לוגו אלכס שפירא ושות׳

בג"ץ לשכת רו"ח; דמי שכירות והפרשי שער משחיקת הלוואות – האם עסק?; נאמנות עבוּר חברת מדף; סיווג כאיגוד מקרקעין; העברת מלאי בין צדדים קשורים; שירות לתושב חוץ; מס תשומות בגין שירותים משפטיים בהליך פלילי ועוד

23/04/2020

בפתח הדברים נבקש לברך את חברינו המוסלמים ברמדאן כרים וצום קל.


בג"ץ לשכת רו"ח ודחיית הדיווח למע"מ (דיווח דו-חודשי)

ביום ב' 20.4.2020 הגישה לשכת רואי חשבון בישראל עתירה לבג"ץ (קישור לעתירה) כנגד ממשלת ישראל, שר האוצר ומנהל רשות המסים, בגדרהּ התבקש בג"ץ להורוֹת על דחייה בת חודש של הדיווח והתשלום בגין ניכויים ומקדמות מס (חל היום, 23.4.2020) ובגין מע"מ (חל ביום 27.4.2020) לגבי עסקים קטנים ובינוניים (למעט עסקי מזון ופארם) שמחזוֹרם עד 50 מיליון ש"ח.

במקביל לעתירה, שהוגשה על-ידי עו"ד ורו"ח א' נייגר ממשרד עו"ד עדי קפלן ושות' (המשַמש כיועץ המשפטי של לשכת רואי חשבון), הוגשה בקשה דחופה למתן צווי ביניים (קישור לבקשה) וצורפו להן תצהירים של נשיאת הלשכה, רו"ח איריס שטרק, שיָזמה את העתירה האמורה.

באותו יום (20.4.2020) התקבלה החלטת בג"צ (קישור להחלטה), מפי השופט י' עמית, בגדרהּ נקבע מועד לתגובה מקדמית של המשיבים עד ליום 4.5.2020 וכן נדחתה הבקשה למתן צווי ביניים.

לנוכח לוח הזמנים הדחוף, הגישה הלשכה לבג"ץ בקשה לעיון חוזר בבקשה לצו ביניים וכן בקשה לקיום דחוף בצו ביניים (קישור לבקשה) בטענה כי אי-מתן צו הביניים עלול להסב נזק בלתי-הפיך לעסקים הקטנים והבינוניים אשר עלולים לקרוס עֵקב נטל התשלומים שהם נדרשים לבצע והפגיעה המהותית בתזרים המזומנים שלהם בְּשל משבר הקורונה, נזק העלול להתרגם לנזק כלל-משקי עֵקב "אפקט הדומינו".

בעקבות הבקשה האמורה, ניתנה החלטה נוספת של השופט עמית (קישור להחלטה) בגדרהּ אמנם לא ראה השופט ליתן צו ביניים במעמד צד אחד ואף לא קבע דיון מוקדם מהמקורי, אך קבע, כי המשיבים יקדימו תגובתם כך שזו תוגש עד ליום 26.4.2020 בשעה 12:00, תוך התייחסות לבקשה לצו ביניים.

רוח גבית נוספת לעתירתה של לשכת רו"ח ניתנה אתמול לאחַר ש-41 חברי כנסת מכּל סיעות הבית (ובכללם יו"ר סיעת הליכוד ח"כ מיקי זוהר וששה יושבי-ראש של סיעות נוספות) חתמו על מכתב הקורא למנכ"ל משרד האוצר, מר שי באבד, לדחות את תשלומי מע"מ ומס הכנסה (ניכויים) של חודש מרץ.

בסמוך לאחר מכן, החליט מנהל רשות המסים, מר ערן יעקב, על מתן ארכה נוספת לעסקים המדַווחים למע"מ בדיווח דו-חודשי וקבע (קישור להודעת דוברוּת רשות המסים), כי הדיווח והתשלום בגין החודשים ינואר ופברואר 2020 יידחה פעם נוספת עד ליום 18.5.2020.*

* הדיווח החד-חודשי למע"מ נותר ביום 27.4.2020.

בהחלט הישג חשוב ללשכת רו"ח הפועלת – ובפרט הנשיאה רו"ח איריס שטרק, סגנית הנשיאה רו"ח ועו"ד ליאת נויבירט-פייג ורבים וטובים נוספים – ללא לאות למן תחילת משבר הקורונה.


דחיית נקיטת אמצעים כנגד חברות מפרות

במבזק מס' 1844 מיום 26.3.2020 דיווחנו כי בעקבות שורת הצעדים וההגבלות שהוטלו על אזרחי המדינה, החליטה רשות התאגידים להקפיא עד ליום 26.04.2020 הליכי הכרזה על חברות כחברות מְפרות חוק והעברת חובות החברות המְפרות למרכז לגביית קנסות.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי רשות התאגידים הודיעה (קישור להודעה), כי החליטה להקפיא פעם נוספת את הליכי ההכרזה על חברות כחברות מפרות חוק, וזאת עד ליום 31.5.2020.
כמו-כן, הרשות הקפיאה עד למועד האמור את החברת חובות החברות המפרות למרכז לגביית קנסות.

עם זאת, צוין בהודעה האמורה, כי אין בה כדי ליַיתר את חובתן של החברות לתקן את ההפרות וכי נכון למועד זה, יינקטו ביום 31.5.2020 הסנקציות כלפי חברות שלא יפעלו לתיקון ההפרות מבלי שתישלח על כך הודעה נוספת.


הנחה מארנונה

פורסמו תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) (תיקון מס' 2), התש"ף-2020 ("התיקון") (קישור לתיקון).

בגדרו של התיקון נוסף פרק חדש לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 ("התקנות") העוסק במתן הנחות מאנרנונה בשנת 2020 עֵקב משבר הקורונה.
כך, נקבע, כי מחזיק בנכס, למעט הנכסים אשר יפורטו בהמשך ולמעט מחזיק שחדל מלהחזיק בנכס עד ליום 29.2.2020, זכאי להנחה בשיעור 100% מהארנונה שהוטלה על הנכס בתקופה 1.3.2020–31.5.2020.
עם זאת, כל רשות מקומית תהיה רשאית להחליט עד ליום 1.5.2020 כי במקום ההנחה כאמור תינתן הנחה בשיעור 25% מסכום הארנונה הכולל שהוטל על הנכס בשנת הכספים 2020.

ההנחה לא תחול לגבי נכסים הנכסים הבאים:
- נכסים שסיוּוגם מבנה מגורים, אדמה חקלאית ומבנה חקלאי כהגדרתם בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007 ("תקנות ארנונה כללית ברשויות המקומיות");
- נכסים שסיווּגם בנק וחברת ביטוח, מערכת סולארית הממוקמת על גג נכס, מערכת סולארית שאינה ממוקמת על גג נכס וקרקע תפוסה המשַמשת למערכת סולארית, כמשמעותם בתקנות ארנונה כללית ברשויות המקומיות;
- מקום למכירת מזון, בית מרקחת, חנות אופטיקה או חנוות שעיקר עיסוקה מכירת מוצרי היגיינה וכן מעבדה לתיקון מוצרי תקשורת או מחשבים;
- נכס שהמחזיק בו הוא המדינה, גוף מתקוצב או תאגיד בריאות, חברה ממשלתית, תאגיד מים וביוב וכן תאגיד שהוקם בחוק או לפיו; 
- נכס ומוסד להשכלה גבוהה שהמחזיק בו קיבל פטוֹר מארנונה;
- בניין שנהרס או שניזוק במידה שאינו ראוי לשימוש ואין משתמשים בו;
- בניין ריק שאין משתמשים בו;

לגבי נכס שסיוּוגו לצורך ארנונה הינו "נכס אחר" (כאמור בהגדרת "נכסים אחרים" בתקנות ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תחול ההנחה אם גזבר הרשות המקומית קבע לגביו, לבקשת המחזיק, כי הפעילות שבשלהּ הנכס מסוּוג כ"נכס אחר" מנויה בשימושים המפורטים בתקנה 5(א) לתקנות שעת חירום (נגיף קורונה החדש – הגבלת פעילות), התש"ף-2020 ולא ניתן להפעיל אותו לתקופה העולה על 21 יום.


מידע לבני נוער עובדים

רשות המסים פרסמה דף מידע המציג את זכויות המס של בני נוער עובדים, כולל עבודה בחופשת הקיץ ונועד לסייע להם ליהנות מהטבות המס המגיעות להם.

למַעבר לדף המידע, לחצו כאן.


דמי שכירות והפרשי שער משחיקת הלוואות – האם עסק?

ביום 2.4.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין פרדס מוצרי הדר בע"מ.

המערערת, חברה פרטית שהוקמה בשנת 1962, הִפסיקה את פעילותה העסקית המקורית (ייצור מוצרי פירות הדר וייצואם) ונותרה עם הפסדים מועברים מעסק.
מאז הפסקת הפעילות המקורית, הֵחלה המערערת להשכיר את המקרקעין שבבעלותה ולהפיק מהם דמי שכירות בהיקף ניכר. בנוסף, נוצרו למערערת בשנת-המס שבמחלוקת (2012) הכנסה מהפרשי שער שמקורהּ בירידה בשער היין היפני בהשוואה לשקל אשר הביאה לקיטון בהלוואות שנטלה המערערת במטבע האמור לצורך הסדרת חובותיה לעובדיה ונושיה.
המחלוקת שבין המערערת לבין המשיב, פקיד-שומה למפעלים גדולים, נסובה סביב השְאֵלה כיצד יש לסַווג את ההכנסות מדמי השכירות ומהפרשי השער: האם כהכנסות מעסק, כטענת המערערת, שאז ניתן יהיה לקזז מהם את ההפסדים העסקיים המועברים; או שמא כהכנסות פסיביות, כטענת המשיב, שאז לא ניתן לבצע את הקיזוז כאמור.

בית-המשפט, מפי השופט א' גורמן, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ניתח השופט גורמן את סיווג ההכנסות מדמי שכירות שהופקו על-ידי המערערת.
השופט דחה את טענת ההמשכיות שהעלתה המערערת (דהיינו, שהשכרת המקרקעין היא המשך הפעילות העסקית של המערערת משנות ה-90 ולכן יש לסַווג את הכנסתה מדמי השכירות כהכנסה מעסק), אך קיבל את טענתה כי פעילות ההשכרה עולה כשלעצמה לכדי פעילות עסקית. זאת, לאחַר שיישם את המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין זה ובפרט את מבחן המנגון.

לאחר מכן, נדרש השופט גורמן לסיווג ההכנסה מהפרשי שער, תוך שהוא מיישם את הלכת מגדניית הדר (ע"א 2810/13).*

* למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

השופט קבע, כי ההלוואות קשורות בקשר הדוק לפעילותה העסקית של המערערת בעבר ולכך שנכסיה אותם היא משכירה נותרו בבעלותה ולא שימשו לתשלום החובות לנושים; וכי ההכנסה העסקית מהשכרת המבנים משמשת אך ורק למימון הוצאות התפעול של המערערת ולהשבת ההלוואות.
שעה שכך, הוסיף וקבע השופט, לא נכון יהיה לראות בהלוואות וההחזרים וממילא גם בהפרשי השער שנבעו מההלוואות, כעניין המנותק מפעילותה השיטתית והמתמשכת של המערערת, ולכן נכון יהיה לראות אף בהכנסה מהפרשי שער כהכנסה מעסק.

למעלה מן הצורך, הוסיף השופט גורמן וציין, כי ייתכן שבנסיבות בהן כפות המאזניים מעויינות (וכאמור לאור החלטתו, לא אלו נסיבות המקרה) ובתנאי כי אין כל חשש לתכנון מס שאינו נאות, ראוי להעדיף במקרה של ספק סיווג הכנסות באופן המאפשר לנישום קיזוז הפסדים אמיתיים שנוצרו לו.

סיכומו של דבר: המערערת עומדת בדרישותיו של סעיף 28(ב) לפקודת מס הכנסה ודין הערעור שהגישה להתקבל.


שומה לפי מיטב השפיטה לעסק בתחום המזון לאחר פסילת ספרים

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין ימין.

עניינו של פסק-הדין בערעור על שומת מס הכנסה שהוּצאה על-ידי המשיב, פקיד-שומה ירושלים 1, לשנות-המס 2010 עד 2013.

בחקירה באזהרה שנערכה למערער על-ידי משרדי מע"מ, הודה המערער שבשנות-המס הרלבנטיות לערעור הוא ניהל שתי מערכות פנקסי חשבונויות, אך ההכנסות שנרשמו בספרי העסק התבססו רק על סדרת חשבוניות אחת מהן ואילו ההכנסות המגולמות בסדרה השנייה לא נרשמו בספרי העסק.
בהמשך, חתם המערער על שומה בהסכם מול משרדי מע"מ.
בְּשל התנהלות המערער, פסל המשיב את ספריו והוציא לו שומות לפי מיטב השפיטה תוך קביעת ההוצאות בכל אחד מענפים שבהם פועל המערער (קפה אספרסו בר, מכירת כריכים, מזנונים ושירותי ברמנים), כאשר ביחס להוצאות השכר התיר המשיב רק את ההוצאות שדוּוחו בדו"חות הניכויים המקוריים ולא את ההוצאות שדוּוחו בדו"חות הניכויים המתוקנים שהוגשו בעקבות הסכם הפשרה עם משרדי מע"מ.
בנוסף, הטיל המשיב על המערער קנס גירעון.
מכאן הערעור.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, קיבל את הערעור באופן חלקי (קישור לפסק-הדין).


שומות בעקבות פסק-דין בהליך פלילי

שלשום (20.4.2020) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין עזרן.

עניינו של פסק-הדין בשומות שנקבעו בצו על-יסוד פסק-דין שניתן כנגד המערער בהליך פלילי, בגדרו הורשע, על-יסוד הודאתו, בעבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, חוק עונשין, פקודת הסמים המסוכנים, פקודת מס הכנסה, חוק מע"מ וחוק איסור הלבנת הון.
בגדרן של השומות לפי מיטב השפיטה נכללו הכנסות שהמערער הפיק במסגרת פעילותו העבריינית ובכלל זאת הכנסות מסחיטה באיומים, החזקת מקומות לניהול משחקים אסורים, מתן הלוואות בריבית, הפעלת קזינו על ספינה המבצעת הפלגות נופש מישראל לארצות שונות לחופי הים התיכון והברחת סיגריות ומשקאות חריפים.
בנוסף, חִייב המשיב (פקיד-שומה אשקלון) את המערער בקנס גירעון.

המערער תקף את השומות בטענות פרוצדורליות ובטענות לגוף השומות כאחד.

בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).


העברת מלאי בין צדדים קשורים

כידוע, סעיף 85(א) לפקודת מס הכנסה קובע, כי יראו מלאי עסקי כנמכר בסכום שווי השוק שלו כאשר מדובר, בין היתר, במלאי שהוצא או שהועבר מהעסק שלא בתמורה או שלא בתמורה מלאה (סעיף 85(א)(2) לפקודה).

הוראה זו נדוֹנה לאחרונה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין אברהם אוסקר בע"מ.

באותו מקרה, רכשה המערערת – חברה פרטית בבעלותו המלאה של מר אברהם אוסקר ("מר אוסקר") המחזיקה ב"רישיון יצרן" לצורך ייצור ואחסנת דלק (על-פי סעיף 15 לחוק הבלו על הדלק) – דלק מחברת בתי זיקוק לנפט בע"מ ("בז"ן") וזה נמכר בהמשך לצדדים שלישיים, וביניהם חברת יניב חברה לאנרגיה לישראל בע"מ ("יניב אנרגיה"), על-ידי חברת אוסקר אנרגיה בע"מ ("אוסקר אנרגיה") שמצויה אף היא בבעלות מר אוסקר.

מר אוסקר הואשם עם חברת אוסקר אנרגיה, יניב אנרגיה ואחרים בביצוע עבירות מס שונות ובכלל זאת בשימוש בחשבונות פיקטיביות. במסגרת התיק הפלילי האמור, גובש הֶסדר טיעון שבמסגרתו הושמטו העבירות שיוחסו למר אוסקר ולאוסקר אנרגיה על-פי פקודת מס הכנסה והאשמתם בעבירות קשירת קשר לפשע, עבירות על חוק איסור הלבנת הון ועבירות על-פי חוק מע"מ.

המשיב הוציא למערערת שומה בצו לגבי שנות-המס 2011 ו-2012, בגדרו קבע, כי היא העבירה לאוסקר אנרגיה מלאי דלק שלא בתמורה מלאה, אלא בסכום הרכישה מבז"ן, וללא רווח למערערת; וכי היות שמדובר בצדדים קשורים שיש ביניהם יחסים מיוחדים יש לראות את הדלק שנרכז מבז"ן ונמכר לאוסקר אנרגיה כאילו נמכר בסכום השווי על-פי הוראות סעיף 85(א)(2) לפקודה.

מכאן הערעור.

בית-המשפט, מפי השופט ג' גדעון, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט גדעון קבע, כי הפעלת סעיף 85 לפקודת מס הכנסה אינה יכולה להיות טכנית-פורמלית גרידא ועליה להיעשות תוך בחינה של הפעילות המהותית הרלבנטית, וזאת על-מנת להגשים את התכלית של גביית מס אמת; ובהתאם, יש לבחון את מהות הקשר בין המערערת לבין אוסקר אנרגיה בהיבט המסחרי כמו גם את השְאֵלה האם אותו קשר נועד לשרת תכנון פסול במטרה להתחמק ממס.

השופט קבע, כי כל הדלק אשר נרכש על-שמה של המערערת הועבר בפועל ישירות מבז"ן לאוסקר אנרגיה ולא הוחזק באופן פיזי אצל המערערת; וכי יש לקבל את גרסתה הברורה והעקבית של המערערת לפיה חדלה לפני שנים רבות מעיסוק מכירת דלק כמו גם את טענתה כי פיצול העיסוקים בין החברות נבע משיקולים עסקיים בלבד.
עוד נקבע, כי משתוקן כתב האישום שהוגש נגד מר אוסקר ונגד אוסקר אנרגיה, היה על המשיב לבסס את קביעתו בראיות נוספות, אך הוא לא עשה כן.

לאור האמור, קבע השופט, כי כאשר המערערת הראתה כי אוסקר אנרגיה שילמה מס בגין העִסקות שביצעה וזאת בסכום העולה על קביעת המשיב ביחס למערערת, לא היה מקום להפעיל את המנגנון הקבוע בסעיף 85(א)(2) לפקודה ולראות את הדלק שנרכש מבז"ן כאילו נמכר על-ידי המערערת לאוסקר אנגריה בסכום השוֹוי; וכי דין החלטת המשיב בעניין זה להתבטל.

יצוין, כי המערערת העלתה בפני המשיב טענת הסתמכות, וזאת על הסכם שומה שערכה עם רשויות המס ביחס לשנות-המס 2004 ו-2005. טענה זו תוארה בהרחבה על-ידי השופט גדעון במסגרת הרקע העובדתי, אך לא מצאנו התייחסות לכך בהחלטתו.


מע"מ בגין שירותים לתושב-חוץ; מס תשומות בגין שירותים משפטיים במסגרת הליך פלילי

ביום 30.3.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין איי.אס.פי. פיננשל מנג'מנט בע"מ.

המערערת היא תושבת ישראל ומצויה בבעלותו הישירה והעקיפה –באמצעות חברת ISP group AG ("קבוצת ISP") – של מר רועי טל ("מר טל").
לקוחותיה היחידים של המערערת הם שתי חברות הרשומות בשוויץ בבעלות קבוצת ISP: האחת, ISP financial services AG ("החברה השוויצרית"), המעניקה שירותי ייצוג ושיווק למנהלי קרנות זרות, כדוגמת בנק Pictet ו-UBS; השנייה, ISP securities AG, המעניקה שירותי ברוקראז' ("הברוקר השוויצרי").
החברה השוויצרית מעניקה את שירותי הייצוג והשיווק בישראל, המופנים כלפי גופי השקעה מוסדיים ישראליים, באמצעות המערערת, כשזו מספקת את שירותי הייצוג והשיווק בישראל באמצעות חברת "בארי" הנמצאת בבעלותו של מר אורן בארי ("מר בארי"). המערערת היא הלקוחה היחידה של מר בארי והיא משלמת לו עמלה בשיעור של 20% מתוך הכנסותיה של החברה השוויצרית הנגזרות מהיקף השקעותיהם של המשקיעים הישראלים בקרנות הזרות.
התמורה המשולמת למערערת בגין שירותיה נקבעה לפי מנגנון של + Cost, דהיינו הוצאותיה מכוסות בתוספת מִרווח, בשיעור 7%.

הערעור נוגע לשתי החלטות של המשיב, מנהל מע"מ פתח-תקווה:
האחת, עניינה שומת מס עסקות שנערכה מהטעם שהמשיב לא קיבל את האופן שבו דיוְחה המערערת על העִסקות האמורות, דהיינו כעסקות הנכללות בסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, בהיותן, לשיטת המערערת, שירות לתושב-חוץ החייב במע"מ בשיעור אפס.*

* יצוין, כי הערעור הוגש מלכתחילה גם על החלטת המשיב שלא להכיר במערערת כמי שזכאית ליהנות ממע"מ בשיעור אפס בהתייחס לשירותי הברוקראז' שהעניקה ללקוחותיה, אך בהודעה שמסר המשיב הובהר כי הוא אינו עומד עוד על טענתו בעניין זה.

לטענת המשיב, השירות שנותנת המערערת לחברה השוויצרית ניתן גם לתושב ישראל, קרי: אותם גופים מוסדיים אליהם פונה המערערת על-מנת לשַווק את הקרנות הזרות.

השנייה, שומת מס תשומות הנוגעת לקיזוז מס תשומות הכלול בחשבוניות שהוצאו למערערת בגין שירותים משפטיים שסופקו למר איתי שטרום – מייסד קבוצת ISP ושותפו לשעבר של מר רועי טל – אשר העביר את החזקותיו בקבוצה למר טל עם פתיחת ההליך הפלילי שנוהל נגדו ונגד מר נוחי דנקנר.
לטענת המשיב, מדובר בהוצאה שאינה במישור העסקי ושלא לשימוש בעסקות חייבות במס. עוד נטען, כי אין להתיר את ההוצאה מטעמים של תקנת הציבור, משעה שעניינו של מר שטרום הסתיים בהרשעה.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים ניתח השופט בורנשטין את הוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ לרבות פסקי-הדין שניתנו בעניינן, תוך שהוא מציין, כי הנטל להוכיח את תחולתה של ההטבה המנויה באותן הוראות מוטל על כתפי המערערת.
לגופו של עניין, קבע השופט, כי אין לקבל את טענת המערערת שתפקידה מצטמצם לתפקיד טכני במהותו ושמדובר לכל היותר בסיוע ליצירת קשר ראשוני בין הגופים המוסדיים לבין מנהלי הקרנות הזרות. לדבריו, חומר הראיות שהוצג בפניו מלמד כי תפקידה של המערערת (ובכלל זאת של מר בארי כל שכּן לאור שכרו הגבוה) הוא מהותי, משמעותי ונמשך.
לאחר מכן, נדרש השופט לטענת המערערת לפיה הופלתה לרעה לעומת נציגוּת בנק Pictet בישראל אשר נהנתה מהקלה (חלקית) לפי סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, וזאת במסגרת רולינג שניתן על-ידי רשות המסים. השופט דחה טענה זו (ראו פס' 31–32 לפסק-הדין)

לבסוף, נדרש השופט בורנשטין לשומת מס התשומות שהוּצאה למערערת בְּשל קיזוז מס התשומות בגין ההוצאות המשפטיות בקשר להליך הפלילי שנוּהל כנגד מר שטרום.
השופט דחה את עמדת המערערת הן לאור ההלכה לפיה אין להתיר הוצאות משפטיות בהליך פלילי שהסתיים בהרשעה חלוטה, וזאת מטעמים של תקנת הציבור (ע"א 1793/12) והן מהטעם שהמערערת לא הוכיחה כי ההוצאות האמורות הוצאו לצרכיה העסקיים, כי הן נכללו במסגרת השירותים שהמערערת נדרשה לספֵּק ושבגינן יָצאו חשבוניות מס על-ידיה ואף לא כי קיימת איזו זיקה בין ההוצאות האמורות לבין העִסקות החייבות במס.*

* עם זאת, ציין השופט, כי בהתאם להצהרת ב"כ המשיב עדיין נתונה בידי המערערת הזכות להוכיח כי סכום החשבוניות בגין ההוצאות המשפטיות נכלל בעסקות שדוּוחו על-ידיה, וככל שכך יוכח, תופחת שומת מס העִסקות בהתאם, הכל במסגרת המועדים הקבועים ועל-פי הדין.

ביטול רישום כעוסק בהיעדר פעילות

ביום 20.4.2020 פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין זמירי.

עניינו של פסק-הדין בשני ערעורים אשר אוחדו ונדונו במאוחד, המופנים כנגד שתי החלטותיו של המשיב, מנהל מע"מ תל-אביב 3:
האחת, ביטול רישומו של המערער 1, מר יוסף זמירי ("המערער") כעוסק במרשמי מע"מ, וזאת מכוח סמכותו של המשיב לפי סעיף 61 לחוק מע"מ;
השנייה, דחיית השגתו של המערער על שומת תשומות שהוציא המשיב, בגדרהּ נקבע כי אין להתיר לו ניכוי מס תשומות.
הטעם הניצב בבסיס שתי ההחלטות מושא הערעורים נעוץ בטענת המשיב לפיה המערער – הטוען, כי הצליח להפריך את תורת היחסות של אלברט איינשטיין ולהוכיח טעויות נוספות של פיזיקאים בכירים והוא מהווה בגֶדר עסק בהקמה – לא ביצע כל פעילות עסקית במשך שנים ארוכות ולא דיווח למשיב מאז שנת 2012 על עסקות כלשהן.

בית-המשפט, מפי השופט א' גורמן, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).


חיוב במע"מ ופסילת ספרים

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין פ.ח. לעבודות גמר (2015) בע"מ.

המערערת היא חברה שעיסוקה הוא בעבודות גמר ושיפוצים.
המשיב, מנהל מע"מ חיפה, ערך חקירה בעניינה של החברה בחשד כי זו הגישה דו"חות כוזבים למע"מ, בגדרם העלימה מס עסקות בסך של כ-340,000 ש"ח. מידע זה הגיע למשיב באמצעות לקוחותיה של המערערת אשר דיוְחו בדו"חות מקוּונים על חשבוניות המס שקיבלו מהמערערת וניכוי את מס התשומות הגלום בהן.
עוד התגלה למשיב, כי המערערת דרשה בדו"חותיה התקופתיים מס תשומות ביֶתֶר, ללא גיבוי בחשבוניות מס, בסך של כ-430,000 ש"ח.
במסגרת בדיקות המשיב אף נסתבר, כי לא הייתה הנהלת חשבונות למערערת ועל-כן הוא החליט לפסוֹל את ספריה לשנת 2017 ולהטיל עליה קנס לפי סעיף 95 לחוק מע"מ.
מכאן הערעור.

בית-המשפט, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).


חשבוניות פיקטיביות

לפני מספר ימים ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין בדיר.

עניינו של פסק-הדין בערעור על שתי החלטות של המשיב (מנהל מע"מ – היחידה לפשיעה חמורה) לחיֵיב את המערער בכפל-מס בהתאם לסעיף 50(א) לחוק מע"מ, מהטעם שמדובר בחשבוניות פיקטיביות.
לאחַר הגשת הערעור, הגיש המשיב בקשה למתן פסק-דין וזאת בעקבות הרשעתו של המערער, על-פי הודאתו, בפסק-דין חלוט, וזאת בהתבסס על סעיף 42א(א) לפקודת הראיות לפיו ממצאים ומסקנות של פסק-דין חלוט בו הורשע הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמוּר בהם.
לאחַר דיון קדם המשפט, הגיש המערער בקשה להבאת ראיות לסתירת ממצאים ומסקנות בהליך הפלילי, בהתאם לסעיף 42ג לפקודת הראיות, הקובע כי אם הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע רשאי להביא ראיות לסתור אלא ברשות בית-המשפט, וזאת מטעמים שיירשמו וכדי למְנוע עיוות דין.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את בקשת המערער להוספת ראיות לסתור את הממצאים והמסקנות בהליך הפלילי וקיבל את בקשת המשיב למתן פסק-דין על-סמך סעיף 42א לפקודת הראיות (קישור לפסק-הדין).


בקשה להגיש ראיות מפריכות

פורסמה החלטתו של בית-המשפט העליון בבקשת רשות הערעור שהגישה אולגה מלוייב על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

להלן עיקרי העוּבדות הרלבנטיות:

ביום 28.3.2018 הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי תביעה למתן פסק-דין הצהרתי נגד המשיב (מנהל מע"מ באר-שבע).
עניינה של התביעה בפעולות גביית חוב שנוקט המשיב נגד המבקשת הָחל משנת 2016, כאשר לטענת המבקשת החוב נשוא פעולות הגבייה הוא חוב המשויך לחברות המצויות בבעלות בן זוגה ("בן-זוגה של המבקשת") – חברת מסגריית אל שורוק בע"מ וחברת סיף מתכות בע"מ ("חברת סיף").
המבקשת עבדה בחברות אלה כמנהלת חשבונות, אך לטענתה החוב נוצר בטרם הפכו השניים לזוג.
משכך, במסגרת התביעה נתבקש בית-המשפט לקבוע, כי למבקשת אין כל קשר להיווצרות החוב נשוא פעולות הגבייה והיא איננה חבה בו, ועל-כן פעולות התפיסה והעיקול שביצע המשיב ברכושה משוללות תוקף.

ביום 2.12.2018 התקיים דיון מקדמי במעמד הצדדים, אשר בסופו הורה בית-המשפט, כי המבקשת רשאית להשלים את ראיותיה תוך 60 ימים, וכי המשיב רשאי להשלים את ראיותיו תוך 30 ימים מיום שהִשלימה המבקשת את ראיותיה.
עוד קבע בית המשפט דיון הוכחות ליום 17.3.2019.
לאחָר שהמבקשת ביקשה וקיבלה ארכה, הוגש התצהיר האחרון מטעמה ביום 4.3.2019.

ביום 17.3.2019 התקיים דיון הוכחות ראשון.
בתום הדיון, ביקש המשיב מבית המשפט להגיש תצהיר נוסף של עד מטעמו, מר ראובן סבח ("סבח"), אשר מכַהן כ"ממונה פרויקטים בביקורת חשבונות" במשרדי המשיב.
על אף ש​המבקשת התנגדה לבקשה (בטענה כי המועדים להגשת ראיות חלפו), החליט בית-המשפט כי בהתאם להחלטתו מיום 2.12.2018, מאחַר שטרם חלפו 30 יום ממועד השלמת ראיותיה של המבקשת (שכּן כאמור, היא הגישה את התצהיר האחרון מטעמה ביום 4.3.2019), אין למנוע מהמשיב להגיש את תצהירו של סבח.
תצהיר זה הוגש ביום 1.4.2019 ובמסגרתו פורטו פעולות כספיות שביצע בן-זוגה של המבקשת בחברת סיף בשנים 2013–2017 ("התצהיר מיום 1.4.2019").

ביום 2.10.2019, בטרם התקיים דיון הוכחות נוסף, הגיש המשיב בקשה להגשת תצהיר משלים של סבח, הנסמך בעיקרו על הנתונים המספריים שהובאו בתצהיר מיום 1.4.2019, ואשר מטרתו להציג בפני בית-המשפט בצורה מדויקת יותר את היתרות בחברת סיף, בהתאם למועד התרחשותן בפועל של הפעולות שבוצעו בחשבון ("התצהיר המשלים").
בתגובתה, התנגדה המבקשת לבקשה בטענה כי מדובר בניסיון להרחבת חזית אסורה.
חֵרף התנגדות המבקשת, ביום 22.10.2019 קיבל בית-המשפט את הבקשה להגשת התצהיר המשלים, בציינו כי נוכח התוספת המוגבלת שבתצהיר המשלים, ובהתחשב בכך שסבח טרם נחקר בחקירה נגדית על ידי המבקשת, הגשת התצהיר המשלים לא תסב לה נזק ממשי. בנוסף, ציין בית-המשפט, כי טענותיה של המבקשת בדבר הרחבת חזית שמורות לה ותוכל להעלותן בסיכומיה, וכן כי ככל שתסבור שהגשת התצהיר המשלים מקימה לה זכות להגשת ראיות מפריכות, היא רשאית להגיש בקשה בעניין. התצהיר המשלים הוגש עוד באותו יום.

למחרת, ביום 23.10.2019, התקיים דיון הוכחות נוסף במסגרתו הֵחלה המבקשת בחקירתו הנגדית של סבח.
בפתח הדיון טענה המבקשת, כי הגשתו של התצהיר מיום 1.4.2019, כמו גם התצהיר המשלים (ביחד: "התצהירים"), מהווה הרחבת חזית אסורה ולכן לא היה ראוי כי בית-המשפט יתיר את הגשתם.
בית-המשפט התייחס לטענות אלו כבקשה לעיון מחדש בהחלטותיו מיום 17.3.2019 ומיום 22.10.2019, אשר התירו את הגשת התצהירים, וקבע כי לא מצא כל נימוק לסטייה מהן.
כן ציין בית-המשפט, כי בכל הנוגע לתצהיר מיום 1.4.2019, תמוהה העובדה שהבקשה מוגשת רק עכשיו, בחלוֹף כ-7 חודשים מאז שניתנה החלטה בעניינו.
בנוסף, בית-המשפט חזר על כך שטענותיה של המבקשת בדבר הרחבת חזית שמורות לה, והיא תהיה רשאית לפרטן בסיכומיה. בתום הדיון, קבע בית המשפט מועד לדיון הוכחות נוסף במסגרתו תושלם חקירתו של סבח, אשר התארכה עֵקב הגשת התצהיר המשלים.
כן קבע, כי המבקשת רשאית להגיש בקשה להגשת ראיות מפריכות תוך 30 ימים.

בחלוֹף חודש וחצי, ביום 8.12.2019 הגישה המבקשת "בקשה להגשת ראיות הזמה וראיות מפריכות" ("הבקשה להגשת ראיות מפריכות"), במסגרתה נטען כי התצהירים כוללים טענות חדשות ולכן מהווים הרחבת חזית אסורה.
משכך, לשיטתה, ככל שיש לקבל אותם לתיק בית-המשפט, יש לאפשר לה להתמודד עם הטענות החדשות שהועלו באמצעות הגשת ראיות מפריכות, ביניהן: דו"חות פעולות של חברת סיף, כרטיס פקודות יומן של חברת סיף, דו"חות שנתיים של חברת סיף, תצהיר שנתן בן-זוגה של המבקשת לרשויות המס ביום 20.7.2016 ועוד.

לאחַר שהוגשו תגובות הצדדים, ביום 4.2.2020, דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה.
בנמקו החלטה זו, ציין בית-המשפט, כי הראיות החדשות אותן מבקשת המבקשת להגיש מתייחסות כולן לתצהיר מיום 1.4.2019 (אשר הוגש למעלה מ-8 חודשים עובר להגשת הבקשה להגשת ראיות מפריכות), וכי לא מצא כל הצדקה לשיהוי בהגשת הבקשה.
ביחס לתצהיר המשלים, ציין בית-המשפט כי הוא נסמך בעיקרו על הנתונים שהוצגו בתצהיר מיום 1.4.2019, ולכן הוא אינו בגֶדר ראיה מפתיעה שעשויה להצדיק הגשת ראיות מפריכות.
עוד הוסיף בית-המשפט, כי לצדדים ניתן זמן רב לצורך השלמת ההליכים המקדמיים, ולכן אין הוא רואה סיבה להתיר בשלב זה הגשת מסמכים שלא גולו בשלב ההליכים המקדמיים, כאשר לא הייתה כל מניעה להגשתם.
כן חזר בית-המשפט על כך שטענותיה של המבקשת בדבר הרחבת חזית שמורות לה והיא תוכל להביאן במסגרת סיכומיה, וציין כי ככל שיימצא שאכן התצהירים מהווים הרחבת חזית אסורה, הרי שממילא לא ניתן יהיה לבסס עליהם כל ממצא פוזיטיבי.

על החלטתו זו של בית-המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון.

בית-המשפט העליון, מפי השופט ע' גרוסקופף, דחה את הבקשה מבלי להידרש לתשובת המשיב (קישור להחלטה).

השופט גרוסקופף ציין, כי החלטות מסוג ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, העוסקות בסוגיה דיונית מובהקת, מסוּרות לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, וערכאת הערעור תתערב בהן רק במקרים חריגים, בהם נמצא כי ההחלטה מנוגדת לדין או עלולה לגרום לעיוות דין; וכי לא מצא שענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

עוד קבע השופט גרוסקופף, כי בית-המשפט קמא החליט שלא להתיר את הגשתן של הראיות המפריכות נוכח שני טעמים עיקריים: האחד – מאחַר שהבקשה להגשת ראיות מפריכות מתייחסת בעיקרה לתצהיר מיום 1.4.2019, אשר הוגש למעלה מ-8 חודשים עובר להגשתה, הרי שהוגשה באיחור משמעותי מבלי לספק טעם המצדיק זאת; והשני – בהיותו של התצהיר המשלים מבוסס בעיקרו על התצהיר מיום 1.4.2019, לא היה בו כדי להפתיע את המבקשת באופן המצדיק הגשת ראיות מפריכות.
טעמים אלה, ציין השופט גרוסקופף, סבירים ואין הצדקה להתערב בהחלטה הנסמכת עליהם; וממילא לא הוצג כל נימוק שיש בו כדי לסתור אותם.

השופט גרוסקופף הוסיף וציין, כי עיקר טרוניית המבקשת הוא כי בהגשת התצהירים, ובפרט התצהיר מיום 1.4.2019, ביצע המשיב הרחבת חזית אסורה; וכי אף לשיטתה של המבקשת עצמה, מטרתן היחידה של הראיות אותן ביקשה להגיש היא התמודדות עם הרחבת החזית הנטענת, לה היא מוסיפה להתנגד.
ואולם, מהחלטת בית-המשפט קמא עולה, כי טענת המבקשת בדבר הרחבת חזית טרם הוכרעה ובית-המשפט אף ציין מפורשות כי טענה זו שמורה למבקשת ובאפשרותה להעלותה בפירוט במסגרת סיכומיה, וכי ככל שיוכרע כי אכן תצהיריו של סבח מהווים הרחבת חזית אסורה, הרי שממילא לא ניתן יהיה לבסס עליהם כל ממצא פוזיטיבי.
מכאן, שאף לשיטת המבקשת אין הצדקה לאפשר לה הגשת ראיות מפריכות: שהרי ממה נפשך – אם צודקת היא בטענתה כי מדובר בהרחבת חזית, ממילא לא יהיה בתצהירים כדי להשפיע על פסק הדין; אם טועה היא בטענתה זו, אין הצדקה לאפשר לה להגיש בשלב זה ראיות שהיה עליה לגלות ולהגיש בשעתו.
מטעם זה, בכל מקרה לא נגרם למבקשת עיוות דין המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.


נאמנות עבוּר חברת מדף

כידוע, סעיף 69 לחוק מיסוי מקרקעין פוֹטר ממס שבח העברת זכות במקרקעין (או זכות באיגוד מקרקעין) מנאמן לנהנה; ואילו העברה כאמור פטורה גם ממס רכישה בהתאם לתקנה 27(א) לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), תשל"ה-1974 ("תקנות מס רכישה").

שאלת הזכאות לפטוֹר ממס שבח וממס רכישה כאמור נדוֹנה לאחרונה בעניין קריה מציון בע"מ וקמרון אחזקות בינלאומיות בע"מ.

באותו מקרה, ניהלה העוררת 2, קמרון אחזקות בינלאומיות בע"מ ("קמרון"), הליך בוררות מול אזורים בנין (1965) בע"מ ("אזורים") בפני הבורר עו"ד רם כספי, ביחס לפרוייקט בניה המיועד לציבור החרדי בשכונת רוממה בירושלים ואשר אמור היה להיבנות על המקרקעין שהוחזקו במשותף על-ידי שתי החברות.
במסגרת הליך הבוררות, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לניהול הליך התמחרות, כך שבסופו ירכוש הצד הזוכה את מלוא זכויותיו של הצד האחר ויהפוך לבעלים של 100% מהפרוייקט. עוד הוסכם, כי כל אחד משני הצדדים לבוררות יפקיד ערבות אשר תשמש כבטוחה לקיום התחייבויותיו.
הערבות מטעם קמרון הופקדה על-ידי חברת נועם השבת בע"מ, חברה שהוקמה ביום 21.11.2012 שבעלי מניותיה הם רפאל פישר ("פישר") וצבי אריה אייכלר ("אייכלר").
ביום 31.8.2014 נחתם הסכם שכותרתו "הסכם נאמנות" בין קמרון לבין "חברה בהקמה" על-ידי פישר ואייכלר, לפיו קמרון תרכוש את המקרקעין בנאמנות עבוּר החברה בהקמה, אשר תעמיד ערבות בנקאית לצורך הליך ההתמחרות, כאשר לפי הסכם זה פישר ימונה על-ידי קמרון כמיופה כח לנהל את ההתמחרות מטעמה.
באותו יום נערך הליך ההתחמרות בפני הבורר ובסופו נקבע, כי קמרון זכתה ברכישת זכויותיה של אזורים, בלא שצוין כי זכייתה נעשתה עבוּר נהנה כלשהו.
ביום 29.9.2014 הוגשה הצהרה של אזורים וקמרון למשיב (מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים) על מכירת הזכויות מאזורים לקמרון ובמקביל הוגשה למשיב הודעה על נאמנות מטעם קמרון לטובת נהנה – העוררת 1, קריה מציון בע"מ, ששמה אז היה אי.זד.או.גי בע"מ.
ביום 6.10.2014 הוּצאה שומה עיקרית בעניין הצהרת אזורים וקמרון מבלי שהוכרה הודעת הנאמנות והנאמנות לא נרשמה.
ביום 28.1.2015 הוגשה למשיב הצהרה על העברת המקרקעין מקמרון כנאמן לעוררת 1 כנהנה, תוך שהתבקש פטוֹר ממס שבח לפי סעיף 69 לחוק מיסוי מקרקעין ופטוֹר ממס רכישה לפי תקנה 27(א) לתקנות מס רכישה.
המשיב דחה את עמדת העוררות כמו גם את ההשגה שהגישו, בקובעו, כי לא מתקיימים יחסי נאמנות בין העוררות ותוך שצוין כי לקמרון יש אינטרס בנכס (בהיותה בעלים של מחצית מהזכויות).
מכאן הערר.

ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי יו"ר הוועדה השופט א' דורות (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד י' אלקיס ומר א' הוכמן)קיבלה את הערר (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ניתח השופט דורות את הוראות סעיף 69 לחוק מיסוי מקרקעין ותכליתן ובכלל זאת את פסק-הדין המנחה שניתן בעניין זה בפרשת חזון (ד"נ 3017/94).

השופט דורות דחה את טענת המשיב לפיה קמרון לא יכולה להיחשב כנאמן שעה שהיא הבעלים של 50% מהמקרקעין, בקובעו, כי אין לראות בכך שלקמרון היה אינטרס בעסקה במכלול (להבדיל מזכויות בנכס הנאמנות) כמכשול להכרה בה כנאמן.
השופט דחה גם את טענתו הנוספת של המשיב לפיה זכותה של קמרון הייתה זכות אישית בנכס הנאמנות המוֹנעת את ההכרה בנאמנות המהותית.

השופט דורות המשיך ונדרש לטענת המשיב לפיה הצדדים בחרו להותיר בשלב הסכם הנאמנות ורכישת נכס הנאמנות את זהות הנהנה כנהנה גמיש, תוך שזיהוי הנהנה נותר "פתוח" (חברה בהקמה).
השופט קבע, כי במקרה דנא ה"ה פישר ואייכלר השתמשו בחברת מדף שהוקמה על-ידי עורכי-הדין שלהם קודם לכן, ולאור העובדה שהעד מטעם המשיב (מר יוסי אברהם, סגן מנהל המשיב) ציין בחקירתו הנגדית שבאופן עקרוני מאושרת נאמנות עבוּר חברה בהקמה (דהיינו, המשיב אינו רואה קושי בכך שנהנה בעסקת נאמנות יהיה חברה שתוקם בעתיד), אין הוא סביר שיש קושי בהכרה בחברת מדף כנהנה על-פי סעיף 69 לחוק.

לבסוף, נדרש השופט לשתי טענות נוספות שהעלה המשיב במסגרת עמדתו כי מדובר בנהנה "גמיש": האחת, שהערבות הועמדה על-ידי חברת נועם השבת ולא על-ידי העוררת 1; השנייה, שקמרון נשאה במחצית עלות הריבית בגין הערבות הבנקאית. השופט דחה את אותן טענות (ראו פס' 37 ואילך לפסק-הדין).


סיווג כאיגוד מקרקעין

ביום 7.4.2020 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין עווד.

עניינו של פסק-הדין, בין היתר, בהסכם פשרה שנחתם בין העורר לבין צד שלישי, בגדרו העביר העורר את מניותיו בחברת ע.ב. דליה אשדוד בע"מ ("החברה") ואשר מחזיקה בקרקע בשטח שבין הישוב עוספיה לבין דליית אל כרמל.
למשיב, מנהל מיסוי מקרקעין חיפה, נודע על ההסכם רק מתוך פסק-הדין בתביעה שהוגשה נגד העורר ובעקבותיה נחתם הסכם הפשרה דלעיל. לאור זאת, קבע המשיב, כי החברה נחשבת ל"איגוד מקרקעין" והעברת מניותיה על-ידי העורר מהווה "פעולה באיגוד" החייבת במס שבח ובמס רכישה.
מכאן הערר.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת א' וינשטיין (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד א' סימון ועו"ד נ' מולכו), דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).


תביעה לתיקון שומה לגבי עסקה שנערכה בשנת 1983

ביום 16.4.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בנצרת בעניין יורשי המנוח סלמאן נבואני ז"ל.

עניינו של פסק-הדין בבקשת הנתבע, משרד מיסוי מקרקעין נצרת, לסלק על הסף בטענה לחוסר סמכות עניינית את התביעה שהוגשה כנגדו על-ידי יורשי המנוח סלמאן נבואני ז"ל בגדרהּ התבקש בית-המשפט ליתן פסק-דין הצהרתי לפיו עסקת מקרקעין שבוצעה בשנת 1983 בין המנוח לבין בנו לא הייתה עסקת מכר בתמורה כפי שקבע הנתבע, אלא עסקה ללא תמורה (מתנה).
זאת, למרות ששומת מס השבח שהוּצאה בקשר לעסקה האמורה הפכה חלוטה לפני שנים רבות (לאחַר שבנו של המנוח הגיש השגה וזנח אותה) וחוב המס לא שולם עד היום, תוך שהנתבע ביצע פעולות גבייה.

בית-המשפט, מפי השופטת ע' גולומב, קיבל את בקשת הנתבע לסלק על הסף את התביעה (קישור לפסק-הדין).