לוגו אלכס שפירא ושות׳

הגדלת שיעור מס הרכישה לגבי דירת מגורים | תגמול למוסר מידע על העלמות מס | מע"מ על פיצוי בגין הפקעת/ירידת ערך מקרקעין והשתק שיפוטי | בקשה לפסילת שופט | תובענות ייצוגיות נגד רשות המסים ונגד המוסד לביטוח לאומי | החלטות בענייני קורונה ועוד

09/11/2021

הגדלת שיעור מס הרכישה לגבי דירת מגורים שאינה דירה יחידה

במבזק האחרון דיווחנו, בין היתר, על פרסום תזכיר חוק לתיקון חוק מיסוי מקרקעין, בגדרו הוצע להגדיל את שיעור מס הרכישה לרוכשי דירות מגורים אשר הדירה הנרכשת אינם דירתם היחידה.
כך, הוצע לתקן את סעיף 9(ג1ג) לחוק לגבי רוכשים אלה ולקבוע, כי במכירת זכות במקרקעין שהיא דירת מגורים יחול מס רכישה בשיעור 8% על חלק השוֹוי שעד 5,348,565 ש"ח ומס רכישה בשיעור 10% על חלק השוֹוי העולה על סכום זה.

בהמשך לכך נבקש לעדכנכם, כי אתמול (8.11.2021) פורסמה הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 96), התשפ"ב-2021, הקובעת תיקון זהה לזה שהוצע בתזכיר דלעיל (קישור להצעת החוק).

מובן שנעדכנכם עם פרסום התיקון ברשומות (ככל הנראה רק בשבוע הבא).


תגמול למוסר מידע על העלמות מס

רקע

המשיב 1, מר יהושע גוזס, הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה נגד המבקשת, רשות המסים, לקבלת תגמול כספי בסך של 5,000,000 ש"ח בגין מידע שסיפק לה לפיו חברה ציבורית ("החברה") כללה בדוחותיה הכספיים פרטים מטְעים בניסיון להערים על רשויות המס והציבור.
המשיב 1 טען, כי פנה לרשויות המס והציע להם את המידע, ונמסר לו כי בתמורה למידע יהיה זכאי לקבלת 20% מכל הכנסה שתושג בעקבותיו. על-כן, העביר את המידע למבקשת ובנוסף מסרוֹ גם לרשות ניירות-ערך, למשטרה ולגורמים אחרים.
עוד טען המשיב 1, כי בעקבות המידע שמסר נדרשה החברה לשלם לרשויות המס מיליוני שקלים, אולם חרף זאת ובניגוד להבטחות שקיבל, המבקשת מסרבת לשלם לו את חֵלקו בתואנה כי המידע שמסר אינו עומד בקריטריונים המזכים בתשלום.

בכתב ההגנה מטעם המבקשת נטען, בין היתר, כי ככלל העברת מידע לרשות המסים אינה מזכה בגמול למעביר המידע. אמנם, בהתאם לנוהל מודיעין פנימי וחסוי של הרשות ("נוהל המודיעין" או "הנוהל") קיים הליך חריג ומצומצם ביותר המאפשר הענקת גמול למודיע, אולם זאת בתנאים שאינם מתקיימים בענייננו.

ביום 3.11.2020 הגישו המשיבים* בקשה למחיקת כתב ההגנה.

* בשלב מסוים, בהחלטת בית-המשפט המחוזי מיום 7.5.2020, הצטרפה לתביעת המשיב 1 גם משיבה 2, אשתו.

במסגרת הבקשה נטען, כי במענה לדרישת גילוי ועיון במסמכים שהועברה למבקשת בהתאם להחלטת בית-המשפט, השיבה האחרונה, כי מרבית המסמכים בלתי-רלוונטיים או חסויים, לרבות הנוהל שבמוקד כתב הגנתה. המשיבים טענו, כי אין לקבל מצב דברים בו טענת ההגנה העיקרית של המבקשת מבוססת על נוהל שהיא מסרבת לחשוף.

ביום 29.12.2020 ניתנה החלטת בית-המשפט המחוזי (השופטת ר' ערקובי) בבקשה.
נקבע, כי טענת המבקשת בנוגע לחיסיון הנוהל אינה יכולה להתקבל וכי אין מקום להסתיר את הנוהל מעיני הציבור.
המבקשת יצאה במסע פרסום להגברת המודעוּת לתשלום מס אמת ולשם כך פרסמה בציבור את הקמתו של "קו הצדק" אליו רשאי הציבור לפְנות על-מנת למסוֹר לרשות מידע על עבירות מסים אליהן הוא נחשף, בציון האפשרות לקבל גמול בתמורה לכך. אלא שמשעה שהציבור אינו חשוף לנוהל הקובע את התנאים לתשלום אותו הגמול, אין תועלת בקיומו של הנוהל.
משכך, קבע בית-המשפט המחוזי, כי הנוהל אינו בא בגדרו של מסמך פנימי כי אם מסמך בעל אופי ציבורי.
בית-המשפט הוסיף, כי התנהלות זו של המבקשת המציעה תגמול מחד גיסא, אך חוסמת את דרכו של מבקש התגמול ואינה חושפת את התנאים לקבלת הגמול מאידך גיסא, אינה סבירה ואינה הגיונית; וכי עמדתה של המבקשת לגבי חיסיון וסודיות הנוהל אינה ברורה בשים לב לכך שהיא מצאה לפַרט את התנאים הקבועים בנוהל במסגרת תשובותיה וכתב הגנתה.
חרף כל האמור, סבר בית-המשפט, כי מחיקת כתב הגנה היא צעד קיצוני וחריג המונע את בירורו של ההליך, ועל-כן ניתן להסתפק באזהרה שאם לא יומצא הנוהל למשיבים, עלול הדבר להוביל למחיקת כתב ההגנה.
בית-המשפט הורה אפוא, למבקשת להמציא את הנוהל ולהשיב לשאלות המשיבים הנוגעות לו בתוך 30 ימים.

ביום 15.2.2021 פנו המשיבים לבית-המשפט המחוזי בבקשה נוספת בה התבקש בית-המשפט, בין היתר, לחיֵיב את המבקשת להעביר לידיהם את הנוהל המלא.
במסגרת הבקשה נטען, כי חרף החלטת בית-המשפט מיום 29.12.2020, המבקשת לא גילתה את הנוהל באופן מלא אלא רק חלקים ממנו.
בתשובתה טענה המבקשת, כי היא העבירה למשיבים את מלוא המידע הנוגע למתן גמול למודיע, לרבות החלקים הרלוונטיים מתוך הנוהל.

ביום 3.5.2021 התקיים דיון לפני בית-המשפט המחוזי בו נחקר המצהיר מטעם המבקשת.
במהלך הדיון הִבהירה המבקשת כי הנוהל עוסק במגוון נושאים שעניינם איסוף מודיעין וכי אין בנמצא נוהל מיוחד העוסק בתשלום הגמול בלבד.
על רקע זה הורה בית-המשפט למבקשת להגיש תצהיר לתמיכה בטענה זו, וכן להגיש לעיונו את הנוהל הכולל על מנת שיבחן האם אכן כלל החלקים הרלוונטיים מתוכו הועברו לעיון המשיבים.
תצהיר כאמור מטעם המבקשת הוגש ביום 1.6.2021 ובמקביל לכך העבירה המבקשת לעיון בית-המשפט הן את הנוהל הכולל והן את החלקים מתוכו שהועברו לידי המשיבים.

ביום 6.6.2021 ניתנה החלטת בית-המשפט, בגדרהּ נקבע, כי מעיון מעמיק בנוהל עולה כי הוא כולל ערבוב בין נושאים שאין כל ספק כי הם אמורים להיות חסויים, לבין נושאים שכבר נקבע לגביהם כי הם אמורים להיות גלויים לעין כל.
עוד נקבע, כי נוסף על החלקים מתוך הנוהל אשר גולו על-ידי המבקשת, קיימים סעיפים נוספים העשויים להיות רלוונטיים; אלא שבית-המשפט אינו יכול לשַמש כבא-כוחו של תובע ולהחליט עבורו מהם הסעיפים המהותיים והרלוונטיים לתביעתו.
על-כן, ככל שבא-כוחם של המשיבים יצהיר כי הנוהל בכללותו יוותר חסוי ויעשה שימוש רק בסעיפים הרלוונטיים להליך, יש להמציא לעיונו עותק של הנוהל במלואו.

בקשת רשות הערעור לבית-המשפט העליון

על החלטה זו (מיום 6.6.2021) של בית-המשפט המחוזי, הגישה רשות המסים בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון.

בית-המשפט העליון, מפי השופט ד' מינץ, קיבל את הבקשה (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ציין השופט מינץ, כי למרות שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות לגילוי מסמכים, המקרה דנא הוא מקרה חריג המצדיק התערבות ועל-כן הוא החליט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("התקנות החדשות") ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

השופט מינץ הבהיר, כי הגם שנקודת המוצא בהתדיינות אזרחית היא עיקרון הגילוי על-מנת שההליך יתנהל "בקלפים פתוחים", תנאי ראשון ובסיסי להתגבשותה של חובת גילוי הוא תנאי הרלבנטיות. כלומר, על-מנת להורוֹת על עיון במסמך פלוני נדרש מבקש העיון להוכיח כי המסמך רלוונטי לבירור התביעה, או למצער כי קיים יסוד סביר להניח כי הוא רלוונטי לבירורה.
עוד הבהיר השופט, כי הוכחת רלוונטיות המסמך אינה מספיקה לשם מתן צו לעיון בו מקום שניתן להצביע על חיסיון, על אינטרס או על ערך מוגן אחר הראויים להגנה; וכי משהועלתה טענה לקיומו של חיסיון, אינטרס או ערך מוגן המצדיק את מניעת חשיפת המסמך כאמור, על בית-המשפט לבחון אם יש ממש בטענה זו, וככל שהתשובה לכך חיובית – עליו לערוך איזון בין הערכים והעקרונות המתחרים, להעריך את משקלם ובהתאם לכך לקבוע את היקף העיון הראוי בנסיבות העניין.

לגופו של עניין, קבע השופט מינץ, כי יישום עקרונות אלה על המקרה דנא מוליך למסקנה כי נפלה שגגה בדרך הילוכו של בית-המשפט המחוזי.
שכּן, על פניו ומבלי לטעת מסמרות, יש רגליים מוצקות לסברה כי חֵלקו הארי של הנוהל כלל אינו רלוונטי לתביעה, אולם דיון מעמיק בשאלת הרלוונטיות של הסעיפים שלא גולו על-ידי המבקשת נעדר מהחלטת בית-המשפט המחוזי. אכן, הוסיף השופט מינץ, מוטב היה אילו היה בידי המבקשת נוהל העוסק בגמול למודיע בלבד, בשים לב לחשיבות שבחשיפתו לציבור המוזמן למסור מידע לרשותך, אך עם זאת, עצם העובדה שנהלי המבקשת לעניין גמול למודיע מוטמעים בנוהל מודיעין רחב, אין בה כדי להביא למסקנה כי יש לגלות את הנוהל בשלמותו.
דברים אלה, הוסיף וקבע השופט, מקבלים משנה תוקף, שעה שהמבקשת טענה לקיומם של אינטרסים ציבוריים העשויים להיפגע כתוצאה מחשיפת הנוהל במלואו. ואכן, עיון בנוהל מעלה כי מסירתו למשיבים בשלמותו תביא לחשיפת שיטות פעולה של אגף המודיעין של המבקשת, באופן שיש בו כדי לפגוע באינטרס הציבורי.

השופט מינץ הוסיף וקבע, כי חֵלף בחינת רלוונטיות כלל חלקי הנוהל ועריכת איזון אינטרסים כאמור, בית-המשפט המחוזי קבע כי מאחַר שאינו יכול להחליט עבור המשיבים מהם הסעיפים המהותיים והרלוונטיים עבורם, יש להמציא לעיונו של בא-כוחם את הנוהל המלא; וזאת אין לקבל הן לאור תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והן לאור תקנה 59(ב) לתקנות החדשות.

לאור כל האמור, קיבל השופט מינץ את הערעור וקבע, כי  ההליך יוחזר לבית-המשפט המחוזי על-מנת שיבחן בעצמו האם קיימים בנוהל המודיעין חלקים שטרם נחשפו על-ידי המבקשת והעשויים להיות רלוונטיים, בין היתר בשים לב לטענות שהועלו בכתבי הטענות ובשים לב לראיות הגלויות בהליך.
עוד קבע השופט מינץ, כי ככל שהתשובה לכך חיובית, יבחן בית-המשפט המחוזי את עוצמת הרלוונטיות של אותם חלקים, יערוך איזון בין הרלוונטיות ועוצמתה לבין האינטרסים שבמניעת חשיפתם, ויקבע על בסיסו האם יש מקום להורוֹת על חשיפת חלקים נוספים מתוך נוהל המודיעין ובאיזה היקף.

תם ולא נשלם.


מע"מ על פיצוי בגין הפקעת/ירידת ערך מקרקעין והשתק שיפוטי

ביום ה' 4.11.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין קיבוץ להב.

בבסיס בין הצדדים עומד פיצוי בסך 23,345,000 ש"ח ("הפיצוי") שקיבל הקיבוץ מחברת כביש חוצה ישראל בע"מ ("חברת חוצה ישראל"), על-פי חוק כביש ארצי לישראל, התשנ"ה-1994 בגין הפקעת שטחים לצורך סלילתו של כביש 6.
בהחלטת המשיב (מנהל מע"מ באר שבע) מושא הערעור, נדחתה טענתו של הקיבוץ שלפיה עיקר הפיצוי שקיבל הוא פיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין אשר אינו חייב במע"מ בהתאם להלכת כפריס (ע"א 8863/07).
המנהל פירט בנימוקי החלטתו, כי מעיון בהסכמים שנערכו בין הקיבוץ לבין חברת חוצה ישראל עולה, כי מדובר בפיצוי בגין הפקעה בלבד, ולא בפיצוי בגין ירידת ערך, ובהתאם להסכמים בין הצדדים קיבל הקיבוץ את סכום הפיצוי המוסכם, בתוספת מע"מ על מלוא סכום הפיצוי, אשר שולם למנהל כדין.
המנהל הוסיף וטען, כי הקיבוץ הציג את הפיצוי בפני רשויות המס האחרות כפיצוי בגין הפקעה בלבד ועל-כן הוא מושתק מלטעון אחרת ביחס לחבות במע"מ.*

* הקיבוץ דיווח על תשלומי הפיצוי למנהל מיסוי מקרקעין כפיצוי בגין הפקעה בלבד, וזאת בגין מלוא סכום הפיצוי, וכפועל יוצא דרש הקיבוץ וקיבל את הפטוֹר ממס שבח הקבוע בתקנה 3 בתקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (הקלות מס בקשר להסדרי הסיוע לחקלאים), התשנ"א-1990 ביחס לכ-13 מיליון ש"ח מכספי הפיצוי. ואילו בגין סכום הפיצוי הנותר, בסך של כ-7 מיליון ש"ח, חויב הקיבוץ במס שבח, בשיעור המס המופחת הקבוע בסעיף 48ג לחוק מיסוי מקרקעין, אשר יוחד לפיצוי בגין הפקעה בלבד.
בנוסף, הקיבוץ חתם על הסכם שומה עם פקיד-שומה באר שבע, שבגדרו התקבלה טענתו של הקיבוץ שלפיה הפיצוי במלואו הינו פיצוי בגין הפקעה; וכי בעקבות אימוץ עמדתו של הקיבוץ שלפיה מדובר בפיצוי בגין הפקעה בלבד, לא חויב הפיצוי שקיבל הקיבוץ, כולו או חֵלקו, במס רווח הון החָל על פיצוי בגין פגיעה במקרקעין.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

תשומת לבכם, בין היתר, לניתוחה של השופטת ייטב, בפס' 55 ואילך, באשר להשתק השיפוטי המונע מהקיבוץ להוציא חשבונית זיכוי ולשנות באמצעותה את סיווג הפיצוי בעד הפקעה לפיצוי שעיקרו פיצוי  בעד הפגיעה במקרקעין.


בקשה לפסילת שופט

אתמול (8.11.2021) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בענייין סיסמופ טכנולוגיות בע"מ.

נקדים ונציג את עיקרי העוּבדות כפי שהובאו בפתח הדברים.

הגשת הערר הראשון לוועדת-הערר 

בשנת 2011 התקשרה סיסמופ טכנולוגיות בע"מ ("המערערת") עם רשות מקרקעי ישראל בהסכם פיתוח ("הסכם הפיתוח") הנוגע לקרקע באזור התעשייה ביקנעם, אשר אסר על המערערת, בין היתר, להעביר את הזכויות בנכס לצד שלישי לפני שלב מסוים בבנייה שתוכננה.

בשנת 2014 נערך הסכם אשר כונה "הסכם הלוואה" בין המערערת ובין בעל השליטה בחברה אחרת ("הרוכשת"). בהמשך נוספו נספחים להסכם ההלוואה, כך שההלוואה הסופית עמדה על סך של כ-14,000,000 ש"ח.

בשנת 2018 נכרת הסכם מכר בין המערערת ובין הרוכשת ("עסקת המכר"), שלפיו המערערת מכרה לרוכשת את זכויותיה במקרקעין תמורת סך של כ-2,800,000 ש"ח. המערערת הוציאה לרוכשת חשבונית מס על סכום זה ביום 31.10.2018. כחודש לאחר מכן הוציאה המערערת לרוכשת חשבונית מס נוספת על סך של 14,408,305 ש"ח בגין החזר עלויות בניה.

המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין חיפה) קבע, כי המערערת והרוכשת פיצלו באופן מלאכותי את התמורה בגין עסקת המכר באופן המקטין את חבותה של המערערת במס שבח ואת חבותה של הרוכשת במס רכישה.
בהתאם, ביום 7.2.2019 הוציא המשיב למערערת ולרוכשת שומה לפי מיטב השפיטה.

לאחַר שהשגות שהגישו המערערת והרוכשת נדחו, הגישו השתיים ערר לוועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה (ו"ע (מחוזי חי') 64548-11-19) ("הערר הראשון"), בגדרו טענו העוררות כי תוכנו הכלכלי של הסכם ההלוואה "נחשב כמכר לעניין חוק מיסוי מקרקעין" אך לפי עצה משפטית שקיבלה המערערת ההסכם לא עלה כדי "העברת זכויות" שנאסרה עליה בהסכם הפיתוח.

הדיון בערר הראשון ופסק-הדין

ביום 20.4.2020 התקיים קדם משפט בערר הראשון, ובו העירה יו"ר הוועדה, השופטת א' וינשטיין, כי קיימים קשיים בכך שהעוררות מבקשות מוועדת-הערר לפרש הסכם שסוּוג כהסכם הלוואה באופן אחר היות שהמערערת והרוכשת ניסו "לעקוף הוראה אחרת כי לא התאפשרה [...] המכירה".
יו"ר הוועדה הוסיפה, כי יש משמעות לדיווחים אשר דוּוחו בזמן אמת ולאופן שבו דוּוחו, והציעה לעוררות לשקוֹל אם הן עומדות על הערר.
בסופו של הדיון ניתנה החלטה שלפיה הצדדים יבואו בדברים בשים לב להערות יו"ר הוועדה.

ביום 27.10.2020 התקיים דיון נוסף בערר ובו העירה יו"ר הוועדה כי "די לקרוא את התצהירים כדי להבין שלטיעון שלכם אין על מה להישען [...] שום דבר במסמכים שצירפתם לא תומך בעובדות. הוועדה כאן משוכנעת שזה לא לטובת העוררות לנהל את התיק הזה עד תום. ובית המשפט עבר על כל המסמכים שצורפו לתצהירים [...] הוועדה לא צריכה אפילו חקירה נגדית כשהוועדה רואה רק את התצהירים שהוגשו כאן לבית המשפט, ואי אפשר לקבל ערר כזה, בשום קנה מידה לא משפטי, לא עובדתי ולא מוסרי, להגיד שרצו לעקוף כל מיני הנחיות והוראות [...] ורוצים שמיסוי מקרקעין ישראל יבין שזה היה ככה, שום דבר לא מסתדר עם התזה הזו" ("התבטאויות יו"ר הוועדה בדיון השני").
ב"כ המערערת השיב להערות יו"ר הוועדה, והדיון נמשך.
בשלב מסוים של הדיון ביקשו באי-כוח הצדדים לצאת להתייעצות, ובסיומו הודיעו על הגעה להבנות.

בתום הדיון ניתן פסק-דין שבו צוין כי "על פי המוסכם בין הצדדים, [המערערת] תהא רשאית להגיש למשיב בקשה לתיקון שומת מס השבח שאליה יצורפו האסמכתאות הנדרשות להוכחת עלויות הבנייה של הנכס וזאת בתוך 30 ימים מהיום. המשיב יבחן את הבקשה ויתן החלטתו בעניין ניכוי ההוצאות בהתאם לשיקול דעתו ועל פי הוראות הדין" ("פסק הדין מיום 27.10.2020").

התלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים

ביום 17.11.2020 הגיש ב"כ המערערת תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים ("הנציב"), בה הלין, בעיקר, על התבטאויות יו"ר הוועדה בדיון השני.

כעולה מהחלטת הנציב, בתגובתה לתלונה הִבהירה יו"ר הוועדה כי פעלה לשַקף למערערת ולבא-כוחה את הקושי העולה מעמדתם שלפיה חתמו על הסכמים פיקטיביים שאותם הם מבקשים מהוועדה להכשיר.
יו"ר הוועדה הוסיפה, כי תפקידו של בית-המשפט הוא לשַקף לצדדים את הסיכויים הסיכונים שבניהול ההליך ובאותו מקרה לא היה ספק שמדובר "בערר סרק של ממש".

ביום 18.1.2021 דחה הנציב את התלונה וקבע, כי לא נפל כל פגם בהתנהלות יו"ר הוועדה, והיא אף פעלה נכון עת בחרה להבהיר לצדדים את "מצבו המשפטי של ההליך", ובכך נתנה להם האפשרות לשקול את צעדיהם ולהימנע מהוצאות נוספות.

הערר הנוסף

בהמשך להסכמות שעוגנו בפסק-הדין מיום 27.10.2020, ובהגיע המועד שנקצב בו – המערערת לא הגישה בקשה לתיקון השומה, וביום 13.12.2020 הוציא המשיב למערערת דרישת תשלום בגובה מלוא מס השבח שבו היא חייבת לשיטתו.
במהלך חודש ינואר 2021 שלחה המערערת אסמכתאות שונות למשיב, וביום 2.5.2021 הוציא המשיב שומה חדשה תוך ניכוי ההוצאות שלגביהן הובאו אסמכתאות מספקות לטעמו.

המערערת טענה, כי בהתנהלותו הֵפר המשיב את ההסכמות שעוגנו בפסק-הדין, שכן לשיטתה בהתאם להסכמות בין הצדדים היה על המשיב לגזור את השבח מהסכום ששולם למערערת בעסקת המכר (כ-2,800,000 ש"ח).
משכך, ביום 16.6.2021 הגישה המערערת ערר חדש ("הערר הנוסף"), שבו ציינה את נקודות המחלוקות עם המשיב, והראשונה שבהן "האם על המשיב לכבד את [ה]הסכם שהושג עם [המערערת]?". המערערת הוסיפה והשיגה על שומת המס החדשה שהוּצאה לה, וכן חזרה על טענות שטענה בערר הראשון.

הבקשה לפסילת יו"ר הוועדה

ביום 20.6.2021, לאחַר שהערר הנוכחי נותב לטיפולה של יו"ר הוועדה, הגישה המערערת בקשה לפסילתה.
בבקשה הפנתה המערערת להתבטאויות יו"ר הוועדה בדיון השני וכן לכך שכינתה את הערר הראשון "ערר סרק של ממש" בתגובתה לתלונה שהוגשה לנציב.
לטענת המערערת, דעתה של יו"ר הוועדה "נעולה" ולשם שמירה על מראית פני הצדק – עליה לפסול את עצמה.

ביום 8.8.2021 דחתה יו"ר הוועדה את בקשת הפסלות, וקבעה, כי אם סברה המערערת כי דעתה "ננעלה" היה עליה להגיש בקשת פסלות בערר הראשון שבו נאמרו ההתבטאויות שבבסיס הבקשה.
צוין, כי העלאת הטענות רק בערר הנוכחי נגועה בשיהוי והיא בבחינת ניסיון ל-"Shopping Forum .
יו"ר הוועדה הוסיפה, כי הִבהירה למערערת את הקשיים שבערעורה, על דעת כל חברי הוועדה, ואילו לא הייתה עושה כן הייתה חוטאת לתפקידה.
לגופו של עניין, הִבהירה יו"ר הוועדה, כי ככל שטענות המערערת בערר הנוכחי אינן זהוֹת לטענות שהועלו בערר הראשון, הרי שכלל לא הובעה עמדה ביחס אליהן וממילא לא מתעוררת כל עילת פסלות.
נוכח האמור, דחתה יו"ר הוועדה את בקשת הפסלות וחייבה את המערערת בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ש"ח.

הערעור לבית-המשפט העליון

המערערת הגישה ערעור לבית-המשפט העליון על החלטת יו"ר הוועדה לדחות את בקשת הפסלות ואתמול, כאמור, ניתן פסק-הדין בערעור.

בית-המשפט העליון, מפי הנשיאה א' חיות, דחתה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

הנשיאה קבעה, כי אין מחלוקת שהשאֵלות העיקריות הצריכות הכרעה בערר הנוכחי נוגעות להתפתחויות שאירעו לאחַר מתן פסק-הדין בערר הראשון וממילא הן לא זכו עד כה להתייחסות כלשהי של יו"ר ועדת-הערר.
עוד קבעה הנשיאה, כי המערערת עצמה טענה אף היא בכתב הערר הנוכחי כי השאלה הראשונה העומדת לדיון בערר זה נוגעת להסכם הפשרה בינה ובין המשיב; ובשאלה זו, כמו גם בשאלות העוסקות בשומה החדשה שהוצאה למערערת – לא הובעה, כאמור, כל עמדה מצד יו"ר הוועדה.

הנשיאה הוסיפה וקבעה, כי בקשת הפסלות הוגשה תוך שיהוי – גם אחרי התבטאויות יו"ר הוועדה בהליך הקודם המשיך הדיון להתנהל מבלי שב"כ המערערת העלה טענת פסלות – וגם זאת בהנחה שניתן להעלות טענת פסלות בהליך חדש על בסיס התבטאויות שנאמרו בהליך אחר.

בשולי הדברים, הוסיפה הנשיאה וציינה, על-פי סעיף 24(ב) לחוק נציב תלונות הציבור על השופטים, מסמך שהכין הנציב במסגרת מילוי תפקידו לא ישמש ראיה בהליך משפטי; ועל-כן, לא היה מקום לכך שהמערערת תַפנה במסגרת הליכי הפסלות להתייחסות יו"ר הוועדה לתלונה שהוגשה לנציב, כפי שפורטה בהחלטתו, שאותה צירפה המערערת לערעור.

לאור כל האמור, דחתה הנשיאה את הערעור, ובהינתן סכום ההוצאות שבו חויבה המערערת על-ידי הוועדה, מצאה שלא לחייבהּ בהוצאות בהליך הערעור.


תובענה ייצוגית נגד רשות המסים

החלטתו של בית-המשפט המחוזי

במבזק מס' 1864 מיום 15.7.2020 דיווחנו, בין היתר, על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים) בעניין אדיר נ.ל. נכסים בע"מ.

עניינה של ההחלטה בבקשה שהגישה המבקשת לאישור תובענה כתובענה ייצוגית כנגד רשות המסים בהתאם לסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 ("חוק תובענות ייצוגיות").
הבקשה נגעה לשתי סוגיות ובהתאמה, לשתי קבוצות של נישומים: האחת – נישומים שמסרו הודעה לפי סעיף 16(ג) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 ("חוק מיסוי מקרקעין" או "החוק") וחויבו בקנס אי-הצהרה במועד בגין התקופה שלפני קבלת הודעה על-פי סעיף 81 לחוק;* השנייה – נישומים שהגישו למנהל רשות המסים בקשה לביטול או להקטנת קנס אי-הצהרה במועד וננקטו נגדם הליכי אכיפה וגביה בטרם הוכרעה הבקשה.**

* כידוע, חוק מיסוי מקרקעין מחיֵיב עושה פעולה באיגוד מקרקעין במסירת הצהרה תוך 40 ימים ממועד ביצוע הפעולה (סעיף 73(ב) לחוק). חובת מסירת הצהרה חלה גם על רוכש זכות באיגוד מקרקעין (סעיף 73(ג) לחוק). ואילו סעיף 16(ג) לחוק מאפשר לעושה פעולה באיגוד למסור הודעה למנהל בדבר הפעולה שנעשתה וכן כי לדעתו האיגוד שבו נעשתה הפעולה, אינו איגוד מקרקעין. אם נמסרה הודעה בהתאם לסעיף 16(ג) לחוק, והוברר למנהל כי הפעולה היא באיגוד מקרקעין שחייבים עליה מס, יודיע המנהל על כך לעושה הפעולה ולמי שהוקנתה לו הזכות באיגוד באותה פעולה (סעיף 81 לחוק) ומי שנמסרה לו הודעה כאמור, יהא חייב במסירת הצהרות למנהל (כאמור בסעיפים 73 ו-75) כאילו עשו את הפעולה ביום שנמסרה להם הודעת המנהל לפי סעיף 81.
לטענת המבקשת, למרות הוראתו המפורשת של סעיף 81 לחוק, המשיב נוהג לחיֵיב בקנס אי-הצהרה במועד (לפי סעיף 94א(א) לחוק) הָחל מ-40 יום ממועד הפעולה, גם כאשר נמסרה למשיב הודעה לפי סעיף 16(ג) לחוק.
** סעיף 94א(ב) לחוק מיסוי מקרקעין מַסמיך את המנהל לבטל קנסות אי-הצהרה במועד. וכך הוא קובע: "המנהל רשאי, אם הוכח להנחת דעתו כי האיחור היה מנסיבות מוצדקות, לפטור אותו מתשלום הקנס לפי סעיף קטן (א), כולו או מקצתו".
לטענת המבקשת, במהלך התקופה שבּה המנהל בוחן את הבקשה לביטול או הקטנת הקנס, אין בפניית הנישום כדי לעכב פעולות גביה ואכיפה. משום כך, נטען, כי החוב ממשיך למנוֹע ולעכב קבלת אישורים מרשות המסים (פעולות אכיפה), כגון אישורי ניכוי מס במקור וכן, ממשיכות להתבצע פעולות גבייה "אוטומטיות" כגון קיזוז מסים להם זכאי הנישום ממערכות מס אחרות (מס הכנסה, מע"מ).

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

הערעור לבית-המשפט העליון

המבקשת הגישה ערעור על ההחלטה לבית-המשפט העליון וביום 1.11.2021 ניתן פסק-הדין.

בית-המשפט העליון (השופטים ע' פוגלמן, י' עמית ו-ג' קרא) דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

נקבע, כי אחד הטעמים לדחיית הבקשה עליו עמד בית-המשפט המחוזי, נעוץ בכך שהמערערת לא פעלה לפי סעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין ולא הגישה ערר על החלטת המנהל לחייבה בקנס; וכי די בטעם זה כדי להביא לדחיית הערעור, על יסוד הנמקתו המפורטת של בית-המשפט המחוזי בהקשר האמור.


תובענה ייצוגית נגד המל"ל

פסק-הדין של בית-המשפט העליון

במבזק מס' 1925 מיום 11.7.2021 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – ההסתדרות במרחב חיפה.

עניינו של פסק-הדין בבקשת רשות ערעור (אשר התקבלה והוסבה במהלך הדיונים לערעור) על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (השופט א' שהם) בת"צ 31733-01-10, בגדרהּ נדחתה בקשתו של המבקש, המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל"), לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגדו על-ידי המשיבה (ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – ההסתדרות במרחב חיפה).

בתמצית נציין, כי ביום 24.1.2010 הגישה המשיב תביעה הצהרתית וכספית כנגד המל"ל לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ולצדהּ בקשה לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית, במסגרתן הִצביעה המבקשת על היעדר הלימה בין דמי הביטוח שהמל"ל גבה ממעסיקים עבוּר עובדיהם לבין גובה השכר שעל יסודו חושבה ושולמה הגמלה בפועל לעובד לאחַר קרות "אירוע מזכה".
כך, לפי הנטען בתביעה, למל"ל היה ידוע זה עשרות שנים, כי מעסיקים רבים אינם כוללים בתלושי השכר של עובדיהם הטבות שונות המוקנות לעובדים, מטעמים שונים שאינם בשליטתם ובאחריותם של העובדים. זאת, על-אף שההטבות האמורות נחשבות כהכנסה בידי העובדים והן אמורות היו להילקח בחשבון בגדרי ההכנסה החודשית, המהווה את הבסיס לתשלום דמי הביטוח עבור העובד-השכיר, שהמעסיק חב בתשלומם.

ביום 8.4.2013, בחלוֹף למעלה מ-3 שנים לאחַר הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, הודיע המל"ל כי הָחל מחודש ינואר 2013 הוא מפעיל מערכת המבוססת על נהלי עבודה מפורטים וכן תוכנת מחשב, שפותחה על דעתו של היועמ"ש (בעקבות ההליך) וכי המערכת האמורה מספקת פתרון למצב הדברים שתואר לעיל ומאפשרת תשלום הפרשי גמלה, ביחס לגמלאות מחליפות הכנסה, וזאת בהתאם להכנסות הנוספות, שהתגלו בביקורות הניכויים ולדמי הביטוח שנגבו מהמעסיקים בגינן. עוד הודיע המל"ל, כי הוחלט לפנים משורת הדין, לשיטתו, ומבלי שיהא בכך משום הודאה באיזו מהטענות שהועלו בתביעה: "להחזיר כספים לעובדים" הזכאים לכך, שקיבלו גמלאות מחליפות הכנסה משנת 2003 ואילך. בנסיבות אלו – ומאחַר שלשיטתו של המל"ל התביעה לא באה בגֶדר פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות ולא ניתן לפיכך לאשרה כתובענה ייצוגית – עתר המל"ל לקבלת הערעור, תוך חיוב ההסתדרות בהוצאות ובשכר-טרחת עו"ד. ממילא סבר המל"ל כי אין מקום לפסוֹק גמול להסתדרות ושכר-טרחת עו"ד לבאי-כוחה.

בית-המשפט העליון קיבל ברוב דעות (השופטים י' עמית ו-נ' הנדל כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר (בחוות-דעת האוחזת 59 עמודים)) את הערעור של המל"ל וסילק את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית על הסףאך חִייב את המל"ל בהוצאות ובשכר-טרחת עוה"ד של ההסתדרות בסך 75,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).

הבקשה לדיון נוסף

ההסתדרות הגישה בקשה לקיים דיון נוסף בפסק-הדין וביום 2.11.2021 ניתנה החלטה של הנשיאה א' חיות בבקשה.

הנשיאה דחתה את הבקשה מבלי לקבל את תגובת המל"ל, בקובעה כי לא נקבעה בפסק-הדין כל הלכה חדשה (קישור להחלטה).


היטל עובדים זרים

בחודש ינואר 2021 הוגשה עתירה לבית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, על-ידי מספר חברות בענף הבנייה, לביטול ההיטל על עובדים זרים בענף הבנייה.
זאת, בטענה, כי תכלית ההיטל אינה מתקיימת עוד וכי קיימת אפליה אסורה של העובדים הזרים המועסקים בענף הבניה מול העובדים הזרים המועסקים בענף החקלאות.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 3.11.2021, בעקבות בקשת העותרות, נמחקה העתירה תוך שמירת טענות כל הצדדים וללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).*

* נזכיר, כי לאחרונה פורסם תזכיר חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון), התשפ"ב-2021, במסגרתו הוצע לבטל את ההיטל לגבי הכנסת עובד זר שהופקה או נצמחה מיום 1.1.2022 ואילך (קישור לתזכיר).

החלטות בית-הדין לעררים לענייני קורונה

פורסמו ארבע החלטות חדשות של בית-הדין:


חשבוניות פיקטיביות בענף הזהב

ההליכים הקודמים

במבזק מס' 1726 מיום 1.7.2018 דיווחנו על פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אביוב גולד בע"מ וש.א.ר.פ מתכות בע"מ.

עניינם של הערעורים בשומות תשומות שהוציא המשיב (אגף המכס ומע"מ חקירות ויחידת ביקורת פשיעה חמורה) למערערות בגין ניכוי שלא כדין של מס תשומות בענף הזהב.
זאת, כחלק מפרשה מורכבת ומסועפת (שכּונתה "זוג משמיים") של הפצה וקיזוז של חשבוניות פיקטיביות בענף הזהב, במסגרתה אנשים רבים הועמדו לדין פלילי, הורשעו וריצו עונשי מאסר ממושכים.

בפסק-דין האוחז 72 עמודים, דחה בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' סרוסי, את הערעור תוך פסיקת הוצאות בהוצאות משפט בסך 65,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).

המערערות ערערו על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, כאשר במסגרת הערעור, הגישו המערערים בקשה לצירוף ראיות חדשות.

בהחלטה מיום 29.11.2020 קבע בית-המשפט העליון, כי "התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי הנכבד לדיון בסוגיית הראיות החדשות שהגשתן התבקשה בשלב הערעור בתאריך 29.01.2020 וביחס לנפקות האפשרית של הדבר לגבי פסק הדין שניתן".

ביום 24.2.2021, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 1904, ניתנה החלטתה של השופטת סרוסי ביחס לראיות הנוספות.
השופטת סרוסי בחנה את הראיות הנוספות וקבעה, כי אין ולא יהיה בצירופן כדי לשנות ממסקנות פסק-הדין (קישור להחלטה).*

* יצוין, כי בין המערערות לבין המשיב התגלעה מחלוקת באשר לשאלת פרשנות החלטתו של בית-המשפט העליון: האם בית-המשפט יצא מנקודת הנחה שהראיות מתקבלות לתיק ונבחנת שאלת השפעתן על פסק-הדין (כטענת המערערות), או שמא יש קודם לדון האם יש מקום לקבל את הראיות החדשות ורק לאחר מכן לדון בהשלכתן (כטענת המשיב). 
השופטת סרוסי קבעה, כי עיון בהחלטת בית-המשפט העליון מעלה כי פרשנותו של המשיב היא הנכונה.

ביום 12.7.2021, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 1926, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור.
בית-המשפט העליון החליט ברוב דעות (המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר והשופט י' אלרון כנגד דעתה החולקת של השופטת י' וילנר) לקבל את הערעור בחלקו באופן שהתיק יוחזר לדיון מחוּדש בבית-המשפט המחוזי (קישור לפסק-הדין).

ביום 30.9.2021, וכפי שדיווחנו במבזק מס' 1941, ניתנה החלטתה של השופטת סרוסי בבקשה שהגישו המערערות לפסלוּת המותב מלשבת בדין בדיון המחודש.
השופטת סרוסי דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).

החלטת השופטת סרוסי מיום 24.10.2021

כאמור, ביום 12.7.2021, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור, בגדרו הוחלט ברוב דעות לקבל את הערעור בחלקו באופן שהתיק יוחזר לדיון מחוּדש בבית-המשפט המחוזי.

בעקבות פסק-הדין של בית-המשפט העליון, הבינו המערערות – ובהתאם גם הגישו הסדר דיוני לבית-המשפט – כי יש לערוך את הדיון בתיק מראשיתו, לרבות הגשת כתבי-טענות, תצהירים וראיות, זימון עדים, ניהול חקירות והגשת סיכומים, וזאת הן ביחס לבחינה לפי סעיף 138 לחוק מע"מ והן ביחס לטענה לאכיפה בררנית.
המשיב, לעומת זאת, סובר, כי מפסק-הדין עולה שיש להגיש ולערוך חקירות אך בנוגע לראיות החדשות שהגשתן התבקשה בפני בית-המשפט העליון ביחס לטענה לאכיפה בררנית ולאחר מכן להגיש סיכומים ביחס לבחינה לפי סעיף 138 לחוק מע"מ ולטענת האכיפה הבררנית.

השופטת סרוסי דחתה את בקשת המערערות להסדר דיוני וקבעה, כי הדיון יתנהל אך ורק בקשר לראיות החדשות שצירופן התבקש ובקשר לתצהיר המשיב (קישור להחלטה).