פורסמו שני פסקי-דין חדשים:
פסק-הדין בעניין גליה אשואל (קישור לפסה"ד)
העוררת ובעלה המנוח רכשו בשנות הששים של המאה הקודמת מקרקעין בשטח 1,500 מ"ר בראש העין. על שליש מהחלקה נבנה ביתה של העוררת.
בשנת 2007 חלה המנוח ועל ערש דווי ציווה על אשתו (העוררת) ובנו למכור 1,000 מ"ר משטח החלקה ולהעביר את התמורה מהמכירה לעמותה על-מנת שזו תשלים בנייה של בית כנסת.
בחודש פברואר 2009 מכרה העוררת 1,000 מ"ר משטח החלקה תמורת 950,000 ש"ח לצד שלישי, כאשר בהסכם המכירה צוין כי התמורה תימסר להשלמת בית הכנסת.
המשיב חייב את העוררת בתשלום מס שבח, והשגת העוררת על כך נדחתה בחודש נובמבר 2010.
בחודש מאי 2012, כמו גם בחודש נובמבר 2012, פנתה העוררת למחלקת המלכ"רים ברשות המיסים בבקשה לקבל פטוֹר ממס שבח, בטענה, כי כספי התמורה ממכירת חֵלק החלקה ניתנו לבניית בית כנסת המשַמש את הציבור. פניות אלו נדחו. במקביל, הגישה העוררת ערר.
השופט בדימוס מ' רביד דחה את הערר על הסף, וזאת הן מהטעם שהמועד להגשת הערר חָלף, הן מהטעם שועדת-הערר אינה מוסמכת לדון ולבקר את החלטת מחלקת המלכ"רים, והן מהטעם שהמהות הכלכלית של העִסקה הייתה מֵכר של מקרקעין, כאשר העובדה שהתמורה ניתנה לאחַר זמן כתרומה לעמותה אינה מעלה ואינה מורידה מכך שלא הייתה זו מכירה לא תמורה למוסד ציבורי.
פסק-הדין בעניין הקורנס מפעלי עופרת (קישור לפסה"ד)
במבזק מיום 15.10.2012 התייחסנו לפסק-הדין בעניין הקורנס מפעלי עופרת בע"מ (קישור לפסה"ד).
באותו מקרה, הגישה המערערת ערעור על החלטת המשיב שלא להתיר לה לנַכּות מס תשומות בגין חשבוניות שהתקבלו מארבע חברות שונות ואשר סוּוגו על-ידי המשיב כפיקטיביות.
במסגרת הערעור, עתרה המערערת בבקשה לחייב את המשיב לגלות לה מידע הקשור לחברות האמורות, ובכלל זאת כתובתן, תאריך רישומן וסגירתן, פרטיי מיַיצגיהן וכן עותק מהדו"חות התקופתיים שהוגשו על-ידן.
לטענת המערערת, חשיפת המידע המבוקש בפני המערערת ובפני בית-המשפט תאפשר לבחון מקרוב ובעין בלתי-אמצעית את התנהלותו הרשלנית של המשיב בעניין זה.
המשיב סירב לבקשה זו, בטענה, כי הוא מנוּע מלהעביר למערערת את המידע המבוקש, וזאת לאור זכות החיסכון וחובת הסודיות הקבועים בסעיף 142 לחוק מע"מ ובהלכת מ.א.ל.ר.ז (קישור לפסה"ד).
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי השופטת נ' נצר, קיבל את העתירה, בקובעו, כי לא ניתן להמעיט באפשרות של המבקש להסתייע בדיווחי החברות לרשויות המס כדי להעמיק ולבסס את הטענה, כי המשיב השתהה, יתר על המידה, בניסיון להתחקות אחַר המתרחש, ובכך לבסס את טענת ההתרשלות שהמערערת משמיעה כנגד המשיב.
בית-המשפט הוסיף וקבע, כי אין זה סביר להגן על פרטיותן של החברות שהוציאו את החשבוניות, וכי כי קבלת עמדת המשיב משמעותה, כי המערערת תיאלץ לנהל התגוננותה כשעיניה מכוסות וידיה כבולות.
היום פורסמה החלטתו של בית-המשפט העליון בבקשת רשות הערעור שהוגשה על-ידי מנהל מע"מ.*
* יצוין, כי בית-המשפט קמא נעתר לבקשת מנהל מע"מ והורה על עיכוב ביצוע החלטתו למשך 30 יום, לשם הגשת בקשת רשות ערעור.
בית-המשפט העליון, מפי השופט י' עמית, קבע, כי אילו סבר המבקש כי טענות המשיבה הנוגעות להתרשלותו-שלו אינן מקימות כלל טענת ערעור למשיבה, היה עליו לעתור למחיקת טענות כאלו מכתב הערעור, כאשר התנגדות לגילוי מסמך אינה דרך המלך להעלאת טענה כי כתב טענות אינו מגלה עילה.
השופט עמית הוסיף וקבע, כי גם לגופו של עניין אין לשלול בשלב זה את הרלבנטיות שלהמסמכים שגילויָם נתבקש על-ידי המשיבה.
באשר לטענת החיסיון, קבע השופט עמית, כי מדובר במקרה מיוחד שבו אין מדובר בנישומים צדדים ג' מן השורה, אלא בחברות שהוקמו במעשי תרמית, כך שהחשש לפגיעה בפרטיותן בטל בשישים ואין כל תכלית ראויה בהגנה על פרטיותן וסודותיהן העסקיים כביכול.
הבקשה נדחתה.