לוגו אלכס שפירא ושות׳

חלוֹף המועד להגשת השגה | היטל עובדים זרים והבטחה שלטונית | השתק פלוגתא | קנס גירעון על רוכשי מקרקעין | האם אי-דיווח לרשויות על הסכם למכירת מקרקעין הופך אותו לבלתי-חוקי? | עדכון נוהל מתן ארכות לדוחות 2019 | פטוֹר מדמי ביטוח לאומי בחל"ת

21/03/2021

חלוֹף המועד להגשת השגה

במבזק מס' 1889 מיום 13.12.2020 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעניין מרה ויסמן.

העותרת היא אלמנתו של מר בוריס ויסמן ז"ל, שנפטר בתחילת שנת 2019 ("הנישום").
הנישום הגיש דו"חות לשנות-המס 2010–2012 במועדם, אך נמנע מלהגיש דו"חות על הכנסותיו לכל אחת משנות-המס 2006–2009 ו-2013.
בתחילת שנת 2014 נפתחה חקירה פלילית נגד הנישום ואחרים. מראיות שנאספו במהלך החקירה עלה, כי הנישום הפיק לכאורה הכנסות בהיקף כספי של עשרות מיליוני שקלים מחברות שהיו בבעלותו, ולא דיווח על הכנסותיו.
בעקבות החקירה הפלילית ולאור תוצאותיה, נקבעו לנישום ביום 17.7.2014 שומות מס כדלקמן: לשנות-המס 2010–2012 לפי מיטב השפיטה; ואילו לשנות-המס 2006–2009 ו-2013 נקבע שומות בהיעדר דוחות מכוח סעיף 145(ב) לפקודה, בסכום מס של כ-80 מיליון ש"ח (קרן) נכון ליום הוצאת השומות ("השומות בהיעדר הדוחות").
ביום 11.3.2015 שלח הנישום למשיב, פקיד-שומה תל-אביב 4, מכתב המשיג על כלל השומות לשנות-המס 2006–2013, בהתבסס על סעיף 150(א) לפקודה ("מכתב ההשגה"). למכתב ההשגה לא צורפו דוחות מס לשנות-המס 2006–2009 ו-2013.
ההשגה ביחס לשנים 2010–2012 נקלטה והמשיב החליט לדחותה. לאחַר שההשגה נדחתה והוצאו לנישום שומות בצו, הגיש הנישום ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב שעודנו מתנהל.
לעומת זאת, ההשגה ביחס לשנות-המס 2006–2009 ו-2013 ("שנות-המס שבערעור") לא נקלטה, שכּן באותו יום שבו הוגש מכתב ההשגה הִחזיר המשיב לנישום את המכתב, כאשר רכז החולייה מחק בכתב ידו מכותרת המכתב (2006–2013) ותיקן שם, גם כן בכתב ידו, כי מדובר בהשגה על שנות-המס 2010–2012 בלבד. עוד הוסף בכתב ידו של הרכז, כי "שנים 2006–2009 ושנת 2013 שומות 04".
במשך ארבע שנים וחצי ממועד הוצאת השומות ועד למועד פטירתו, הנישום לא הגיש השגות על השומות שיצאו בהיעדר דו"חות.
רק בחודש יולי 2019 הגישה העותרת למשיב אסופת ניירות הנושאים את הכותרת "דו"חות על הכנסות". מבּחינת העותרת, אסופה זו משַמשת דו"ח על הכנסות בעלה המנוח בחלק משנות-המס שלגביהן נקבעו השומות בהעדר דו"חות.
המשיב סירב לקבל את הניירות הן מאחַר שלא ראה בהם דו"חות מס תקינים, בהיותם חסרים פרטים ומסמכים מהותיים אשר נדרשים להיכלל בדו"חות, והן בְּשל הגשתם באיחור רב (חמש שנים לאחַר חלוֹף המועד הקבוע בפקודת מס הכנסה להגשת השגה).

לטענת העותרת, החלטת המשיב שלא לקלוט את הדו"חות חותרת תחת עקרונות היסוד של דיני המס, שתכלית העל שלהם היא גביית מס אמת. לשיטתה, טענת המשיב כי ההשגה הוגשה באיחור הינה טענה שלא יכולה לעמוד בהיותה שרירותית, בלתי-סבירה, לא עומדת במבחן ההגינות המנהלית, ונגועה בחוסר תום-לב.
עוד טענה העותרת, כי מדובר בטענה שנעדרת הצדקה עניינית מאחַר שהשומות  נקבעו שלא על-בסיס בירור עובדתי, ולכן לא מדובר בבקשה להתחיל מחדש הליך שומה שכבר הסתיים, אלא לקיים בירור עובדתי ענייני על-בסיס מסמכים ולא לפי הערכה כללית חסרת-בסיס של ממש.
העותרת הוסיפה וטענה, כי המשיב כלל לא התייחס לטיעונים שהעלתה בפניותיה הרבות באשר לעיקרון העל של דיני המס – חתירה לשומת אמת – ולכך שהמשיב עצמו ממשיך לדרוש ממנה מסמכים כדי לטייב את השומה בהליך מקביל. לטענתה, המשיב לא הסביר מדוע הוא נוקט בעמדה אחת ביחס לשומה אחת, ובעמדה מנוגדת ביחס לשומה אחרת, כאשר עסקינן באותה מסכת עובדתית ובאותו החומר שעמד לנגד עיניו. בהקשר זה נטען, כי המשיב עצמו ביקש לקבל מהעותרת מסמכים שונים במסגרת הליך משפטי אחר שמתנהל ביניהם ועניינו ערעור מס.
לבסוף, טענה העותרת, כי נימוקו של המשיב בדבר חוסר מהימנות הדיווח שהגישה העותרת לא יכול לעמוד. העותרת נכנסה בנעליו של בעלה המנוח אשר היה אחראי על העסק ממנו נבעו חיובי המס, ולפיכך אין היא יכולה להצהיר על מלוא ההכנסות, אלא רק לפי מיטב ידיעתה.

בית-המשפט הגבוה לצדק, מפי השופטים ע' ברון, ג' קרא ו-א' שטיין, דחה את העתירה (קישור לפסק-הדין).
נקבע, כי נישום המבקש לחלוֹק על שומות מס שהוצאו בעניינו צריך להגיש את השגותיו לפקיד-השומה בדרכים ובמועד הקבועים בסעיף 150(א) לפקודת מס הכנסה; ולאחר מכן, וככל שיש צורך בכך, עליו להגיש את ערעורו לבית-המשפט המחוזי בהתאם לאמור בסעיף 153(א) לפקודה. כללים אלה לא ניתן לעקוף באמצעות עתירה לבג"ץ.
עוד נקבע, כי העובדה שהליכי ההשגה כבר אינם פתוחים בפני הנישום אינה מאפשרת לו להתגבר על מחסום ההתיישנות ואינה פותחת בפניו את שערי בג"ץ. דהיינו, חלוֹף המועד להגשת השגה או ערעור מס איננו מקים עילה להגשת עתירה לבית-משפט זה.
לבסוף, נקבע, כי העובדה שהעותרת בחרה להגיש את אסופת המסמכים למשיב רק אחרי תחילת ההליכים של גביית חוב המס הסופי מעלה תמיהה רבתי בנוגע לכוונותיה. שיהוי כבד זה לא נומק בעתירה וממילא לא הוסבר על-ידי העותרת באופן שיש בו כדי להסיר את התמיהה ולמנוע את הסקת המסקנות המתבקשות. 

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 16.3.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה שהגיש פקיד-שומה תל-אביב 4 לסילוק הערעור של גב' ויסמן (לגבי שנות-המס שבערעור) על הסף.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את הבקשה והורה על סילוק הערעור על הסף (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, התייחסה השופטת סרוסי להחלטה בבג"ץ ולהשלכותיה על ענייננו.
לדבריה, הטענות בבג"ץ דומות במהותו לטענות שנטענו בהליך הנוכחי, כאשר בית-המשפט העליון בשבתו כבג"ץ הכריע על בסיס אותן טענות וקבע כי לא הוגשה השגה למשיב ביחס לשנות-המס שבערעור. עוד קבע בית-המשפט העליון במפורש וכעניין שבעובדה כי "הליכי ההשגה כבר אינם פתוחים" בפני המערערת.
כלומר, ציינה השופטת סרוסי, בית-המשפט העליון סבר כי בנסיבות העניין אין מקום לאפשר למערערת לפתוח בהליך השגה על השומות בהיעדר הדוחות.

למעלה מן הצורך ולפנים משורת הדין מצאה השופטת סרוסי לדון גם בטענות הצדדים לגופן, דהיינו האם הנישום הגיש "השגה" בשנת 2015, ואם כן מה דינה של השגה זו; וככל שיימצא כי הנישום לא הגיש "השגה" בשנת 2015, האם דוחות המס שהוגשו בשנים 2019 ו-2020 יכלו לשַמש כהשגה.

באשר לשאלה האם מכתב ההשגה מהווה השגה כדין קבעה השופטת סרוסי, כי אין לקבל בעניין זה את טענת המערערת. זאת, לאור סעיף 150 לפקודת מס הכנסה הקובע במפורש שרק דוח מס יכול לשַמש השגה על שומות בהיעדר דוחות.
עוד קבעה השופטת, כי אין לקבל גם את טענת המערערת לפיה תשובת המשיב בכתב היד על מכתב ההשגה אינה מהווה תשובה ולפיכך יש לקבוע כי מכתב השגה היווה השגה כדין שדינה להתקבל על הסף. זאת, מבלי לחסוך מביקורת מהמשיב על כי לא הקפיד למלא את חובתו כלפי הנישום למתן מענה נהיר ומסודר אף במקרים בהם אין עליו חובה לעשות כן.

לאור קביעתה לפיה היה על הנישום, ועל המערערת בנעליו, להגיש השגה כדין על השומות בהיעדר הדוחות באמצעות הגשת דוחות מס לשנות-המס שבערעור ולאור העובדה שהנישום והמערערת לא עשו כן וחֶלף זאת הגישו מכתב השגה שאינו מקיים את הוראות הדין – וכנגזר מכך שלא הוגשה השגה בשנת 2015 – הִמשיכה השופטת סרוסי ונדרשה לשאלה האם קבוצת המסמכים שהגישה המערערת בחודש יולי 2019 והנושאים את הכותרת "דוחות על הכנסות" יכולים להיחשב להשגה.
השופטת ענתה על שאלה זו בשלילה, לאור האיחור הניכר בהגשת המסמכים, כחמש שנים לאחַר מועד הוצאת השומות בהיעדר הדוחות, וזאת מבלי שניתנה כל הצדקה לאיחור. 
השופטת דחתה את טענת המערערת לפיה אין הגבלת זמן להגשת דוחות בהתאם להוראות סעיף 150(ב) לפקודה, וזאת לאחַר שניתחה, בין היתר, את ההיסטוריה החקיקתית של אותו סעיף ותכליתו.

לבסוף, נדרשה השופטת סרוסי לטענת המערערת בדבר האפליה מצד המשיב ביחס לבנו של הנישום, ודחתה טענה זו.


היטל עובדים זרים והבטחה שלטונית

ביום 18.2.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשט המחוזי בתל-אביב בעניין יילמזלר אינטרנשיונל, חברה לבניה תיירות וטקסטיל בע"מ.

המחלוקת העיקרית שנדוֹנה בפסק-הדין הייתה שאלת חבותה של המערערת, חברה קבלנית פרטית הרשומה בישראל והמצויה בבעלות טורקית, בהיטל עובדים זרים לפי סעיף 45 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 ("חוק ההבראה") בגין עובדים זרים מטורקיה שהעסיקה המערערת מכוח הסכם גומלין משנת 2002 בין תע"ש לבין משרד ההגנה הטורקי.
לפי הסכם הגומלין, תע"ש תבצע השבחת טנקים של צבע טורקיה בהיקף של כ-700 מיליון דולר כנגד התחייבות של מדינת ישראל לבצע רכש גומלין מטורקיה בהיקף של כ-200 מיליון דולר, תוך שהוסכם כי חלק מהתחייבויות רכש הגומלין ימומשו בדרך של מתן היתר למערערת (שהיא, כאמור, חברה בבעלות טורקית) להעסיק עובדים מטורקיה בענף הבנייה בישראל.

בית-המשפט, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין) ובכלל זאת את טענות המערערת כי יש להחריג את ההכנסה של העובדים הטורקיים שהעסיקה מחובת תשלום ההיטל.
זאת, בהיעדר הוראה מפורשת בעניין זה בחוק ההבראה.

השופט אלטוביה דחה גם את טענת המערערת באשר להסתמכותה על הבטחה שלטונית בעניינה (ראו פס' 11–17 לפסק-הדין).

מחלוקת נוספת בין הצדדים נסובה סביב ההוצאות שהוציאה המערערת עבוּר ביטוחי בריאות ושירותי בריאות לעובדיה.
השופט אלטוביה דחה את טענת המערערת לפיה מדובר בהוצאות לתועלת המערערת ולא לרווחת העובדים וקבע, כי העובדה שבנסיבות העניין מחויבת המערערת להעניק לעובדיה את הביטוחים ושירותי הבריאות אינה מוציאה את ההטבות האמורות מגֶדר הטבות הניתנות לעובד.

הגם שכל טענות המערערות נדחו, ראה השופט אלטוביה לנכון לבטל את הקנסות שהוטלו על המערערת ולהפחית את הריבית שחלה על חוב המס.
וכך הוא קבע: "אחרי כל אלה ובהתחשב בנסיבות העניין, מטעמי הגינות שלטונית אני מוצא שיש לבטל את הקנסות שהוטלו על המערערת ככל שהוטלו וכך נקבע. מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט לרבות בסעיף 156 לפקודת מס הכנסה [...] אני מוצא שיש בנסיבות המתוארות להפחית את שעור הריבית שחלה על חוב המס שחבה בו המערערת ממועד הגשת הודעת הערעור ועד 30 יום מהיום, למחצית משעור הריבית המתחייבת על פי הפקודה. התארכות ההליכים בערעור שחלקם הארי התארכו מחמת התנהלותה של המערערת, מונעת ממני להעמיד את הריבית על שיעור נמוך יותר המקורב לשיעור הריבית שנהגה במשק בתקופה האמורה."

נזכיר, כי כארבע שנים לאחַר הגשת הערעור ולאחַר שכבר הוגשו סיכומים מטעמה, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 6 לחוק הבוררות, וזאת בהתבסס על סעיף 13 להסכם הגומלין לפיו כל סכסוך שיתגלע "לרבות, ללא הגבלה, בקשר לתקף, השפעה, יישום, איון, ביטול או כל תנאי אחר ובקשר לכל סכסוך אחר שיעלה" מההסכם, יועבר (אם לא ייושב) להכרעה סופית בבוררות.
השופט אלטוביה דחה את הבקשה לעיכוב הליכים ובקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת לבית-המשפט העליון נדחתה על-ידי השופט ד' מינץ (קישור להחלטה).


השתק פלוגתא בעקבות התובענה הייצוגית בנושא השע"מ

ביום 9.3.2021 ניתנה החלטתו של בית-משפט השלום בפתח-תקווה בעניין ארז וידל חן קורן ושות', רואי חשבון, המהווה את התיק המוביל ברשימת 100 תיקים שאוחדו עִמו.

בגדרה של ההחלטה, קיבל בית-המשפט, מפי סגנית הנשיאה ש' קמיר-וייס, את בקשת רשות המסים לדחות על הסף את עילת התביעה להשבה בגובה הזיכוי אשר ניתן לתובעים אשר עשו שימוש במערכת השע"מ על דרך של קיזוז מהתשלום בו חויבו התובעים בגין השימוש במערכת והמכוּנה "פלוגתת הקיזוזים", מחמת מעשה בית דין.
בנוסף, קיבל בית-המשפט את בקשת רשות המסים לדחות על הסף את טענות התובעים ביחס לגבייה שביצעה הרשות בתקופה 12.2.2000–12.2.2005 מחמת התיישנות.
זאת, בנוגע לתביעות אשר הדיון בהן אוחד.

למַעבר לחלטה, לחצו כאן.


קנס גירעון על רוכשי מקרקעין

במבזק מס' 1858 מיום 17.6.2020 דיווחנו על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין ליטמן.

עניינה של ההחלטה בבקשה לאישור תובענה מנהלית כייצוגית לפי סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 ("החוק") בְּשל הטלת קנסות גירעון כנגד רוכשי ומוכרי זכויות במקרקעין לפי סעיף 95 לחוק מיסוי מקרקעין.*

* נזכיר, כי סעיף זה מַסמיך את מנהל מיסוי מקרקעין להטיל קנס גירעון בשיעור 15% מסכום הגירעון במקרים בהם נקבע גירעון העולה על 50% מהמס המגיע במכירה או בפעולה באיגוד ככל שלמנהל יש טעמים סבירים להאמין כי הגירעון לא היה מתהווה אילולא התרשל המוֹכר או עושה הפעולה ללא הֶצדק סביק בהצהרה שמסר או באי-מסירת הצהרה. אם היו למנהל טעמים סבירים להאמין כי הגירון נוצר במזיד ומתוך כוונה להתחמק מתשלום המס, גובה הקנס יהיה בשיעור 30% מסכום הגירעון.

המבקשים, בני-הזוג חנוך ואלונה ליטמן, רכשו זכות במקרקעין ביום 16.7.2015 והצהירו על רכישת דירת מגורים החייבת במס רכישה בהתאם.
ברם, בעקבות מידע שהתקבל אצל מנהל מיסוי מקרקעין באר-שבע ("המנהל") – לפיו מדובר בנכס שעָבר שיפוץ וחוּלק לשלוש יחידות עצמאיות המושכרות באתרים מסחריים לפי ימים – תוקנה השומה שהוּצאה למבקשים לשומת נכס עסקי החייבת במס רכישה בשיעור 6%, ובנוסף הוטל על המבקשים קנס גירעון בשיעור 30%.

המבקשים פנו לסגנית המנהל במכתב שכותרתו "פנייה מוקדמת ומיצוי הליכים"* ובו צוין, כי הטלת הקנס נעשתה בחוסר סמכות ובניגוד לדין ועל-כן נדרש המנהל למסוֹר הודעת חדילה לפיה מאותו מועד ואילך הטלת קנסות תיעשה רק בהתאם לדין; וכי ככל שהמנהל ימסור הודעת חדילה כאמור ויציע למבקשים פיצוי ראוי, החזר הוצאות ושכר, תוך כדי פרסום ההחלטה ברבים על-ידי הרשות ועל-חשבונה, ניתן יהיה לבחון אי-הגשת תובענה ייצוגית.

* נזכיר, כי בפסיקה נדוֹנה השְאֵלה הנוגעת לחובת פנייה מוקדמת לרשות בטרם הגשת תובענה ייצוגית לפי סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק. ראו לעניין זה מבזקנו מיום 19.12.2019 (קישור למבזק).

פניית המבקשים נדחתה מבלי שתימסר הודעת חדילה. עם זאת, נשלח במקביל מכתב לב"כ המבקשים לפיו בנסיבות הספציפיות של המקרה (אי-קיום הליך של שימוע לפני הטלת הקנס) הוחלט לפנים משורת הדין לבטל את קנס הגירעון.

המבקשים הגישו, כאמור, תביעה כנגד רשות המסים וביקשו לאשרהּ כתובענה ייצוגית לפי החוק.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' דורות, דחה את הבקשה (קישור להחלטה) וקבע, כי המקרה דנן אינו נופל בגֶדר המקרים המנויים בסעיף 11 לתוספת השנייה לחוק שעניינו בתביעת השבה נגד רשות ביחס לכספים שנגבו על ידה שלא כדין.
לפיכך, נקבע, כי לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) לחוק שלפיו יש סיכוי שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה.
עוד נקבע, כי המבקשים לא פעלו במתווה שהתווה לכך המחוקק, דהיינו לא הגישו ערר על החלטת המנהל לחַייבם בקנס גירעון, כאמור בסעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין, ודי בכך כדי לדחות את בקשתם לאישור התובענה כייצוגית.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי המבקשים הגישו ערעור על ההחלטה לבית-המשפט העליון, אך בית-המשפט דחה את הערעור ואימץ את החלטתו של בית-המשפט המחוזי על נימוקיה, לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (קישור לפסק-הדין).


האם אי-דיווח לרשויות המס על הסכם למכירת מקרקעין הופך אותו לבלתי-חוקי?

לאחרונה פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין צפר נ' מדר.

עניינו של פסק-הדין בתביעה שהוגשה על-ידי מר יוסי צפר נגד ה"ה דני מדר ומזל מאלי מדר, שבמסגרתה ביקש התובע להצהיר כי הוא בעל הזכויות בנכס מקרקעין בראש העין ולהורוֹת על אכיפת הסכם המכר בין הצדדים.

הגם שמדובר בסוגיה אזרחית ראינו לנכון להזכירה וזאת לאור הדיון שערך בית-המשפט (השופטת ר' שמולביץ) במשמעות הגלומה בהימנעות הצדדים מלדַווח לרשות המסים על התקשרותם בהסכם המכר תוך שהוא דוחה את טענת הנתבע כי ההימנעות האמורה מלמדת כי לא נחתם הסכם או מאיינת את תוקפו (ראו פס' 62–68 לפסק-הדין).
וכך נקבע שם (בפס' 68): "הסכם המכר הוא הסכם שביסודו עסקה לגיטימית בין שני צדדים, ואין בליבת ההתקשרות מעשה אסור כלשהו. הגם שהימנעות מדיווח הופכת את ההסכם לנגוע באי חוקיות, מדובר כאמור באי חוקיות אינצדנטלית, אשר אינה גורעת מתוקפו של ההסכם בין התובע לבין הנתבעים" [ההדגשה אינה במקור – א' ש'.]

למַעבר לפסק-הדין, לחצו כאן.


מיסוי דמי תיווך

במבזק מס' 1779 מיום 11.3.2019 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בערעור שהגיש זאב רום על השומה שהוציא לו המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 4) בצו לגבי תשלום בסך של 5.5 מיליון דולר ששולם למערער בשנת 2000 (!!) על-ידי גד זאבי ("גד").
לטענת המערער, התשלום האמור שולם לו בתמורה להיכרות שעָרך בין מיכאל צ'רנוי ("מיכאל") לבין גד בבולגריה, שהובילה לסיועו של מיכאל במימון רכישת מניות בזק על-ידי גד ("עסקת המימון"). פעילות זו, כך טוען המערער, התחילה והסתיימה בבולגריה והתשלום התקבל מחוץ לישראל, ומשכך התשלום אינו חייב במס בישראל על-פי הוראות פקודת מס הכנסה בנוֹסחהּ דאז.
עוד טען המערער, כי יש להפריד בין פעולותו כמי שהכיר בין מיכאל לבין גד – פעולה אשר בעבורה שילם גד למערער – לבין פעולותיו של המערער במסגרת עסקת המימון לאחַר הפגישה בין מיכאל לבין גד, לפי שפעולות אלו נעשו במסגרת היותו של המערער נציג של מיכאל.
לעומת זאת, לטענת המשיב, המערער קיבל את התשלום בגין שירותי ייעוץ וניהול עסקת המימון. שירותים אלה כוללים גם היכרות בין מיכאל לבין גד וגם פעולות רבות נוספות שעשה המערער לצורך קידום העִסקה, כשרובן נעשה בישראל. על-כן, יש לראות בתשלום כהכנסה שנצמחה מפעילותו של המערער בישראל ולכן היא חייבת במס מכוח סעיף 2(1) לפקודה.
לחלופין, טוען המשיב, כי המערער עָסק בישראל בתיווך בין מיכאל לבין אנשי עסקים שונים ולכן אפילו תתקבל טענתו של המערער לפיה רק הפגיש בין גד לבין מיכאל בבולגריה, יש לראות את התשלום כהכנסה שהופקה בישראל וחייבת במס מכוח סעיף 5(1) ו-2(1) לפקודה, כנוסחן לפני תיקון 132, שכּן מדובר בהכנסה מעסק או משלח-יד שבו עָסק המערער בישראל.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בהמשך לכך נבקש לעדכנכם, כי המערער הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, אך בהמלצת המותב (השופטים י' עמית, ד' מינץ ו-ע' גרוסקופף) חזר בו המערער מערעורו וזה נדחה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).


עדכון נוהל מתן ארכות להגשת הדו"חות לשנת-המס 2019

במבזק מס' 1798 מיום 1.7.2019 דיווחנו על פרסום הוראת ביצוע מס הכנסה מס' 9/2019 (קישור להוראה) בנושא "נוהל מתן ארכות להגשת דוחות מס הכנסה לשנת המס 2018", הכוללת, בין היתר, טבלה מרכזת המפרטת את מכסות ההגשה ולוחות הזמנים לצורך עמידה בהסדר האורכות.

ואילו במבזקים מס' 1868 ו-1896 מיום 5.8.2020 ומיום 11.1.2021, בהתאמה, דיווחנו על הודעתו והודעתו הנוספת של מר שלמה אוחיון (סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המסים) בנושא נוהל מתן אורכות להגשת הדו"חות לשנת-המס 2019 (קישור להודעה) (קישור להודעה הנוספת).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם בדבר הודעה נוספת בנושא של מר אוחיון.
להורדת ההודעה, לחצו כאן.*

* נראה, כי נפלה טעות סופר לגבי שיעור הדוחות שנדרש היה להגיש עד ליום 31.1.2021 ומדובר ב-45% (כפי שצוין בהודעה מיום 10.1.2021) ולא ב-50%.

פטוֹר מדמי ביטוח לאומי בחל"ת

פורסם ברשומות חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 224 והוראת שעה), התשפ"א-2021 ("התיקון") (קישור לתיקון).

בגדרו של התיקון נקבעה, בין היתר, הוראת שעה לפיה מעסיק יהיה פטוּר מתשלום דמי ביטוח לאומי בעד עובד הנמצא, בהסכמת המעסיק, בחופשה ללא תשלום למשך חודש קלנדרי מלא אחד לפחות בתקופה שמיום 1.4.2020 ועד ליום 30.4.2021 ("התקופה הקובעת"), בעד התקופה שבה היה העובד בחופשה ללא תשלום בתקופה הקובעת.