מבזקי מס

30/08/2020: החלטות מיסוי חדשות – חוק עידוד השקעות הון; מענק השתתפות בהוצאות קבועות; קנסות ביטוח לאומי בגין שומות ניכויים; הסבת אופציה לרכישת מקרקעין (סוף פסוק); ביטול הסכם שומה; שינוי בצו סיווג מבוטחים; חשבוניות פיקטיביות ועוד

החלטות מיסוי חדשות בנושא חוק עידוד השקעות הון

מחלקת חוקי עידוד בחטיבה המקצועית שברשות המסים פרסמה שלוש החלטות מיסוי חדשות.

החלטת מיסוי 3569/20 (קישור להחלטה)

עניינה של החלטה זו בחברה תושבת ישראל ("החברה") העוסקת בפיתוח תוכנה המהווה פלטפורמה טכנולוגית בתחום הביטוח הכללי* ("הפלטפורמה הטכנולוגית").

* ביטוח כללי משמע מכלוֹל ענפי הביטוח המבטחים מפני סיכון לרכוש, כגון: ביטוח רכב, ביטוח דירה, ביטוח ימי ואווירי, ביטוח נסיעות לחו"ל, ביטוח נסיעות וכו'.

הפלטפורמה הטכנולוגית מהווה תוכנת בסיס לכלל הלקוחות (Core Technology) ועל-בסיס אותה פלטפורמה טכנולוגית מפתחת החברה מודולים נוספים בהתאם לדרישות וצרכי הלקוח.
ההתאמות הייחודיות לכל לקוח ולקוח כוללות כתיבת קודים ואלגוריתמים המבוצעים על-ידי צוותי הפיתוח של החברה.
הידע והקניין הרוחני שנוצר כתוצאה מעבודות הפיתוח לצורך התאמת הפלטפורמה הטכנולוגית לצרכי הלקוח הינו בבעלות החברה בלבד והיא רשאית לתת בו זכות שימוש ללקוחות נוספים.*

* לדוגמה: הסכם לפיו מודול שפותח להתאמת הפלטפורמה הטכנולוגית לרגולציה במדינה מסויימת כאשר לחברה אין מגבלה על מכירת המודול ללקוחות נוספים באותה מדינה.

לפי הצהרת החברה, הקניין הקוחני (ה-IP) נשוא פעילות הפיתוח נמצא בבעלותה ואין לה מניעה לתת זכות שימוש ללקוחות נוספים בגין אותו IP; פעילותם של העובדים ששכרם סוּוג בעלוּת המכר היא פעילות העונה להגדרת מחקר ופיתוח בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים; והרישום של ההוצאה בסעיף עלות המכר הינו היות שהפיתוח בוצע בעקבות הזמנה פרטנית של לקוח ולא ביוזְמת החברה.

במסגרת ההחלטה נקבע, כי הוצאות החברה שסוּוגו בעלוּת המכר תיחשבנה להוצאות מחקר ופיתוח לצורך עמידה בהגדרת "מפעל טכנולוגי מועדף" שבסעיף 51כד לחוק לעידוד השקעות הון.
עוד נקבע, כי לצורך בדיקת עמידתה של החברה בהגדרת "מפעל טכנולוגי מועדף" כאמור ובהתאם לפסקה 4.1.2(1) לחוזר מס מס הכנסה 9/2017 לעניין הוצאות מו"פ שסוּוגו בעלוּת המכר בדו"ח הכספי, יש לבחון בכל שנת-מס את מהות הפעילות נשוא הוצאות אלו ובדגש על היותה פעילות מו"פ והכל בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים בנושא.

החלטת מיסוי 4668/20 (קישור להחלטה)

עניינה של החלטה זו בחברה תושבת ישראל ("החברה") העוסקת בפיתוח תוכנה ובמתן שירותי ענן במודל Paas,* בגדרו מספקת החברה ללקוחותיה פלטפורמת מִחשוב ענן כְּשירות על-גבי תשתיות טכנולוגיות, עצמאיות ובלעדיות שהן פרי פיתוחה של החברה ובבעלותה.

* Platform as a Service.

החברה מפתחת תוכנה ("התוכנה") אשר מהווה את ליבת פלטפורמת מחשוב הענן ובאמצעותה החברה מספקת את שירותי מחשוב ענן על גבי חוות שרתים שבבעלותה ("שירותי הענן").
באמצעות התוכנה, מספקת החברה ללקוחותיה שרותי אחסון, גיבוי, Disaster Recovery, אחסון, ניטור של תקינות המערכות, אירועי אבטחת מידע, ניהול יעיל, חלוקת משאבים חכמה, יתירות, פורטל משתמשים ועוד.
כל השירותים כאמור ניתנים באמצעות התוכנה אותה מפתחת החברה ואשר הקניין הרוחני (ה-IP) נשוא התוכנות והמודולים נמצאים בבעלותה המלאה של החברה.
הכנסותיה של החברה נובעות ממתן זכות שימוש ללקוחותיה בפלטפורמת מִחשוב ענן בדרך של שירות PaaS.
זכות השימוש משלבת בין התוכנות ובין שירותי הענן.
כלל לקוחות החברה רוכשים את זכות השימוש בתוכנות וכן את שירותי הענן הנלווים לזכות השימוש בתוכנה אותה מפתחת החברה.

במסגרת ההחלטה נקבע, כי המפעל של החברה הינו "מפעל טכנולוגי מועדף" כמשמעותו בסעיף 51כד לחוק לעידוד השקעות הון ("החוק"), וזאת בכפוף לקיומם של כל התנאים המנויים בהגדרת המונח האמור ותוך שבדיקתם תבוצע על כלל פעילות המפעל והחברה ובכפוף לבדיקת פעילות המו"פ שתבוצע במפעל החברה והבעלוּת על הקניין הרוחני (ה-IP) נשוא התוכנה.
עוד נקבע, כי הכנסותיה של החברה ממתן זכות שימוש בפלטפורמת מחשוב הענן כאמור תיחשבנה ל"הכנסה טכנולוגית", וזאת רק בגין לקוחותיה הרוכשים את זכות השימוש בתוכנות; וכי הכנסות מלקוחות אשר יבקשו לרכוש את שירותי הענן ללא רכישת זכות שימוש בתוכנה המפותחת במפעל הטכנולוגי של החברה ושהקניין הרוחני בגינה נמצא בבעלותה לא ייחשבו הכנסה טכנולוגית והן תחויבנה במס חברות כאמור בסעיף 126 לפקודה ללא זכאות להטבות מס על-פי החוק.​

החלטת מיסוי 7425/20 (קישור להחלטה)

עניינה של החלטה זו בחברה תושבת ישראל ("החברה") העוסקת בייצור ושיווק של מוצרים לתעשיית התרופות הוטרינריות ("המוצרים").
המוצרים של החברה מיוצרים בשני מפעלים שבבעלות החברה ואשר מנוהלים בנפרד:*

* המוצרים המיוצרים בכל מפעל שונים זה מזה באופן משמעותי; תפעול נפרד הן ברמה הניהולית והן ברמה החשבונאית – כל מפעל מהווה יחידה נפרדת ועצמאית; המפעלים פועלים כל אחד במנותק לחלוטין מפעילותו של האחר; תהליכי הייצור בכל אחד מהמפעלים שונים באופן מהותי; כל מפעל ממוקם באזור פעילות שונה ונפרד; לכל מפעל יש הנהלה נפרדת ועובדים נפרדים; כל מפעל כפוף לבקרות נפרדות ולאישורים רגולטוריים שונים; מפעל המוצרים מהווה לקוח של מפעל החומרים אך קיימים לקוחות נוספים למפעל החומרים השונים מלקוחות מפעל המוצרים.

האחד – הממוקם באזור שאינו אזור פיתוח והעוסק בפיתוח, ייצור ושיווק של מוצרים סופיים לבעלי חיים וכן שירותי מעבדה ("מפעל המוצרים"); 
השני – מפעל הממוקם באזור פיתוח א' והעוסק בייצור חומרים פעילים לתעשיית התרופות ("מפעל החומרים").

הכנסות החברה משני המפעלים יחד עומדות בתנאי מפעל בר תחרות הקבוע בסעיף 18א לחוק לעידוד השקעות הון ("החוק").
כלל הכנסותיו של מפעל המוצרים מקורן בישראל. לעומת זאת, מפעל החומרים מוֹכר בישראל ומחוץ לישראל.

במסגרת ההחלטה נקבע, כי לאור העוּבדות ובהתאם לעקרונות שנקבעו במסגרת חוזר מס הכנסה 3/2019, מפעל החומרים ומפעל המוצרים הם שני מפעלים תעשייתיים נפרדים ובדיקת תנאי החוק לצורך קביעת הזכאות להטבות מס מכוחו תבוצע לכל מפעל בנפרד​.
עוד נקבע, כי החברה תהא רשאית לתבוע הטבות מס רק לגבי מפעל שמתקיימים בו בשנת-המס הוראות סעיף 18א לחוק (מפעל בר-תחרות); כי בדיקת מפעל בר-תחרות תבוצע באופן נפרד לכל מפעל והיא לא תבוצע באופן מאוחד לשני המפעלים; וכי הטבות המס תינתנה רק בגין ההכנסה החייבת של המפעל שעומד בתנאי מפעל בר-תחרות באותה שנה ובכפוף לעמידה ביֶתֶר תנאי החוק.


חוזר בנושא מענק השתתפות בהוצאות קבועות

במבזק מס' 1867 מיום 30.7.2020 דיווחנו, בין היתר, על פרסום חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020 ("חוק התכנית לסיוע כלכלי"(קישור לחוק).

חוק התכנית לסיוע כלכלי כולל הוראות בנושא דמי אבטלה, מענק הסתגלות לבני 67 ומעלה, פיקדון חיילים משוחררים, מענקי סיוע לעצמאי ולשכיר בעל שליטה בחברת מעטים, מענק סיוע לעסקים בעד השתתפות בהוצאות קבועות, משיכת קרנות השתלמות והחזר מקדמות מס הכנסה ששולמו בגין החודשים ינואר ופברואר 2020.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי רשות המסים פרסמה הוראת ביצוע בנושא מענק הסיוע בעד השתתפות בהוצאות קבועות (פרק ו לחוק).

למַעבר להוראת הביצוע, לחצו כאן.


קנסות ביטוח לאומי בגין שומות ניכויים

ביום ב' (24.8.2020) ניתן פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בארבעת הערעורים שהוגשו על-ידי המוסד לביטוח לאומי על פסקי-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין מגן דוד אדום (ב"ל 32018-09-16)אוניברסיטת בר אילן (ב"ל 6497-08-16)ממן מסוף וניטול בע"מ (ב"ל 59912-03-16) ונס א.ט בע"מ (ב"ל 6517-08-16).

בגדרם של הערעורים נדוֹנה, בעיקר, שאלת סמכותו של המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") להטיל קנסות על מעסיקים בגין שומות שהוצאו להם בעקבות ביקורת ניכויים שנערכה על-ידי פקיד-השומה.

בית-הדין הארצי – מפי הנשיאה ו' וירט-ליבנה, השופט ר' פוליאק, השופטת ח' אופק גנדלר ומר י' לוינזון (נציג ציבור (עובדים)) – קיבל את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ולאחַר שניתח את הוראות החוק הרלבנטיות, קבע בית-הדין הארצי, כי המל"ל רשאי להוציא שומת ניכויים בעצמו, אך משנערכה שומת ניכויים על-ידי פקיד-השומה – לרבות במסגרת פשרה עם המעסיק – רשאי המל"ל להתבסס עליה.

בהמשך, נדרש בית-הדין לסמכות המל"ל להטיל ולהפחית קנסות, תוך שהוא מסביר את ההבדלים בין הקנסות המוטלים מכוח חוק הביטוח הלאומי לבין הקנסות שמכוח פקודת מס הכנסה.

בית-הדין קובע ארבעה מועדים לעניין החיוב בקנסות מכוח חוק הביטוח הלאומי:
הראשון – היום ה-15 שאחרי תקופת התשלום (דהיינו, המועד בו קמה חובת תשלום דמי הביטוח)
השני – מועד קביעת השומה הסופית על-ידי פקיד-השומה; 
השלישי – מועד קביעת דמי הביטוח בעקבות עריכת ביקורת הניכויים על-ידי המל"ל;
והרביעי – תחילת הליכים משפטיים בבית-הדין.

ככלל, קובע בית-הדין, יוטל קנס בגין אי-תשלום דמי ביטוח הנקבע בשומת הניכויים של המל"ל הָחל מהמועד בו קמה חובת תשלום דמי הביטוח (המועד הראשון). שכּן, המעסיק הוא זה שאָמוּן על הדיווח למל"ל ועל-כן הוא אינו יכול להיבנות ממחדלו, והמל"ל רשאי לחַייבו בקנס הָחל מהמועד בו קיים פיגור בתשלום דמי הביטוח.
עם זאת, אין זה "סוף פסוק" ויש מכלוֹל שיקולים שעל האורגן המוסמך במל"ל לבטל או להפחית קנסות להביא בחשבון בשאלת הפחתת הקנסות, כגון: מקרים שבהם אין מדובר במעסיק שמטרתו הייתה להתחמק מתשלום דמי ביטוח והייתה מחלוקת לגיטימית ביחס לחובת התשלום. בנסיבות כאלו, מציין בית הדין, ניתן, למשל, לבחון אפשרות לפיה בגין התקופה שחלה מהמועד הראשון ועד למועד השני תהיה הפחתה של הקנס להפרשי הצמדה בלבד או הפרשי הצמדה ותוספת ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. בכל מקרה, אין מקום לוותר על הוספת הפרשי הצמדה אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן.

ביחס לתקופה שממועד קביעת השומה הסופית על-ידי פקיד-השומה (לרבות בדרך של פשרה) ועד המועד בו יִידע המל"ל את המעסיק בגין החוב העדכני (המועד השלישי), ניתן לשקוֹל אפשרות, בנסיבות עובדתיות שבהן לא מיוחס על-פני הדברים חוסר תום-לב למעסיק, כי המעסיק יחויב לשלם הפרשי הצמדה על החוב (כמו בשלב הראשון) והקנס המלא יופחת לריבית לפי סעיף 159א לפקודת מס הכנסה (ריבית בשיעור שנתי של 4%).

ואילו ביחס לתקופה הָחל מהמועד בו נדרש המעסיק לשלם דמי ביטוח בעקבות ביקורת הניכויים (השלב השלישי) ואילך, יוטל מלוא הקנס. שאחרת, יווצר תמריץ למעסיקים לנקוט בהליכים משפטיים ולעכב את ההחלטה הסופית לגבי חיובם בדמי ביטוח, תוך שהערך הריאלי של דמי הביטוח שעוכבו ייפָּגע.

בית-הדין הוסיף וקבע, כי משנקבע על-ידי בית-הדין האזורי כי במקרים נשוא הערעורים לא הופעל שיקול הדעת המינהלי כפי שראוי היה שייעשה, היה מלכתחילה מקום כי העניין יוחזר אל הגורם המוסמך במל"ל על-מנת שיפעיל את שיקול דעתו; וכי זוהי דרך המלך במצבים שכאלה ולא ביטול הקנסות כפי שנקבע בפסקי-הדין נשוא הערעורים.
עוד קבע בית-הדין כי בארבעת המקרים האמורים – להבדיל ממקרים אחרים בהם תתעוררנה שאלות דומות – יוטלו קנסות מופחתים (ראו פס' 58 לפסק-הדין).


הסבת אופציה לרכישת מקרקעין (סוף פסוק)

ביום 8.3.2020 ניתן ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה, וזאת בעניין קבוצת אלה ג.נ. בע"מ.

המדובר בפסק-הדין השישי* שדן בשאלת המיסוי של הסבת אופציה במקרקעין (כמשמעותה בסעיף 49י לחוק מיסוי מקרקעין) מהגורם שקיבל את האופציה מבעל המקרקעין לקבוצה של רוכשים אשר מימשו את האופציה שסוחרה להם ורכשו את המקרקעין.

* ארבעה מבין ששת פסקי-הדין הקודמים ניתנו אף הן על-ידי ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה: הראשון ניתן בעניין מיראז' יזמות ונדל"ן בע"מ והתייחסנו אליו במבזק מס' 1768 מיום 6.1.2019 (קישור למבזק). פסק-הדין השני ניתן בעררים שהוגשו על-ידי סטאר לייט (השרון) – משחקים פיננסיים עתידיים (1996) בע"מקרקעות ישראל שיווק נדל"ן בע"מ ויצחק נרקיס (ראו מבזקנו מיום 26.2.2019). פסק-הדין השלישי ניתן בעררים שהוגשו על-ידי אי.אס.אל אשל נדלן בע"מ ו-אי.אי.ג'י. השקעות נדל"ן בע"מ (ראו מבזקנו מיום 3.3.2019). ואילו פסק-הדין הרביעי ניתן בערר שהוגש על-ידי ק. אלמוג יזמות והשקעות בע"מ (ראו מבזקנו מיום 5.11.2019).
פסק-הדין החמישי ניתן על-ידי ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אקרו נדל"ן ייזום בע"מ (ראו מבזקנו מיום 4.8.2019).

לאחַר שניתנה הסכמת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין חדרה) לקבלת הערר מבלי שיהיה בכך ויתור על טענותיו ותוך שמירת זכאותו להגיש ערעור על פסק-הדין, קיבלה ועדת-הערר (יו"ר הוועדה השופט ר' סוקול וחברי הוועדה עו"ד נ' מולכו ועו"ד ח' שטרן) את הערר וחייבה את המשיב בהוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 26.8.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בששת הערעורים שהוגשו על-ידי מנהלי מיסוי מקרקעין חדרה ותל-אביב על פסקי-הדין של ועדות-הערר, לפיו דין ששת הערעורים להידחות ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
זאת, לאחַר שבמסגרת הדיון שהתקיים בפני בית-המשפט העליון ביום 11.8.2020, הִמליץ בית-המשפט למשוך את הערעור (קישור להחלטה), וביום 18.8.2020 הודיעו מנהלי מיסוי מקרקעין כי בהיותם קשובים להערות בית-המשפט הם מבקשים למשוך את ששת הערעורים. 

וכך קבע בית-המשפט העליון (ההדגשות אינן במקור):

"לאחר שקראנו את טיעוני הצדדים, ושמענו את טיעוני בא-כוח מנהלי מיסוי מקרקעין, הבהרנו כי עמדתנו היא כעמדת ועדות הערר, דהיינו כי גם לשיטתנו אופציות הרכישה ועסקאות הסיחור בהם עסקינן עומדות בדרישות החוק להחלת הסדר הפטור.
הטעמים המרכזיים לעמדתנו האמורה הם אלה:
ראשית, כעניין דוקטרינרי, מימושה של אופציה היא פעולה משפטית המבוצעת במישור היחסים מול נותן האופציה, והמביאה להתגבשותה של העסקה לגביה ניתנה האופציה. עסקאות הסיחור אינן מהוות מימוש של אופציות הרכישה כלפי בעל הקרקע – לא מימוש על ידי היזמים ולא מימוש על ידי הרוכשים – שכן הן אינן מביאות להתגבשות עסקה למכירת המקרקעין. לפיכך, גם אם במערכת היחסים שבין היזמים לבין הרוכשים הוגבל חופש הפעולה של הרוכשים, אין לומר כי עובדה זו עולה לכדי מימוש של אופציית הרכישה כלפי בעל המקרקעין.
שנית, כעניין מהותי, כל עוד תפקידם של היזמים מתמצה בהענקת שירות ביחס למקרקעין, אין הוא מגיע לכדי ביצוע עסקה במקרקעין. השירות אותו מעניקים היזמים בהם עסקינן הוא הגדלת הסחירות של המקרקעין, על ידי כך שהם מאפשרים לבעל קרקע, המעוניין למכור אותם כיחידה אחת, להתקשר עם מספר רוכשים שונים, שהקשר ביניהם נוצר באמצעות היזמים, ולא רק עם רוכש היכול לקנות את המקרקעין כיחידה אחת, או קבוצה של רוכשים שהתארגנה באופן עצמאי (בלשון ציורית, היזמים מאפשרים לפרוס את המקרקעין לפרוסות הנמכרות לרוכשים שונים, ולא למכור אותה כיחידה אחת לרוכש אחד). שירות זה, גם אם עשויה להיות לו תרומה משמעותית לתמורה שתתקבל ממכירת המקרקעין, אינו מחייב, מניה וביה, כי היזמים יהפכו לבעלי זכויות במקרקעין, וזאת בדומה למתן שירותים של השבחת המקרקעין. ממילא גם אין הצדקה מהותית להטלת חיוב כפול בתשלום מס רכישה (ויובהר, על פי הוראת סעיף 49י(ג)(2) לחוק מיסוי מקרקעין מס הרכישה משולם בהתאם לסכום הכולל שמשלמים הרוכשים בעבור המקרקעין – דהיינו, הן הסכום המשולם לבעלי הקרקע והן הסכום המשולם ליזמים).
שלישית, כעניין תכליתי, הסדר הפטור נועד 'להקל ולשחרר את הפוטנציאל היזמי' הגלום במקרקעין (כלשון הוראת ביצוע מיסוי מקרקעין מס' 10/2002, בעמ' 2), על ידי העמדת מכשיר חדשני, נוח ויעילאופציה ייחודית במקרקעיןבאמצעותו ניתן לקדם מיזמים נדל"ניים. עסקאות הסיחור בהן עסקינן, הן דוגמה מובהקת לסוג העסקאות אותו ביקש המחוקק לעודד באמצעות יצירת המכשיר החקיקתי האמור. פשיטא, כי אין לאמץ פרשנות מצרה להסדר הפטור, המסכלת את השימוש בו לקידום התכליות שלמענן נוצר.
ויודגש, עמדתנו זו מתייחסת לנסיבות בהן מעורבות היזמים מוגבלת למתואר לעיל. למותר לציין כי איננו מביעים כל עמדה ביחס למצבים בהם מעורבותם של היזמים חורגת מהמסגרת האמורה."


ביטול הסכם שומה

ביום 9.8.2020 ניתן פסק-הדין של בית-משפט השלום בירושלים בעניין גדיה.

עניינו של פסק-הדין בתובענה נגד רשות המיסים שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה, בגדרהּ התבקש בית-המשפט ליתן פסק-דין הצהרתי לפיו הסכם השומה שנחתם בין התובע לבין פקיד-השומה המחייב אותו בתשלום 650,000 ש"ח, בטל; וכן שהתובע זכאי לקבל עבוּר החברה הפרטית שבבעלותו שומת מס הכנסה לשנת 2015 המביאה בחשבון את הפסדי החברה.

בית-המשפט, מפי השופט א' דהאן, דחה את התביעה מחוֹסר סמכות עניינית (קישור לפסק-הדין).

לגבי ביטול השומה בהסכם, קבע בית-המשפט כי מדובר בשומה שהוּצאה מכוח סעיף 145 לפקודת מס הכנסה ועל-כן שומה זו נתונה להשגה על-פי סעיף 150 לפקודה או שחלות הוראות סעיף 147 לפקודה ככל שמדובר בנסיבות החריגות שנטענות על-ידי התובע.
כלומר, ביטול השומה מצוי בסמכותה העניינית של הרשות המינהלית ואינו בסמכותו של בית-משפט השלום.

באשר לסעד ההצהרתי השני של הצהרה על זכאותה של החברה, שכלל אינה בעלת דין, לקבל שומת מס הכנסה המגיעה לה מכוח ההפסד הנטען, קבע השופט דהאן, כי גם סעד זה אינו בסמכות בית-משפט השלום. שכּן, אם רצונה של החברה בתיקון הדו"ח שהגישה או בשינוי השומה, הרי שתרופתה בהליכי השגה וערעור על-פי הפרק השני וסעיפים 150–153 לפקודה, ובוודאי שאין בית-משפט השלום מוסמך להורוֹת על עריכת שומות מס חדשות לתאגיד בכלל, ולתאגיד שאינו בעל דין בפרט.
עוד ציין השופט דהאן, כי אפילו הייתה החברה בעלת דין והייתה מבקשת סעד של צו עשה או הצהרה על זכאותה לשומה חדשה המכּירה בהפסד לצורכי מס ואפילו הייתה נמצאת סמכות לבית־משפט הדן בהליך אזרחי להורוֹת על עריכת שומה, הרי ש"שווי הנושא" האמור בכתב התביעה הוא גובה ההפסד שנתבקשה ההכרה בו (4,500,000 ש"ח), והוא עולה בוודאי על סמכותו של בית־משפט השלום.

לבסוף, ציין השופט דהאן, כי הגם שמצא לדחות את התביעה מחוסר סמכות עניינית, אין בדחייה זו כדי ליצוֹר, כשלעצמה, מעשה בית-דין המוֹנע מהתובע לפְנות לרשות המיסים בהליכי השגה או הארכת מועד להגשת השגה.


חשבוניות פיקטיביות (הקוף שלא ידע שהוא קוף)

ביום ה' (27.8.2020) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין חביב.

עניינו של פסק-הדין בהחלטת המשיב (מנהל מע"מ – היחידה לפשיעה חמורה) להטיל על המערער כפל-מס מכוח סעיף 50(א) לחוק מע"מ.
זאת, בטענה כי המערער הוציא בשם החברה הפרטית שבבעלותו 13 חשבוניות (אשר המע"מ הגלום בהן הגיע לכדי 1.2 מיליון ש"ח) לגבי מכירת זהב למרות שהחברה לא רכשה זהב ולא מכרה זהב ומדובר בחלק מתוכנית עבריינית ענפה להברחת זהב לתוך שטחה של מדינת ישראל ללא תשלום מע"מ.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

עם זאת, השופט קירש קבע, כי לאור מצבו הבריאותי של המערער כמו גם לאור זאת שהמערער ככל הנראה "גוייס" בְּשל תמימותו לשַמש חוליה בתוכנית שיזמו והגו אחרים, יש מקום להפעיל את הוראות סעיף 100 לחוק מע"מ* במקרה זה כך שסכום כפל-המס במונחי קרן (שהיה במקור 1,202,739 ש"ח) יופחת לכדי 700,000 ש"ח.**

* סעיף זה מַסמיך את מנהל מע"מ "... מטעמים מיוחדים שיירשמו, לוותר על כפל מס, הפרשי הצמדה וריבית והוצאות, או להפחיתם...".
** ראו את הדיון שערך השופט קירש לגבי הוראות סעיף 100 לחוק מע"מ, פס' 60 ואילך לפסק-הדין.

שינוי בצו סיווג מבוטחים

כידוע, צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), תשל"ב-1972 ("הצו") קובע, כי מבוטח העוסק בסוג עבודה המפורט בטור א' בתוספת הראשונה לצו, והנתון בתנאי עבודה מיוחדים כמפורט לצידו בטור ב', ייחשב לענין החוק כעובד;* וכי כמעבידו של עובד כאמור ייחשב מי שצוין לצידו בטור ג' לתוספת הראשונה.**

* סעיף 1 לצו.
** סעיף 2 לצו.

בהקשר זה, נבקש לעדכנכם, כי פורסם צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים) (תיקון), התש"ף-2020 ("התיקון") (קישור לתיקון).

בגדרו של התיקון בוצעו שני תיקונים בצו:
ראשית, תוקן פרט 7 בטור א' בתוספת הראשונה לצו, שעניינו במורה דרך, מלַווה רפואי ומלַווים אחרים בטיולים המאורגנים על-ידי מוסדות, גופים ציבוריים ומשרדי נסיעות. נקבע, כי בגדרו של מורה דרך ייכלל גם כזה המדריך תיירים בכלי-רכב שבבעלותו (עד לתיקון, היה חריג בעניין זה).
שנית, נוסף פריט חדש לתוספת הראשונה (פריט מס' 15) שמתייחס לאיש צוות מקצועי, הנמנה עם עובדי הצוות הטכני או האמנותי בהפקה קולית או חזותית.


המצאת כתבי בי-דין באמצעות דוא"ל

פורסמו תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (הוראת שעה מס' 2), התש"ף-2020 (קישור לתקנות).

בגדרן של התקנות נקבע, כי בתקופת תוקפן (26.8.2020–31.12.2020) ניתן להמציא כתב בי-דין בתובענה מסוימת באמצעות שליחתו לכתובת דוא"ל שהיא אחת מאלו:* (1) הכתובת שבכתב בי-הדין שהגיש הנמען לבית-המשפט באותה תובענה; (2) הכתובת שבנייר המכתבים המשרדי של הנמען; (3) הכתובת שבאתר האינטרנט של הנמען; (4) הכתובת שמסר לו הנמען.

* הוראה זו לא תחול על כתב בי-הדין הראשון בתיק, זולת אם היתה הסכמה אחרת בכתב של הנמען. כמו-כן- הוראה זו לא תחול על מסמך הכולל מידע שאינו על דף בגודל A4.

עם זאת, המצאת כתבי בי-דין למדינה, לכל פרקליטות או מחלקה המפורטים בטור א' לתוספת השלישית לתקנות תהיה רק לכתובת הדוא"ל שיועדה לשם כך, כאמור בטור ב' לצדה, ואישור קבלת כתבי בי-דין תהיה באמצעות פרטי הקשר כאמור בטור ג' לצדם.