מבזקי מס

05/04/2021: האם סעיף 3(ט1) לפקודה חל על משיכה מחברה זרה בידי תושב-חוץ? | סיווג כאיגוד מקרקעין | רכישת מחסני כמעט חינם – רכישת מניות או גם זכות למענק ספקים? | חקירה נגדית באמצעות סקייפ | סילוק על הסף | הוראת ביצוע בנושא ניתוב ושינויים בדו"חות המס השנתיים

האם סעיף 3(ט1) לפקודה חל על משיכה מחברה זרה בידי תושב-חוץ?

כידוע, במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 ("חוק ההתייעלות" או "החוק"(קישור לחוק ההתייעלות) נכללו, בין היתר בין היתר, הוראות הקובעות חיוב במס של משיכת כספים או נכסים מחברה בידי בעל מניות מהותי אשר אינם מוחזרים במועד שנקבע לעניין זה (ראו סעיף 94(1) לחוק ההתייעלות ע' 274 ואילך וכן סעיף 96 לחוק, ע' 279–281).
"משיכה מחברה" כוללת, בין היתר, העֳמדת נכס של החברה לשימוש בעל המניות המהותי או קרובו, במישרין או בעקיפין והנכסים שעליהם תחול הוראה זו כוללים, בין היתר, דירה שעיקר השימוש בה הוא לצרכיו הפרטיים של בעל המניות המהותי או קרובו, ולרבות תכולתה.*

* נזכיר, כי במבזק מיום 23.8.2017 דיווחנו אודות פרסומם של שני חוזרים מקצועיים: האחד: חוזר מס הכנסה 7/2017 בנושא "סעיף 3(ט1) לפקודת מס הכנסה – מיסוי בעל מניות מהותי בשל משיכה מחברה" (קישור לחוזר)השני: חוזר מיסוי מקרקעין 8/2017 בנושא "העברת דירה שהועמדה לשימוש בעל מניות מהותי או קרובו מהחברה לבעל מניותיה – הוראות מעבר לסעיף 3(ט1) לפקודת מס הכנסה" (קישור לחוזר).
עוד נזכיר, כי במבזק מיום 15.4.2018 דיווחנו אודות פרסום טופס 1350 (קישור לטופס) המהווה נספח לדו"ח והמיועד לבעל מניות מהותי בחברה שסכום המשיכות המצטבר עלה ביום כלשהו בשנת-המס וביום כלשהו בשנת-המס שלפניה על 100,000 ש"ח.
בנוסף, נזכיר, כי במבזק מיום 13.1.2019 דיווחנו אודות פרסום הודעתם בנושא של רו"ח אריה פונדק יו"ר ועדת המיסים בלשכת רו"ח ושל רו"ח אורי בארי יו"ר מרחב תל-אביב בלשכה. וכך צוין בהודעה: "הלשכה באה בדברים עם הנהלת רשות המסים בדבר הקלה או פרשנות מרחיבה או דחייה ביישום הוראות סעיף ט(1) לפקודה. הנהלת הרשות הבהירה בצורה נחרצת כי אין בדעתה לשנות חקיקה או דחיית יישום הסעיף באופן גורף. יחד עם זאת, ככל שאירעו 'תקלות' משמעותיות בתום לב כגון יתרה הקיימת מסוף 2016 שרואים אותה כדיבידנד בשנת 2017 אך חולקה למעשה בפועל בשנת 2018 ניתן לפנות למחלקה המקצועית באופן פרטני לצורך הסדרת 'התקלה'." 

למן חקיקת הוראות סעיף 3(ט1) לפקודה במסגרת חוק ההתייעלות, משרדנו נתקל בשורה ארוכה של מקרים בהם התעוררה השְאֵלה האם בנסיבות העניין אכן חלות אותן הוראות.

דוגמה אחת מני רבות, וזאת באשר למקרה פשוט לכאורה, מהווה מצב דברים בו הַמשיכה בה עסקינן בוצעה מחבר-בני-אדם תושב-חוץ וזאת על-ידי בעל מניות מהותי (או קרובו) המהווה אף הוא תושב-חוץ, כאשר הַמשיכה נעשתה בדרך של משיכת כספים מאותו חֶבֶר תושב-חוץ או בדרך של העמדת נכס של החֶבֶר האמור לשימושו של בעל המניות (או קרובו) תושב-החוץ ובכלל זאת דירה בישראל (למשל: שימוש בדירה למגוריו של בעל המניות בעת ביקוריו בישראל)

"פשוט לכאורה" אמרנו ולא בכדִי, שכּן מבּחינה לשונית גרידא ובהיעדר הוראה לסתור, מצב דברים זה נכלל בגֶדר הוראות סעיף 3(ט1) לפקודה.

אנו, מכל מקום, בדעה, כי יישום הוראות סעיף 3(ט1) בנסיבות האמורות אינו מוצדק, אינו ראוי, אינו מגשים את תכלית חקיקתן ומביא לתוצאה אבסורדית שאליה המחוקק לא כִּיוון.
יש לקוות אפוא, שרשות המסים תבהיר את הדברים בהקדם.


הוראת ביצוע בנושא ניתוב ושינויים בדו"חות המס השנתיים

רשויות המס פרסמו הוראת ביצוע חדשה (קישור להוראה) שעניינה בניתוב שלב א' ושינויים בשידור דו"חות ושומות יחידים וחברות לשנת-המס 2020.

כבכל שנה, עניינה של ההוראה בשינויים שחלו בדו"חות המס השנתיים של יחידות וחברות לשנת-המס בהשוואה לשנות-המס הקודמות, וזאת כנגזר, בין היתר, מתיקוני החקיקה.
בנוסף, כוללת ההוראה הנחיות בדבר אופן יישום השינויים בניתוב ובשידור הדו"חות כאמור וכן סכומים מעודכנים לשנת-המס 2020.


סיווג כאיגוד מקרקעין

במבזק מס' 1797 מיום 23.6.2019 דיווחנו על פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין ב.ס.ט. בנייה בע"מ.

נזכיר, כי עניינו של פסק-הדין בשומת מס רכישה שהוציא המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נצרת) לשלוש העוררות (ב.ס.ט בנייה בע"מ, סמיר עואד בע"מ ו-ס.ת.ר. השקעות נדל"ן בע"מ), בגין עסקה מחודש אוקטובר 2011 בגדרהּ רכשו העוררות מחברת אפריקה ישראל בע"מ את מלוא זכויותיה בחברת ארמון ההגמון בע"מ ("החברה"), המהוות מחצית מהון המניות של החברה וכן זכויות אפריקה ישראל בהלוואת בעלים שניתנה על-ידיה לחברה.

לטענת העוררות, החברה אינה מהווה "איגוד מקרקעין" כמשמעות מונח זה בחוק מיסוי מקרקעין, שכּן לא כל נכסיה הן זכויות במקרקעין ויש ברשותה שני נכסים נוספים המוציאים אותה מתחולת ההגדרה של מונח זה: האחד – זכות לקבלת פיצויי הפקעה ממע"צ / חברת נתיבי ישראל; השני – זכות לפיצויים נוספים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה בגין פגיעה בשווי המקרקעין. 
עוד טענו העוררות, כי הזכויות במקרקעין שבבעלותה הינן, ברובן, מלאי עסקי ולא רכוש קבוע.
לחלופין, טענו העוררות, כי שומת מס הרכישה שהוּצאה לה גבוהה מדיי וכי נפלו פגמים מהותיים בחישובי המשיב הן ביחס לשווי המקרקעין והן ביחס לאי-ביצוע ניכויים והפחתות שונות אשר היה על המשיב לבצע בבואו לחשב את שומת המס.

ועדת-הערר, מפי חבר הוועדה עו"ד ח' שטרן (בהסכמת יו"ר הוועדה השופט א' קולה וחבר הוועדה עו"ד ד"ר נ' מולכו)דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).

עו"ד שטרן נדרש, בין היתר, לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין גזית גלוב (ע"א 74/15)* וקבע, כי גם אם יש בידי החברה זכויות נוספות שהן תוצר של תביעות לקבלת פיצויים בגין הפקעה ו/או בגין פגיעה בשווי מקרקעין, אזי אין לראות בהן נכסים המוציאים את החברה מהגדרת "איגוד מקרקעין", שכּן ככלות הכל התוצרים הסופיים של תביעת פיצויים אלה יהיו לכל היותר בבחינת כספים או זכויות כספיות או אף מיטלטלין.

* למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן.

עו"ד שטרן דחה גם את טענת העוררות, כי כלל זכויות המקרקעין שבידי החברה או חלק מהותי מהן מהוות מלאי עסקי. שכּן, לא רק שזכויות אלו נרשמו בדוחותיה הכספיים כנכסים בלתי-שוטפים, אלא שבכל מקרה אין בסיווג זכויות במקרקעין כמלאי עסקי, כשלעצמו, כדי לשלול מתאגיד את סיוּוגו כאיגוד מקרקעין.
עו"ד שטרן הוסיף וציין, כי הוראת ביצוע מיסוי מקרקעין 8/2003 מיום 14.7.2003 (קישור להוראה) אינה מסייעת לעוררות, שכּן החברה טרם ביצעה בנייה על המקרקעין, טרם שיוְוקה יחידות ואין בידיה נכסים אחרים המשַמשים לייצור הכנסה, וכן החברה לא עָסקה בפועל ברכישה ומכירה של מקרקעין אשר עליהם דיוְוחה בדוחותיה הכספיים כהכנסה רגילה מפעילות שוטפת במסגרת דיווח על הכנסות מעסק לפי סעיף 2(1) לפקודה.

לבסוף, דחה עו"ד שטרן את טענתן החלופית של העוררות ביחס לשווי המקרקעין, וזאת, בין היתר ובעיקר, מהטעם שחוות-הדעת השמאית שהומצאה על-ידי העוררות לא הוצגה בפני הוועדה כנדרש על-פי דין, הן מבּחינת סדרי הדין והן מבּחינת דיני הראיות (ובעיקר משום שהתנהלות העוררות בהקשר זה גרמה למצב בו ניטלה מידי המשיב ההזדמנות לחקור את השמאי בחקירה נגדית).
מנגד, עו"ד שטרן לא מצא לנכון, בנסיבות העניין, להגדיל את השומה כבקשת המשיב.

הערר שהגישו העוררות נדחה אפוא והן חויבו בהוצאות ושכ"ט המשיב בסך כולל של 80,000 ש"ח.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי העוררות הגישו ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון ואתמול (4.4.2021) פורסם פסק-הדין.

בית-המשפט העליון, מפי השופט י' עמית (בהסכמת השופטים י' אלרון וע' גרוסקופף)דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ניתח השופט עמית את הגדרת המונח "איגוד מקרקעין" שבסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין, תוך שהוא נדרש לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין גזית גלוב (ע"א 74/15).

לגופו של עניין, קבע השופט עמית, כי הליכה בדרך שהותוותה בעניין גזית גלוב מובילה למסקנה כי בנסיבות העניין הזכות לפיצויי הפקעה ולפיצויים בגין ירידת ערך לא מַחריגה את החברה מהגדרת "איגוד מקרקעין".

עוד קבע השופט (וראו בעניין זה גם את חוות דעתו של השופט ע' גרוסקופף), כי קבלת עמדת המערערות תביא לתוצאות אבסורדיות ולהבחנות מלאכותיות בין איגודי מקרקעין המחזיקים בנכסים זהים, לכאורה, על בסיס פעולות חיצוניות שאינן קשורות למצבת הנכסים של האיגוד. "אילו אחזנו בשיטת המערערות, תאגיד מסוים יחשב לאיגוד מקרקעין בשל אחזקותיו, אך תאגיד אחר שנכסיו זהים ונמצאים בסמוך לא יחשב לאיגוד מקרקעין אך בשל קיומה של תכנית שפוגעת במקרקעין שברשותו. ודוגמא נוספת – איגוד מקרקעין שהגיש תביעה לפיצויים יוּצָא באופן זמני בלבד ולמשך בירור תביעתו מהגדרתו כאיגוד מקרקעין. מנגד, איגוד מקרקעין שבאותן נסיבות וביחס לאותה זכות תביעה התפשר עם הרשויות וקיבל הפיצוי, יוּצָא מהגדרת איגוד מקרקעין לפרק זמן קצר או לא יוּצָא ממנה בכלל. התוצאה היא אפוא יצירת איגוד מקרקעין 'מהבהב' כהגדרת המשיב, שסיווגו משתנה כתלות במיצוי זכות התביעה ואופן בירורה, מה שיכול להתפרס גם על פני שנים רבות (כפי שאכן אירע במקרה שלפנינו)."

השופט עמית הוסיף וקבע, מבלי לקבוע מסמרות, כי דומה שיש יסוד לטענת המשיב כי בפני המערערות עומד גם מבחן הטפלות שהוא מבחן מהותי, כשטפלות הנכסים נבחנת ביחס למטרותיו העיקריות של האיגוד.

יצוין, כי במסגרת הערעור הגישו המערערות בקשה חלופית לפיה ככל שלא תתקבל עמדתן יוחזר התיק לוועדת-הערר לקביעת שווי המכירה לפיו יחושב מס הרכישה ויתאפשר להן להגיש את חוות-דעת השמאי מטעמן לצורך כך.
השופט עמית דחה בקשה זו לאור סעיף 90 לחוק מיסוי מקרקעין הקובע, כי על החלטת ועדת-ערר ניתן לערער בבעיה משפטית בלבד.


רכישת מחסני כמעט חינם – רכישת מניות או גם זכות למענק ספקים?

אתמול (4.4.2021) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי השופטת י' ייטב, בעניין יינות ביתן בע"מ.*

* נזכיר, כי ביום 2.7.2020 פורסמה החלטתו של בית-המשפט ביחס לבקשת המערערת להתיר לה הגשת ראיות נוספות, וזאת כארבעה חודשים לאחַר תום הליך ההוכחות בתיק.
השופטת ייטב דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).

המערערת, חברה פרטית המפעילה רשת מרכולים לממכר קמעונאי של מוצרי מזון ומוצרים אחרים, ערערה על שומה שקבע לה המשיב (פקיד-שומה אשקלון) בצו לפי סעיף 152(ב) לשנות המס 2013–2014.
ברקע המחלוקת המרכזית בין הצדדים עומדת עסקת רכישת מניות שבגדרהּ רכשה המערערת, בדרך של מיזוג משולש הופכי, 100% ממניות חברת ע.ר. צים שיווק ישיר בע"מ ("כמעט חינם") אשר הִפעילה את רשת "מחסני כמעט חינם". זאת, בתמורה לסך (לאחַר חלוקת דיבידנד) של 266.9 מיליון ש"ח (עלות הרכישה שנרשמה בדוחות הכספיים של המערערת, בניכוי עלויות עסקה והוצאות אחרות עמדה על 263.6 מיליון ש"ח).
המערערת יישמה לטענתה בדוחותיה הכספים את תקן IFRS 3 וייחסה את עלות רכישת מניות כמעט חינם לשני נכסים נפרדים: האחד – מניות (153.4 מיליון ש"ח); השני – זכות למענק ספקים (110.2 מיליון ש"ח); כאשר את העלות שייחסה לזכות למענק ספקים הפחיתה המערערת לרבות בשנות-המס שבמחלוקת, וזאת על-פי חוות-דעת כלכלית שקיבלה.
המשיב חָלק על עמדתה של המערערת וקבע, כאמור, את הכנסתה החייבת לשנות-המס שבמחלוקת, בצו לפי סעיף 152(ב) לפקודה.
ביחס לעסקת רכישת מניות כמעט חינם, פירט המשיב בנימוקי הצו, כי הנכס היחיד שרכשה המערערת היה מניות כמעט חינם ומלוא התמורה ששילמה לבעלי מניותיה של כמעט חינם הייתה בעד המניות בלבד ולא בעד נכס נוסף כלשהו. עוד טען המשיב, כי הנכס הבלתי-מוחשי הנוסף שהציגה המערערת בספריה כ"מענק ספקים" נוצר יש מאין לצורכי מס בלבד וכי לא קיים נכס שניתן להפחיתו בשנות-המס. לחלופין, קבע המשיב, כי ככל שתתקבל עמדת המערערת לגבי רכישת שני נכסים, רשאי הוא להתעלם מהעִסקה, וזאת מכוח סמכותו לפי סעיף 86 לפקודה.
יצוין, כי בין הצדדים התגלעו מחלוקות נוספות אך אלו לא נכללו בערעור.
עוד יצוין, כי על המערערת הוטל קנס גירעון במסגרת הצו, כאשר המשיב קבע כי הקנס יוטל בהתאם לשומה שתתקבל: ככל שתאושר השומה העיקרית יוטל קנס בשיעור 15%; ואילו ככל שתתקבל השומה החלופית ייקָבע קנס גירעון בשיעור 30%.

בפסק-דין האוחז 60 עמודים, דחתה השופטת ייטב את הערעור תוך חיוב המערערת בהוצאות בסך 250,000 ש"ח(קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ניתחה השופטת את הזכות למענק ספקים, תוך שהיא קובעת, כי הראיות שהוצגו בפניה (ובכלל זאת חוות-דעת המומחים) מצביעות על כך שלא מדובר בזכות שנרכשה בד בבד עם עסקת המיזוג אלא בזכות שהייתה קיימת גם קודם לכן, ללא קשר לעסקת המיזוג עם כמעט חינם.

השופטת ייטב הִמשיכה ונדרשה לטענת המערערת לפיה ייחוס חלק מתמורת המניות לנכס "זכות למענק ספקים" נעשה בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים ועל-כן ובהתאם לעיקרון העקיבה (שלפיו נגזרת חבות המס מהכְּלָלים החשבונאיים), היא הייתה רשאית להפחית את המחיר המקורי שייחסה למענק הספקים.
השופטת דחתה טענה זו בקובעה כי קיימות בענייננו הוראות מפורשות בפקודת מס הכנסה (וממילא אין תחולה לעיקרון העקיבה) ותוך שהיא מציינת, כי חוות-הדעת שהוגשה על-ידי רו"ח שלומי שוב מתייחסת להיבטים חשבונאיים כלליים בלבד (שאף הם שנויים במחלוקת) ולא לחשבונאות המס או להוראות הפקודה.

השופטת ייטב הוסיפה וציינה, כי אף שחבויות המס בענייננו נקבעות על-פי הוראות הפקודה, קשה להתעלם ממספר קשיים וסימני שאלה בתחום החשבונאי המתעוררים מקריאת חוות-הדעת שהוגשו מטעם המערערת ומהאופן שבו דיווחה בדוחות הכספיים; וכי מהראיות שהוצגו בפניה עולה כי תמורת המניות משַקפת את שווי המניות בלבד ולא שווי של כל נכס נוסף.
כך, ובין היתר, קבעה השופטת, כי ההנחה שלפיה הייתה המערערת נכונה לשלם לבעלי המניות בכמעט חינם תמורה בסכום הגבוה בלמעלה ממאה מיליון ש"ח משווי המניות בְּשל הנוהג הקיים בענף, המַקנה לרשת קמעונאית בלבד, ולא למשקיע אחר, מענקי ספקים, בעוד שמשקיע מתחום אחר לא היה נכון לשלם סכום זה, לא הוּכחה בפניה; ואף לא הוכח כי המערערת הסתמכה בהתקשרותה בעסקה דווקא על מענקי הספקים ולא על תוכנית התייעלות, עלייה בהיקף ההכנסות או הנחות עסקיות אחרות.
תהיה נוספת העלתה השופטת ביחס לעובדה שהנכס "זכות למענק ספקים" נמצא זכאי להצגה כנכס נפרד ואף לייחוס של חלק מתמורת המניות, בעוד שה"זכות" לקבלת הנחות (או לקבלת תמורה בעד סידור הסחורה על המדפים או בעד שטחי הקירור) לא זכתה להתייחסות דומה (וכך גם נכס "אי התחרות" ו"המותג").

לאחר מכן (ראו פס' 97 ואילך), קבעה השופטת ייטב כי בפקודת מס הכנסה קיימות הוראות ברורות הרלבנטיות לענייננו ויישומן מעלה כי לא היה מקום להתייחס לזכות למענק ספקים כאל "נכס" לעניין ניכוי בעד פחת ואף לא היה מקום לקבוע כי חלק מהמחיר המקורי של מניות כמעט חינם הוא המחיר המקורי של אותו הנכס.
לדבריה, לא כל התקשרות חוזית היא בבחינת רכישת נכס ויש לבחון את תוכנה של ההתקשרות ולקבוע האם נרכש "עץ" המניב פירות או שמא מדובר בהתקשרות חוזית המסדירה הפקת הכנסות פירותיות. עוד קבעה השופטת, כי בחינת המהות הכלכלית של העִסקה מלמדת על כך שהנכס היחיד שרכשה המערערת, ה"עץ" המניב את הפירות בדמות המענקים וההנחות המוגברות כאחד, הינו מניותיה של כמעט חינם בלבד. וכך היא מסכמת (בפס' 123): "ניתוח המהות הכלכלית של העסקה בענייננו, מלמד אפוא על כך שבעקבות רכישת מניות כמעט חינם התחזקו מעמדה של יינות ביתן כרשת קמעונאית המפיצה את תוצרתם של הייצרנים, אף כוח המיקוח שלה במשא ומתן עם ספקיה. כפועל יוצא שופרו תנאי הסחר בהסכמי הסחר בינה לבין ספקיה. יתרונות מסחריים אלו אכן נוצרו בשל התרחבות הרשת בעקבות עסקת הרכישה, ואולם יחד עם זאת, לא מדובר כאמור ברכישת 'עץ' נוסף שרכשה יינות ביתן, מבעלי המניות (כמוניטין, אי תחרות, וכיוצ"ב), אף לא ב'עץ' שרכשה מהספקים. הניסיון לעצב את ההתקשרות החוזית עם הספקים ולהציגה כרכישת זכות חוזית היא מלאכותית ומאולצת, בדומה לניסיונות שנדונו בפסיקה לעצב התקשרויות חוזיות כ'ויתור' על זכות, ואין בה כדי להעיד על רכישת נכס."

השופטת ייטב הוסיפה וקבעה, כי גם אילו היה מקום לקבל את עמדת המערערת באשר ל"רכישת" נכס נוסף, לא היה כל מקום לייחֵס חלק מהמחיר המקורי של המנית לנכס בלתי-מוחשי אחר והמחיר המקורי שהיה נקבע לאותו הנכס על-פי הוראות הפקודה היה אפס. זאת, לאור הגדרת המונח "מחיר מקורי" שבסעיף 88 לפקודה המדבר על "הסכום שהוציא הנישום לרכישתו של אותו הנכס".

עוד קבעה השופטת (ראו פס' 128–135), כי גם אם הייתה מקבלת את הטענה באשר לרכישת "זכות" למענק ספקים, לא מדובר בזכות שניתן לתבוע בגין רכישתה הוצאות בעד פחת, וזאת בהיעדר הוראה מפורשת בעניין זה בפקודת מס הכנסה ובתקנות שהותקנו מכוחה.

לבסוף, נדרשה השופטת ייטב לקנס הגירעון שהטיל המשיב על המערערת וקבעה, כי בדין הוטל הקנס האמור וכי בנסיבות העניין המשיב היה רשאי לשקול אף הטלת קנס בשעור 30% ולא 15%. וכך היא קבעה: "בענייננו התעלמה יינות ביתן מהוראות הפקודה ומההלכה הפסוקה, הן באשר לנפקותם של כללי החשבונאות לעניין קביעת המס, הן באשר ליישום הוראות הפקודה השוללות ניכוי הוצאות הוניות והוצאות בעד פחת לנכס שלא נקבע כנכס בר-פחת. מדובר ברשלנות, לכל הפחות, ובכול מקרה לא הוכח על ידי יינות ביתן שלא מדובר ברשלנות מצדה. נוכח ההתעלמות מדיני המס לא התרשמתי כי מדובר בתום לב. פקיד השומה היה רשאי לשקול בנסיבות כגון אלו הטלת קנס גירעון בשיעור גבוה משיעור 'ברירת המחדל' הקבועה בסעיף קטן (ב), במיוחד בשים לב לתיקונים שנעשו בפקודה לשם הרחבת ההרתעה והעמקת השימוש בקנס הגירעון, ואולם משהסתפק כאמור בקנס גירעון בשיעור 15%, וקבע שקנס בשיעור גבוה יותר יוטל רק בנסיבות שבהן יקבע בית המשפט כי מדובר בעסקה מלאכותית שיש להתעלם ממנה, אין מקום לשנות מהשיעור שקבע פקיד השומה, ולפיכך יוטל קנס גירעון בשיעור של 15% בלבד."


חקירה נגדית באמצעות סקייפ

ביום 23.3.3021 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי השופטת י' ייטב, בעניין מאיר.

בגדרה של ההחלטה, נעתרה השופטת ייטב לבקשת המערער – תושב ניו זילנד הסובל ממחלת מעיים שבעטיה הוא מצוי ברמות סיכון גבוהות להידבקות בנגיף הקורונה ולסיכון לחייו ככל שיידבק במחלה – לאפשר את חקירתם הנגדית, שלו ושל כל אחד מהעדים מטעמו, באמצעות היוועדות חזותית.
עם זאת, השופטת קבעה, כי ההיוועדות החזותית לא תתאפשר באמצעות תוכנת זום, אלא באמצעות תוכנת סקיי ובהתאם להנחיות שנקבעו לעניין זה ובכלל זאת שההיוועדות תתקיים באמצעות שתי מצלמות, האחת שתכוּון על העד והשנייה על החדר שבו נמצא העד על-מנת להפיג את חששותיו של המשיב.

למַעבר להחלטה, לחצו כאן.


סילוק על הסף

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, בעניין חאג' יחיא.

במסגרת פסק-הדין קיבל השופט את בקשת המשיב (פקיד-שומה נתניה) לסלק על הסף את הערעור שהגיש המערער באיחור של כארבעה וחצי חודשים.

תשומת לבכם, בין היתר, להתייחסותו של השופט בורנשטין (בפס' 18–20 לפסק-הדין) להשתק השיפוטי שחל על המערער.

למַעבר לפסק-הדין, לחצו כאן.