לוגו אלכס שפירא ושות׳

תקנות מענק סיוע לעצמאים; הודעת רשות המסים בנושא הקלה בחיוב שווי השימוש ברכב; דחיית תקופות בעניין הליכי מס – עדכונים; פתיחת הסכם שומה – כרטיס אדום לרשות המסים; מפעל מעורב; סעיף 3(י) לפקודה; ניכוי הוצאות מימון; מיסוי הכנסות שלא דוּוחו

02/04/2020

פורסמו תקנות מענק סיוע לעצמאים

פורסמו תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (מענק סיוע לעצמאים), התש"ף-2020 ("התקנות") (קישור לתקנות) לפיהן עצמאים העומדים בתנאים המנויים בתקנות יקבלו מענק סיוע בגובה של עד 6,000 ש"ח.

על-פי התקנות, שבהן נעסוק במבזק נפרד, המענק ייחשב כהכנסה לעניין פקודת מס הכנסה, אך לא יחויב בדמי ביטוח לאומי ובמע"מ.


הקלה בחיוב שווי השימוש ברכב

פורסמה הודעת רשות המסים (קישור להודעה) בעניין חיוב שווי שימוש ברכב לעובדים שיצאו לחופשה ללא תשלום (חל"ת) המאפשרות זקיפת שווי שימוש יחסי לעובדים אשר הוצאו לחל"ת והחזירו את הרכב למעסיק.
זאת, לאור המצב המיוחד בעקבות התפשטות נגיף הקורונה ויציאת עובדים רבים לחל"ת לתקופה שאינה ידועה.

וכך צוין בהודעה (ההדגשה במקור):

"ככלל, מעסיק שהעמיד לרשות העובד רכב צמוד, נדרש לזקוף לעובד הכנסה בהתאם לשווי שנקבע בתקנות מס הכנסה. על כן, מעסיק שהעמיד לרשות עובד רכב צמוד נדרש לחייב את שכרו של העובד בשווי השימוש על פי התקנות, גם כאשר הרכב היה ברשות העובד רק בחלק מהחודש הרי שיש לזקוף שווי רכב מלא. החריג לכלל זה, הוא מצב בו לא מתקיימים יחסי עובד - מעביד  במהלך חודש קלנדרי מלא, כלומר בעת תחילת עבודה או סיומה (כגון: פיטורין), במצב זה ייזקף שווי רכב באופן יחסי לימי ההעסקה במהלך החודש.
על פי ההנחיות החדשות, הוחלט להקל ולקבוע כי עובד שיצא לחל"ת בעקבות התפשטות נגיף הקורונה, ובאותו מועד או לאחריו החזיר את הרכב שהוצמד לו למעסיק, ייזקף לו שווי שימוש ברכב באופן יחסי לימים בחודש בהם הרכב היה ברשותו. זאת במקום זקיפת שווי שימוש לחודש מלא כפי שנקבע בתקנות מס הכנסה. שווי שימוש יחסי יחושב גם בעת חזרתו של עובד מחל"ת, במידה וקיבל רכב מהמעסיק במהלך החודש.
שווי השימוש יחושב כאמור, לפי מועד החזרת הרכב למעסיק, ולא לפי מועד יציאת העובד לחל"ת. כמו כן, תנאי להקלה הינו שממועד החזרת הרכב למעסיק על ידי העובד ועד לחזרת העובד לעבודה לא העמיד לרשותו המעסיק רכב."

 

להורדת מכתבה בנושא של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת לרשות המסים, לחצו כאן.


עדכון סכומי ההחזר המשתחררים באופן אוטומטי בדוחות לשנת המס 2019 ואילך

פורסמה הודעתה בנושא הנדון של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת לרשות המסים, לרו"ח איריס שטרק, נשיאת לשכת רואי חשבון בישראל (קישור להודעה).


דחיית תקופות בעניין הליכי מס – מיסוי מקרקעין

במבזק האחרון דיווחנו, בין היתר, אודות פרסום תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (דחיית תקופות בענייני הליכי מס), התש"ף-2020 ("תקנות שעת חירום"(קישור לתקנות), לפיהן בחישוב התקופות שנקבעו בהוראות החוק המנויות בתקנות שעת חירום – ובכללן הוראות מסוימות בחוק מיסוי מקרקעין – לא תבוא במניין התקופה שמיום 22.3.2020 ועד ליום 31.5.2020 ("התקופה הקובעת"), וזאת אם מועדי סיומן של תקופות אלו חלים בתקופה הקובעת או בחודשיים שאחריה.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסמה הוראת ביצוע מיסוי מקרקעין מס' 2/20 (קישור להוראה) ובה הסבר ביחס לאותן הוראות בחוק מיסוי מקרקעין הנכללות בתקנות שעת חירום.


דחיית תקופות בעניין הליכי מס – נזק עקיף

פורסמה הודעת רשות המסים (קישור להודעה) לפיה בעקבות התקנת תקנות שעת חירום, תתאפשר הגשת תביעות לפיצויי מס רכוש, בהתאם לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה) (תיקון) התשע"ט-2019  בגין  נזק עקיף אשר נגרם בחודשים יולי 2019 ועד דצמבר 2019 בלבד, וזאת עד ליום 31.5.2020

את התביעות ניתן להגיש באמצעות דוא"ל או באחד ממוקדי מס רכוש ומשרדי מס הכנסה ומיסוי מקרקעין שלהלן:
פקיד שומה טבריה: רחוב אלחדיף 23 טבריה.
פקיד שומה גוש דן: בית נח מנחמי (קומה 6) ברחוב בן גוריון 38 רמת גן.
תל אביב: בניין קריית הממשלה, דלפק המודיעין בקומת הכניסה למשרדי הממשלה, דרך מנחם בגין 125 תל אביב. 
פקיד-שומה אשקלון: העוז 1 אשקלון.

לשאלות ובירורים ניתן לפנות באמצעות דוא"ל או בפקס למוקד הפיצויים: 076-8093570.


המצאת כתבי בי-דין באמצעות דוא"ל

פורסמו תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (הוראת שעה), התש"ף-2020 (קישור לתקנות).

בגדרן של התקנות נקבע, כי בתקופת תוקפן של תקנות אלו (30.3.2020–1.7.2020) ניתן להמציא כתב בי-דין בתובענה מסוימת באמצעות שליחתו לכתובת דוא"ל שהיא אחת מאלו:* (1) הכתובת שבכתב בי-הדין שהגיש הנמען לבית-המשפט באותה תובענה; (2) הכתבות שבנייר המכתבים המשרדי של הנמען; (3) הכתובת שבאתר האינטרנט של הנמען; (4) הכתובת שמסר לו הנמען.

* הוראה זו לא תחול על כתב בי-הדין הראשון בתיק, זולת אם היתה הסכמה אחרת בכתב של הנמען.

עם זאת, המצאת כתבי בי-דין למדינה, לכל פרקליטות או מחלקה המפורטים בטור א' לתוספת השלישית לתקנות תהיה רק לכתובת הדוא"ל שיועדה לשם כך, כאמור בטור ב' לצדה ואישור קבלת כתבי בי-דין תהיה באמצעות פרטי הקשר כאמור בטור ג' לצדם.


בקשות לפי סעיף 194 לפקודה תידונה גם במצב החירום

ביום 17.3.2020 פורסמה בילקוט הפרסום הודעתו של שר המשפטים, מר אמיר אוחנה (קישור להודעה) לפיה בתוקף סמכותו לפי תקנה 3(ה) לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 ("התקנות"),* הוא קובע כי נוסף על סוגי העניינים המנויים בתקנה 3(א)(1) עד (5) לתקנות, בתקופת תוקפהּ של הודעת שר המשפטים בדבר מצב חירום מיוחד יישמעו סוגי העניינים המפורטים בהודעה.

* תקנה 3 לתקנות סדרי הדין במצב חירום מיוחד קובעת כדלקמן:
"(א) בתקופת תקפה של ההודעה יקויימו דיונים רק בענינים המפורטים להלן:
 (1) מעצר ושחרור בערובה;
 (2) מעצר לפי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), תשל"ט-1979;
 (3) עתירות דחופות לבית המשפט הגבוה לצדק;
 (4) עבירות לפי חיקוקים הנוגעים למצב החירום המיוחד;
 (5) סעדים זמניים דחופים בענינים אזרחיים;
 (6) עניינים דחופים בהוצאה לפועל והם: ...
(ב) הדחיפות לענין תקנת משנה (א)(3) ו-(5) תיקבע בידי נשיא בית משפט.
 ...
(ה) מנהל בתי המשפט או מנהל מערכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, רשאי, בהודעה שתפורסם בדרך האמורה בתקנה 2(ג), לקבוע סוגי ענינים נוספים שיידונו בבתי המשפט ובלשכות."

בהמשך לכך, נבקש לעדכנם, כי במסגרת העניינים המנויים בהודעתו האמורה של שר המשפטים נכללות, בין היתר, בקשות של פקידי-שומה שהוגשו לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה.*

* ראו סעיף 2(ב)(3) להודעה.

הוראת ביצוע בנושא שינויים בדו"חות המס השנתיים

בעבר, רשות המסים נהגה לפרסם מדי שנה הוראת ביצוע שעניינה בשינויים שחלו בדו"חות המס השנתיים של יחידים וחברות לשנת-המס בהשוואה לשנות-המס הקודמות, וזאת כנגזר, בין היתר, מתיקוני החקיקה שהתקבלו בשנה האחרונה.
בנוסף, כללה ההוראה הנחיות בדבר אופן יישום השינויים בניתוב ובשידור הדו"חות כאמור.

השנה, הוחלט ברשות המסים לפַצל את הוראת הביצוע לשתי הוראות:

האחת, שפורסמה אתמול (1.4.2020) – הוראת ביצוע מס הכנסה מספר 3/2020 (קישור להוראה) בנושא "דגשים ושינויים בשידור דוחות ובשומות יחידים וחברות לשנת המס 2019" והמרכזת את כל השינויים שחלו בדו"חות לשנת-המס 2019 בהתאם לשינויי החקיקה בפקודה ובחוקים נלווים ואחרים המשפיעים על הדיווח והגשת הדוחות השנתיים למס הכנסה.

השנייה, הוראת ביצוע בנושא "ניתוב שלב א' יחידים וחברות לשנת המס 2019", המרכזת את תהליך עבודת הניתוב ואת הבדיקות שיש לערוך בשלב ניתוב א'. הוראה זו תפורסם בנפרד.

תשומת לבכם, בין היתר, לסעיפים הבאים שבהוראת ביצוע 3/2020: 2.1 (מחזיק זכאי ביחידות השתתפות בשותפויות נפט), 2.2 ו-3.1 (דו"ח של חבר קיבוץ ומיסוי קיבוצים), 2.3 ו-3.2 (סעיף 62א – בעל מניות מהותי בחברת מעטים), 2.7 ו-3.3 (בעל מניות בחברת בית) ו-2.12 (נקודות זיכוי לעובד זר).


פתיחת הסכם שומה – כרטיס אדום לרשות המסים

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין שוורץ.

ביום 26.10.2008 חתם המערער, מר יהונתן שוורץ, על הסכם שותפוּת עם רו"ח סער גביש ("רו"ח גביש"), שהינו רואה-החשבון שלו, על הסכם שותפוּת לרכישת קרקע בכפר ורדים במטרה להקים עליה קניון.
בהסכם השותפוּת הוסכם, כי לצורך העִסקה יקימו הצדדים חברה בבעלות משותפת. חברה כזו אכן הוקמה ביום 28.10.2008 – נ.י.ט.ש הקניון כפר הורדים בע"מ ("חברת ניטש הקניון"). עם זאת, מניותיה של חברה זו הוחזקו בין השנים 2008 ל-2014 בידי חברה בבעלותו המלאה של המערער – נ.י.ט.ש בע"מ ("חברת ניטש"); ואילו הָחל מיום 28.12.2014 בעל המניות היחיד בחברת ניטש הקניון הוא רו"ח גביש.
ביום 12.11.2008 חתמה חברת ניטש הקניון על הסכם לרכישת הקרקע בכפר ורדים. ברם, המיזם לא צלח מסיבות שונות וירד לטמיון. כתוצאה מכך, הקרקע מומשה ונמכרה על-ידי כונס נכסים.
תיק מס ההכנסה של המערער ושל חברת ניטש התנהל כל השנים במשרדי פקיד-שומה תל-אביב 3 ("פ"ש ת"א 3").
ביום 8.12.2014 נחתם הסכם שומה בין המערער לבין פ"ש ת"א 3 לגבי שנות-המס 2010–2013 ("הסכם השומה"), כאשר המערער היה מיוצג בהליך השומתי על-ידי רו"ח גביש. בגדרו של הסכם השומה תוקנו גם דו"חותיה של חברת ניטש לשנות-המס 2008–2013.
תיק מס ההכנסה של רו"ח גביש עצמו התנהל כל השנים במשרדי המשיב, פקיד-שומה חדרה.
במהלך בחינת תיקו של רו"ח גביש, סבר המשיב כי נתגלו ממצאים חריגים ועל-כן המשיב ביקש לעיין בתיקו של המערער וזה הועבר לעיונו על-ידי פ"ש ת"א 3 ביום 18.11.2015.
המשיב בָּחן את תיקו של המערער ואת הסכם השומה וסבר, כי קיימים בו מספר ליקויים מהותים ובכללם הפרש הון בלתי-מוסבר בסך של כ-1.6 מיליון ש"ח וניכויים שהותרו למערער בהסכם שלא כדין לשיטת המשיב.
בעקבות ממצאים אלה, פנה המשיב לרפרנט המקצועי ברשות המסים, מר אלי חייקה ("הרפרנט המקצועי"), וביקש את פתיחת הסכם השומה על-פי הוראות סעיף 147 לפקודת מס הכנסה.
בעקבות זאת, החליט הרפרנט המקצועי ביום 6.12.2017 על פתיחת הסכם השומה לשנות-המס 2010–2013 "עקב שיקול דעת שאינו נכון" של פ"ש ת"א 3 בהסכם השומה ובשומות שיצאו על-פיו; ובהתאם, הוציא המשיב למערער שומות בצווים לשנות-המס 2010–2013.*

* לפירוט ההליכים שהתקיימו בפני הרפרנט המקצועי והליך הוצאת השומות בצווים, ראו פס' 11–15 לפסק-הדין.

מכאן הערעור, בגדרו טוען המערער כנגד הליך הפעלת הסמכות לפתיחת הסכם השומה, נגד ביטול הסכם השומה ונגד השומות שהוציא לו המשיב.
עוד טוען המערער להתיישנות ושיהוי.
לשיטת המערער, יש להותיר את הסכם השומה על כנו. לחילופין, טוען המערער, כי ככל שייקָבע כי ניתן היה לפתוח את הסכם השומה, הרי שבמקביל היה על פ"ש ת"א 3 לפתוח את השומות בהסכם עם חברת ניטש שנכרתו במקביל להסכם השומה ובקשר ישיר עִמו.*

* בקשה שהוגשה על-ידי המערער בעניין זה לא נענתה כלל על-ידי פ"ש ת"א 3 עד למועד הגשת סיכומי הצדדים בערעור.

יצוין, כי תצהיר העדות הראשית מטעם המשיב לא הוגש עד למועד שנקבע ואף לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד. כתוצאה מכך, קבע בית-המשפט, כי המשיב יוחזק כמי שוויתר על הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו, על כל המשתמע מכך. בקשת המשיב להורוֹת על ביטול החלטה זו נדחתה.*

* ראו פס' 21–25 לפסק-הדין.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת א' וינשטיין, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ניתחה השופטת וינשטיין את הוראות סעיף 147 לפקודת מס הכנסה וציינה, כי במקרים בהם מדובר בשומה בהסכם הכְּלָל הוא שהשימוש בסעיף 147 ייעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד; כי לשימוש בחריג זה נדרשת הצדקה מיוחדת; וכי בניגוד לכלל הרגיל לפיו נטל השכנוע בערעורי מס מוטל על כתפי המערער, בכל הקשור לפתיחת הסכם שומה על המשיב להרים את הנטל להצדיק את הפתיחה כאמור ולהוכיח כי הפעיל כדין את סמכותו וכי התקיימו נסיבות חריגות המַצדיקות את פתיחת הסכם השומה.
עוד ציינה השופטת, כי טעות משפטית מקצועית חמורה עשויה להוות הצדקה להפעלת סמכותו של המנהל לפי סעיף 147, אך לא דין טעות בהיסח הדעת כדין טעות בשיקול הדעת, כך שזו האחרונה עלולה לקשוֹר את הרשות בהחלטתה.
בנוסף, התייחסה השופטת לחוזר מס הכנסה 4/2000 בנושא "הפעלת סמכות לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה" (קישור לחוזר) ולהנחייתה של רו"ח מירי סביון (אז סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המיסים והיום המשנה למנהל הרשות) בנושא הטיפול בנישום לפני מועד התיישנות השומה (קישור להנחייה) ("ההנחייה"​).*

* נזכיר, כי בגדרהּ של ההנחייה צוין, כי בטרם עריכת שומות שלב א' (כאמור בסעיף 145(א)(2) לפקודת מס הכנסה) לשנת-מס פלונית, ובכפוף לחריגים המנויים בסעיף 3 להנחייה, על מפקח השומה להתחיל בהליכי ביקורת גלויים משמעותיים (כגון: הזמנה לדיון, דרישת מסמכים, עריכת ביקורת בעסק וכו') לפחות חודשיים לפני מועד ההתיישנות של השומה.

השופטת וינשטיין דחתה את טענת ההתיישנות שהעלה המערער ביחס להחלטת המשיב לפתוח את השומה בהסכם, לאור ההנחייה, ובכלל זאת שהיה על המשיב לפעול להארכת תקופת ההתיישנות בשנה נוספת ובמסגרת זו לפעול להוצאת שומה למערער או לבטל את הסכם השומה.
עם זאת, השופטת הוסיפה וקבעה, כי החלטת הרפרנט המקצועי לפתוח את הסכם השומה ניתנה בשיהוי ניכר. לדבריה, החלטה זו ניתנה כשלושה שבועות בלבד לפני תום התקופה לפתיחת שומה לפי סעיף 147 לפקודה ותוך שנדרשה למשיב ולרפרנט המקצועי תקופה של שנתיים ממועד קבלת תיק המערער לעיון.
השופטת ציינה, כי לטענת המשיב ההנחייה חלה על שומות שלב א' בלבד, אך אין לקבל טענה זו, שכּן הרציונל של ההנחייה יפה גם לעניין סעיף 147, מה גם שאף לולא ההנחייה אין ספק כי חובתו של המשיב היא לערוך שומות מקצועיות ומעמיקות ולא שומות רשלניות ושטחיות ו"ספק גדול בעיניי אם פרק זמן של כשלושה שבועות מאפשר מימוש הרציונל של ההנחיות לפעולה בדבר מתן זכות טיעון הולמת והוצאת שומה יסודית ומקצועית".
באשר למשמעות השיהוי, קבעה השופטת וינשטיין, כי הגם שבמישור דיני המס לא יכולה לקום טענת שיהוי לנישום כלפי רשות המסים בהפעלת סמכויותיה כלפיה ככל שפעלה הרשות במסגרת הקבועה בדין,* יש בהחלט מקום ליתן משקל להתנהלות המשיב במסגרת השיקולים הנשקלים בבחינת תקינוּת ההחלטה על פתיחת הסכם השומה.

* דהיינו, לא ניתן להחיל את תוצאת השיהוי ולקבוע כי קיימת מניעוּת לרשות המסים מהוצאת שומה לנישום גם אם השתהתה בהוצאתה כמעט עד תום תקופת ההתיישנות.

לאחר מכן, נדרשה השופטת וינשטיין לשאלה האם ניתנה למערערת זכות לשימוע כדין.
השופטת הִקדישה לנושא זה יותר משמונה עמודים (!!) (ראו פס' 64–84 לפסק-הדין), תוך שהיא מותחת ביקורת חריפה הן על האופן שבו הוזמן המערער ל"שימוע" (הכְתָרת המילה במרכאות נעשתה על-ידי השופטת) והן על "השימוע" עצמו, תוך שהיא קובעת (בפס' 75), כי "סבורני כי יש ממש בטענות המערער, המקימות חשש ממשי שהליך ה'שימוע' נעשה כלאחר יד, בלא מתן זכות טיעון אמיתית, רק בכדי להכשיר את הליך פתיחת הסכם השומה"
בנוסף, וכחלק מהדיון בנושא השימוע, התייחסה השופטת לפגיעת המשיב בזכות המערער לעיין במסמכים הנוגעים לעניינו, תוך שהיא מַדגישה את חשיבותה של זכות העיון.

בשלב זה, התייחסה השופטת ויינשטיין לאי-הבאת הראיות על-ידי המשיב, תוך שהיא דוחה את טענת המשיב לפיה התיק "נפל בין הכיסאות".
לדבריה, לא רק שהמשיב לא הגיש תצהיריו במועד ואף לא ביקש כל ארכה לכך, אלא שהוא אף לא ניסה להביא לידי כך שהעדויות מצִדו תישָמענה בעל-פה (כפי שמאפשרת תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי) ואף לא טרח כלל להביא עִמו לדיון את הרפרנט המקצועי שהינו עד מהותי וחיוני לצורך הליך פתיחת הסכם השומה. עוד ציינה השופטת, כי המשיב חתר רק לדחיית דיוני ההוכחות תוך השחתת זמן שיפוטי יקר ותוך פגיעה בזכויות המערער.

השופטת ויינשטיין הִמשיכה והתייחסה לשאלה, הכיצד זה הפך המשיב לגורם היוזם את פתיחת הסכם השומה והמנהל את הדיון בשומות שהוצאו בצו למערער לשנות-המס שבערעור; כמו גם לשאלה, "להיכן נעלם פ"ש ת"א 3 בהליך דנן ומדוע נדם קולו ולא נשמע".
לדבריה, העובדה שהרפרנט המקצועי מצא להסמיך את המשיב לדון בשומות המערער ולא הותיר את הסמכוּת בידי פ"ש ת"א 3 עומדת בסתירה לחוזר מס הכנסה 4/2000. העברת תיק של נישום ממשרד שומה אחד לאחֵר אינה עניין שגרתי ולמרות זאת לא הוצגה כל אינדיקציה לכך שפ"ש ת"א 3 היה מעורב בהחלטה לפְנות ולבקש את פתיחת הסכם השומה, לכך שנתן הסכמה לפתיחת ההסכם או לכך שתיקו של המערער יועבר ממנו. שתיקתו הממושכת של פ"ש ת"א 3 כל שכּן אי-התייחסותו לבקשת המערער לפתוח את השומות של חברת ניטש, מהווה מחדל שיש בה משום הבעת עמדה מצדו כי הוא מעדיף לטמון ראשו בחול ולא לענות לשאלות הנוקבות מצד המערער או בית-המשפט.

לאור כל האמור, קבעה השופטת ויינשטיין, כי שקלול נסיבות המקרה לגופן והשיקולים שפורטו לעיל מובילים למסקנה, כי הליך פתיחת הסכם השומה כמו גם הליך הדיון בשומות המערער לאחַר פתיחת ההסכם בוצעו באופן פגום, בבהילות ובדוחק בלא כל הסבר להשתהות שבזימון המערער לדיון ותוך פגיעה משמעותית בזכויותיו; וכי לאור זאת עולה כי לא רק שהמשיב לא הרים את הנטל להצדיק את החלטה על פתיחת הסכם השומה, אלא שהפעלת הסמכוּת על-ידי הרפרנט המקצועי כמו גם על-ידי המשיב עצמו נעשתה שלא כדין.

לבסוף, נדרשה השופטת וינשטיין לעילת הטעות שבגינהּ החליט הרפרנט המקצועי להורוֹת על פתיחת הסכם השומה,* ומנגד לטענת המערער, כי ההליך השומתי שניהל מול פ"ש ת"א 3 התנהל בשקיפות ובאופן מקצועי והוא תולדה של איזון בין סיכונים לסיכויים של שני הצדדים בטענותיהם, לאחַר כשנתיים של התדיינויות.

* בהחלטתו של הרפרנט המקצועי צוין, כי זו נובעת "עקב שיקול דעת שאינו נכון של פקיד השומה בהסכם שנערך ובהוצאת השומות לשנים אלו".

השופטת קבעה, כי במקרה דנא מדובר בטענה ל"טעות" בשיקול הדעת של פ"ש ת"א 3 ולא בהסכם שומה אשר נעשה עֵקב טעות בהיסח דעת. שכּן, ההסכם היווה תוצאה של משא ומתן שהתנהל למעלה משנתיים בין הצדדים.
עוד קבעה השופטת, כי המקרה דנא אינו נכלל בגדרם של המקרים החריגים המַצדיקים הפעלת הסמכוּת לפי סעיף 147 לפתיחת הסכם שומה, ובכלל זאת אין מדובר בנישום אשר רימה את רשויות המס או העלים הכנסות ואף אין מדובר בסוגיות משפטיות משמעותיות או בעלוּת השלכות רוחב.
על-כן, כמו גם לאור זאת שלא הוכח כי נפלה טעות בשיקול הדעת של פ"ש ת"א 3, האיזון הראוי, הנכון והמתבקש במקרה הנדון הוא ליתן משקל רב, ממשי ומשמעותי יותר לאינטרס ההסתמכות של המערער שהייתה לו ציפיה ממשית וסבירה כי חבות המס לשנות-המס שבמחלוקת תהפוך לסופית על-פי הסכם השומה.

נקבע אפוא, כי החלטת הרפרנט המקצועי על פתיחת הסכם השומה ניתנה שלא כדין ועל-כן היא בטלה; כי החלטת המשיב להוציא את השומות בצו למערער לשנות-המס שבמחלוקת ניתנה אף היא שלא כדין ודינן להתבטל; וכי הסכם השומה יוחזר על-כנו ויעמוד על תוקפו.


מפעל מעורב; סעיף 3(י) לפקודה; ניכוי הוצאות מימון

ביום 25.3.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין עורב טכנולוגיות 1977 בע"מ ועורב מערכות התראה אלקטרוניות בע"מ.

המערערת 1, עורב מערכות התראה אלקטרונית בע"מ ("המערערת") עוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק מערכות אבטחה אלקטרוניות.
כל מניות המערערת היו בתקופת הערעור (שנות-המס 2011–2014) בבעלות המערערת 2, עורב טכנולוגיות 1997 בע"מ ("חברת האם").
בתקופת הערעור, חברת האם והמערערת הגישו דו"חות מס מאוחדים בהתאם להוראות סעיף 23 לחוק עידוד התעשיה (מסים), התשכ"ט-1969.
בתקופה זו, הכנסות המערערת הופקו הן ממפעל מאושר, הן ממפעלים מוטבים והן מחֵלק המיזם שלא היה מפעל מאושר ולא היה מפעל מוטב. כלומר, המערערת הייתה בגֶדר "מפעל מעורב" כמשמעותו בסעיף 74 לחוק לעידוד השקעות הון ("חוק העידוד").*

* סעיף זה הוחלף בשנת 2005 במסגרת תיקון 60 לחוק העידוד ואילו תחולתו הוגבלה במסגרת תיקון 68 לחוק העידוד.

על-פי נוסחו של סעיף 74 לחוק העידוד בתקופת הערעור, חלוקת ההכנסה החייבת של מפעל מעורב בין שני חלקיו השונים נעשתה בהתאם לשיטת "יחס המחזורים", דהיינו, מידת הגידול במחזוֹר המכירות של המיזם.
המערערת הוציאה מדי שנה הוצאות מחקר ופיתוח בקשר למוצרים שהיא ייצרה ושיוְוקה, תוך שהוא מיישמת את הוראות סעיף 20א(א)(2) לפקודת מס הכנסה. דהיינו, המערערת ניכתה את הוצאות המו"פ בפריסה על-פני שלוש שנות-מס.
המערערת ביקשה לנַכּוֹת את הוצאות המו"פ כנגד החלקים מהכנסתה שהיו חייבים במס בשיעור מלא בלבד ולא כנגד הכנסתה שהייתה פטורה ממס ממילא. זאת, בטענה, כי הוצאות מו"פ אינן כפופות למנגנון הייחוס הקבוע בסעיף 74 לחוק העידוד בְּשל אופיָן ההוני. עוד טענה המערעת, כי מַחלקת המו"פ אינה מהווה חלק מהמפעל המעורב. בנוסף, הדגישה המערערת את חוסר ההגינות הכרוך לשיטתה באילוצהּ "לבזבז" חלק מהניכוי בְּשל הוצאות המו"פ על הכנסה שממילא אינה חייבת במס. לבסוף, המערערת הצביעה על חיקוקים אחרים אשר יש בהם כדי לתמוך בעמדתה ובכללם חוק האנג'לים, חוק התיאומים וחוק מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה) (הוראת שעה), התשע"ב-2018.
המשיב (פקיד-שומה חולון) לא הסכים לאופן זה של ניכוי ההוצאות, ולשיטתו מנגנון הייחוס הקבוע בסעיף 74 מחיֵיב ניכוי הוצאות המו"פ מכְּלָל הכנסות החברה לפני שיוך ההכנסה החייבת הנותרת לחלקי המפעל המעורב השונים.

מחלוקת נוספת בין הצדדים נסובה סביב חיוב המערערת בגין הכנסת ריבית רעיונית לפי סעיף 3(י) לפקודה בקשר לכספים שהיא העמידה לחברת האם.
לטענת המערערת, אין להחיל בנסיבות העניין את הוראות סעיף 3(י), שכּן מדובר ב"חוב של לקוחות או חוב של ספקים בשל שירותים או נכסים" כקבוע ברשימת הסייגים להגדרת המונח "הלוואה" שבאותו סעיף. 
עוד טענה המערערת, כי אין להחיל את הוראות סעיף 3(י) לפקודה מקום בו מוגשים דו"חות מס מאוחדים בהתאם לחוק עידוד התעשיה (מסים).

בנוסף, התגלעה מחלוקת בין הצדדים סביב שלילת ניכויָן של הוצאות מימון בהן עמדה חברת האם בקשר לכספים שהיא לָוותה מבנקים.
לטענת המשיב, חברת האם הינה חברת החזקות והוצאות המימון משמשות למימון השקעותיה במניות המערערת ועל-כן יש להַוון את הוצאות האמורות למחיר המקורי של המניות.
המערערת, לעומת זאת, טענה כי היא עוסקת בניהול המערערת וחברות אחרות בקבוצה ואף עָסקה בפעילות של פיתוח ויישום פרוייקטים שונים, כך שהוצאות המימון משמשות לצורך פעילותה וכנגזר מכך מותרות בניכוי.
לחלופין, טענה המערערת (אם כי טיעון זה נזנח בסיכומים), כי היות שחברת האם מגישה דו"ח מאוחד עם המערערת, אזי הוצאות המימון מותרות בניכוי במסגרת הדו"ח המאוחד.
מכאן הערעור.

בית-המשפט, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).


מיסוי הכנסות מדמי תיווך שלא דוּוחו והוחזרו ללקוחות

ביום 15.3.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין אריה וזמירה רחמים.

השומה שהוּצאה למערערים, בני-זוג, מבוססת על כספים שהופקדו בחשבון הבנק של המערערת, במסגרת פעילותה בשיווק מגרשים באיו"ש.
לאור זאת, קבע המשיב (פקיד-שומה רמלה), כי מדובר בהכנסה מעסק החייבת במס.
לטענת המערערת, מדובר בעסקות למכירת מגרשים שכשלו וכי כל הכספים שקיבלה הוחזרו בסופו של יום ללקוחותיה. עוד טענה המערערת, כי חלק מהכספים שהופקדו בחשבון הבנק הם ממקורות אישיים פרטיים שלה וממקורותיהם של בני משפחתה, וזאת לאור המצב הקשה אליו נקלעה.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט בורנשטין קבע, כי המערערת לא הוכיחה, כי הכספים שהוחזקו ללקוחות הם אלה שהתקבלו בידיה בשנות-המס הרלבנטיות, וממילא לא מן הנמנע שהמערערת, שלא ניהלה ספרים ולא דיוְוחה בשום דרך על הכנסותיה, הִחזירה כספים שהתקבלו בידיה בשנות-מס קודמות לשנות-המס שבערעור.
עוד ציין השופט, כי מתוך הראיות שהוצגו בפניו עולה, כי אכן חלק משמעותי מהכספים שהוחזרו עניינם בעסקות שנעשו בשנות-מס שקָדמו לשנות-המס שבערעור, ובהיעדר כל ראיה אחרת יש להניח כי אף התקבולים התקבלו באותן שנות-מס קודמות.

השופט בורנשטין הוסיף וקבע, כי לאור ההלכה שנפסקה בעניין הירשזון ודמארי (דנ"א 2308/15), לא ניתן למערערת לקזז את ההפסדים להם טענה, שכּן מצב הדברים העובדתי היחיד המאפשר על-פי הדין קיזוז הפסדים (או ניכוי הוצאות) בגין כספים שהוחזרו ללקוחות, הוא כאשר ההחזרים בוצעו בשנות-המס שבהן נוצרו ההכנסות; וכי במקרה דנא, וכאמור, כָּשלה המערערת מלהוכיח כי כך הוא המצב העובדתי בעניינה.
עוד קבע השופט, כי בסופו של יום, כל שנותר למערערת הוא להסתמך על דברים שנאמרו בדעת המיעוט בעניין הירשזון ודמארי על-ידי השופט א' רובינשטיין. ואולם, אף בדברים אלה אין כדי לסייע למערערת, משעה שלא הוּכחה קיומה של זיקה בין הכספים שהוחזרו לבין ההכנסות שנישומו. דהיינו, אין מדובר בהכנסה ש"הוחזרה ליוצרה" (כאמור בדבריו של השופט רובינשטיין).

בהמשך הדברים, נדרש השופט בורנשטין לטענות נוספות שהעלתה המערערת, ובכלל זאת טענה להתיישנות השומה, ודחה אף אותן.


ערר על קנס בגובה 1,040 ש"ח הסתיים בהוצאות בגובה 20,000 ש"ח

ביום 25.3.2020 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין בעניין שריקר.

העורר הוא אחד מתוך 24 בעלי דירות ("המוֹכרים") בבניינים בפתח-תקווה בהם מתבצע פרוייקט תמ"א 38 בעקבות הסכם שנערך בין המוֹכרים לבין חברת טר ארמה יזום ובינוי בע"מ ("היזם").
היזם התחייב לשאת, בין היתר, בתשלום המסים החָלים על המוֹכרים והוא שהָיה הגורם הדומיננטי בהתנהלות מול המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין מרכז.
בין המשיב לבין היזם והמוֹכרים התעוררות מספר מחלוקות, אשר הגיעו הגיעו לסיום במסגרת הסכם פשרה מיום 6.4.2017, בגדרו צוין, כי ההסכם "אינו מבטל ריבית, הצמדה או קנס אלא אם כן נאמר בו אחרת".
בעקבות האיחור בהגשת ההצהרות על-ידי הצדדים, הטיל המשיב על היזם ועל המוֹכרים קנס אי-הצהרה במועד, בהתאם להוראות סעיף 94א לחוק מיסוי מקרקעין. הקנס הוטל בגין 24 מכירות שבוצעו בין המוֹכרים לבין היזם, כך שעל היזם הוטלו 24 קנסות (בהיותו צד לכל אחד מהמכירות) וקנס אחד על כל אחד מ-24 בהמוֹכרים (לכל תא משפחתי הוּצאה שומה אחת). כל קנס בודד עמד על סך של 1,040 ש"ח.
בעקבות הבקשה שהגישו היזם והמוֹכרים, הופחתו הקנסות ליזם מ-24 קנסות לקנס אחד בלבד; ואילו הקנסות שהוטלו על המוֹכרים (אותם התחייב היזם לשלם) לא הופחתו ונותרו על כנם.

על הקנסות שהוטלו על המוֹכרים הוגש ערר לוועדת-הערר, תוך תשלום אגרת בית-משפט בגין שומה אחת בלבד, וזאת על אף שהערר התייחס ל-24 שומות.
ביום 26.3.2019 קיבלה ועדת-הערר את בקשת המשיב והורתה לשאר המוֹכרים לשלם את אגרת בית-המשפט. משלא עשו כן והודיעו כי אין בכוונתם לשלם את האגרה, הורתה הוועדה ביום 7.5.2019 כי שאר המוֹכרים יימחקו מההליך, כאשר רק העורר, אשר היה היחיד ששילם את האגרה, יוותר עורר יחיד.
דהיינו, הערר מתייחס לעורר ולקנס אחד בלבד בסך 1,040 ש"ח.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט א' גורמן (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד מ' בן לולו ושמאי מקרקעין א' לילי) דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).

בראשית פסק-הדין, ניתח השופט גורמן את הוראות סעיף 94א לחוק מיסוי מקרקעין ותכליתן.
השופט קבע, כי התערבותה של הוועדה בהחלטת המשיב מכוח הסמכות המוקנית לו באותו סעיף להפחית את הקנס או לבטלו תיעשה במקרה בו יתברר כי המשיב פעל תוך חריגה מסמכות, פגיעה בכללי צדק טבע או או כאשר ההחלטה נגועה בחוסר-סבירות קיצוני; וכי המקרה דנא אינו נופל לאף אחת מהקטגוריות הללו.
למעלה מן הצורך, הִמשיך השופט והִבהיר עד כמה אין החלטת המשיב נגועה בחוסר סבירוּת המצדיק את ביטולה, וזאת תוך שהוא מַפנה, בין היתר, להסכם הפשרה.
לבסוף, ציין השופט גורמן, כי הגם שעמידה על זכותו ליומו בבית-המשפט היא זכותו של העורר, ראוי שהעורר (ובפועל – היזם) יחויב לשאת בְּעלות ההליך שעל קיומו עמד.
בהתאם, קבע השופט, כי הערר יידחה ועל העורר תושַתנה הוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח, תוך שהוא מַבהיר, כי "אלמלא המצב המיוחד בו אנו מצויים כיום בצל משבר הקורונה והשלכותיו, היה לדעתי מקום להשית על העורר הוצאות גבוהות יותר".


אי-הכרה בהוצאות בעקבות אי-ניהול ספרים

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין סולימאן.

עניינו של פסק-הדין בשני ערעורים שהגיש המערער, תושב רמאללה, על שתי שומות מס שהוציא לו המשיב, פקיד-שומה אוטונומיה, לאחַר שקבע כי יש לראות במערער כנישום החייב לנהל פנקסי חשבונות ולא ניהלם כמשמעות מונח זה בפקודת מס הכנסה; ולא התיר למערער לדרוש בניכוי הוצאות (בהתאם לסעיף 33 לפקודה).

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).


ערר על החלטת ביניים של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין

ביום 26.3.2020 פורסמה החלטתו של בית-המשפט העליון בבקשת רשות ערעור שהגישו סיסמופ טכנולוגיות בע"מ וכוכב הפארק בע"מ.

בין המבקשות נערכה עסקת מכר מקרקעין ובגינהּ הוציא המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין חיפה) שומת מס שבח למבקשת 1 (סיסמופ טכנולוגיות בע"מ) ושומת מס רכישה למבקשת 2 (כוכב הפארק בע"מ).
המבקשות הגישו ערר מאוחד לועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה על השומות ושילמו אגרה אחת בגין הערר המאוחד.
ביום 28.11.2019 הורתה הוועדה למבקשות לשלם אגרה בהתאם למספר שומות המס עליהן נסב הערר.
ביום 5.12.2019 הגישו המבקשות לוועדה בקשת הבהרה ובה ציינו כי שומות המס נסבות על עסקת מכר אחת וכן כי הוגש על-ידיהן ערר אחד.
בתשובתו לבקשת ההבהרה טען המשיב, כי חובת תשלום אגרה בערעורי מס נקבעת בהתאם למספר שומות המס, ומשכך, על המבקשות לשלם במקרה הנדון שתי אגרות, כמספר השומות.
בו ביום, דחתה ועדת-הערר את בקשת ההבהרה ושָבה וקבעה כי על המבקשות לשלם אגרת בית-משפט נוספת מאחַר וכאמור, הערר מתייחס לשתי שומות נפרדות.
משכך, המבקשות שילמו את האגרה הנוספת ובמקביל הגישו בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון הנסבה על ההחלטה האמורה של ועדת-הערר.
בבקשת רשות הערעור טוענות המבקשות, כי בעת הגשת ערר מאוחד אשר ביסוֹדו עִסקה אחת יש לשלם אגרה אחת. מסקנה זו נלמדת לשיטתן הן מתקנה 4 לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974, אשר נוקטת בלשון יחיד ומורה על תשלום אגרה בגין פתיחת "הליך", והן מפסיקתו של בית-המשפט העליון.
על רקע האמור, טוענות המבקשות כי היה עליהן לשלם בעת הגשת הערר אגרה אחת בלבד.

בית-המשפט העליון, מפי השופטת י' וילנר, דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).

השופטת וילנר קבעה, כי האפשרות להשיג על החלטותיה של ועדת-הערר מוסדרת בסעיף 90 לחוק מיסוי מקרקעין לפיו "על החלטתה של ועדת ערר ניתן לערער בבעיה משפטית לבית המשפט העליון...", כך ששזכות הערעור המוקנית באותו סעיף 90 מוגבלת להחלטה סופית של ועדת הערר; וכי לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות ביניים של הוועדה.

במקרה דנא, קבעה השופטת וילנר, החלטתה של ועדת-הערר איננה מורה על מחיקת הערר אלא מורה על תשלום האגרה ומציינת בתוך כך כי היה ולא תשולם אגרה נוספת – יימחק הערר"; ומשכך אין מדובר בהחלטה סופית אלא בהחלטת ביניים שלא ניתן להשיג עליה, לא בזכות ולא ברשות, אלא במסגרת ערעור בזכות על החלטתה הסופית של הוועדה.


עתירה לתשלום דמי אבטלה לפני חג הפסח

שלשום (31.3.2020) פורסמה החלטתו של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעניין משרד עו"ד מיכאל דקר.

עניינה של העתירה בבקשת העותר להורוֹת למשיב, המוסד לביטוח לאומי, לשלם לעובדים אשר פוטרו או הוצאו לחופשה ללא תשלום ("חל"ת") בְּשל משבר הקורונה את דמי האבטלה בעבור חודש מרץ 2020 לפני חג הפסח, דהיינו עד ליום 7.4.2020.

העותר הוא משרד עורכי-דין וכעולה מן העתירה במהלך חודש מרץ 2020 הוצאו מרבית עובדיו לחל"ת בעקבות השפעת משבר הקורונה וההגבלות שהוטלו בגינו.
לדבריו, כעולה מפרסום תקשורתי, מנכ"ל המשיב הבטיח כי דמי אבטלה בעבור חודש מרץ ישולמו לפני חג הפסח. עם זאת, מפרסומים תקשורתיים מאוחרים יותר התברר כי תשלומים אלה לא יבוצעו לפני החג.
לטענת העותר, יש להורוֹת על מתן "הקדמה רוחבית" לתשלום דמי האבטלה וזאת, בין היתר, משום שראיון מנכ"ל המשיב בתקשורת מהווה הבטחה מנהלית.
עוד נטען, כי במידה שלא תתקבל העתירה יגרמו לזכאים לדמי אבטלה נזקים קשים וכי מתן הסעד הכרחי למשק בכללותו ולשמירה על בריאות הציבור.

בית-המשפט העליון, מפי השופטים ע' פוגלמן, ע' ברון ו-א' שטיין, דחה את העתירה על הסף (קישור להחלטה)

נקבע, כי העותר, משרד עורכי-דין שעובדיו הוצאו לחל"ת, אינו נפגע ישיר מהפעולה השלטונית. העתירה מתריעה מפני הנזק הכלכלי הקשה שיגרם לעובדים רבים במידה ולא יינתן הסעד המבוקש, ואולם לעתירה לא צוּרף אף עובד שהוצא לחל"ת (אף לא מבּין עובדי משרדו של העותר). זאת, באופן שלא מעמיד תשתית עובדתית מספקת לדיון בעתירה. כך גם באשר לטענותיו של העותר בדבר נזק בריאותי ונזק שיגרם לכלכלה הישראלית ככל שלא תתקבל עתירתו.

עוד נקבע, כי יש לדחות את העתירה לגופה גם, ובעיקר, מהטעם שעל פני הדברים אין היא מגלה עילה להתערבות בית-המשפט בנקודת הזמן הנוכחית.


הקלוֹת למפעלים במסלול מענקים בעקבות נגיף הקורונה

הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה שבמשרד הכלכלה והתעשייה פרסמה נוהל מנהלה להקלות למפעלים במסלול מענקים בעקבות משבר נגיף הקורונה.

להורדת הנוהל, לחצו כאן.


יוצאים לחל"ת יקבלו דמי אבטלה ללא תיאום מס

פורסמה הודעת רשות המסים (קישור לפרסום) בדבר מתן הקלוֹת בעריכת תיאום ליוצאים לחל"ת הזכאים לדמי אבטלה, כך שלא יידָרשו לערוך תיאום מס נוסף עבור דמי האבטלה.

ההקלות הן כדלקמן:

- עובד שברשותו אישור לתאום מס לשנת 2020 המיועד למעסיקו העיקרי, ונקבעה לו באישור זכאות להקלה במס, כגון: פטוֹר, נקודות זיכוי או זיכוי בסכום, המוסד לביטוח לאומי יכבד את אישור תיאום המס כאמור וייתן את ההקלות שבאישור בעת חישוב המס על דמי האבטלה, למרות שהאישור מופנה למעסיק העיקרי, ממנו יצא העובד לחל"ת.

- עובד שיצא לחל"ת ובכרטיס העובד (טופס 101) שמילא אצל המעסיק, נמצא כי העובד זכאי להקלות במס והמעסיק נתן לו את ההקלות הללו בעת חישוב המס על המשכורת והן מופיעות בתלוש השכר של העובד, המוסד לביטוח לאומי יחשב את ההקלות שקיבל העובד בעת חישוב המס על דמי האבטלה, בהתבסס על תלוש השכר האחרון של העובד בשנת 2020.


יתרות צבורות בקופה מרכזית לפיצויים

במבזק מיום 12.6.2017 דיווחנו אודות פרסום חוזר מס הכנסה מס' 4/2017 (קישור לחוזר).
עניינו של החוזר, המחליף את חוזר מס הכנסה מס' 7/2016 (שפורסם בחודש דצמבר 2016), בכללי המיסוי החָלים על כספים הצבורים בקופות המרכזיות.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסמה הודעתו של רו"ח (משפטן) רולנד עם-שלם, סמנכ"ל בכיר לעניינים מקצועיים ברשות המסים, ובה עדכונים והבהרות בנוגע ליישום אותו חוזר 4/2017 (קישור להודעה).