לוגו אלכס שפירא ושות׳

ביטוח לאומי חברות משפחתיות – סוף פסוק | מענק אומיקרון | דיווח ומקדמות בגין רווחים בשוק ההון | הרחבת דרישות הדיווח לחברות רב-לאומיות | תקבול בגין התחייבות לאי-תחרות | משפט חוזר | שווי שימוש | נקודות זיכוי לעולה חדש ועוד

05/07/2022

ביטוח לאומי חברות משפחתיות – סוף פסוק

אתמול, 4.7.2022, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעתירה שהוגשה על-ידי משרדנו לביטול פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין נחושתן ואח'.

למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן.


מענק אומיקרון

חוק מענק סיוע בשל נגיף האומיקרון

אתמול, 4.7.2022, פורסם ברשומות חוק מענק סיוע לעסקים בשל ההשפעה הכלכלית של התפשטות זן אומיקרון של נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התשפ"ב-2022 ("החוק") (קישור לחוק).

בגדרו של החוק נקבע מענק סיוע כולל לעסקים בעד השתתפות בנזק הכלכלי שנגרם להם כתוצאה מהתפשטות זן האומיקרון.
המודל המוצע בחוק מבוסס בעיקרו על המודל של המענק שניתן בעד השתתפות בהוצאות קבועות בחוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף קורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020 ("חוק תוכנית הסיוע"), בשינויים מסוימים, לרבות הגדלת מקדמי נוסחת מענק הסיוע המביאה לכך שתינתן תוספת, בסכום החורג מעבר להוצאותיו הקבועות של העסק, עד תקרה של 15,000 שקלים חדשים.* 

* ראו, לעניין זה, הגדרת המונחים "מקדם סיוע" ו"מקדם מענק סיוע" בסעיף 1 לחוק.

זאת, בשונה ממענק ההוצאות הקבועות שנקבע בחוק תוכנית הסיוע, שמטרתו הייתה לסייע בכיסוי הוצאות קבועות בלבד.
עם זאת, לנוכח העובדה כי מדובר בהתפשטות תחלואה ממוקדת לאחַר תקופה ממושכת שבהּ עיקר המשק חזר לפעילות כלכלית סדירה ואף צמח, מענק הסיוע מוּקד לעוסקים בעלי כושר שרידות נמוך מלכתחילה, שההשפעה הכלכלית של זן האומיקרון מטבעה קשה יותר בעבורם. נוסף על כך, לא נכללו בחוק עוסק שזכאי למענק הסיוע, עוסקים שמזוהים או נשענים על המדינה בדרך זו או אחרת וכן גופים שלפי התנאים שנקבעו עולה כי מצבם הפיננסי טוב דיו.*

* ראו, לעניין זה, הגדרת המונחים "מוסד ציבורי זכאי" ו"עוסק" בסעיף 1 לחוק.

יצוין, כי לצורך מניעת ניצול לרעה של מתן מענק הסיוע נקבע,* כי המנהל** יהיה רשאי להטיל קנס בשיעור 25% מהגירעון שנוצר לעוסק בגין פערים שנמצאו בין סכום מענק הסיוע הנתבע לבין סכום מענק הסיוע שנקבעה לגביו הזכאות, והכול אם נמצא כי העוסק התרשל בעריכת התביעה.

* ראו סעיף 13 לחוק.
** "מנהל" מוגדר בסעיף 1 לחוק כמנהל רשות המסים בישראל או מי שהוא הסמיכוֹ לעניין חוק זה.

הגשת הבקשה למענק

בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי הבוקר פורסמה הודעת רשות המסים (קישור להודעה) לפיה נפתחה באתר של הרשות האפשרות להגיש בקשות לקבלת מענק סיוע לעסקים אשר נפגעו בשל התפשטות זן האומיקרון.

במסגרת זו יוכלו להגיש בקשה לקבלת מענק עסקים קטנים ובינוניים לרבות מלכ"רים בעלי מחזור שנתי של 18 אלף ₪ ועד 80 מיליון ₪ בשנה, שחלה ירידה של לפחות 25% במחזור הפעילות שלהם בחודשים ינואר-פברואר 2022, ביחס לתקופות הבסיס כהגדרתן בחוק. 
לצורך עמידה בתנאי הזכאות וחישוב המענק, על העסקים להגיש את כל הדוחות התקופתיים למע"מ, והדוחות השנתיים למס הכנסה, הנדרשים לצורך חישוב המענק.
הגשת הבקשות למענק תבוצע באמצעות טופס מקוון באתר רשות המסים, כאשר עוסק יחיד שמחזור עסקו בשנת הבסיס היה עד 300 אלף ש"ח יגיש בעצמו את הבקשה באזור האישי שלו, וזמן הטיפול בבקשות עוסקים אלו לא ייארך יותר משבוע אחד.
יתר בעלי העסקים יכולים להגיש את הבקשה בעצמם או על ידי מייצג מטעמם. במקרה זה, אם הבקשה הוגשה בהתאם להנחיות, זמן הטיפול בבקשות עוסקים אלו הוא עד 100 ימים. כמו-כן, במקרה זה, אם התביעה הוגשה במועד, אך נדרשו הבהרות ו/או השלמות לגביה, תועבר לעוסק מקדמה של עד 60% מהסכום לו זכאי בהתאם לשיקול דעת המנהל, עד להשלמת הטיפול בבקשה.
עם השלמת הטיפול תשולם יתרת המענק לחשבון הבנק המצוין בטופס, לאחַר שנוכתה ממנה המקדמה ששולמה. העוסקים, יקבלו מידע על כל פעולה שתתבצע במהלך הטיפול בבקשה באמצעות הודעת טקסט ודואר אלקטרוני. 

את הבקשה למענק ניתן להגיש הָחל מהיום (5.7.2022) ועד ליום 10.10.2022.

להגשת הבקשות ולפרטים נוספים אודות מסלולי המענק ותנאי הזכאות, אנא לחצו כאן.


הרחבת דרישות הדיווח לחברות רב-לאומיות

היום (5.7.2022) פורסם ברשומות החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 261), התשפ״ב-2022 ("תיקון 261") (קישור לתיקון 261).

בגדרו של תיקון 261, הורחבו דרישות התיעוד והדיווח במחירי העברה וכן נוסף סעיף 85ג לפקודת מס הכנסה (שכותרתו "דיווח ישות-אם בקבוצה רב־לאומית") הקובע חובת דיווח לחברת אם בקבוצה רב–לאומית שהיא תושבת ישראל.


נקודות זיכוי לעולה חדש

כידוע, סעיף 35 לפקודת מס הכנסה קובע, כי בחישוב המס של עולה יובאו בחשבון 4.5 נקודות זיכוי בשנה וחצי הראשונה מעלייתו לישראל, שתי נקודות זיכוי בשנה שלאחר מכן ונקודת זיכוי אחת בשנה שלאחר מכן.
עוד נקבע בסעיף, כי הזיכוי יינתן לשנת מס שכולהּ או חלקהּ נמצאת בתקופת חודשי הזכאות, לפי מספר החודשים שהעולה היה בישראל באותה שנה, ובפעם הראשונה שנעשה לעולה; ואם העולה ביקש זאת, לא תובא במניין חודשי הזכאות תקופת היעדרות רצופה מהארץ שאינה פחותה משישה חודשים ואינה עולה על שלוש שנים. 

בעניין זה, נבקש לעדכנכם, כי לצד תיקון 261, פורסם היום (5.7.2022) ברשומות גם חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 262), התשפ״ב-2022 ("תיקון 262") (קישור לתיקון 262).

בגדרו של תיקון 262, הוארכה תקופת הזכאות לנקודות זיכוי בשנה ונקבע, כי בשנה הראשונה מעלייתו לישראל יהיה עולה זכאי לנקודת זיכוי אחת נוספת.
זאת, רטרואקטיבית מיום 1.1.2022 ("יום התחילה") לגבי הכנסה שהופקה או נצמחה למי שנעשה עולה לראשונה ביום התחילה ואילך.


דיווח חצי-שנתי ותשלום מקדמות בגין רווחים בשוק ההון

חודש יולי הגיע ועִמו גם מועד הגשת הדיווח החצי-שנתי לרשויות המס ותשלום המקדמות בגין רווחים בשוק ההון.

החובה להגיש דיווח חצי-שנתי ולשלם מקדמות מוטלת על משקיעים שצברו רווחים ממכירת ניירות-ערך נסחרים וקרנות נאמנות בחודשים ינואר–יוני 2022 ואשר הבנקים/ברוקרים שבאמצעותם הם ביצעו את המכירות לא ניכו מס במקור מאותם רווחים.

להרחבה בעניין זה, לחצו כאן.


תקבול בגין התחייבות לאי-תחרות

ביום 29.6.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אלי כהנא אחזקות בע"מ.

להלן תמצית העוּבדות כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
המערער 3, מר אליה כהנא ("המערער"), הוא הבעלים היחיד של חברה משפחתית המחזיקה במלוא הון המניות של המערערת 2, חברת אחים אייזברג בע"מ ("החברה"), אשר הוקמה בשנת 1952.
המערער עבד בחברה משנת 1976 והוא הדמות הדומיננטית והמרכזית בה במשך 40 השנים האחרונות.
בין החברה לבין חברת פיליפס (Philips Electron Optics B.V), שנמנית על קבוצת FEI (FEI Microscopy Solutions) האמריקאית, נחתם ביום 1.1.998 הסכם סוכנוּת שהתחדש אוטומטית לתקופות עוקבות ("הסכם הסוכנות") ובגדרו התחייבה החברה לפעול כמתווכת עצמאית מול לקוחות בישראל למכירת מוצרים וחלקי חילוף של פיליפס בתחום מיקרוסקופים אלקטרונים ("פעילות מ"א), בתמורה לקבלת עמלה. עוד נקבע בהסכם הסוכנות, כי החברה תספק גם שירותי תמיכה למוצרים שנמכרו ולצורך כך התחייבה להחזיק צוות טכנאים מיומן.
בהסכם הסוכנות נקבע, כי במקרה של ביטול ההסכם, פיליפס תרכוש את מלאי חלקי החילוף שבידי החברה ותערוך הסדרים לגבי התחייבויות פתוחות למתן שירות ותחזוקה של המוצרים שנמכרו. עוד נקבע, כי עם מילוי כל התחייבויות החברה לפי ההסכם, היא תפוצֶה בסכום המיַיצג 3% מהערך נטו מכל ההזמנות שיתקבלו ויאושרו על-ידי פיליפס למוצרים שיסופקו בישראל במהלך 6 חודשים ממועד ביטול ההסכם. כמו-כן, החברה תקבל סכום המיַיצג 2% מהממוצע השנתי של ערך מכירות נטו שנצבר במהלך 3 השנים שקָדמו לתאריך ביטול ההסכם.
כחלק ממגמה כללית של FEI להעביר את פעילותה למתכונת של ניהול ישיר באמצעות הקמת סניפים במדינות היעד, חֵלף פעילות באמצעות סוכנים עצמאיים, נחתמו ביום 4.11.2014 שני הסכמים: האחד, הסכם לרכישת נכסי ופעילות החברה על-ידי FEI; והשני, הסכם אי-תחרות בין המערער לבין FEI ("הסכם רכישת הפעילות" ו"הסכם אי-התחרות", בהתאמה).
במסגרת הסכם רכישת הפעילות מכרה החברה את "הנכסים הנרכשים" ואת "ההתחייבות הניטלות", כהגדרתם בהסכם, כאשר "העסק" הוגדר במבוא להסכם כ"הפצה ושירותים במוצרים בתחום המיקרוסקופיה, אופטיקה ואלקטרואופטיקה". בצד זאת, הוגדרו בהסכם "נכסים מוחרגים" ו"התחייבויות מוחרגות" שלא יועברו לרוכשת ויִוותרו במוכרת, ובכלל זה פעילות, עסקים ורכוש שאינם בתחום פעילות מ"א.
עוד נקבע בהסכם רכישת הפעילות, כי בכפוף למילוי הוראות ההסכם, תשלם הרוכשת למוכרת בתמורה לרכישת "הנכסים הנרכשים" סך של 3.3 מיליון דולר במהלך השנים 2014–2015.
בנוסף, נקבעה בהסכם רכישת הפעילות תניית אי-תחרות המחייבת את המוכרת שלא להתחרות ברוכשת בתחום מ"א, במהלך התקופה שנקבעה לאי-תחרות (כהגדרתה בהסכם אי-התחרות), בין בעצמה ובין מטעם כל אדם אחר, ובכלל זה להימנע מלשַווק ומלהפיץ מוצרים וציוד המתחרים באלה של הרוכשת, וכן להימנע מלפְנות ללקוחות ולספקים או מלעסוק במכירה ובמתן שירותים בתחום פעילות מ"א ("תניית אי-התחרות").
במבוא להסכם רכישת הפעילות נקבע, כי המערער יחתום, בשמו ובשם החברה המשפחתית, על ערבות אישית לצורך הבטחת קיום התחייבויותיה של המוכרת על-פי ההסכם, לרבות לעניין התחייבותה לאי-תחרות, וזאת בהתאם לנוסח כתב הערבות שצורף כנספח ב' להסכם.
במסגרת הסכם אי-התחרות שנחתם בין המערער ובין הרוכשת, התחייב המערער, למשך תקופה בת 3 שנים מיום חתימת ההסכם ("תקופת אי-התחרות"), שלא לפְנות ללקוחות או לעסוק או למכור מוצרים וציוד בתחום פעילות מ"א, או ליתר דיוק, בתחום העושה שימוש ב"מאיץ אלקטרונים ואלומת יונים ממוקדת", וזאת בין בעצמו ובין באמצעות אחר, כל עוד לא קיבל הסכמה מוקדמת לכך בכתב של הרוכשת.
עוד נקבע, כי בכפוף להתקיימות תנאי הסכם אי-התחרות, תנאי הסכם רכישת הפעילות והערבות האישית, תשלם הרוכשת למערער סך של 2.2 מיליון דולר במהלך השנים 2014–2015.
המערער דיווח למשיב (פקיד-שומה תל-אביב 3) על תקבול בסך של 2.2 מיליון דולר (כ-8.3 מיליון ש"ח) בשנים 2014–2015 כרווח הון החייב במס לפי סעיף 91(ב) לפקודת מס הכנסה וקיזז כנגד הרווח האמור, במסגרת הדו"ח השנתי לשנת 2015, הפסד הון בסך של 170,000 ש"ח בגין הלוואה שהעניק לבן אחיו.
ואילו החברה דיווחה על תקבול בסך של 3.3 מיליון דולר (כ-12.5 מיליון ש"ח) בשנים 2014–2015 כחייב בשיעור מס חברות.
לטענת המערערים, המערער היה הדמות הדומיננטית ובעל המומחיות בפעילות מ"א בחברה ועל רקע זה ביקשה הרוכשת למְנוע ממנו להתחרות בה בעקבות רכישת הפעילות מהחברה. לטענתם, הרוכשת הצליחה לנטרל את המערער ולקַבע את השוק בתקופת אי-התחרות, כך שבסיומה נגדעה יכולתו של המערער להפיק הכנסות מתחום מ"א, ולכל הפחות, נגדע "הענף העיקרי לבלתי צמוח שוב". בנוסף, המערערים ביקשו להתיר קיזוז הפסד הון בגין אי-החזר הלוואה שנתן המערער לאחיינו.
המשיב דחה את דיווחי המערער וקבע, כי יש לסַווג את העִסקה באופן שונה. לשיטת המשיב, יש לראות במלוא התקבול, בסך של 5.5 מיליון דולר ששולם על-ידי הרוכשת, כחייב במס חברות בידי החברה בגין מכירת פעילותה ונכסיה בתחום פעילות מ"א, ובנוסף לכך לחיֵיב את המערער במס (באמצעות החברה המשפחתית) על תקבול בסך של 2.2 מיליון דולר כמשיכת דיבידנד מהחברה לפי סעיף 2(4) לפקודה או כהכנסת משכורת לפי סעיף 2(2) לפקודה. 
לחילופין, טען המשיב, כי יש לראות בפיצול התמורה בין החברה ובין המערער כפעולה מלאכותית שעיקר מטרתה הפחתת מס בלתי-נאותה לפי סעיף 86 לפקודה ולכן יש לסַווגה מחדש.
לחילופי חילופין, טען המשיב, כי יש לראות בתקבול ששולם למערער (2.2 מיליון דולר) כהכנסה פירותית בידו המהווה תחליף שכר (סעיף 2(2) לפקודה) או הכנסה ממשלח יד (סעיף 2(1) לפקודה) או הכנסה ממקור פירותי אחר (סעיף 2(10) לפקודה).
מכאן הערעור.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, נדרשה השופטת סרוסי לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ברנע (ע"א 5083/13), שם נקבע, כי על-מנת לעמוד על טיבם המיסויי האמיתי של תשלומי אי-תחרות, יש לבחון אותם באופן דו-שלבי: בשלב ראשון, יש לבחון האם התשלומים שולמו במסגרת תניית אי-תחרות אותנטית, ולא ככסות לתשלומים אחרים כחלק מניסיון של הנישום להפחית את נטל המס המוטל עליו. ככל שהמסקנה תהא כי לא מדובר בתניית אי-תחרות אמיתית, ימוסו התשלומים בהתאם לטיבם המיסויי האמיתי. לעומת זאת, אם עלה בידי הנישום להוכיח כי מדובר בתניית אי-תחרות אמיתית, יש להמשיך לשלב השני ולבחון במסגרתו, האם הוכח שמדובר בתשלום בעל אופי הוני. בתוך כך, נקבע בעניין ברנע, כי כאשר מדובר בתשלום הניתן לעובד על-ידי מעבידו, קיימת חזקה "חזקה", הניתנת לסתירה, לפיה תשלום זה הוא הכנסה פירותית המהווה הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, כאשר הנטל על העובד לסתור חזקה "חזקה" זו.
השופטת הוסיפה וציינה, תוך שהיא מַפנה לעניין גנגינה (ע"א 8294/14), כי הגם שבענייננו התשלום בגין אי-תחרות לא שולם למערער על-ידי מעבידתו (החברה המוֹכרת) אלא על-ידי הרוכשת שבינה ובינו לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד וממילא במובן זה אין תחולה לחזקה "החזקה" שנקבעה בעניין ברנע, שלב ההתחקות אחַר מידת האותנטיות של תניית אי-התחרות עדיין רלבנטי גם בנסיבות בהן אין מדובר ביחסי עובד-מעביד.

השופטת סרוסי הִמשיכה ונדרשה לשאלה האם התשלום ששולם למערער במסגרת הסכם אי-התחרות מהווה תשלום בגין תניית אי-תחרות אמיתית או שמא מדובר בפיצול מלאכותי של התמורה שהייתה מיועדת לחברה בגין מכירת פעילותה העסקית, בין שני ההסכמים, כשהמטרה היא לחסוך את המס על הדיבידנד שהיה מושך המערער מהחברה.*

* שהרי, וכפי שציינה השופטת, אם התמורה בסך של 5.5 מיליון דולר הייתה משולמת לחברה, היא הייתה נדרשת לשלם מס חברות על מלוא הסכום ובנוסף לכך היה על המערער לשלם מס על דיבידנד בגין סכום של 2.2 מיליון דולר בגין משיכת הסכום מהחברה לכיסו הפרטי, כך שהתוצאה הסופית הייתה חיוב סך של 2.2 מיליון דולר בשיעור מס שולי. לעומת זאת, פיצול הסכומים, כך שהחברה מדַווחת על סך של 3.3 מיליון דולר כחייב במס חברות ואילו המערער מדַווח על סך של 2.2 מיליון דולר כתקבול הוני בגין אי-תחרות מביא למיסוי הסכום של 2.2 מיליון דולר בשיעור מס מופחת החָל על רווח הון.

השופטת בָּחנה את חומר הראיות שהוצג בפניה וקבעה, כי סימן שאלה גדול מרחף מעל מידת האותנטיות של תניית אי-התחרות בה חויב המערער (וזאת, מבלי להטיל חלילה ספק ביושרו של המערער או ביכולותיו המקצועיות המוכחות בתחום מ"א), ועל-כן אין היא רואה מקום להתערב בשומת המשיב המייחסת לחברה את מלוא התמורה ששולמה על-ידי הרוכשת.
את קביעתה זו ביססה השופטת על מספר אינדיקציות ובכלל זאת העובדה שלא נעשה כל ניסיון מטעם המערערים להעריך באופן אמיתי את שוויו הכלכלי של כל אחד מרכיבי התמורה המפוצלת, דהיינו להעריך מראש את שווי הפעילות בחברה (במסגרת הסכם רכישת הפעילות) ואת שוויָה של התחייבות המערער לאי-תחרות (במסגרת הסכם אי-התחרות); העובדה שהתשלום למערער פוצל מתוך התמורה שהייתה אמורה להשתלם לחברה; הסכום ששולם למערער לא חוּשב לפי שווי הכלכלי האמיתי של רכיב אי-התחרות אלא כנגזרת שרירותית מסכום התמורה הכולל ששילמה הרוכשת, וממילא לא ניתן לומר כי היה זה האינטרס של הרוכשת בפיצול התמורה; הסכם רכישת הפעילות בין החברה לבין הרוכשת כבר כָּלל בחוּבּו תניית אי-תחרות המכוּונת כלפי החברה, כך שספק אם היה צורך בחיובו של המערער בתניית אי-תחרות נפרדת. 
עוד ציינה השופטת, כי קביעתה זו, דהיינו שמבּחינה מהותית הסכום ששולם למערער היווה חלק מהתמורה הכוללת ששולמה לחברה בגין רכישת פעילותה העסקית ונכסיה, מובילה גם למסקנה כי פיצול התמורה בין המערער לבין החברה נעדר טעם מסחרי יסודי ולכן הוא "מלאכותי" בהתאם לטענתו החלופית של המשיב (סעיף 86 לפקודה).

השופטת סרוסי הוסיפה וקבעה, כי גם אם הייתה מניחה לטובת המערערים כי אכן מדובר בתניית אי-תחרות אותנטית, הרי שבחינת מהותם של תקבולי אי-התחרות בידי המערער מובילה למסקנה כי יש לסַווגם בכל מקרה כהכנסה פירותית החייבת במס שולי ולא כתקבול הוני. שכּן, הראיות מצביעות על כך שלא נגדע העץ מניב ההכנסות ואף לגבי הענף שהצמיח את ההכנסות בתחום מ"א לא מדובר בגדיעתו לבלתי צמוח שוב – המערער המשיך להיות מעורב ומעורה בשוק מ"א גם לאחַר שנת 2014 וידיעותיו וקשריו בתחום זה לא נמוגו ואף לא קהו בתקופה של 3 שנים.

עוד ציינה השופטת (ראו פס' 65 לפסק-הדין), כי בנסיבות המקרה קיימת תשתית ראייתית לשיבוץ התשלום ששולם למערער, למִצער את חלקו, תחת האכסניה של "משלח יד" לפי סעיף 2(1) לפקודה.
עם זאת, היות שלא הובאו ראיות לכימות הסכום ומאחַר שממילא לא תהיה לכך נפקות לעניין תוצאת המס על-פי השומה, הדברים נאמרים אגב אורחא ורק ולמען שלמות התמונה.

באשר להפסד ההון בסך 170,000 ש"ח בגין הלוואה שהעניק לאחיינו בשנת 2011, אותו ביקש המערער לקזז, קבעה השופטת סרוסי, כי לאור הוראות סעיף 92 לפקודת מס הכנסה לא ניתן לקזז הפסד הון כנגד הכנסות המערער שמקורן בסעיף 2(4) לפקודה ואף לא כנגד הכנסות שמקורן בסעיפים 2(1) או 2(2); וכי בכל מקרה לא הוכח שמדובר בחוב אבוד שכשלו סיכויי גבייתו ולא הובאו העדים הרלוונטיים להוכחת טיבו של ההפסד, כך שדין הטענה על קיזוז הפסד הון להידחות. 

לבסוף ובשולי הדברים, ציינה השופטת סרוסי, כי גם אם היה מקום לראות בתשלום למערער כתקבול הוני, היה מקום לקבוע את "יום הרכישה" של הזכות שמכר לפי מועד תחילת עבודתו בחברה (1976), ומשכך, ובהינתן אופן חישוב שיעור מס רווחי הון בנסיבות בהן "יום הרכישה" קָדם ל"מועד הקובע", המחלוקת בין הצדדים בעניין הֶפרש המס השנוי במחלוקת הייתה מצומצמת מכפי שסברו בתחילה.


שומות לפי מיטב השפיטה, פסילת ספרים וקנס גירעון

ביום 27.6.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין זבדצקי.

עניינו של פסק-הדין בשני ערעורים שהדיון בהם אוחד, ביחס לשומות שהוציא המשיב (פקיד-שומה ירושלים 3) לבני-הזוג זלמן זבדצקי ("המערער 1") ויהודית זבדצקי ("המערערת 2") (ביחד: "המערערים") ולחברת אפ-גרדאבל בע"מ (המערערת 3) ("החברה-המערערת") שהיא חברה פרטית העוסקת בשיווק, מכירה ותיקון של מחשבים וכן של ציוד היקפי למחשבים.

בעקבות חשדות שעלות כנגד החברה-המערערת בנוגע לאספקת רהיוט משרדי לחברת אינטל, נפתחה נגד החברה-המערערת חקירה על-ידי המשיב בנוגע להפרת הוראות פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ ובעקבותיה הוצאו למערערים שומות וכן הוגש נגד המערער 1 והחברה-המערערת (ועובד נוסף של החברה) כתב אישום במסגרת ת"פ 22648-07-16 המתנהל בבית-משפט השלום בירושלים ("התיק הפלילי").
במסגרת השומה שהוּצאה לחברה-המערערת, שלל המשיב ניכוי בגין 6 חשבוניות שהונפקו לחברה על-ידי חברת "עולם המחשב" בניהולו של מר חאלד מוגרבי ("חאלד") בסך כולל של 493,000 ש"ח, בטענה כי החברה-המערערת לא התקשרה עם חאלד בנוגע לחשבוניות שנתקבלו לכאורה מחברתו. בנוסף, קבע המשיב, כי יש לראות את פנקסי החברה-המערערת כבלתי-קבילים לשנות-המס 2010 ו-2011, וזאת בהתאם להוראות סעיף 130(יא)(1) לפקודת מס הכנסה.
במסגרת השומה שהוּצאה למערערים, קבע המשיב, כי יתרת החובה בסך 721,248 ש"ח שנרשמה בספרי החברה-המערערת לחובתו של חאלד וחברתו מהווה הכנסה של המערערים ממשכורת בשנת 2011, או לחלופין הכנסה מדיבידנד. בנוסף, קבע המשיב, כי סך של 10,000 ש"ח הנוגעים להמחאה שניתנה לבנם של המערערים ואשר נרשמה בספרי החברה-המערערת כתשלום  לספק בשם "ספאד", הינו פיקטיבי ויש לראותו כהכנסה של המערערים. עוד קבע המשיב, כי יתרת החוב של המערער 1 בדוחותיה הכספיים של החברה-המערערת ליום 31.12.2013 בסך 104,224 ש"ח מהווה הכנסה מדיבידנד בידי המערערים בשנת 2013.
בנוסף לאמור, חִייב המשיב את המערערים בקנס גירעון בגין התרשלותם בדיווח על הכנסותיהם לשנות-המס 2011–2013, בהתאם לסעיף 191 לפקודה.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' דורות, קיבל את הערעורים ברובם (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, התייחס השופט דורות לטענת המערערים לפיה המשיב עשה דין לעצמו וסירב להעביר להם את חומרי החקירה עליהם התבסס במסגרת קביעותיו בשומות מושא הערעור, ומנגד לטענת המשיב כי החומרים שימשו אותו לצורך התיק הפלילי.
השופט הבהיר, כי המערערים אכן נפגעו מכך שהמשיב בחר שלא לחשוף בפניהם את כלל החומרים ששימשו אותו כבסיס לקביעת השומות; וכי העובדה שהמשיב החליט בסופו של דבר (עם תום החקירה הפלילית) להגיש כתב אישום כנגד המערער 1 ועובד החברה-המערערת אינה מעלה או מורידה מהחובה המוטל על המשיב לחשוף בפני הנישום את החומרים ששימשו אותו כבסיס לשומה ולאפשר לו לעיין בחומרים המשַמשים בסיס לשומה נגדו, לפחות ממועד סיום החקירה הפלילית והגשת כתב האישום.
עם זאת, השופט דורות קבע – תוך שהוא מַפנה לדברי השופט ד' מינץ בעניין שווארמה א.ש. בע"מ (ע"א 5072/19) – כי למרות הפגיעה המסוימת במערערים בדיוני ההשגה, אין בפעולותיו של המשיב כשלעצמן כדי לפסול את השומה.

באשר לפסילת ספרי החברה-המערערת, קבע השופט דורות, כי עיון בנימוקי הערעור מטעם המערערים מעלה כי הם לא התייחסו כלל לעניין פסילת הספרים על-ידי המשיב; ויתרה מכך, גם בחקירת המצהירה מטעם המשיב לא מצאו המערערים לחקור אותה בסוגיה זו.
אומנם, המערערים מצאו לטעון, כבדרך אגב, במסגרת סיכומיהם כי לא היה מקום לפסילת הספרים, אך אין בטענה סתמית זו בכדי להביא לביטול קביעתו של המשיב.
למעלה מן הצורך, קבע השופט דורות, כי גם לגופו של עניין יש לקבל את עמדת המשיב בנוגע לפסילת הספרים. שכּן, הצטברות הליקויים שהוצגו בניהול ספרי החברה-המערערת מביאה למסקנה הברורה כי המערערים התנהלו באופן בלתי-תקין ובהיקף שמצדיק את פסילת הספרים.

השופט דורות המשיך ונדרש לשאלה על מי מוטל נטל ההוכחה ונטל השכנוע במקרה זה, וקבע, כי מדובר במחלוקת פנקסית ועל-כן לאור פסילת ספרי החברה-המערערת אין די באמירות כלליות ובעדויות בעל-פה של המערערים בכדי להרים את הנטל המוטל עליהם, אלא נדרש מהם להציג ראיות אובייקטיביות לתמיכה בטענותיהם ואין בניסיונות המערערים להיבנות מכך שבית-המשפט יאמין להצהרותיהם ועדויותיהם ועליהם היה לתמוך טענותיהן בראיות של ממש.

לגופו של עניין, קיבל השופט דורות את עמדתם של המערערים ביחס לכל הסוגיות שבמחלוקת למעט בעניין ההמחאה בסך 10,000 ש"ח (תשומת לבכם, בין היתר, לניתוחו של השופט בפס' 76–85 ובכלל זאת לעניין חוזר מס הכנסה מס' 2/2012 בנושא אסמכתאות‏ להתרת‏ הוצאות‏ ו/או ‏דרישת‏ עלויות" (קישור לחוזר)).
השופט דורות הוסיף וקבע, כי בדין חִייב המשיב את המערערים בקנס גירעון, שכּן התנהלותם אכן עלתה כדי רשלנות. עם זאת, נקבע, כי לאור קבלת הערעורים ביחס למרבית הסוגיות, יהיה על המשיב לחשב מחדש את סכום הקנס בהתאם לרכיבים שהערעור בגינם נדחה.


משפט חוזר בגין הרשעה בהעלמת מס

רקע

ביום 26.6.2016 הרשיע בית-משפט השלום ברחובות את מר רחמים שקלים, ב-34 עבירות מס, מרמה וכזב וזיכה אותו מעבירה אחת של השמטת הכנסה מדו"ח.
לפי האמור בכתב האישום, בשנת 1990 הקים המבקש את "עמותת שערי רחמים לישראל-יבנה" ("העמותה"), אשר הוקמה בכדי ליצוֹר מצג כוזב לפיו הכנסות המבקש מייעוץ בתחום הקבלה והנומרולוגיה הן תרומה לעמותה לצורך קידום מטרותיה אך בפועל שימשו את המבקש לצרכיו האישיים. כדי לקדֵם את המצג הכוזב שלפיו העמותה פועלת כדין, ביקש המבקש ממספר אנשים שיצטרפו כחברים בעמותה אך הם לא שימשו בה בתפקיד כלשהו. בהמשך, זייף את חתימותיהם בדו"חות שונים שהוגשו לרשויות, ובנוסף, העלים הכנסות באמצעות הפקדת כספים בחשבונות בנק שהוסתרו מהרשויות.
המבקש הגיש ערעור הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונשים שהוטלו עליו לבית-המשפט המחוזי.
בהמשך חזר בו המבקש מהערעור על הכרעת הדין וביום 5.5.2010 קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעורו על חומרת העונש. נפסק, כי המבקש ירצה 45 חודשי מאסר בפועל, ועונש הקנס שהוטל עליו הועמד על 300,000 ש"ח.
על פסק-דין זה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון שנדחתה בהיעדר עילה למתן רשות ערעור (רע"פ 4588/10).

הבקשה הראשונה למשפט חוזר

בחלוֹף 6 שנים, הגיש המבקש את בקשתו הראשונה למשפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.*

* סעיף זה קובע כדלקמן:
(א) נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:
(1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;
(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;
(3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה;
(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין.
(ב) הרשות לבקש משפט חוזר נתונה לנידון וליועץ המשפטי לממשלה; מת הנידון – תהיה הרשות האמורה גם לבן-זוגו ולכל אחד מצאצאיו, הוריו, אחיו או אחיותיו.
(ג) במשפט חוזר יהיו לבית המשפט העליון או לבית משפט מחוזי כל הסמכויות הנתונות לבית משפט מחוזי במשפט פלילי והנתונות לבית המשפט העליון בערעור פלילי, פרט לסמכות להחמיר בעונש; בית המשפט רשאי לתת כל צו הנראה בעיניו כדי לפצות נידון שנשא ענשו או חלק ממנו ושהרשעתו בוטלה כתוצאה מן המשפט החוזר, או לתת כל סעד אחר; מת הנידון - רשאי בית המשפט לתת צו כאמור לטובת אדם אחר."

בקשתו של המבקש התבססה על שתי עילות: האחת, קיומן של ראיות חדשות שעשויות לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקש; השנייה, חשש של ממש כי בהרשעה נגרם למבקש עיוות דין.
המבקש צירף לבקשתו מספר מסמכים ובכללם דו"ח מבקר המדינה, חוזר רשות המסים בנושא "מיסוי שירותי דת" (חוזר 1/2016) ("חוזר רשות המסים"), חוות-דעת גרפולוגית וכן רשימה של תרומות שניתנו על-ידי העמותה.
בית-המשפט מצא, כי דו"ח מבקר המדינה, חוזר רשות המיסים וכן מסמכים נוספים הקשורים לחקירת השומות ולפעילותה של העמותה שניהל המבקש, אינן מקימים עילה למשפט חוזר, מאחַר שהוצגו בשיהוי רב, מבלי שניתן טעם לכך.
כמו-כן, נקבע, כי אין בכך שסוגיית מיסוי תרומות שמקבלים אנשי דת הייתה שנויה במחלוקת בעבר, כדי להשליך על הרשעת המבקש. זאת מאחַר שבית-משפט השלום קבע באופן חד-משמעי כי התשלומים שקיבל המבקש היו במהותם בעבור שירות ולא תרומה, קביעה שלא הופרכה בידי המבקש.
אשר לחוות הדעת הגרפולוגית, צוין כי המבקש הציג חוות-דעת גרפולוגית אחרת בבית-משפט השלום, ראיה שניתן לה משקל אפסי בנסיבות העניין. לפיכך, קבע בית-המשפט העליון שאין מקום ליתן למבקש להגיש עתה חוות-דעת גרפולוגית נוספת. מֵעבר לצורך נקבע גם לגופו של עניין, כי קשה לראות בראיה זו כראיה שתביא לשינוי תוצאות המשפט לטובתו. 
אשר לטענת המבקש כי נגרם לו עיוות דין בשל אכיפה בררנית, בית המשפט ציין כי טענה זו נשמעה מפי המבקש במשך כל שלבי ההליך ונדחתה. כמו-כן, בית-המשפט עמד על כך שנדרש להציג אכיפה בררנית קיצונית ו"אולי אף מכוונת" כדי שזו תקים עילה למשפט חוזר.
עוד ציין בית-המשפט שהמבקש הורשע כבר בשנת 1990 בעבירות דומות שנעברו בין השנים 1986–1989, ובנסיבות אלו יש קושי בקבלת טענתו המבוססת על הגנה מן הצדק. 

הבקשה הנוספת למשפט חוזר

בחלוֹף שש שנים נוספות, הגיש המבקש בקשה נוספת למשפט חוזר.
בקשה זו מושתתת על העילות שעליהן התבסס המבקש במסגרת הבקשה הראשונה: ראיות חדשות שעשויות לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקש, וכן חשש של ממש כי בהרשעה נגרם למבקש עיוות דין.
כך, חזר המבקש על טענתו כי בעת הרשעתו הדין לעניין מיסוי תקבולי אנשי דת היה עמום, ומַפנה בהקשר זה בשנית לדו"ח מבקר המדינה ולחוזר רשות המיסים. לראיות אלה הוסיף המבקש פסיקה מאוחרת שלטענתו הִבהירה את הדין לעניין זה (בין היתר הפנה המבקש לעניין אבוחצירא (ע"א 3159/19)).*

* למַעבר למבזק בעניין אבוחצירא, לחצו כאן.

בנוסף, המבקש הציג את אותה חוות דעת גרפולוגית שלשיטתו מוכיחה כי לא זייף את חתימות חברי הוועדה, וטען, כי בהרשעתו נגרם לו עיוות דין בשל אכיפה בררנית, הן מאחַר שנגד אנשי דת אחרים, אותם הוא מוֹנה במסגרת הבקשה, לא ננקטו הליכים פליליים והן מאחַר שלא ננקטו בהליכים פליליים נגד העמותה.
כן צירף המבקש לבקשתו רשימה שמפרטת העברות של כספים לעשרות נזקקים, שלשיטתו יש בה להוכיח כי העמותה קיימה את מטרותיה והיא אינה "פיקציה". לטענת המבקש, רשימה זו נמסרה לבאי כוחו באותה העת אך "מטעמים לא ברורים" לא צורפה כראיה מטעמו.

שלשום, 3.7.2022, ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בבקשה הנוספת למשפט חוזר.
בית-המשפט העליון, מפי המשנה לנשיאה ע' פוגלמן, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

השופט פוגלמן ציין, כי הגם שדיון קודם בבקשה למשפט חוזר לא מונע, בהכרח, הגשת בקשה נוספת, במקרה דנא מדובר בבקשה החוזרת על טענות המבקש בבקשה הקודמת, ובהתאם חלה בעניין זה תקנה 8 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957 (לפיה "סירב נשיא בית המשפט העליון להורות על משפט חוזר, לא תוגש בקשה נוספת או אחרת בשל עילה ששימשה יסוד לבקשה שסירבו לה").

וכך הוא קבע: "טענות המבקש בבקשה דנן, רובן ככולן, נדונו ונדחו בהחלטה בבקשה הקודמת. כך, טענתו המרכזית של המבקש, שלפיה בעת הרשעתו שררה אי-בהירות כיצד יש להתייחס למתנות ולתרומות המוענקות למקובל – עמדה גם בבסיס הבקשה הקודמת של המבקש למשפט חוזר. אף מרבית הראיות עליהן ביסס המבקש טענה זו במסגרת הבקשה הקודמת הן אותן ראיות שהציג לפניי, כאשר לראיות אלה הוסיף המבקש מספר פסקי דין, ובהם פסק הדין בעניין אבוחצירא. ואולם, כפי שצוין, בית משפט זה קבע כי אין בכך שסוגיית מיסוי תרומות של מקובלים הייתה שנויה במחלוקת בעבר להשליך על הרשעתו של המבקש, מאחר שבבסיס הרשעתו עמדה קביעה חד משמעית של בית משפט השלום כי המבקש גבה כספים בגין שירותים שנתן לפי מספר ביקורים אצלו וכי תשלומים אלה ניתנו בעבור שירותיו [...] לבסוף, גם טענתו של המבקש כי העמדתו לדין עולה כדי אכיפה בררנית נטענה ונדחתה במסגרת הכרעת הדין בבית משפט השלום; בערעורו לבית המשפט המחוזי (שעליו הוגשה כאמור בקשת רשות לערער שנדחתה); וכן בבקשה הקודמת למשפט חוזר. משכך, לא מצאתי להיעתר לה אף במסגרת הבקשה שלפניי. אשר ליתר טענות המבקש, גם בהן אין להקים עילה למשפט חוזר מאחר שעמדו לפני בית המשפט בהליך הקודם."

נזכיר, כי ביום 27.11.2011 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהגיש המבקש על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בהליך האזרחי שנגע לשומות שהוצאו לו על-ידי פקיד-שומה ירושלים 3 ואשר בגדרן יִיחס פקיד-השומה את הכנסות העמותה למערער, וזאת מטעמים שונים, ובכללם "ערבוב" כספיו הפרטיים של המערער עם כספי העמותה והשימוש שנעשה בכספים למטרותיו האישיות של המערער במקום לפעילות ציבורית.
בית-המשפט המחוזי (השופטת מ' מזרחי) קבע, כי בפועל העמותה הוקמה ככסוּת למצב האמיתי בו המערער היה בעל ההכסות ועשה בהן שימוש לצרכיו, וכי אכן היה ראוי לייחס את הכנסות העמותה למערער. עם זאת, בית-המשפט קבע, כי יש להפחית במידת מה את השומה שנקבעה למערער. יתר טענות המערער נדחו.
על פסק-הדין הוגש, כאמור, ערעור לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון דחה את הערעור (ע"א 8082/09), בקובעו, כי ממצאיו העובדתיים של בית-המשפט המחוזי מבוססים היטב בחומר הראיות. עוד נקבע, כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח, כי קיימת עילה משפטית המצדיקה התערבות בשומה שנערכה.


שווי שימוש

פסק-הדין של בית-הדין האזורי

במבזק מס' 1897 מיום 17.1.2021 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין ברלינר מעליות בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בשני ערעורים שנדונו במאוחד – ערעור המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") וערעור ברלינר מעליות בע"מ ("החברה") – על החלטת ועדת השומה* שקבעה את גובה דמי הביטוח הלאומי שעל החברה (העוסקת במתן שירותים למעליות ודרגנועים) לשלם בגין שווי שימוש של עובדיה ברכבי השירות שלה (רכבי השירותים שניתנו לעובדים, שני רכבי טויוטה מסוג מיניבוס אשר לטענת החברה הספסלים בהם הוסרו על-מנת להרכיב ציוד ושני כלי רכב ששימשו את בעלי המניות אשר תפקדו כטכנאים ובכלי רכב אלה הותקנו מתקני הרמה הידרואליים).

* במועדים הרלבנטיים (וטרם תיקון 187 לחוק הביטוח הלאומי מיום 31.12.2016) סעיף 372 לחוק (כנוסחו אז) הִקנה למבוטח/מעסיק הנפגע מהחלטתו של פקיד הגבייה זכות לערור עליה בפני ועדת שומה.

זאת, בעקבות ביקורת ניכויים שעָרך המל"ל לחברה לשנים 2003–2009 שבגדרהּ מצא המל"ל לחייבהּ, בין היתר, בגין שווי השימוש ברכבי השירות כאמור.

ועדת השומה הגיעה למסקנה שיש לזקוֹף הכנסה לעובדי החברה בגין שווי השימוש ברכבי השירות שהועמדו עבורם.
רכבי השירות, קבעה הוועדה, הוצמדו לעובדים והם אינם בגֶדר רכבים תפעוליים. 
לצד זאת, הוועדה הכירה בכך שרכבי השירות אינם עשויים לשַמש את צרכיהם הפרטיים של העובדים אלא במידה מועטה ועל-כן היא החליטה לנקוט בדרך ביניים ולייחֵס לעובדים שווי שימוש חלקי, בגובה 50% בלבד.
הוועדה ציינה שהיא העמידה את שווי השימוש בגובה 50% בלבד, שכּן החברה לא הוכיחה את טיב השימוש בכל אחד ואחד מרכבי השירות שברשותה על-ידי עובדיה.

בית-הדין (השופטת י' מזרחי לוי, נציג ציבור (עובדים) מר א' אופיר ונציג ציבור (מעסיקים) מר ד' הרפז) קיבל את הערעור של המל"ל ודחה את ערעור החברה (קישור לפסק-הדין).

בית-הדין קבע – תוך שהוא מתייחס, בין היתר, לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין חכם את אור-זך עורכי דין (ע"א 4096/18)* – כי אין אפשרות לקבוֹע שווי שימוש חלקִי, וזאת גם על-פי תקנות שווי שימוש ברכב.**

* למַעבר למבזק בנושא פסק-הדין האמור, לחצו כאן.
** תקנות מס הכנסה (שווי שימוש ברכב), התשמ"ז-1987.

עוד נקבע, כי הרכבים הוצמדו לעובדים והועמדו לרשותם ועל-כן אין מדובר ברכבים תפעוליים.

הערעור לבית-הדין הארצי

החברה הגישה ערעור על פסק-הדין לבית-הדין הארצי לעבודה ושלשום (3.7.2022) ניתן פסק-הדין בערעור.
בית-הדין הארצי (השופטת ל' גליקסמן (אב"ד), השופטת ס' דוידוב-מוטולה, השופטת ח' אופק-גנדלר, השופט א' סופר, נציגת ציבור עובדים גב' ע' אלטשולר זמני ונציגת ציבור מעסיקים גב' נ' זנדהאוז) דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

נקבע, כי פסק-הדין המפורט של בית-הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, בהיותו מנומק היטב ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

בנוסף, נקבע, כי  תקנות שווי שימוש ברכב מַחריגות בהגדרת "רכב" שני סוגי כלי רכב: "רכב תפעולי" ו"רכב עבודה", תוך שמחוקק-המשנה הגדיר "רכב תפעולי", בין היתר, באמצעות שלושה רכיבים מצטברים (היעדר שיוך הרכב לעובד פלוני, בלעדיות השימוש ברכב לצורכי העבודה ומקום הימצא הרכב בתום יום העבודה) שעל-פי קביעותיה העובדתיות של הוועדה לא מתקיימים בענייננו.
עוד נקבע, וזאת בהיקש מהפסיקה שניתנה בקשר ל"רכב עבודה", כי הגם ששימוש העובדים ברכב לצרכים פרטיים היה מועט, ועל אף קיומו של ציוד ייעודי, העובדים מוחזקים כמפיקים הנאה מהרכב גם אם זו מועטה; וכי נוכח הנאה זו לא מתקיים הרכיב השני (בלעדיות השימוש ברכב לצורכי העבודה).

באשר לרכבי בעלי המניות, קבע בית-הדין הארצי, כי צדק בית-הדין האזורי בקובעו כי המסקנה בנוגע לרכבי השירות תקפה גם ביחס לכלי רכב אלה. שכּן, מטיעון החברה עלה כי כלי רכב אלה הועמדו לרשות בעלי המניות עֵקב היותם גם טכנאים הנותנים שירותי תחזוקה ותיקון מעליות כעובדים; ומשכך, סיווג רכבם צריך להיות דומה לסיווג רכבי השירות של יתר עובדי החברה.
עוד נקבע, כי העובדה שעל רכב זה הותקן מתקן הידראולי, כשלעצמה, אינה מַצדיקה סיווג הרכב כתפעולי ככל שזה לא עומד בתנאים שנקבעו לכך בתקנה 1 לתקנות שווי שימוש.*

* יצוין, כי בערעור בפני בית-הדין הארצי טענה החברה, כי יש להשקיף על כלי רכב אלה כרכבי עבודה, ולכאורה זנחה את הטענה כי המדובר ברכב תפעולי. בית-הדין הארצי קבע, כי ספק רב אם הטענה בדבר היות הרכב "רכב עבודה" נטענה בפני הוועדה; ומשכך, ומשהטענה בדבר היות הרכב שהועמד לרשות העובדים "רכב עבודה" הועלתה לראשונה בפני בית-הדין הארצי, ומשהכרעה בה מצריכה תשתית עובדתית וראייתית וכן טיעון מפורט יותר, לא מצא בית-הדין להתייחס לה לגופה תוך שהובהר כי טענות החברה ביחס לשנים שלא נבחנו בהליך זה שמורות לה.

באשר למיניבוסים, ציין בית-הדין הארצי, כי אין להידרש בשלב זה לטענה כי מדובר ב"רכב עבודה", שכּן חזית טיעון זו לא לובנה כדבעי בפני הוועדה או בבית-הדין האזורי, ואין מקום ללבנהּ לראשונה בגלגול שלישי.

לבסוף, ציין בית-הדין, כי ער הוא לכך שתוצאת פסק-הדין אינה נותנת ביטוי לכך שהצמדת הרכב לטכנאים הִגבירה את זמינוּת ויעילוּת השירות הניתן על ידיהם, כשבעיסוקם יש חשיבות מיוחדת למימד הזמן, ומדובר בשירות שהמערערת חייבת ליתן על פי הוראות הרגולטור; וכי ייתכן שיש משמעות לכך ש"מקום ביצוע העבודה" של הטכנאים הוא בחצרי הלקוח ולא במשרדי המערערת.
עם זאת, "בהינתן נוסח התקנות ודרך פרשנותן בהלכה הפסוקה כמפורט לעיל אין מנוס ממנה".


תובענה ייצוגית נגד רשות המסים

ביום 27.6.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין כרייני.

עניינו של פסק-הדין בבקשת הסתלקות שהגישו המבקשים בקשר עם בקשתם לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות המסים שלפיה ביצעה הרשות גבייה שלא כדין הָחל מיום 20.7.2018 בגין הוצאות גבייה בשיעורים החורגים מהסכומים המרביים הקבועים בתקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות מרביות), תשע"א-2011, בְּשל פעולות אכיפה מסוג הדבקה, פריצה, עיקול, גרירה ואחסנה של רכב בגין חוב ותוך חריגה אף מההוצאות הישירות בְּשל פעולות אלו. עוד נטען, כי הרשות גובה הוצאות עבור פעולות אכיפה בתוספת מע"מ לאחַר יום 22.3.2018 חרף התיקון שחל על התקנות האמורות, ממנו עולה כי הסכומים הקבועים בתקנות מגלמים גם את המע"מ. 
רשות המסים השיבה ביום 18.11.2020 לבקשת האישור וטענה, כי דינה להידחות משום שהיא הִפסיקה ביוזמתה את הגבייה טרם הגשת בקשת האישור וללא קשר אליה.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, אישר את בקשת ההסתלקות ופסק לכל אחד מהמבקשים גמול בסכום של 3,500 ש"ח ולבא כוחם שכר טרחה בסכום כולל של 35,000 ש"ח (כולל מע"מ) (קישור לפסק-הדין).


תיקון 19 לפקודת הראיות – פסילת ראיה שהושגה שלא כדין

היום (5.7.2022) פורסם ברשומות חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 19), התשפ"ב-2022 ("התיקון") (קישור לתיקון).

בגדרו של התיקון, נוספה לפקודת הראיות הוראת סעיף 56א הקובעת כדלקמן:
"(א) בית המשפט הדן במשפט פלילי רשאי שלא לקבל ראיה שהושגה שלא כדין, ובכלל זה הודעת נאשם או עד, חפץ או כל ראיה אחרת, אם שוכנע שקבלתה במשפט תפגע באופן מהותי בזכות להליך הוגן, בשים לב לאופייה ולחומרתה של ההפרה, למידת ההשפעה של ההפרה על הראיה שהושגה ולעניין הציבורי שבקבלת הראיה או באי־קבלתה; בסעיף קטן זה, 'הפרה' – השגת ראיה שלא כדין.
(ב) אין באמור בסעיף קטן (א) כדי לפגוע בכללים לפסילת ראיות הקבועים בהוראות חיקוק אחרות."


תיקון 76 (תיקון עקיף) לחוק עידוד השקעות הון

במסגרת השינויים שנערכו בחלוקת תחומי האחריות בין שרים ובשיוך בשטחי הפעולה של משרדי הממשלה השונים לאחַר כינונה של הממשלה ה-36, הועברו, באישור הכנסת, סמכויות שר הכלכלה והתעשייה שבחוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה, התשמ"ד-1984 ("החוק"), לרבות אלה הנוגעות לרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית ("רשות החדשנות") לשרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה.
כמו-כן, הועבר שטח הפעולה המתייחס לפעילות המדען הראשי של משרד הכלכלה והתעשייה ולסמכויותיו בכל הקשור לרשות החדשנות, לשטח פעולה במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי היום (5.7.2022) פורסם ברשומות חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה (תיקון מס' 8), התשפ"ב-2022 ("התיקון") (קישור לתיקון), בגדרו מעוגנים התיקונים הדרושים בחוק כמו גם תיקונים עקיפים בחוקים אחרים שבהם מוזכר המדען הראשי, ובכלל זאת החוק לעידוד השקעות הון (ראו סעיף 14 לתיקון).