לוגו אלכס שפירא ושות׳

רכישה עצמית של מניות – האם אירוע מס לגבי בעלי המניות הנותרים?; תובענות ייצוגיות כנגד רשות המסים; ביטוח לאומי: חלוקת הכנסה בין בני-זוג העובדים בעסק משותף; טיפול במבוטחים שכירים לפי צו סיווג מבוטחים

04/11/2020

רכישה עצמית של מניות – האם אירוע מס לגבי בעלי המניות הנותרים?

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין בית חוסן בע"מ.

המערערת 1, חברת בית חוסן בע"מ ("החברה"), היא בעלת מקרקעין בנהריה המשַמש כבית אבות ("המבנה") והמושכר לחברת מרכז הורים בע"מ ("מרכז הורים") המפעילה את בית האבות.
הכנסותיה של החברה מהשכרת המבנה מהוות הכנסה פסיבית לפי סעיף 2(6) לפקודת מס הכנסה ואין מחלוקת כי היא נחשבת ל"איגוד מקרקעין" כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין.
בשנת 2013 התקשרה החברה בעסקת קומבינציה לגבי חלק משטח מקרקעין שהיה בבעלותה. במסגרת עסקה זו, קיבלה החברה בתמורה 7 דירות בבניין שנבנה, מתוכן מכרה שלוש דירות בשנת 2016.
המערערים 2–4 – אבירם ורסנוב, רוי עמנואל שרון וענת רחל שרון – הם בעלי מניות בחברה. ואילו המערערת 5, אורלי שרון, היא דירקטורית בחברה ואִמם של המערערים מס' 3 ו-4.
עד שנת 2013 היתה בחברה בעלת מניות נוספת, ציפורה נוישטאט ("ציפורה"), שהייתה אשתו של מייסד ומנכ"ל החברה, משה שרון, אביהם של המערערים 3 ו-4.
בשנת 2013 נטלה החברה הלוואה מהבנק לצורך רכישה עצמית של מניותיה של ציפורה. רכישה זו יצאה לפועל על רקע חילוקי דעות בין ציפורה ליֶתר בעלי המניות בחברה, אשר אף הובילו בשנת 2012 להגשת תובענה על-ידי ציפורה נגד החברה, נגד המערער 2 והמערערת 5 ("התובענה").
הצדדים לתובענה הגיעו להסכם פשרה ביום 11.8.2013, בגדרו הוסכם כי ציפורה תמכור לחברה את מניותיה, אשר היוו 18.75% מכלל מניות החברה, תמורת סך של 2,486,000 ש"ח ("עסקת הרכישה העצמית").
החברה דרשה בניכוי במסגרת דוחותיה למשיב (פקיד-שומה חיפה) לשנים 2015–2016 הוצאות ריבית בגין ההלוואה שנטלה לצורך רכישת מניותיה של ציפורה.
כמו-כן, דרשה החברה בניכוי הוצאות שכר עבודה של חמישה עובדים בסך של כ-570,000 ₪ בשנה: משה שרון, מנכ"ל החברה, המערערת 5, המערערים 3 ו-4 רוי וענת שרון, וכן עבור שרה ורסנוב (בת-זוגו של המערער 2).
המשיב הוציא ביום 10.12.2018 שומות בצווים לחברה וליתר המערערים.
בגדרן של השומות, קבע המשיב, כי עסקת הרכישה העצמית של מניות ציפורה מהווה עסקה של קבלת דיבידנד בידי יתר בעלי המניות, שכן הללו קיבלו מהחברה נכס בדמות הגדלת החזקותיהם בחברה. אי לכך, אף אין להתיר בניכוי את הוצאות הריבית בגין ההלוואה שנטלה החברה לצורך עסקת הרכישה העצמית, שכּן זו לא שימשה ליצירת הכנסה לחברה, אלא מדובר בעסקה במישור ההוני שבין בעלי המניות בלבד.
עוד נקבע בשומות, כי אין להתיר בניכוי את הוצאות שכר העבודה לארבעה מבין חמשת העובדים, שכּן לגישת המשיב אלו לא נדרשו לצורך ייצור הכנסת החברה.* הוצאות השכר שלא הותרו כאמור, חושבו כדיבידנד בידי בעלי המניות.

*המשיב הסכים להתיר בניכוי את הוצאות שכר העבודה של משה שרון בלבד, בהיותו מייסד ומנהל החברה, והרוח החיה בה. 

לבסוף, נקבע בשומות, כי יש לחיֵיב במס את בעלי המניות בהכנסה מריבית לפי סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה, וזאת ביחס לכספים שמשכו מהחברה והמהווים דיבידנד בידיהם.
על השומות בצווים הגישו המערערים ערעור לבית-המשפט.

ביום 25.3.2019 הוציא המשיב שומה בצו למערערת 5 בעניין משכורתה.*

שומה זו מהווה למעשה את צידו השני של המטבע של השומה בצו שיצאה לחברה ביחס לאי-התרת ניכוי הוצאות שכר העבודה.

לשיטת המשיב, העסקתה באופן אקטיבי של המערערת 5 בחברה לא הוּכחה והיות שזו מהווה "קרוב" של בעל מניות מהותי" (אשתו של משה שרון), הרי שבהתאם לסעיף 76 לפקודה יש לראות בהכנסתה כדיבידנד
לחלופין, טוען המשיב כי מדובר בהכנסה שאינה מיגיעה אישית החייבת במס בהתאם להוראות סעיף 2(10) לפקודה.
על שומה זו הגישה המערערת 5 ערעור לבית-המשפט ובעקבותיו הגיעו המערערת 5 והמשיב להסדר דיוני (שקיבל תוקף של פסק-דין) לפיו פסק הדין שיינתן בערעורם של המערערים 1–4 יחול גם בכל הקשור לענייניה של המערערת 5 בערעורה שלה. בהתאם, אוחד הדיון בשני הערעורים. 

בית-המשפט, מפי השופטת א' וינשטיין, קיבל את הערעור של החברה בנושא הרכישה העצמית ואת הערעור של המערערת 5 (בכל הקשור להוצאות שכרהּ)  ודחה את הערעור בסוגיות האחרות (קישור לפסק-הדין)

ניתוח מפורט של פסק-הדין בכל המתייחס לסוגיית הרכישה העצמית יובא במבזק נפרד.


תובענות ייצוגיות כנגד רשות המסים

הֶסדר פשרה

ביום 28.10.2020 פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ס.רותאנא למסחר בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על-ידי המבקשת כנגד רשות המסים בטענה לחיוב וגביית יתר שלא כדין של הפרשי הצמדה וריבית מנישומים המדַווחים ומשלמים ניכויים למשיבה בגין תקופות בהן חלו דחיות (ארכות) מרוכזות או יום מנוחה שבועי, וזאת בניגוד לפרסומי הרשות בעניין.

לאחַר דיון שנערך בבית-המשפט נמסרו למבקשת נתונים שונים ובעקבות זאת הגיעו הצדדים להסדר פשרה.

בית-המשפט, מפי השופטת א' נחליאלי חיאט, אישר את ההסדר (קישור לפסק-הדין).

הסתלקות מתובענה ייצוגית

יום מאוחר יותר (29.10.2020) פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין סאלח.

עניינו של פסק-הדין בבקשה מוסכמת להסתלקות מתוגמלת מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה בטענה שהמשיבה (רשות המסים) קבעה סכומי תקרות פטוֹר ממס למענק בגין פרישה או מוות בסכומים הנמוכים מהסכומים המחויבים לפי הדין, על-פי סעיפים 9(7א)(א) ו-9(7א)(ב) ולמנגנון העדכון הקבוע בסעיף 120 לפקודת מס הכנסה.

בית-המשפט, מפי השופט א' בכר, אישר את ההסתלקות המבוקשת (קישור לפסק-הדין).


ביטוח לאומי – חלוקת הכנסה בין בני-זוג העובדים בעסק משותף

כידוע, תקנה 24 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א-1971 ("התקנות") מַסדירה את אופן חלוקת ההכנסה וחיוב בדמי ביטוח שבין בני-זוג המועסקים שלא כעובדים שכירים בעסק משותף של שניהם או של אחד מהם.
בתקנה נקבעו האפשרויות באשר ליחס חלוקת ההכנסות בין בני הזוג: 50% לגבר ו-50% לאשה; 67% לגבר ו-33% לאשה; ו-67% לאשה ו-33% לגבר.
עוד נקבע בתקנה, כי אם אחד מבני-הזוג הינו עובד שכיר במקביל, לא ייוחסו לו יותר מ-33% מההכנסה.
ההצהרה על יחס החלוקה המבוקש בין בני הזוג צריכה להיות מוגשת לפני ה-30 באפריל של אותה השנה, וככל שלא הוגשה הצהרה כאמור ברירת המחדל תהא 67% ייחוס הכנסה לגבר ו-33% לאשה. 

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם בדבר פרסומן של תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) (תיקון), התשפ"א-2020 ("התיקון"​) (קישור לתיקון).

בגדרו של התיקון נקבע, כי ברירת המחדל תהיה יחס חלוקה שוויוני בין בני-הזוג, דהיינו 50% לאשה ו-50% לגבר, אלא אם בני-הזוג הגישו עד ה-30 באפריל של השנה השוטפת בקשה לחלוקה אחרת.
בנוסף, בוטל התנאי בדבר חלוקת הכנסות שאינה עולה על 33% כאשר אחד מבני-הזוג הינו שכיר במקביל.

ראו בעניין זה גם את החוזר שפורסם על-ידי המוסד לביטוח לאומי (קישור לחוזר).


תהליך העבודה בטיפול במבוטחים שכירים לפי צו סיווג מבוטחים

המוסד לביטוח לאומי פרסם חוזר בנושא תהליך העבודה בטיפול במבוטחים שכירים לפי צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), תשל"ב-1972.*

* צו זה קובע, כי מבוטח העוסק בסוג עבודה המפורט בטור א' בתוספת הראשונה לצו, והנתון בתנאי עבודה מיוחדים כמפורט לצידו בטור ב', ייחשב לענין החוק כעובד; כי מבוטח העוסק בסוג עבודה כמפורט בטור א' בתוספת השניה לצו, והנתון בתנאי עבודה מיוחדים כמפורט לצידו בטור ב', ייחשב לענין החוק כעובד עצמאי, ובלבד שמתקיימים לגביו תנאי ההגדרה של עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק; ואילו מבוטח העוסק בפעילות האמורה בתוספת השלישית ייחשב לענין החוק בעת פעילותו כאמור כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי.

להורדת החוזר, לחצו כאן.