לוגו אלכס שפירא ושות׳

חוק מענק תעסוקה; השבת מקדמות; הקלוֹת למפעלים ולעסקים; ביטול קנסות מע"מ; פיצוי בגין אובדן רווחים; קנס גירעון על רוכשי מקרקעין; חשבוניות פיקטיביות; בר רפאלי; הלבנת הון ועוד

17/06/2020

חוק מענק תעסוקה

אתמול פורסם ברשומות חוק מענק לעידוד תעסוקה (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף-2020 ("החוק") (קישור לחוק).

בגדרו של החוק נקבע, כי יוענק תמריץ כספי למעסיקים אשר יקלטו או יחזירו לעבודה עובדים אשר הוצאו משוק העבודה בתקופת משבר הקורונה או בסמוך לתחילתה ולא השתלבו מחדש בשוק העבודה ובלבד שהתקיימו מלוא התנאים שנקבעו לעניין זה ובכלל זאת שהעובד שעבורו מבוקש המענק ישׂתכר לפחות 3,300 ש"ח בכל חודש.


השבת מקדמות

פורסם תזכיר חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קישור לתזכיר), בגדרו מוצע לתקן את הפקודה ולקבוע, כי סכומי מקדמות אשר שולמו על-ידי נישומים בגין החודשים ינואר ופברואר 2020 יוחזרו להם אם הוכח להנחת דעתו של פקיד-השומה כי המס אשר הנישום עשוי להיות חייב בו לשנת 2020 יהיה פחות מסכום המקדמות שהוא חייב בו לשנה זו.


הקלוֹת למפעלים ולעסקים

הרשות להשקעות במשרד הכלכלה והתעשייה פרסמה רשימת הקלוֹת וסיוע לעסקים ומפעלים להם כתב אישור פעיל במסגרת מסלולי התעסוקה וכן במסגרת מסלול המענקים מתוקף החוק לעידוד השקעות הון.

למַעבר להודעה בעניין זה, לחצו כאן.


ביטול קנסות פיגור הגשה

פורסמה הודעת מנהל רשות המסים בדבר ביטול באמצעות מהלך ממוחשב של קנס פיגור הגשה שהוטל על עוסקים שאיחרו עד 5 ימי פיגור בדיווח בתקופות הדיווח ינואר-פברואר ומרץ-אפריל 2020.
זאת, ללא צורך בהגשת בקשות.

למַעבר להודעה, לחצו כאן.


עיצום כספי בְּשל הפרת חובות המנויים בצו הלבנת הון

רשות ניירות-ערך פרסמה את החלטת הוועדה לעיצום כספי בעניין חברת איטרייד בהתייחס להפרת חובות שהוטלו על החברה בצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של זירת סוחר לחשבונו העצמי למניעת הלבנת הון ומימון טרור), תשע"ו-2015.

להורדת ההחלטה, לחצו כאן.


קנס גירעון על רוכשי מקרקעין

שלשום (15.6.2020) ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין ליטמן.

עניינה של ההחלטה בבקשה לאישור תובענה מנהלית כייצוגית לפי סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 ("החוק") בְּשל הטלת קנסות גירעון כנגד רוכשי ומוכרי זכויות במקרקעין לפי סעיף 95 לחוק מיסוי מקרקעין.*

* נזכיר, כי סעיף זה מַסמיך את מנהל מיסוי מקרקעין להטיל קנס גירעון בשיעור 15% מסכום הגירעון במקרים בהם נקבע גירעון העולה על 50% מהמס המגיע במכירה או בפעולה באיגוד ככל שלמנהל יש טעמים סבירים להאמין כי הגירעון לא היה מתהווה אילולא התרשל המוֹכר או עושה הפעולה ללא הֶצדק סביק בהצהרה שמסר או באי-מסירת הצהרה. אם היו למנהל טעמים סבירים להאמין כי הגירון נוצר במזיד ומתוך כוונה להתחמק מתשלום המס, גובה הקנס יהיה בשיעור 30% מסכום הגירעון.

המבקשים, בני-הזוג חנוך ואלונה ליטמן, רכשו זכות במקרקעין ביום 16.7.2015 והצהירו על רכישת דירת מגורים החייבת במס רכישה בהתאם.
ברם, בעקבות מידע שהתקבל אצל מנהל מיסוי מקרקעין באר-שבע ("המנהל") – לפיו מדובר בנכס שעָבר שיפוץ וחוּלק לשלוש יחידות עצמאיות המושכרות באתרים מסחריים לפי ימים – תוקנה השומה שהוּצאה למבקשים לשומת נכס עסקי החייבת במס רכישה בשיעור 6%, ובנוסף הוטל על המבקשים קנס גירעון בשיעור 30%.

המבקשים פנו לסגנית המנהל במכתב שכותרתו "פנייה מוקדמת ומיצוי הליכים"* ובו צוין, כי הטלת הקנס נעשתה בחוסר סמכות ובניגוד לדין ועל-כן נדרש המנהל למסוֹר הודעת חדילה לפיה מאותו מועד ואילך הטלת קנסות תיעשה רק בהתאם לדין; וכי ככל שהמנהל ימסור הודעת חדילה כאמור ויציע למבקשים פיצוי ראוי, החזר הוצאות ושכר, תוך כדי פרסום ההחלטה ברבים על-ידי הרשות ועל-חשבונה, ניתן יהיה לבחון אי-הגשת תובענה ייצוגית.

* נזכיר, כי בפסיקה נדוֹנה השְאֵלה הנוגעת לחובת פנייה מוקדמת לרשות בטרם הגשת תובענה ייצוגית לפי סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק. ראו לעניין זה מבזקנו מיום 19.12.2019 (קישור למבזק).

פניית המבקשים נדחתה מבלי שתימסר הודעת חדילה. עם זאת, נשלח במקביל מכתב לב"כ המבקשים לפיו בנסיבות הספציפיות של המקרה (אי-קיום הליך של שימוע לפני הטלת הקנס) הוחלט לפנים משורת הדין לבטל את קנס הגירעון.

המבקשים הגישו, כאמור, תביעה כנגד רשות המסים וביקשו לאשרהּ כתובענה ייצוגית לפי החוק.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' דורות, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

תשומת לבכם, בין היתר, לניתוחו של השופט דורות ביחס לסוגיית האצלת סמכותו של המנהל להטיל קנס גירעון (פס' 26–27 לפסק-הדין) וביחס לטענת המבקשים לפיה קיימת הבחנה בין מוֹכר לבין רוכש לעניין הסָמכות כאמור (פס' 28 ואילך לפסק-הדין).


פיצוי בגין אובדן רווחים

ביום 9.6.2020 ניתן פסק-דין נוסף של השופט א' דורות, וזאת בעניין שבו.

עניינו של פסק-הדין בפיצויים שקיבלו ארבעת המערערים – אשתו ושלושת בניו של המנוח סלים שבו ז"ל ("המנוח") שהלך לעולמו בחודש אוגוסט 2012  – מעיריית ירושלים בעקבות הכרעות שיפוטיות בשני מקרים (יצוין, כי המערערים קיבלו פיצוי נוסף שמקורו בהכרעה שיפוטית נוספת, אך אופן המיסוי של פיצוי זה אינה חלק מהדיון דנא שכּן עדיין מתנהלים דיונים בין המערערים לבין המשיב ביחס לפיצוי זה).

המנוח – שעד לפטירתו, דיווח על הכנסות מפעילות עסקית, שכָּללה, בין היתר, הפעלת חניון, מגרש למכירת כלי רכב, שטיפת מכוניות והפעלת משאבת דלק – היה, במשותף עם המערערים, הבעלים של מקרקעין בירושלים ("המקרקעין").
ביום 27.12.1987 הגישו המערערים לוועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים תכנית להקמת תחנת דלק על חלק מהמקרקעין, כאשר תנאי לאישורה של התכנית היה ביצוע דרך גישה למקרקעין במְקום דרך הגישה הקיימת.
ביום 27.5.1991 פרסמה הוועדה הודעה על הפקעת חלק מהמקרקעין לצורך הרחבת דרך הגישה. לאחר מכן, פָּנתה הוועדה במסגרת המרצת פתיחה לבית-המשפט המחוזי בירושלים בתביעה לסילוק יד המערערים מהמקרקעין המופקעים. תביעה זו הסתיימה בהסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק-הדין ועיקרו ויתור של המערערים על זכויותיהם במקרקעין המופקעים והעברתן לעירייה "ללא תמורה" ובתמורה התחייבה העירייה לסלוֹל כביש גישה לחלקוֹת של המערערים.
ברם, העירייה התנערה מהתחייבותה שבהסכם הפשרה ולא סללה את כביש הגישה, וכתוצאה מכך הגישו המנוח והמערערים 2 ו-4 בשנת 2009 תביעה לבית-המשפט המחוזי שבהּ עתרו לחיֵיב את העירייה לבצע את דרך הגישה, לפַצותם על אובדן הרווחים שהיו צפויים להפיק מתחנת הדלק עד להגשת התביעה ולהוסיף ולקבוֹע את זכותם לפיצוי בגין אובדן הרווחים העתידיים עד להקמת התחנה ולתחילת הפעלתה.
התביעה אכן התקבלה ולאחַר מספר הליכי ערעור על פסק-הדין נפסקו לתובעים פיצויים בסך של כ-6.2 מיליון ש"ח בגין השנים שחָלפו מיום חתימת הסכם הפשרה ועד ליום הגשת התובענה.
בשנת 2013 הגישו המערערים תובענה נוספת לבית-המשפט המחוזי בירושלים, בגדרהּ עתרו לקבלת פיצוי מהעירייה בגין נזקיהם בתקופה מיום 22.4.2009 ועד ליום 31.12.2013, הנובעים מעיכוב בהקמת והפעלת תחנת הדלק שתכננו להקים על המקרקעין.
גם תביעה נוספת זו התקבלה והעירייה שילמה למערערים פיצויים בסך של כ-8 מיליון ש"ח.

הפיצויים דוּוחו למשיב (פקיד-שומה ירושלים 1) בשנות-המס 2012 ו-2014 כהכנסה הונית החייבת במס בשיעור 25%, כאשר במסגרת הדיווח לשנת-המס 2014 נטען, כי מדובר בהפקעה ששיעור המס החָל עליה הוא מחצית משיעור המס החָל ברגיל על רווח הון.
המשיב, לעומת זאת, קבע, כי מדובר בהכנסה מעסק לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה, שכּן עילת התביעה הייתה אובדן רווחים שוטפים בְּשל אי-הפעלת תחנת הדלק.
מכאן הערעור.

השופט א' דורות דחה את הערעורים (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, סָקר השופט דורות את הפְּסיקה לפיה על-מנת להכריע בדבר אופן המיסוי של פיצוי שהתקבל בידי נישום יש לבחון את מה הפיצוי בא להחליף.

לגופו של עניין, קבע השופט, כי הפיצויים בשתי התביעות נפסקו בְּשל אובדן רווחים כתוצאה מאי-הפעלת תחנת הדלק; וכי רווחים אלה, ששלילתם מהמערערים היא הפרצה שהפיצוי נועד לכַסות, הם רווחים בעלי אופי פירותי מובהק. זאת, בין אם המערערים היו מפעילים את תחנת הדלק באופן עצמאי ורווחיהם היו נובעים ממכירת מוצרי דלק ובין אם היו משכירים את תחנת הדלק לחברת דלק ורווחיהם היו נובעים מדמי שכירות שנגזרים ממכירת מוצרי דלק בתחנה.

השופט דורות דחה את טענת המערערים כי מדובר בפיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין, שכּן לא רק שהמערערים לא הוכיחו את שווי המקרקעין לפני ואחרי מחדל העירייה, אלא שבהתדיינויות מול העירייה לא טענו המערערים לירידת ערך זו ולא תבעו פיצוי בגין ירידה כאמור.

השופט דחה גם את טענתם הנוספת של המערערים לפיה מדובר בפיצויים בגין אובדן מקור ההכנסה, בקובעו כי המערערים מנוּעים מהעלאתה בְּשל השתק שיפוטי שמקורו בכך שבהתדיינויות הקודמות עתרו המערערים לסעד של אכיפה ובנוסף לסעד של פיצויים בגין אובדן הרווחים (דהיינו, המערערים לא טענו כי כתוצאה מהתנהגות העירייה נמנע מהם להקים את תחנת הדלק).

באשר לטענה כי מדובר בפיצויים בגין הפקעה קבע השופט דורות, כי לא ניתן להתעלם מהעובדה כי העירייה סללה, הגם שבאיחור, את הכביש המוביל ליתרת המקרקעין וכי המערערים ויתרו ללא כל תמורה על זכויותיהם בשטח המפונה, דבר המשמיט את הבסיס לטענה כי ענייננו בהפקעה.


חשבוניות פיקטיביות

פסק-דין נוסף של השופט א' דורות ניתן בעניין מ. טורשאן בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בשאלת זכאותה של המערערת לקזז מס תשומות מכוח חשבוניות שהסתברו בדיעבד כחשבוניות פיקטיביות, תוך שלטענת המערערת היא לא ידעה זאת בזמן אמת ודיוְוחה על החשבוניות בדיווח מקוּון כך שהמשיב ידע או יכול היה לדעת, בזמן אמת, על הזיוף ויכול היה להודיע לה ולהזהירה כי מדובר בחשבוניות מזויפות.

השופט דורות דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).


בר רפאלי

ביום 9.6.202 ניתן פסק-הדין (קישור לפסק-הדין) של רשמת בית-המשפט העליון ש' עבדיאן, בגדרו הורתה הרשמת על מחיקת הערעור שהגישה בר רפאלי על פסק-דינו של השופט ד"ר ש' בורנשטין (ע"מ (מרכז-לוד) 6418-02-16), כמבוקש.


ערעור פקיד-השומה על פסק-הדין בעניין רוני לרנר

במבזק מס' 1838 מיום 19.2.2020 (קישור למבזק) דיווחנו אודות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, בעניין רוני לרנר.
זאת, לאחַר שביום 30.1.2019 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעורים ובערעורים שכנגד שהוגשו על פסקי-הדין של השופט אלטוביה בעניין לרנר ובעניין רייז ונקבע, כי שני התיקים יוחזרו לבית-המשפט המחוזי ויינתן בהם פסק-דין מחדש.

בגדרו של פסק-הדין, האוחז 63 עמודים, קיבל השופט אלטוביה את הערעור ברובו, תוך שהוא מחיֵיב את המשיב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 290,000 ש"ח.

בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי פקיד-שומה תל-אביב 3 הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון ובעקבות זאת הגיש לרנר בקשה למחיקת הודעת הערעור (או לתיקונה) בטענה כי ההודעה, העומדת על 27 עמודים נטו, מנוסחת באופן לא תמציתי ושלא בהתאם לדרישות תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בית-המשפט העליון, מפי הרשם ר' גולדשטיין, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

הרשם גולדשטיין קבע, כי נקודת המוצא לדיון היא שבית-המשפט אינו משַמש "עורך על" של כתבי טענות הצדדים, וכי השימוש בסמכותו של בית-המשפט להורוֹת על מחיקה או על תיקון של כתב ערעור ייעשה במשורה.
עוד נקבע, כי אף אם ניתן היה לנַסח את הודעת הערעור באופן תמציתי יותר, הרי שבהתחשב בהיקף פסק-דינו של בית המשפט המחוזי (העומד, כאמור, על 63 עמודים), אין מדובר בחריגה המַצדיקה את התערבותו של בית-המשפט.
לבסוף, נקבע, כי בהתאם לסִדרי העבודה בבית-המשפט העליון הרי לכשיינתן צו סיכומי טענות ייקבע גם היקף סיכומי הצדדים תוך שיובהר, כמקובל, כי "הסיכומים לא יכללו טענות על דרך של הפניה להודעת הערעור"; וממילא לא תיגרם פגיעה בזכויותיו הדיוניות של לרנר כפועל יוצא מאורכהּ של הודעת הערעור.


הפרש הון בלתי-מוסבר

במבזק מס' 1771 מיום 21.1.2019 דיווחנו על פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין מוחמד סלהב.

עניינו של פסק-הדין בשומה שהוציא המשיב (פקיד-שומה ירושלים 2) למערער בעקבות חשדות לגידול הון בלתי-מוסבר ובהמשך גם חקירה (יחד עם משטרת ישראל) בגין חשד לביצוע עבירות של הסעת שוהים בלתי-חוקיים מגדר המערכת לשטחי מדינת ישראל.
במקור, כָּללה השומה הן שומה ראשית בגין הכנסות מהובלת השוהים הבלתי-חוקיים כאמור והן שומה חלופית שהתבססה על גידול הון בלתי-מוסבר בין שתי הצהרות ההון שהגיש המערער, אך במהלך ההליך בבית-המשפט הודיע המשיב כי הוא חוזר בו מהשומה הראשית וזו תיבחן בדיוני השומה לשנה מאוחרת יותר.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור ובכלל זאת אישר את החלטת המשיב להטיל על המערער קנס גירעון (קישור לפסק-הדין).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי המערער הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, אך לאחַר שמיעת טענות הצדדים, חזר בו המערער מהערעור בעקבות המלצת המותב וזה נדחה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).

נזכיר, כי במבזק מס' 1805 מיום 12.8.2019 התייחסנו, בין היתר, לפרסום החלטתו של בית-המשפט העליון בבקשתו של המערער לתקן את הודעת הערעור שהוגשה מטעמו לבית-המשפט.
בבקשה נטען, כי לאחַר הגשת הודעת הערעור המקורית החליף המערער את עורך-דינו ובעקבות עיון בהודעת הערעור המקורית ונימוקיה סבר עורך-הדין החדש כי לא הועלו בהודעת הערעור המקורית טענות "אשר הינן רלוונטיות מאוד לערעור הנ"ל", לרבות בְּשל אי-הצגת הראיות הנכונות והדרושות להוכחת טענות המערער ולנוכח "אי ניהולו הנכון של ההליך בבית המשפט המחוזי".
המשיב, מצידו, התנגד לבקשה.

במסגרת ההחלטה קבע הרשם ר' גולדשטיין, כי דין הבקשה להידחות, שכּן מדובר למעשה בבקשה להחלפת הודעת הערעור המקורית בהודעת ערעור מתוקנת (קישור להחלטה).