לוגו אלכס שפירא ושות׳

מצב החירום בבתי-המשפט – עדכון; יישום חדש במיסוי מקרקעין; הנחיות לגבי עובדים שחזרו מחל"ת; נדחתה (שוב) העתירה להתקנת תקנות פיצויים לעסקים מכוח חוק מס רכוש; סוחר או משקיע בנדל"ן?; סילוק על הסף של ערר מס שבח; צירוף תמלילי האזנות סתר לערעור מס אזרחי

13/05/2020

מצב החירום המיוחד בבתי-המשפט – עדכון

כפי שכבר דיווחנו במבזקים הקודמים, בימים 16.3.2020, 22.3.2020 ו-12.4.2020 פורסמו בילקוט הפרסומים הודעותיו של שר המשפטים,* מר אמיר אוחנה, לפיהן בְּשל מצב חירום מיוחד, ובתוקף סמכותו לפי תקנה 2(א) לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 ("תקנות סדרי הדין במצב חירום מיוחד"), חלות תקנות 3 עד 5 לתקנות האמורות על בתי-משפט השלום, על בתי-המשפט המחוזיים ועל בית-המשפט העליון. זאת, הָחל ביום 16.3.2020 ועד ליום 10.5.2020 ("תקופת החירום").

* למַעבר להודעה הראשונה לחצו כאן; למַעבר להודעה השנייה לחצו כאן; למַעבר להודעה השלישית לחצו כאן.

עוד דיווחנו, כי ביום 7.5.2020 פורסמה בילקוט הפרסומים הודעה נוספת של שר המשפטים (קישור להודעה), לפיה תקופת החירום (כמשמעותה לעיל) תוארך עד ליום 17.5.2020, וזאת לגבי תקנות 3 ו-5 לתקנות סדרי הדין במצב חירום מיוחד (ולא לגבי תקנה 4 לתקנות האמורות).

תקנה 3 לתקנות סדרי הדין במצב חירום מיוחד קובעת, כי בתקופת תקפהּ של הודעת שר המשפטים יקוימו דיונים רק בעניינים המפורטים באותה תקנה; תקנה 4 קובעת, כי תקופת תקפהּ של הודעת שר המשפטים לא תבוא במניין הימים לעשיית דבר שבסדרי דין או בנוהג, שנקבעו בחיקוק או שקבע בית-המשפט, רשם, רשם הוצאה לפועל או מנהל לשכה; ואילו תקנה 5 קובעת, כי אגרה שיש לשלמהּ לפני תחילת הליך, לפי תקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1987, לפי תקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות), התשנ"ו-1995 או לפי תקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), תשכ"ח-1968, יידחה תשלומה עד תום תקופת תקפהּ של הודעת שר המשפטים, אלא אם כן קבע אחרת בית-המשפט, הרשם, רשם הוצאה לפועל או מנהל לשכה.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 10.5.2020 פורסמה בילקוט הפרסומים הודעה נוספת של שר המשפטים (קישור להודעה), לפיה בתוקף סמכותו לפי תקנה 3(ה) לתקנות סדרי הדין במצב חירום מיוחד, הוא קובע כי נוסף על סוגי העניינים המנויים בתקנה 3(א)(1) עד (5) לתקנות, בתקופת החירום יישָמעו סוגי העניינים המפורטים בהודעה.*

* תקנה 3 לתקנות סדרי הדין במצב חירום מיוחד קובעת כדלקמן:
"(א) בתקופת תקפה של ההודעה יקויימו דיונים רק בענינים המפורטים להלן:
 (1) מעצר ושחרור בערובה;
 (2) מעצר לפי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), תשל"ט-1979;
 (3) עתירות דחופות לבית המשפט הגבוה לצדק;
 (4) עבירות לפי חיקוקים הנוגעים למצב החירום המיוחד;
 (5) סעדים זמניים דחופים בענינים אזרחיים;
 (6) עניינים דחופים בהוצאה לפועל והם: ...
(ב) הדחיפות לענין תקנת משנה (א)(3) ו-(5) תיקבע בידי נשיא בית משפט.
 ...
(ה) מנהל בתי המשפט או מנהל מערכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, רשאי, בהודעה שתפורסם בדרך האמורה בתקנה 2(ג), לקבוע סוגי ענינים נוספים שיידונו בבתי המשפט ובלשכות."

במסגרת העניינים המנויים בהודעתו האמורה של שר המשפטים נכללים, בין היתר, כלל העניינים האזרחיים בבתי-המשפט המחוזייםוכן בקשות מנהל מע"מ לפי סעיף 112א לחוק מע"מ (גביית מס במקרים מיוחדים) בבתי-משפט השלום.**

* ראו סעיף 2(ב) להודעה.
** ראו סעיף 3(ב)(10) להודעה.

עוד נקבע בהודעה, כי הודעותיו הקודמות של שר המשפטים בדבר סוגי עניינים שיידונו בבתי-המשפט (ואשר אליהן התייחסנו במבזקים קודמים) – בטלות.


יישום חדש במיסוי מקרקעין

רשות המסים השיקה יישום חדש המאפשר למוכר או לרוכש מקרקעין להגיש השגות ובקשות לתיקון שומות בעסקות מקרקעין באופן מקוּון, וזאת גם אם אינו מיוצג בעסקה על-ידי עורך-דין.*

* לכניסה ליישום, לחצו כאן.

ביישום החדש משולבים דברי הסבר והדרכה מפורטת, ושימוש בו מחיֵיב הזדהות וצירוף מסמכים נלווים.

יושם אל לב, כי בעקבות הוספת היישום החדש לא ניתן עוד להגיש השגות ובקשות לתיקון שומה באמצעות דוא"ל או הפקס שפורסם בהודעת הרשות מיום 22.3.2020 בעניין עבודת משרדי מיסוי מקרקעין במתכונת עבודה בחרום.
עם זאת, בשלב זה עדיין ניתן להגיש הצהרות למי שאינו חייב בדיווח מקוּון או למי שאינו מיוצג על-ידי עורך-דין וכן בקשות לביטולי עסקות באמצעות דוא"ל או באמצעות פקס שמספרו 076-8097350.


הנחיות לגבי עובדים שחזרו לעבודה לאחר שהוצאו לחל"ת

הבוקר פורסמה הנחייתה של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המסים, בנושא "הנחיות למעסיקים לניכוי מס משכר עבודה של עובדים שחזרו לעבודה לאחר שהוצאו לחל"ת בעקבות נגיף הקורונה" (קישור להנחיה).

בגדרהּ של ההנחייה, מתבקשים המעסיקים לקבל מהעובדים שחזרו לעבודתם (לאחַר ששהו בחל"ת וקיבלו דמי אבטלה) את האישורי/ים מהמוסד לביטוח לאומי על סך דמי האבטלה שקיבלו וסכום המס שנוכה, לערוך תיאום מס באופן עצמאי (תוך התייחסות להכנסה מדמי האבטלה בתוכנת השכר כ"הכנסה ממקור אחר") ולא לדרוש מהעובדים תיאומי מס בגין ההכנסות מדמי האבטלה בגין תקופת החל"ת.
עוד נקבע בהנחייה, כי לגבי עובדים הזכאים לדמי אבטלה שלא יציגו את האישורים כאמור, יחשב המעסיק את ניכוי המס השנתי המצטבר מהכנסתו בנטרול תקופת שהייתו בחל"ת (לעניין מתן זיכויי, ניכויים, מדרגות מס וכו' בתקופה זו).
בנוסף, נקבע, כי עובד שיצא לחל"ת והצהיר בפני המעסיק שלא קיבל דמי אבטלה ולא הייתה לו הכנסה ממעסיק אחר בתוקפה זו (כמפורט בטופס 101), יחשב המעסיק את ניכוי המס באופן שנתי מצטבר כולל תקופת החל"ת.
לבסוף, נקבע בהנחייה, כי היא רלבנטית גם למי שעָרך תיאום מס טרום היציאה לחל"ת, אך רק עבוּר המעסיק שתיאום המס מתייחס לחישוב הזיכויים, הניכויים ומדרגות המס מהכנסת העובד.


נדחתה (שוב) העתירה להתקנות תקנות פיצויים לעסקים מכוח חוק מס רכוש

ביום 22.3.2020 פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעתירה להורוֹת לממשלת ישראל (המשיבה 1) להקים מנגנון פיצוי ושיפוי לעסקים בישראל שנפגעו ממגפת הקורונה; ולהורוֹת לשר האוצר (המשיב 2) להתקין תקנות מכוח חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 ("חוק מס רכוש") לפיצוי עסקים אלה.

בית-המשפט העליון, מפי השופטים ע' פוגלמן, י' אלרון וא' שטיין, דחה את העתירה על הסף (קישור לפסק-הדין), לאחַר שנקבע כי העותרים לא הותירו די זמן למשיבים כדי לגבש מענה לפנייתם ולפיכך לא מיצו הליכים כדין.

ביום 23.3.2020 פנתה העותרת 1 בשנית לשר האוצר וביקשה לקבל את התייחסותו באופן בהול לפנייתה הראשונה; ומשלא התקבלה תגובה לפנייה זו, ביום 5.4.2020 הוגשה עתירה נוספת (כשלחמשת העותרים המקוריים נוספו ארבעה-עשר עותרים חדשים ובכללם נשיאוּת הארגונים העסקיים, להב ועוד), בגדרהּ התבקש בית-המשפט להורוֹת למשיבים (ממשלת ישראל ושר האוצר) להתקין תקנות מכוח חוק מס רכוש, שתקבַענה מתווה לפיצוי עסקים שניזוקו כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה בישראל.

בית-המשפט העליון, מפי השופט י' עמית, ד' מינץ וע' גרוסקופף, דחה גם את העתירה הנוספת (קישור לפסק-הדין).

נקבע, כי נזקים מהסוג שנגרמו לעסקים כתוצאה ממשבר הקורונה אינם נכנסים לגֶדר ההגדרות של "נזק מלחמה" או "נזק עקיף" בחוק מס רכוש; כי מכך שהגדרת ה"נזק" בחוק מס רכוש כוללת גם "נזק בצורת" עולה כי כשהתכוון המחוקק להעניק פיצוי מכוח חוק זה בגין נזק שאינו נובע מפעולות איבה או ממלחמה, במובנן הרוֹוח, נקבעה לשם כך הוראה מפורשת; וכי גם לא ניתן להתעלם מהעובדה שלפי הגדרת "נזק עקיף", פיצוי בגין אבדן רווחים עשוי להינתן ביישובי ספר בלבד, בעוד שהעותרים מבקשים פיצוי כזה לעסקים ללא מגבלה גאוגרפית.

בית-המשפט ציטט מדבריו בעתירה של לשכת רואי-חשבון – לפיהם הלכה עִמנו כי "נקודת המוצא היא, שבתחומי משק וכלכלה הסמכות לקביעת מדיניות כוללת מצויה בעיקר בידי הרשות המבצעת והמחוקקת" – וקבע כי הלכה זו חלה ביֶתֶר שאת ביחס לסעד המבוקש בעתירה הנוכחית.

לבסוף, ציין בית-המשפט, כי בעוד שבעתירה נטען כי בפנייתה לשר האוצר ביקשה ממנו העותרת 1 להתקין תקנות מכוח סמכותו לפי חוק מס רכוש לפיצוי עסקים מנזקי המגפה (ותיאור זה הולם את הסעד שהתבקש בעתירה), עיון בפנייתה של העותרת 1 לשר האוצר מגלה תמונה שונה ולפיה בקשתה הייתה לפעול למען תיקון חוק מס רכוש והרחבת הגדרתו של המונח "נזק" כך שיכלול גם נזקי מגפה; וכי פער זה בין תוכן הפנייה לבין אופן תיאורה בעתירה אומר דרשני.


סוחר או משקיע בנדל"ן?

ביום 7.5.2020 פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין אמסיס.

המערערים, סיימון אמסיס וסאמר אמסיס – אחים ובעלים של שתי חברות בתחום הבנייה – ביצעו יחד עם אביהם ואח נוסף, מספר רכישות של מקרקעין, בנייה ומכירה של דירות מגורים: בשנות-המס שבמחלוקת (2011–2015) סיימון מכר 3 דירות ואילו סאמר מכר 2 דירות.
המערערים סיוְוגו את הכנסותיהם ממכירת הדירות כהכנסות הוניות בסוברם, כי המימד הפרטי שהיה בעסקות הוא העיקר.
לעומת זאת, המשיב (פקיד-שומה רמלה) סיוֵג את ההכנסות מהמכירות כהכנסות פירותיות מעסק או מעסקה או עסק אקראי בעלי אופי מסחרי כאמור בסעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה ולחלופין כהכנסה לפי סעיף 2(10) לפקודה, בסוברו כי המימד העסקי שהיה בעסקאות אלו הוא העיקר.

מחלוקת נוספת בין המערערים לבין המשיב נסובה סביב הצהרות ההון שהגישו המערערים ליום 31.12.2009 וליום 31.12.2014 ואשר בעקבותיהן מצא המשיב הפרשי הון בלתי-מוסברים. 
יצוין, כי סוגיית הפרשי ההון לא הייתה כלולה בשומת המשיב בשלב א' ולכן אף לא הייתה התייחסות לכך במסגרת ההשגות שהגישו המערערים. במסגרת הדיונים בהשגות, התברר למשיב כי נפלה טעות במסמך שהגיש נציג המערערים בעניין הפרשי ההון ועל-כן החלטת המשיב בהשגה כָּללה גם התייחסות להפרשי ההון שמצא.

בנוסף, הצדדים חלוקים על הטלת הקנסות שהטיל המשיב על המערערים.

בית-המשפט, מפי השופט א' גורמן, דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).

תשומת לבכם לניתוחו המפורט של השופט גורמן באשר לסיוֹּוגן המיסויי של המכירות שביצעו המערערים כמו גם למסקנתו, כי חֵלק מהמכירות הינן עסקות פירותיות בעוד שהחֵלק האחר הוא הוני.

עוד תשומת לבכם, לקביעתו של השופט גורמן בנושא הקנסות שהוטלו על המערערים (ראו פס' 88 לפסק-הדין).


צירוף תמלילי האזנות סתר לערעור מס אזרחי

במבזק מס' 1822 מיום 5.12.2019 דיווחנו אודות פרסום החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ברגיג.

עניינה של ההחלטה בבקשת המשיב (פקיד-שומה – היחידה הארצית לשומה) להוציא מתיק בית-המשפט (ערעור מס הכנסה) את האזנות הסתר שצורפו על-ידי המערער לתצהירים שהוגשו מטעמו והמהוות האזנות סתר שנערכו כדין על-ידי משטרת ישראל במסגרת החקירה הפלילית שהתקיימה כנגד המערער ונמסרו לו במסגרת חומר הראיות בהליך הפלילי שנוהל נגדו (ניהול וארגון משחקי הימורים אסורים).
לטענת המשיב, המערער אינו יכול לעשות שימוש בהליך האזרחי בתמלילי האזנות סתר שנמסרו לו כחשוד או כנאשם בהליך פלילי, וזאת לאור סעיף 13(ג) לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979 ("חוק האזנת סתר" או "החוק").*

* סעיף זה קובע, כי "דברים שנקלטו כדין בדרך האזנת סתר לא יהיו קבילים כראיה אלא בהליך פלילי שאינו על פי קובלנה".

המערער, לעומת זאת, טוען, כי ערעור מס הוא הליך משפטי בו ניתן לעשות שימוש בראיות מנהליות ובהסתמך על תקנה 10(ב) לתקנות בית המשפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), התשל"ט-1978 ("תקנות ערעורי מס הכנסה"),* ניתן לעשות שימוש גם בהאזנות סתר, למרות שאינן קבילוֹת בהליך אזרחי בבית-משפט.

* תקנה זו מתירה הבאת ראיה על-ידי בית-המשפט אף אם לא הייתה קבילה בדיון בהליך אזרחי. וכך היא קובעת: "בית המשפט יתיר הבאת ראיה עליה ביסס המשיב את שומתו או המערער את הדו"ח שהוגש על ידיו או את הטענות שהשמיע על פי סעיף 147(ג) לפקודה, גם אם ראיה כזו לא היתה קבילה בבית משפט בדיון בהליך אזרחי."

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את בקשת המשיב (קישור להחלטה).

השופטת סרוסי סָקרה את הוראות חוק האזנת סתר ואת הרקע לחקיקתן, תוך שהיא מַבהירה את האבחנה בין "קבילות ראיה" לבין "חיסיון ראיה", וקבעה, כי הוראת סעיף 13(ג) לחוק קובעת כלל מוחלט של אי-קבילות ראיה מסוג האזנת סתר, גם אם נעשתה כדין, בהליך משפטי שאינו פלילי; וכי הגם שסעיף 13(ג) לא מונע מהצדדים לאותה האזנת סתר לוותר על זכותם לפרטיות ולהסכים להסרת החיסיון מתמלילי האזנת הסתר לצורך חשיפתם וגילויָם בפני הרשויות, אין בהסרת החיסיון כאמור כדי להכשיר את קבילותה של האזנה בהליך משפטי שאינו פלילי.

היות שבמקרה דנא אין מחלוקת כי ההאזנות הוגשו לבית-משפט בהליך שאינו פלילי ולכן חל סעיף 13(ג) לחוק האזנת סתר הקובע את אי-קבילותן, המשיכה השופטת סרוסי ונדרשה לשאלה האם לאור אופיו המיוחד של ההליך שבפניה, שהוא ערעור מס, ולאור תקנה 10(ב) לתקנות ערעורי מס הכנסה, ניתן להתגבר על הוראת סעיף 13(ג) לחוק ולסלוֹל את הדרך להגשת ראיות מסוג האזנות סתר שנעשו כדין בערעורי מס.

השופטת סרוסי ענתה על שאלה זו בשלילה.

לדבריה, ותוך שהיא מזכירה את פסק-הדין בבג"ץ 1135/02 (וגזיאל נ' בית הדין הרבני הגדול), כי חוק האזנת סתר – הקובע כלל קשיח של אי-קבילות ראיה מסוג האזנת סתר בהליך שאינו פלילי והמהווה לא רק חקיקה ראשית (להבדיל מתקנה 10(ב) לתקנות ערעורי מס הכנסה שהינה חקיקת-משנה) אלא גם גם הֶסדר ספציפי (לעומת תקנה 10(ב) שקובעת הֶסדר כללי לגבי ראיות בלתי-קבילוֹת) – גובר לכאורה על תקנה 10(ב), ובהתאם אין לאפשר הבאת האזנות סתר כחלק מחומר הראיות בערעור מס.

השופטת סרוסי הוסיפה וציינה, כי הצדק עם המערער, כי כאשר יש הסכמה מצד האדם לוֹ האזינו האזנת סתר לחשוף אותה בפני המשיב במסגרת הליך השומה כדי לתמוך את גרסתו באמצעות ראיות מזמן אמת שאין מחלוקת לגבי אמינותן, אין מניעה כי המשיב יעיין בהאזנות שחסיונן הוסר ויבסס עליהן את שומתו בהתאם לתקנה 10(ב); וככל שהמשיב ישתכנע בגרסה הנתמכת בהאזנות, ממילא לא תעלה שאלת הבאת ההאזנות כראיות בלתי-קבילות בהליך השיפוטי.
ואולם, הִמשיכה השופטת, מהו הדין אם במסגרת חשיפת מלוא ההאזנות מההליך הפלילי, יבסס המשיב את שומתו על האזנות סתר שאינן לטובת הנישום? במקרה זה, התוצאה המתקבלת לפיה בית-המשפט יאסור על הבאה ראיה מסוג האזנת סתר בערעור מס גם בנסיבות בהן רשות המס ביססה עליה את שומתה כראיה מינהלית בהליך השומה היא בעייתית.
במקרה דנא, מכל מקום – ולאור הצהרת נציג המשיב, כי בעת הוצאת השומה הוא לא עשה שימוש בהאזנות סתר, מטוב ועד רע, וכי כדבר שבשגרה אינו נוהג לעשות שימוש בהאזנות גם אם אי-השימוש בהן מביא לאי-תשלום מס אשר אדם מחויב בו על-פי דין – השְאֵלה היא האם מקום בו מלוא האזנות הסתר נחשפו בפני המשיב על-סמך הסכמות הצדדים להן, וחֵלקן שימשו לצורך ביסוס השומה בהסתמך על תקנה 10(ב), יהיה בכך לסלוֹל את הדרך לבית-המשפט הדן בערעור מס להתיר את הבאת ההאזנות כראיות בהליך על-מנת שתונח בפניו מלוא התשתית העובדתית שעמדה בפני המשיב, וזאת למרות העליונות הנורמטיבית של סעיף 13(ג) לחוק. השופטת ציינה, כי טרם הבשילה העת לדון בסוגיות הסבוכות העולות משְאֵלה זו. לדבריה, המערער לא הגיש דו"חות כלל ולא הגיש את ההאזנות בהליך השומתי ולפי הצהרת המשיב ההאזנות לא הועברו אליו מהתיק הפלילי, הן אינן בחזקתו וממילא לא יכול היה להסתמך עליהן בעת הוצאת השומה; וממילא ברי כי לא ניתן לראות בהאזנות כראיות מנהליות שניתן להחיל עליהן את תקנה 10(ב) (המתירה, כאמור, את הבאת הראיות הבלתי-קבילות לבית-המשפט רק אם עליהן "ביסס המשיב את שומתו או המערער את הדו"ח").

המערער הגיש בקשת רשות ערעור על פסק-דין לבית-המשפט העליון ואתמול (12.5.2020) ניתנה ההחלטה בבקשה.

בית-המשפט העליון, מפי השופט ע' גרוסקופף, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

השופט גרוסקוף ציין, כי בערעור מס הכנסה חלים סדרי דין מיוחדים, כאשר בית-המשפט אינו כבול בכללי הראיות הרגילים והצדדים רשאים להגיש גם ראיות שאינן קבילות בהליך אזרחי. זאת, על-מנת להבטיח שלפני בית-המשפט תיפרש מלוא התשתית העובדתית והראייתית אשר עמדה לפני רשויות המס, כך שתתקבל התוצאה אשר תגשים את העיקרון של גביית מס אמת.
עוד ציין השופט, כי כלל זה מעוגן כיום בתקנה 10(ב) לתקנות ערעורי מס הכנסה הקובעת שלוש חלופות דרכן תתאפשר הגשתן של ראיות שאינן קבילות על דרך הכלל (ראיות שפקיד-השומה ביסס עליהן את שומתו; ראיות שהנישום ביסס עליהן את הדו"ח שהגיש לפקיד-השומה; וראיות שעל בסיסן השמיע הנישום לפני פקיד-השומה טענות מכוח זכותו לפי סעיף 147(ג) לפקודה, במקרה של תיקון שומה לפי סעיף 147(א) המגדיל את השומה); וכי המקרה דנא אינו נמנה בגֶדר אף אחת מן החלופות האמורות, וממילא תקנה 10(ב) כלל אינה רלבנטית. 
לבסוף, ציין השופט גרוסקופף, כי הוא נמנע מלטעת מסמרות בשאלת היחס שבין תקנה 10(ב) לתקנות ערעורי מס הכנסה לבין סעיף 13(ג) לחוק האזנת סתר ועל-כן הוא מותיר בצריך עיון את השְאֵלה האם אותו סעיף 13(ג) מונע אפשרות להשתמש בדברים שנקלטו כדין בדרך האזנת סתר בהליך משפטי שאינו פלילי בהסכמת כל הצדדים לשיחה.


סילוק על הסף של ערר מס שבח

פורסמה החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין פתרון בעיה בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בבקשה שהגיש המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין חיפה) לסלק על הסף ערר מס שבח, וזאת מחמת מעשה בית-דין .

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט ר' סוקול (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד ח' שטרן ועו"ד נ' מולכו)קיבלה את בקשת המשיב (קישור להחלטה).