לוגו אלכס שפירא ושות׳

הצעת חוק לגבי מיסוי מטבעות דיגיטליים; מענקים והטבות בתקופת הקורונה; התנהלות חמורה של משרדי מע"מ נתניה; התיישנות של שומת מס הכנסה; עיכוב ביצוע פסק-דין בערעור מס הכנסה; אורכה להגשת הצהרות הון

04/10/2020

מענקים והטבות בתקופת הקורונה

לשכת רואי-חשבון פרסמה טבלה המפרטת בהרחבה את המענקים וההטבות בתקופת הקורונה.

למַעבר לטבלה, לחצו כאן.


הצעת חוק לגבי מיסוי מטבעות דיגיטליים

במהדורה האחרונה של ספרנו מיסוי שוק ההון* התווסף לספר פרק חדש (פרק 12) הכולל, לראשונה בספרות המשפטית, דיון במיסוי השקעות במטבעות דיגיטליים.

* מהדורה שלישית, אפריל 2019. לפרטים לגבי הספר ורכישתו, לחצו כאן.

במסגרת זו, הבענו עמדתנו, בין היתר, כי המצב החוקי הקיים אינו מאפשר לראות במטבעות הדיגיטליים כמטבע לכל דבר ועניין ועל-כן מדובר ב"נכס" כמשמעותו בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה ולא ב"מטבע" כאמור בסעיף 9(13) לפקודה. 

נזכיר, כי במבזק מס' 1790 מיום 20.5.2019 דיווחנו על פסק-הדין (קישור לפסק-הדין) של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין נועם קופל, בו נקבע על-ידי השופט ד"ר ש' בורנשטין, כי הרווח (בסך של כ-8.3 מיליון ש"ח) שהפיק המערער בשנת 2013 ממכירת ביטקוין אינו פטוּר ממס לפי סעיף 9(13) לפקודת מס הכנסה, שכּן אכן מדובר ברווח הון ממכירת "נכס".
השופט בורנשטין דחה גם טענותיו החלופיות של המערער לפיהן יש להתייחס לביטקוין כאל "נייר ערך" הצמוד למחיר הביטקוין (אשר הרווחים ממכירתו פטוּרים ממס) וכי גם אם הביטקוין יוגדר כ"נכס" יש לסוַוג את הרווחים ממכירתו כ"הפרשי שער" הפטוּרים ממס.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסמה הצעת חוק ביוזמת חברי הכנסת פורר, סובה קונים וקושניר, לפיה הגדרת המונח "נכס" שבסעיף 88 לפקודת מס הכנסה תתוקן כך שהיא תכלול גם מטבע דיגיטלי מבוזר שנקבע על-ידי שר האוצר מכוח סעיף 96א לפקודה שמוצע להוסיפו במסגרת אותה הצעה.

למַעבר להצעת החוק, לחצו כאן.


התנהלות חמורה של משרדי מע"מ נתניה

ביום 24.9.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט א' גורמן, בעניין יגאל מסיכה.

עניינו של הערעור בשומות מס עסקאות ומס תשומות שהוציא המשיב – מנהל מע"מ נתניה – למערער בגין השנים 1991–1993 וכן בקנס בשיעור 1% מסך העסקאות שהוטל על המערער בהתאם להוראות סעיף 95א לחוק מע"מ. חוב המס הנטען העדכני הוא כחצי מיליון ש"ח כולל הפרשי הצמדה וריבית.
במסגרת הערעור, הגיש המשיב בקשה לסילוק על הסף של הערעור בטענה, כי המערער לא הגיש השגה על השומות במועד.

משבא השופט גורמן לכתוב את ההחלטה בבקשה, גילה השופט כי נתון עובדתי שסיפק המשיב בתצהירו ושעליו ביסס חלק ניכר מטענותיו, אינו יכול להיות נכון.

ודוק: בקשת המשיב (לסלק את הערעור על הסף) נתמכה בתצהירה של גב' סימה (שמחה) לוי, מנהלת המשיב, שבו צוין, כי "למערער חוב מס משנת 93', בגין שומת מס עסקאות ושומת מס תשומות שהוצאו ביום 03.01.1993, לשנים 1993-1991, בסך 102,359 ₪ (קרן) (להלן: 'השומות'), וכן קנס בשיעור 1%..." [ההדגשה אינה במקור – א' ש'.]
לתצהיר האמור צורפו מסמך הנימוקים לשומות ולהטלת הקנס שהתאריך הנקוב עליו הוא "כ' בטבת תשנ"ד 3 ינואר 1993" וכן השגות המערער שעל גביהן חותמת "נתקבל" של המשיב והתאריך 1.2.1994.

למזלו של המערער, הגם שאין זה מתפקידו של בית-המשפט לחקור בנבכי תאריכי המסמכים שמוגשים לו, השופט גורמן הבחין בחוסר ההגיון שבתאריך הלועזי הנקוב במסמך הנימוקים לשומות ולהטלת הקנס (3.1.1993), שהרי הכיצד ייתכן שכבר ב-3 בחודש ינואר הוּצאה שומה המתייחסת לשנת 1993 כולה. ואכן, בדיקה שעָרך השופט לגבי המרת התאריך העברי בלועזי הִצביעה על כך שביום כ' בטבת תשנ"ד חל אכן ביום 3 לחודש ינואר, אולם בשנת 1994 (ולא 1993)...

לאור האמור, השופט גורמן ביקש את הבהרתו של המשיב.

וכך, בין היתר, צוין בתשובתו של המשיב: "ממרשמי מחשב המשיב עולה, כי השומות מושא הערעור הוצאו ביום 28.12.1993. בנספח א' לנספחי המשיב נפלה טעות בתאריך של הוצאת השומות ונכתב שהוצאו ביום 03.01.1993. כפועל יוצא מכך, נפלה טעות בהתייחסות מטעם המשיב, בבקשה לסילוק על הסף, בתצהיר המשיב ובכתב התשובה."

מתשובה זו עלה אפוא, כי לא רק שהמשיב אישר שהחשד שעלה בלבו של השופט גורמן היה נכון והתאריך הלועזי הנקוב על מסמך נימוקי השומה והקנס אינו נכון, אלא שהמשיב אף הודה כי נתון זה היה רשום מקדמת דנא במרשמי מחשב המשיב ולמרות זאת הוא לא הוזכר בכתבי בי הדין ואף לא בתכתובת ארוכה שהייתה בינו לבין המערער במרוצת כעשרים שנה.

לאור ממצאים חמורים אלה, מצא השופט גורמן לקבל את הערעור במובן זה שקבע כי המשיב מנוּע מלנקוט בהליכי גבייה נוספים (קישור לפסק-הדין).


וכך קבע השופט גורמן:

"טעויות עלולות לקרות לכל אדםואין מי שחף מהן. בהחלט עלול מישהו במשרדי המשיב בשנת 1994 לטעות ולהקליד 1993 במקום 1994 (ודאי כאשר מדובר בתחילת השנה). טעות זו גרמה לכך כי המערער, באי כוחו ובתי המשפט, הוטעו (על-ידי המשיב) לאורך שנים רבות בהבנת העובדות לאשורן. מדובר בטעות משמעותית – אשר יש לבחון את השלכותיהאולם היא כאמור עלולה לקרות.
אלא שחמור לאין ערוך הוא הדבר השני שהוזכר לעילהמשיב הודה כי במחשביו היה רשום כי השומות הוצאו ביום 28.12.1993המשיב הגיש לפניי בקשה לסילוק על הסף, הכוללת 222 עמ' (ובהם מסמכים רבים ממרוצת השנים, ובכלל זה עשרות עמודים ממחשבי המשיב), ואת הנתון העובדתי הפשוט לפיו במחשביו מצוין כי השומות הוצאו ביום 28.12.1993הוא לא טרח לכתובהמשיב לא טרח לשפוך אור של ממש בתגובתו על עניין זה ולהבהיר האם בעת הגשת התצהיר היה מודע לנתון זה המופיע במחשביו אם לאו.

[...]
יתירה מזו, אומר בצורה פשוטה, איני מאמין כי במשך למעלה מ-20 שנהאיש במשרדי המשיב, מבין האנשים הרבים שעסקו בפניותיו החוזרות ונשנות של המערערלא ראה כי במחשבי המשיב מצוין כי השומה הוצאה בימים האחרונים של שנת 1993 ולא הבין כי ההשגות הוגשו למעשה במועדאני מתקשה אף להאמין כי במשך שנים ארוכות אלהלא היה איש מקרב אנשי המקצוע העוסקים בתחום אצל המשיבאשר הבין כי לא ייתכן כי בראשית חודש ינואר שנת 1993 הוצאה שומה לשנת 1993 כולה.
קשה להשתחרר מן החשד כי לאמיתו של דבר נתונים אלה היו ידועים היטב למשיבוהוא בחר במשך שנים להעלים אותם מהמערערמבאי כוחו ומבתי המשפט שישבו על המדוכה."


ובהמשך הדברים:

"מצופה כי המשיב, המבקש כיום לגבות מאדם חוב בסך העולה כיום על חצי מיליון ₪, יוודא את העובדות לאשורן וינקוט בזהירות המתחייבת – לבל יטעה את בית המשפט.
חובה היה על המשיב להציג את הנתונים לאשורםגם אם אלה אינם משרתים אותועל כורחנוהשמטה מסוג זה מעוררת באופן טבעי את החשד (אשר כאמור, איני יודע אם נכון הוא אם לאו) כי המשיב ידע מזה עשרות שנים(!) על הבעיה הרובצת לפתחו (התיישנות ההשגות)ולא רק שהוא מסתיר נתון המצוי בפניו והמחזק את טענות המערעראלא שהוא טוען שוב ושוב כי ההשגות הוגשו באיחור של שנה – תוך שהוא יודע כי אין זה נכון.
מדובר בסוג החשדות אשר עלולים לכרסם באמון הציבור במערכת אכיפת החוק וגביית המסולכן יש לפעול למניעתם."


לבסוף, התייחס השופט גורמן להוצאות שתושתנה על המשיב:

"דרך התנהלותו של המשיב, אשר לא חשף בפני המערער ובתי המשפט את העובדות לאשורן – אותן ידע או שהיה עליו לדעת, ואשר כתוצאה מכך נקט מול המערער הליכי גבייה במשך לפחות שני עשורים – שלא כדין, חמורה בעיניי. בהטלת ההוצאות איני מתיימר לפצות את המערער בגין נזקים שנגרמו לו, אם נגרמו, אלא רק בגין ההליך שלפניי. אלא שתמונת הדברים הכללית נלקחת אף היא בחשבון ואין להתעלם ממנה. לאור זאת, המשיב יישא בהוצאות המערער, כאשר סכום ההוצאות יהיה מורכב משני רכיבים:
א. סך הקנס בו היה צריך לחוב המערער. סכום זה לא ישולם למערער בפועל, אלא שלאור הכללתו בסך ההוצאות בהן חב המשיב למערער, הרי שהוא יקוזז כנגד החוב הנובע מהקנס.
ב. סך של 30,000 ₪ אשר ישולמו למערער תוך 30 ימים, שאם לא כן יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית מהיום."


דומנו שהדברים מדברים בעד עצמם.


התיישנות של שומת מס הכנסה

לפני ארבעה ימים ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בנצרת בעניין המכללה האקדמית עמק יזרעאל בע"מ.

במסגרת הערעור, העלתה המערערת מספר טענות, אך המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים היא האם שומת הניכויים* שהוציא לה המשיב לשנת-המס 2013 התיישנה, ובפרט האם תיקון 211 לפקודת מס הכנסה** שבמסגרתו תוקנו, בין היתר, הוראות סעיף 167 לפקודה,*** חל על השומה האמורה.

* להבנתנו, עניינו של ערעור בשומת הניכויים שהוּצאה לחברה. עם זאת, פסק-הדין מתייחס לכל אורכו להוראות סעיף 145 לפקודת מס הכנסה ולא להוראות סעיף 167.
** תיקון 211 התקבל במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ו-2015 ("חוק ההתייעלות הכלכלית" או "החוק"(קישור לחוק), ראו סעיף 23 לחוק.
*** במסגרת תיקון 211 תוקנו גם הוראות סעיף 145 לפקודת מס הכנסה.

לטענת המערערת, שומת הניכויים שהוציא לה המשיב לגבי שנת-המס 2013 הוּצאה ביום 17.5.2018, בעוד שדו"ח הניכויים השנתי האחרון שלה לשנת-המס 2013 הוגש ביום 18.5.2014, ועל-כן, ובהינתן העובדה שהמשיב לא ביקש את אישור המנהל להארכת תקופת ההתיישנות משלוש שנים לארבע שנים, שומת הניכויים הוּצאה באיחור.
לשיטתה, הארכת תקופת ההתיישנות משלוש שנים (עם אפשרות לשנה נוספת באישור המנהל) לארבע שנים במסגרת תיקון 211 אינה חלה על שומת הניכויים האמורה, שכּן לפי הוראת-המעבר של אותו תיקון,* נוסחו המתוקן של סעיף 167 לפקודת מס הכנסה (כמו גם של סעיף 145 לפקודה) יחול "על דוח שיש להגישו לגבי שנת המס 2013 ואילך" ולא על דו"ח הניכויים של החברה שהוגש לפני התיקון האמור.

* ראו סעיף 24 לחוק ההתייעלות הכלכלית.

בית-המשפט, מפי השופטת ע' הוד, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופטת הוד קבעה, כי עמדת המערערת אינה נתמכת בלשון הוראות תיקון 211 ואף לא בתכליתן.
עוד קבעה השופטת, כי החלת תיקון 211 על דוחות שהוגשו טרם התיקון אין משמעה תחולה רטרואקטיבית של התיקון האמור (ראו פס' 40–45 לפסק-הדין); וכי המערערת לא שינתה מצבה לרעה בהסתמך על המצב הקיים טרם התיקון (ראו פס' 46–49 לפסק-הדין).


עיכוב ביצוע פסק-דין בערעור מס הכנסה

במבזק מס' 1865 מיום 20.7.2020 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין נאג'ם ורג'בי.

עניינו של פסק-הדין בערעור על שומות לפי מיטב השפיטה שהוציא המשיב (פקיד-שומה ירושלים) למערערים – שותפים בשותפוּת לעבודות בנייה – לגבי שנות-המס 2007 ו-2009–2011; וכן על החלטת המשיב בדבר פסילת ספרים לשנים 2007 ו-2009.
לכל אחד מהמערערים הוּצאה שומה קודמת לשנת-המס 2007 וביחס לשומות אלו הוגשו על-ידיהם ערעורים לבית-המשפט המחוזי וניתן לגביהם פסק-דין לפיו השומות בוטלו והדיון הוחזר למשיב להוצאת שומות מתוקנות.*

* נזכיר, כי כנגד המערערים התנהלה חקירה לגבי השנים 2005–2009 בגין ניכוי חשבוניות פיקטיביות וזו הובילה להגשת כתב אישום שהסתיים בעסקת טיעון.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, קיבל את הערעור בחלקו (קישור לפסק-הדין).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי המערערים ערערו על פסק-הדין לבית-המשפט העליון ובמקביל הגישו בקשה לעיכוב ביצוע של פסק-הדין עד להחלטה בערעור.

בית-המשפט העליון, מפי השופט א' שטיין, דחה את הבקשה (קישור להחלטה) מהטעם שסיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד (שכּן עיקר הערעור מופנה כלפי ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית-המשפט קמא) ושמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המערערים (במובן זה שאם תידחה הבקשה לא ייגרם להם נזק בלתי-הפיך).


אורכה להגשת הצהרות הון 

מנהל רשות המסים, מר ערן יעקב, החליט על מתן אורכה להגשת הצהרות הון שיש להגישן בתקופה 30.9.2020–31.10.2020, כך שההצהרות תוגשנה עד ליום 30.11.2020.

למַעבר להודעה בדבר ההחלטה האמורה, לחצו כאן.