לוגו אלכס שפירא ושות׳

כיבוס איגרות-חוב נסחרות

לעיתים, קיימים הבדלים בין חבויות המס הגלומות במכירת איגרות-חוב נסחרות לבין חבויות המס לגבי הכנסות פיננסיות שוטפות שמקורן באיגרות כאמור. הבדלים אלה מהווים כר נרחב לביצוע פעולות המכוּנות כיבּוס איגרות-חוב. 

ככלל, כיבּוס איגרות-חוב הינה מכירת איגרות-חוב נסחרות שצברו ריבת/דמי-ניכיון, כאשר המוכר והרוכש מנצלים את סיווּגם השונה לצורכי מס. כך, למשל, פעולת כיבוס פופולרית מהווה מכירה של איגרת-חוב נסחרת שצברה ריבית/דמי ניכיון, בסמוך לפני יום האקס (לגבי הריבית) או מועד הפדיון (לגבי דמי הניכיון), ממוכר – החייב במס על הריבית/דמי הניכיון ופטור ממס על רווח הון במכירת האיגרת או החייב במס רווחי הון בשיעור נמוך יותר מהמס בו הוא חייב על הריבית/דמי הניכיון כאמור – לרוכש שאינו חייב במס על הריבית/דמי הניכיון. בעסקה כזו, יש לצַפּות, כי האיגרת תימכר במחיר הנע בין ערכּהּ המתואם של קרן האיגרת בתוספת הריבית/דמי הניכיון הצבורים נטו (השווי נטו) לבין ערכּהּ המְתואם של קרן האיגרת בתוספת מלוא הריבית/דמי הניכיון הצבורים (השווי ברוטו). מכאן, שכתוצאה מהעִסקה, זוכֶה מוכר האיגרת לתמורה גבוהה יותר מהתמורה לה היה זוכֶה אילו המתין עד למועד תשלום הריבית בגינהּ או עד למועד הפדיון בו משתלמים דמי הניכיון. גם הרוכש יוצא נשכר, שכּן הוא זוכֶה להכנסה העולה על הסכום שהוציא לרכישת האיגרת. 

סוג אחר של כיבוס מהווה מכירה של איגרת-חוב נסחרת שצברה ריבית, בסמוך לפני מועד האקס, ממוכר – החייב במס על הריבית ופטור ממס על רווח הון במכירת האיגרת או החייב במס רווחי הון בשיעור נמוך יותר מהמס בו הוא חייב על הריבית כאמור – לרוכש הרשאי לקזז הפסדים ממכירת האיגרת כנגד הריבית הצבורה או כנגד הכנסות אחרות. אם מחיר האיגרת (עלות האיגרת) יהיה בין השווי נטו לבין השווי ברוטו, ייווצר לרוכש הפסד לצורכי מס בגובה ההפרש שבין התמורה במכירת האיגרת לבין עלות האיגרת ומנגד הוא יחויב במס על הריבית הצבורה. מכאן, שאם הרוכש זכאי לקזז את ההפסד כנגד הריבית הצבורה, רק היתרה הבלתי מקוזזת של הריבית – המשקפת את הרווח (לפני מס) בעסקה – תחויב במס. אם, לעומת זאת, הרוכש אינו זכאי לקזז את ההפסד כנגד הריבית הצבורה אך הוא זכאי לקזזה כנגד הכנסות אחרות, כדאיות המהלך לרוכש תיגזר ממועד התגבשותן לצורכי מס של אותן הכנסות ושיעור המס החָל עליהן. כאמור, המוכר יוצא בכל מקרה נשכר, שכּן הוא קיבל תמורה גבוהה יותר מהתמורה לה היה זוכֶה אילו המתין עד למועד תשלום הריבית. 

על-מנת למנוע את תופעת הכיבוס בחר המחוקק להקטין את מידת הכדאיות למי שרוכש את איגרת-החוב: רוכש האיגרת מחויב במס על הריבית הצבורה, וזאת במקום ולעיתים אף בנוסף למיסויו של המוכר. לעניין זה, יש להבחין בין שני סוגי רוכשים: האחד – מי שהריבית הצבורה מהווה בידיו הכנסה פיננסית שוטפת פסיבית (משקיע פסיבי); השני – מי שהריבית הצבורה מהווה בידיו הכנסה פיננסית שוטפת אקטיבית (משקיע אקטיבי)

כאשר משקיע פסיבי מקבל ריבית צבורה (כמשמעותה לעיל) יראו את הריבית הצבורה כהכנסה שאין לגַבּיה, למעט במקרים מסוימים, זכות לפטור, לזיכוי, לניכוי או לקיזוז כלשהם. כלומר, כאשר המשקיע הפסיבי יקבל את הריבית הצבורה, הוא יחויב בגינהּ במס בשיעורים החָלים עליו, וזאת אף אם ככלל הוא פטור ממס על הכנסה כזו, כגון: משקיע פסיבי שהוא קופת גמל, קרן נאמנות פטורה וכו'. 

כאשר משקיע אקטיבי מקבל ריבית צבורה (כמשמעותה לעיל), לא יובא בחשבון, לעניין חישוב הרווח או ההפסד של אותו משקיע ממכירת האיגרת או פדיונה, אותו חלק מהסכום שהוציא לרכישת האיגרת השָווה לריבית הצבורה נטו (קרי: הריבית הצבורה בניכוי המס החָל עליה). זאת, בכפוף למספר תנאים מצטברים.

ההוראות האנטי-תכנוניות שקבע המחוקק על-מנת למנוע את התופעה של כיבּוס איגרות-חוב מיושנות וכתוצאה מכך ניתן עדיין לבצע במקרים רבים כיבוס כאמור.

לדיון מקיף בנושא זה, ראו פרק 10 בספרו של עו"ד ורו"ח אלכס שפירא מיסוי שוק ההון.