לוגו אלכס שפירא ושות׳

דיווח מקוצר על הכנסות-חוץ; הקלוֹת במס למשפחות שכולות ולנפגעים; הארכת תוקף אישורי ניכוי מס במקור; הסתלקות מתביעה ייצוגית נגד רשות המסים; סמכות להוצאת שומות מס שכר; היטל עובדים זרים ; העברת נטל השכנוע

29/04/2020

דיווח מקוצר על הכנסות-חוץ

כידוע, על-מנת לפשט את הליכי הדיווח ותשלום המס, הותקנו תקנות מס הכנסה (מקדמות בשל הכנסת חוץ), התשס"ד-2004.

תקנות אלו מאפשרות לבצע דיווח מקוצר על הכנסות שמקורן מחוץ לישראל (ובכללן הכנסות פיננסיות), כאשר עמידה בדרישות הדיווח המקוצר עשויה לפטוֹר מחובת הגשת דו"ח שנתי.*

* עם זאת, יש לזכוֹר, כי הכְּלָלים המיוחדים שנקבעו לגבי חישוב חבות המס לצורך הדיווח המקוצר עלולים להביא לחבות אפקטיבית במס גבוהה יותר מאשר במקרה של דיווח רגיל. על-כן, אף אם אין חובה, בנסיבות העניין, להגיש דו"ח שנתי, ייתכן שכדאי "להתנדב" ולהגיש דו"ח שנתי (במקום הדו"ח המקוצר) ולשלם מס נמוך יותר. 
להרחבה בנושא הדיווח המקוצר, לחצו כאן.

מועד התשלום והדיווח (דיווח מקוצר) בְּשל הכנסות-חוץ שהופקו/נצמחו בשנת 2019 לא נדחה על-ידי רשות המסים, ועל-כן יש לבצעם עד מחר (30.4.2020).

נציין מיד, כי ככל שידיעתנו מגעת, בתי-המשפט טרם נדרשו לשאלה האם נישום* שהגיש דיווח מקוצר באיחור יהיה עדיין פטוּר מהגשת דו"ח שנתי.**

* הכּוונה, מטבע הדברים, לנישום שהגשת דיווח מקוצר על-ידיו גוררת, לאור סוג והיקף הכנסותיו, פטוֹר מהגשת דו"ח שנתי. ראו לעניין זה את הגדרת המונחים "הכנסת חוץ" ו"מקדמת מס" שבתקנה 1 לתקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין-וחשבון), התשמ"ח-1988.
** ראו, הגם שבהקשר לזכאות לשלם מס בשיעור 10% על-פי סעיף 122 לפקודת מס הכנסה, את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופט ד' מינץ (היום – שופט בית-המשפט העליון) בעניין מלר (ע"מ (י-ם) 403/10), בפס' 53 ואילך.
באותו מקרה, דחה השופט מינץ את ערעור המערער ביחס לזכאותו לשלם מס שיעור 10% בְּשל הכנסותיו מהשכרת דירות למגורים בשנות-המס 2005 ו-2006.
לדבריו, סעיף 122 לפקודת מס הכנסה, כנוסחו עד לתיקון 159, שכָּרך את הזכות לשלם מס בשיעור 10% בכך שהמס שולם תוך 30 יום מקבלת דמי השכירות, הוציא מכללו רק את הנישומים המגישים דו"ח בסוף השנה ומשלמים מקדמות במהלך השנה בהתאם להוראות סעיף 175 לפקודה, כך שרק נישום כזה יכול היה לחכות עד מוד הגשת הדו"ח השנתי ולהחליט אז האם הוא בוחר באופציה הקבועה בסעיף אם לאו; כאשר מי שאינו משלם מקדמות במהלך השנה ואינו משלם את המס בשיעור 10% מדמי השכירות בתוך 30 יום מיום קבלתם, אינו זכאי לשיעור המס הקבוע בסעיף.
עם זאת, וחשוב לענייננו, השופט מינץ הוסיף וציין, כי במסגרת תיקון 159 נקבע, כי יש לשלם את המס מדמי השכירות לא בתוך 30 יום ממועד קבלת דמי השכירות אלא בתוך 30 יום מתום שנת-המס שבהּ התקבלו דמי השכירות; וכי בד בבד בוטלה הזיקה בין תשלום המס במועד הקבוע לבין הזכות לתשלום מס על דמי שכירות בשיעור הקבוע בסעיף.

יש לקוות אפוא שלאור המצב המיוחד, רשות המסים תפרסם הבהרה מקֵלה בעניין זה בהקדם.


הקלוֹת במס למשפחות שכולות ולנפגעים

ביום 27.4.2020, לקראת יום הזכרון לחללי מערכות ישראל וחללי פעולות האיבה, פרסמה רשות המסים את תמצית הקלוֹת המס המוקנות למשפחות השכולות ולנפגעים.

למַעבר לפרסום האמור, לחצו כאן.


הארכת תוקף אישורי ניכוי מס במקור

במבזק מיום 18.3.2020 דיווחנו על הודעתה (קישור להודעה) של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המסים, לפיה כחלק מההיערכות למאבק בנגיף הקורונה, הוחלט להאריך את תוקפם של האישורים על ניכוי מס במקור מיום 31.3.2020 עד ליום 30.4.2020.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסמה הודעה נוספת של רו"ח קלימן (קישור להודעה) לפיה הוחלט על הארכת תוקף נוספת של האישורים שתוקפם עמוד לפוג ביום 30.4.2020, עד ליום 31.5.2020 (הארכּה ניתנת לנישומים שבידיהם אישור ניכוי מס במקור שהוארך ליום 30.4.2020).

עוד צוין בהודעה, כי מבדיקה שנערכה עולה כי נישומים רבים טיפלו בהסרת הליקויים ובהסדרת האשורים לשנת 2020; וכי נישומים שאין בידיהם אישור ניכוי מס במקור או נישומים שלא הוארך להם האישור במהלך המרוכז יכולים לפנות לפקיד-השומה – באמצעות מערכת פניות הציבור או, ככל שמדובר במיַיצגים הקשורים לשע"מ, באמצעות מערכת פניות למשרדים – על-מנת להסיר ליקויים ולקבל אישור לשנת 2020.


הסתלקות מתביעה ייצוגית נגד רשות המסים

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין נחלי הורד בע"מ.

המבקשת הגישה לבית-המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, בגדרהּ נטען כי המשיבה (רשות המסים בישראל) גובה שלא כדין מס רכישה בגין תשלומים ששולמו במסגרת עסקות רכישת קרקע מרשות מקרקעי ישראל ("רמ"י") עבוּר "עבודות פיתוח נוספות", דהיינו עבור הקמת מבני ציבור ושדרוג תשתיות בשכונות וותיקות ("עבודות הפיתוח הנוספות").
לטענת המבקשת, היות שמדובר בתשלומים שאינם מיועדים לפיתוח הקרקע הנרכשת, והם נדרשים על ידי רמ"י בנוסף למחיר עבוּר הקרקע, ובנוסף למחיר עבוּר עבודות הפיתוח המתייחסות לקרקע ובנפרד מהם – אין הם נכללים ב"שווי המכירה" ואין לשלם בגינם מס רכישה.
המשיבה, מנגד, טענה, כי יש לשלם מס רכישה אף בגין תשלומים אלה וזאת לאור עקרון "צירוף כל התמורות" כאמור בהלכת פרידמן חכשורי (ע"א 3534/07) ובהלכת יחד הבונים (ע"א 4140/15), וכי חסד נעשה עם המבקשת בכך שחויבה אך ורק בגין אותו חֵלק בעבודות שבוצע בפועל עד למועד העִסקה תוך החלת הלכת שרביט (ע"א 2960/95).

לאחַר מספר דיונים, המליץ בית-המשפט בפני המבקשת להסתלק מבקשת האישור, וזאת מאחָר שסבר כי על-פני הדברים התשלומים בגין עבודות הפיתוח הנוספות הם חֵלק מהתמורה שנדרש הרוכש לשלם עבוּר הקרקע על-פי עקרון "צירוף כל התמורות", ולפיכך הטלת המס לפי האמור בהלכת שרביט, שעניינה הוצאות פיתוח המתייחסות לקרקע, בוודאי שאינה בבחינת גביית מס שלא כדין, ואולי – מבלי לקבוֹע כל מסמרות בעניין זה – אף מדובר בגביית מס בחסר; מה גם שספק אם למבקשת עילת תביעה אישית וזאת בהתחשב בכך כי מס הרכישה שולם על-ידיה על-פי שומתה העצמית.

ביום 5.2.2020 הגישה המבקשת "בקשה למשיכת ההליך (הסתלקות)", בגדרהּ צוין, כי אין בהסתלקותה לגרוֹע מהטענות לגופן אם וככל שיתבררו בהליך אחר כלשהו. המבקשת ביקשה למחוק את ההליך ללא צו להוצאות.

ביום 18.2.2020 הגישה המשיבה תגובה לבקשת המבקשת.
בתגובתה הִבהירה המשיבה כי היא מתנגדת לנוסח הבקשה כפי שהוגשה, שכּן לדעתה אם וככל שתוגש בקשת אישור נוספת באותה עילה, ראוי יהיה לסלקה על הסף. לפיכך הודיעה המשיבה, כי היא שומרת על זכותה לבקש לסַלק על הסף בקשת אישור חדשה שתוגש, אם תוגש.
המשיבה אף עָמדה על זכותה לפסיקת הוצאות לטובתה וזאת בהתחשב בכך שמדובר בבקשה שאינה מוצדקת, בהתחשב במשאבים שהושקעו על-ידיה בכתיבת התגובות ובהשתתפות בדיוני קדם-המשפט, ולאור הצורך להעביר מסר לציבור כי אין מקום להגשת תובענות ייצוגיות שסיכוייהן נמוכים.

ביום 2.3.2020 הִגישה המבקשת תשובתה לתגובת המשיבה.
לטענתה, גישת המשיבה לפיה יש להחיל בעניין זה את עקרון "צירוף כל התמורות" הועלתה לראשונה רק בתשובתה בהליך דנן, תוך כדי "איום" שתטיל את המס על מלוא התשלומים עבוּר עבודות הפיתוח הנוספות, למרות שבפועל אינה נוהגת כך, וכי על-מנת להקטין את הסיכון לחברי הקבוצה מצאה לנכון להעדיף הליך פרטני של הגשת ערר, כאשר הסתלקות מבקשה אינה יוצרת "מעשה בית דין".
עוד טענה המבקשת, כי הבקשה הוגשה בתום-לב לאחַר שבוצעה פניה מוקדמת שנותרה ללא מענה; כי ההליך הוא בתחילתו; וכי המשיבה לא הייתה ערוכה לתת מענה לסוגיות שהועלו במהלך דיוני קדם המשפט.
לפיכך, טענה המבקשת, אין מקום לפסוֹק הוצאות לטובת המשיבה.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, אישר את הסתלקות המבקשת מהתובענה ומבקשת האישור ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).


היטל עובדים זרים

כללי

במבזק מס' 1816 מיום 27.10.2019 דיווחנו אודות פרסומם של שני פסקי-דין נוספים בנושא שאלת החבות בהיטל עובדים זרים לפי סעיף 45 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 ("חוק הבראת כלכלת ישראל"):

* סעיף זה קובע כדלקמן: "מעסיק חייב בהיטל בשיעור של 20% מסך כל ההכנסה של עובד זר ששילם בשנת המס (בפרק זה – ההיטל) ואם העובד הזר מועסק על ידו לפי היתר להעסקת עובד זר בענפים אלה יהא שיעור ההיטל כמפורט להלן: בענף החקלאות – 10% [הוראת שעה: בתקופה שמיום 1.1.2016 עד יום 31.12.2020 יבוא: בענף החקלאות – 0%], ובענף המסעדות האתניות, בענף התעשייה או בענף הבניין – 15%."

האחד, בעניין אר.טו.אם קורפוראשיין בע"מ (קישור לפסק-הדין).
בפסק-דין זה, דחה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת י' סרוסי, את נסיונה של המעררת לאבחן את עניינה מהלכת סעד וכן דחה את טענתה, כי המפקח שהוציא את השומה אינו מוסמך להוציא שומת ניכויים (ראו פס' 9–36 לפסק-הדין), תוך שהוא מחיֵיב את המערערת בהוצאות בסך 45,000 ש"ח.

השני, בעניין עמי תעשיות אלומיניום בע"מ (קישור לפסק-הדין).
בפסק-דין זה, דחה בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי השופטת י' ייטב, את טענת המערערת לפיה היא חייבת בתשלום היטל עובדים זרים בשיעור מופחת של 15% (במקום 20%) על-פי סעיף 45 לחוק הבראת כלכלת ישראל, באשר עובדים אלה עָסקו בתעשיה.
זאת, בדומה לעמדתו של השופט א' גורמן בפסק-הדין בעניין דב שמירה, ניקיון וכח אדם בע"מ* ובניגוד לעמדתו של השופט ד"ר ש' בורנשטין בפסק-הדין בעניין טומי ווש בע"מ.**

ע"מ 11654-01-18. למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן.
ע"מ 29283-08-16. למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן.

עם זאת, השופטת ייטב קיבלה את טענת המערערת לפיה יש לבטל את הקנס בשיעור 5% שהמשיב הטיל עליה בהתאם להוראות סעיף 191א לפקודת מס הכנסה.

בהמשך לכך, דיווחנו במסגרת מבזק מס' 1827 מיום 31.12.2019 אודות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, בעניין אי.אם.שגב תעשיות בע"מ (קישור לפסק-הדין).

השופט בורנשטין נותר בעמדתו בעניין טומי ווש בע"מ וקבע, כי שיעור ההיטל החָל על העסקת העובדים הזרים על-ידי המערערת בענף התעשיה הינו 15% (כטענת המערערת) ולא 20% (כעמדת המשיב, פקיד-שומה רחובות).

פסק-הדין בעניין הומטק שרותי כח אדם

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם כי ביום 19.4.2020 ניתן פסק-הדין של השופט ד"ר בורנשטין בעניין הומטק שרותי כח אדם בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בערעור לשנות-המס 2011–2014 הנוגע לשאלת חובתה של המערערת, חברה פרטית המספקת שירותי כוח אדם לחברות בענפי התעשייה והבניין, לשאת בתשלום היטל עובדים זרים.

השופט ד"ר בורנשטין קיבל את הערעור בחלקו (קישור לפסק-הדין).

השופט דחה את עמדת המערערת באשר לאי-חבותה בהיטל עובדים זרים, תוך שהוא קובע, כי העובדה שהממשלה החליטה להעניק למסתננים רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 מטעמים הומינטריים כבר עמדה לנגד עיני בית-המשפט העליון בעניין סעד; וכי הגם שבאותו שלב ניתן מעמד זה רק ל-200 מסתננים ורק לאחר מכן ניתן ל-600 נוספים, אין בכך משום "התפתחות" שמצדיקה לערוך איזו הבחנה בין ההלכה שנקבעה בעניין סעד לבין המסקנה אליה יש להגיע עתה.

עם זאת, השופט בורנשטין קיבל את טענתה החלופית של המערערת לפיה היות שעובדיה עוסקים בענף הבנייה והתעשייה, יש להטיל עליה היטל בשיעור של 15% ולא 20%.
זאת, בהתאם לעמדתו בעניין טומי ווש בע"מ ובעניין אי.אם.שגב תעשיות בע"מ, שצוינו לעיל.


סמכות להוצאת שומות מס שכר – החלטה ראשונה

פורסמה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין עמותת בני רמת גן.

המערערת היא עמותה שמפעילה קבוצת כדורסל בליגה מקצוענית ומסוּוגת כמלכ"ר לעניין חוק מע"מ, דהיינו היא חייבת בתשלום מס שכר.
בין המערערת לבין המשיב, פקיד-שומה גוש דן, ניטשת מחלוקת באשר להיקף מס השכר שחייבת בו המערערת לשנים 2011 עד 2014.
בחודש דצמבר 2015 הוּצאה למערערת שומה (שלב א') שנערכה על-ידי מר עופר גנון, מפקח במשרדי המשיב.
המערערת חָלקה על השומה והגישה השגה.
ההשגה נדחתה והוּצאה שומה בצו (שלב ב') בחודש ינואר 2017, הפעם על-ידי מר חזי שמש, שהוא מפקח ראשי במשרדי המשיב.

המערערת הגישה ערעור לבית-המשפט כנגד הצו הנ"ל, כאשר בנוסף לטענותיה לגוף העניין (היקף החבות במס שכר) העלתה המערערת טענה מקדמית לפיה ה"ה גנון ושמש כלל לא היו מוסמכים להוציא שומות מס שכר כאמור, והסמכתם  מגעת אך לעריכת שומות מס הכנסה בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה.
לפיכך, על-פי עמדת המערערת, דין הערעור להתקבל על הסף.

המשיב, לעומת זאת, טוען, כי הסמכתם המפורשת של ה"ה גנון ושמש כוללת גם סמכות לערוֹך שומות מס שכר וכי בנסיבות העניין, קיימת בידי השניים הסמכה מכללא לערוֹך שומות מס שכר.
עוד טוען המשיב, כי אף אם קיים פגם בהסמכת השניים, יישום דוקטרינת "הבּטלות היחסית" במקרה דנן מחיֵיב מתן תוקף לשומות (בכפוף כמובן לערעור לגופו של עניין).
בנוסף, טוען המשיב, כי הבקשה לקבלת הערעור על הסף נגועה בשיהוי וחוסר תום-לב וחל לגבּיה השתק.

נזכיר, כי טענת סף דומה הועלתה בעניין אליצור קרית אתא (ע"מ (חי') 22062-02-16) לגביו נדרשנו במבזק מיום 12.3.2017.
באותו מקרה, הִסכימה השופטת וינשטיין המערער כי פקידי המס שהוציאו שומות בשלב א' ובשלב ב' לא הוסמכו כיאות לערוך שומות מס שכר (להבדיל משומות מס הכנסה), אך בסופו של דבר דחתה את הבקשה לקבלת הערעור על הסף. זאת, בין היתר, בְּשל השיהוי שנמצא בהעלאת טענת העדר הסמכות ובְשל אימוץ גישת הבטלות היחסית.
המערערת דנן מאמצת אפוא, את חלקהּ הראשון של ההחלטה בעניין אליצור קריית אתא, ומסתייגת מחלקהּ השני.

בית-המשפט, מפי השופט ה' קירש, דחה את הבקשה לקבל את הערעור על הסף, בקובעו כי ה"ה גנון ושמש אכן היו מוסמכים לערוֹך שומות מס שכר וכי אין צורך בשימוש במושג ההסמכה מכללא או במושג הבּטלות היחסית על מנת להגיע לתוצאה זו (קישור להחלטה).

תשומת לבכם, בין היתר, להתייחסותו של השופט קירש להחלטה בעניין אליצור קריית אתא, בפס' 27 ואילך להחלטתו.

סמכות להוצאת שומות מס שכר – החלטה שנייה

בסמוך לאחַר מתן החלטתו בעניין עמותת בני רמת גן, ניתנה החלטתו  של השופט קירש באותה סוגיה* בעניין הכח מכבי עמידר עירוני רמת גן בע"מ (חל"צ).

* גם במקרה זה, השומה בשלב א' הוּצאה על-ידי מר עופר גנון. השומה בשלב ב', לעומת זאת, הוּצאה על-ידי מר יואל תורג'מן, מפקח ראשי במשרדי המשיב, כאשר נוסח הסמכתו דומה מאוד לנוסח שנבחן בהחלטה בעניין עמותת בני רמת גן.

השופט קירש דחה את הבקשה (קישור להחלטה).


העברת נטל השכנוע

החלטה נוספת, בנושא אחר, ניתנה על-ידי השופט ה' קירש ביום א' (26.4.2020) בעניין אריה – זאב ייזום עסקים בע"מ.

עניינה של ההחלטה בבקשת המערערים להעביר את נטל הראיה ונטל השכנוע בערעור לכתפי המשיב (פקיד-השומה למפעלים גדולים).
זאת, בטענה, כי הבסיס לעמדת המשיב בסוגיה המרכזית בערעור הוא התעלמות מעסקה בדויה או מלאכותית מכוח הוראות סעיף 86 לפקודת מס הכנסה, וכנגזר מכך מוטל על המשיב לפתוח בהבאת ראיותיו ולשכנע את בית-המשפט בצדקת השימוש בהוראות האמורות.
המשיב אינו חולק על כך כי כאשר שומה מושתתת על הוראות סעיף 86 לפקודה אכן עליו לפתוח בהבאת הראיות, אך לשיטתו כלל זה אינו חל במקרה דנא שכּן השומה בסוגיה המרכזית אינה תלויה בעיקר בהפעלת הסמכוּת לפי סעיף 86 אלא בראש ובראשונה היא מנומקת ב"סיווג שונה" (ורק לחלופין בקיומה של עסקה מלאכותית).

השופט קירש דחה את הבקשה וקבע, כי חובת הראיות תוטל על המערערים והם יפתחו בהבאתן (קישור להחלטה).
עם זאת, השופט קירש ציין, כי לא מן הנמנע, כי בתום המשפט ולאחַר בירור התמונה העובדתית, יובן כי טיעון המשיב בדבר סיווג שונה היה ללא בסיס של ממש ולמעשה עמדת המשיב נשענת אך ורק על הטיעון בדבר עסקה מלאכותית, או אז, יחול נטל השכנוע על המשיב במובן זה שאם כפות המאזניים נותרו מעויינות, אזי דין הערעור יהיה להתקבל.