לוגו אלכס שפירא ושות׳

מע"מ על פיצוי בגין הפקעת/ירידת ערך מקרקעין והשתק שיפוטי | חשבוניות פיקטיביות בענף הזהב

ביום ה' 4.11.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין קיבוץ להב.

בבסיס בין הצדדים עומד פיצוי בסך 23,345,000 ש"ח ("הפיצוי") שקיבל הקיבוץ מחברת כביש חוצה ישראל בע"מ ("חברת חוצה ישראל"), על-פי חוק כביש ארצי לישראל, התשנ"ה-1994 בגין הפקעת שטחים לצורך סלילתו של כביש 6.
בהחלטת המשיב (מנהל מע"מ באר שבע) מושא הערעור, נדחתה טענתו של הקיבוץ שלפיה עיקר הפיצוי שקיבל הוא פיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין אשר אינו חייב במע"מ בהתאם להלכת כפריס (ע"א 8863/07).
המנהל פירט בנימוקי החלטתו, כי מעיון בהסכמים שנערכו בין הקיבוץ לבין חברת חוצה ישראל עולה, כי מדובר בפיצוי בגין הפקעה בלבד, ולא בפיצוי בגין ירידת ערך, ובהתאם להסכמים בין הצדדים קיבל הקיבוץ את סכום הפיצוי המוסכם, בתוספת מע"מ על מלוא סכום הפיצוי, אשר שולם למנהל כדין.
המנהל הוסיף וטען, כי הקיבוץ הציג את הפיצוי בפני רשויות המס האחרות כפיצוי בגין הפקעה בלבד ועל-כן הוא מושתק מלטעון אחרת ביחס לחבות במע"מ.*

* הקיבוץ דיווח על תשלומי הפיצוי למנהל מיסוי מקרקעין כפיצוי בגין הפקעה בלבד, וזאת בגין מלוא סכום הפיצוי, וכפועל יוצא דרש הקיבוץ וקיבל את הפטוֹר ממס שבח הקבוע בתקנה 3 בתקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (הקלות מס בקשר להסדרי הסיוע לחקלאים), התשנ"א-1990 ביחס לכ-13 מיליון ש"ח מכספי הפיצוי. ואילו בגין סכום הפיצוי הנותר, בסך של כ-7 מיליון ש"ח, חויב הקיבוץ במס שבח, בשיעור המס המופחת הקבוע בסעיף 48ג לחוק מיסוי מקרקעין, אשר יוחד לפיצוי בגין הפקעה בלבד.
בנוסף, הקיבוץ חתם על הסכם שומה עם פקיד-שומה באר שבע, שבגדרו התקבלה טענתו של הקיבוץ שלפיה הפיצוי במלואו הינו פיצוי בגין הפקעה; וכי בעקבות אימוץ עמדתו של הקיבוץ שלפיה מדובר בפיצוי בגין הפקעה בלבד, לא חויב הפיצוי שקיבל הקיבוץ, כולו או חֵלקו, במס רווח הון החָל על פיצוי בגין פגיעה במקרקעין.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

תשומת לבכם, בין היתר, לניתוחה של השופטת ייטב, בפס' 55 ואילך, באשר להשתק השיפוטי המונע מהקיבוץ להוציא חשבונית זיכוי ולשנות באמצעותה את סיווג הפיצוי בעד הפקעה לפיצוי שעיקרו פיצוי  בעד הפגיעה במקרקעין.


חשבוניות פיקטיביות בענף הזהב

ההליכים הקודמים

במבזק מס' 1726 מיום 1.7.2018 דיווחנו על פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אביוב גולד בע"מ וש.א.ר.פ מתכות בע"מ.

עניינם של הערעורים בשומות תשומות שהוציא המשיב (אגף המכס ומע"מ חקירות ויחידת ביקורת פשיעה חמורה) למערערות בגין ניכוי שלא כדין של מס תשומות בענף הזהב.
זאת, כחלק מפרשה מורכבת ומסועפת (שכּונתה "זוג משמיים") של הפצה וקיזוז של חשבוניות פיקטיביות בענף הזהב, במסגרתה אנשים רבים הועמדו לדין פלילי, הורשעו וריצו עונשי מאסר ממושכים.

בפסק-דין האוחז 72 עמודים, דחה בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' סרוסי, את הערעור תוך פסיקת הוצאות בהוצאות משפט בסך 65,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).

המערערות ערערו על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, כאשר במסגרת הערעור, הגישו המערערים בקשה לצירוף ראיות חדשות.

בהחלטה מיום 29.11.2020 קבע בית-המשפט העליון, כי "התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי הנכבד לדיון בסוגיית הראיות החדשות שהגשתן התבקשה בשלב הערעור בתאריך 29.01.2020 וביחס לנפקות האפשרית של הדבר לגבי פסק הדין שניתן".

ביום 24.2.2021, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 1904, ניתנה החלטתה של השופטת סרוסי ביחס לראיות הנוספות.
השופטת סרוסי בחנה את הראיות הנוספות וקבעה, כי אין ולא יהיה בצירופן כדי לשנות ממסקנות פסק-הדין (קישור להחלטה).*

* יצוין, כי בין המערערות לבין המשיב התגלעה מחלוקת באשר לשאלת פרשנות החלטתו של בית-המשפט העליון: האם בית-המשפט יצא מנקודת הנחה שהראיות מתקבלות לתיק ונבחנת שאלת השפעתן על פסק-הדין (כטענת המערערות), או שמא יש קודם לדון האם יש מקום לקבל את הראיות החדשות ורק לאחר מכן לדון בהשלכתן (כטענת המשיב). 
השופטת סרוסי קבעה, כי עיון בהחלטת בית-המשפט העליון מעלה כי פרשנותו של המשיב היא הנכונה.

ביום 12.7.2021, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 1926, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור.
בית-המשפט העליון החליט ברוב דעות (המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר והשופט י' אלרון כנגד דעתה החולקת של השופטת י' וילנר) לקבל את הערעור בחלקו באופן שהתיק יוחזר לדיון מחוּדש בבית-המשפט המחוזי (קישור לפסק-הדין).

ביום 30.9.2021, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 1941, ניתנה החלטתה של השופטת סרוסי בבקשה שהגישו המערערות לפסלוּת המותב מלשבת בדין בדיון המחודש.
השופטת סרוסי דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).

החלטת השופטת סרוסי מיום 24.10.2021

כאמור, ביום 12.7.2021, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור, בגדרו הוחלט ברוב דעות לקבל את הערעור בחלקו באופן שהתיק יוחזר לדיון מחוּדש בבית-המשפט המחוזי.

בעקבות פסק-הדין של בית-המשפט העליון, הבינו המערערות – ובהתאם גם הגישו הסדר דיוני לבית-המשפט – כי יש לערוך את הדיון בתיק מראשיתו, לרבות הגשת כתבי-טענות, תצהירים וראיות, זימון עדים, ניהול חקירות והגשת סיכומים, וזאת הן ביחס לבחינה לפי סעיף 138 לחוק מע"מ והן ביחס לטענה לאכיפה בררנית.
המשיב, לעומת זאת, סובר, כי מפסק-הדין עולה שיש להגיש ולערוך חקירות אך בנוגע לראיות החדשות שהגשתן התבקשה בפני בית-המשפט העליון ביחס לטענה לאכיפה בררנית ולאחר מכן להגיש סיכומים ביחס לבחינה לפי סעיף 138 לחוק מע"מ ולטענת האכיפה הבררנית.

השופטת סרוסי דחתה את בקשת המערערות להסדר דיוני וקבעה, כי הדיון יתנהל אך ורק בקשר לראיות החדשות שצירופן התבקש ובקשר לתצהיר המשיב (קישור להחלטה).