש ויישומו לנסיבות הערעור, קבע השופט קירש, כי על המשיב לשלם למערערת פיצויים נוספים (מֵעבר לסכום של 3,000,000 ש"ח שכבר שולם) בסך 1,212,055 ש"ח (במונחי קרן) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.