לוגו אלכס שפירא ושות׳

החלטת מיסוי בנושא העברת מניות מחברה זרה; חשבוניות פיקטיביות, שומה למנהל הימורים אסורים ויישום הלכת גני ירושלים; דיון נוסף בעניין פרופ' קרצמר ואח'; חיוב מוכר מקרקעין להוציא חשבונית מס לקונה; נוהל מתן ארכות להגשת דוחות לשנת 2018

01/07/2019

החלטת מיסוי בנושא העברת מניות מחברה זרה

פורסמה החלטת מיסוי מס' 3629/19 (קישור להחלטה).

עניינה של ההחלטה בחברה פרטית תושבת ישראל ("החברה") המוחזקת במלואה על-ידי חברה פרטית שהתאגדה במדינה זרה ("חברת האם")* ואשר בבעלות יחיד תושב ישראל ("בעל המניות").

* לא צוין בהחלטה האם חברת האם נחשבת ל"תושב חוץ" כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה.

פרט להחזקותיה במניות החברה, לחברת האם אין פעילות ו/או נכסים כלשהם ולא נצברו לה רווחים כלשהם ממועד ייסודה (רווחים שחולקו לחברת האם הועברו על-ידיה באופן מיידי לבעל המניות).
בכוונת החברה, חברת האם ובעל המניות לבצע שינוי מבנה בגדרו חברת האם תעביר את כל מניותיה בחברה לחברה חדשה תושבת ישראל אשר תוקם על-ידי בעל המניות במיוחד לצורך שינוי המבנה ותהיה בבעלותו המלאה ("החברה האחות"). זאת, על-מנת לאפשר יצירת מבנה החזקות משפטי נוח לניהול החברה תחת חברה ישראלית.

במסגרת ההחלטה נקבע, כי שינוי המבנה לא יחויב במס בהתאם להוראות סעיף 104ב(ו) לפקודת מס הכנסה ותקנה 1(1) לתקנות מס הכנסה (תנאים להעברת נכס בפטור ממס בין חברות אחיות), התשנ"ד-1994.
זאת, בכפוף לתנאים והסייגים המנויים בסעיף 3 להחלטה (ראו גם את הצהרות הצדדים המנויות בסעיף-קטן 1.9 להחלטה).


יישום הלכת גני ירושלים

החלטתו של בית-המשפט המחוזי

במבזק מיום 4.12.2017 נדרשנו להחלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין גני ירושלים בע"מ.

במסגרת ערעור על שומת מס תשומות שהוּצאה למבקשת על יסוד טענת המשיב (מנהל מע"מ רמלה) כי חשבוניות אותן ניכתה המבקשת בדוחותיה הוצאו שלא עדין, נחלקו הצדדים בשאלה על מי הנטל לזַמן לעדוּת את אלה שמסרו הודעות במסגרת חקירה שנערכה בעניין זה על-ידי רשויות החקירה במע"מ ואשר האמור בהודעותיהם שימשו את המשיב לצורך הוצאת השומה.
כעולה מתגובת המשיב לבקשת המבקשת להורוֹת למשיב לזַמן את מוסרי ההודעות כעדים, התכוון המשיב לצרף את הודעותיהם לתצהיר העד מטעמו, וזאת בהתאם לתקנה 10א לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדיון בערעור), תשל"ו-1976.
המבקשת לא חָלקה על זכותו של המשיב לצרף את ההודעות לתצהיר העדות הראשית מטעמו בהתאם לתקנה 10א, אך לטענתה יש להורוֹת למשיב לזַמן לעדוּת את מוסרי ההודעות, שכּן הללו עדיו שלו.
המשיב, לעומת זאת, סבר, כי החובה היא על המבקשת לזַמן את מוסרי ההודעות ככל שחפצה היא לחקור אותם בחקירה נגדית, וזאת כנגזר מכך שהמבקשת היא הנושאת בנטל השכנוע ובנטל הבאת הראיות.

בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, קיבל את הבקשה (קישור להחלטה).
בראשית הדברים, ניתח השופט בורנשטין את פסקי-הדין הרלבנטיים תוך שהוא מציין, כי יש ממש בטענת המבקשת לפיה הסוגיה שבמחלוקת לא הוכרעה באופן ישיר על-ידי בית-המשפט העליון.
לדבריו, הפּסיקה שהכירה בכך כי במהותה חקירת מוסרי ההודעות על-ידי המערערת היא חקירה נגדית – היא זו התומכת במסקנה כי יש להתייחס אליהם כעדי המשיב.
עוד קבע השופט בורנשטין, כי העובדה שהמערער אינו מוותר על זכותו לחקור את מוסרי ההודעות אינה הופכת אותם לעדים מטעמו; להפך, המשיב הוא שמצרף את ההודעות לתצהירו, והוא הנסמך על האמור בהם לצורך ביסוס החלטתו בהשגה, ועל-כן יש לראות במוסרי ההודעות כעדים של המשיב שעליו לזמנם ולהעמידם לחקירת שתי וערב על שום שהוא מבקש להסתמך ולהגיש את הודעותיהם כעדות ראשית מטעמו.
השופט בורנשטין הוסיף וציין, כי מסקנתו האמורה מבוססת גם על אדני הגיון והגינוּת ועל היעילות הדיונית; וכי העובדה שהמשיב הוא הנושא בנטל לזַמן את מוסרי ההודעות יש בה כמובן גם כדי להשפיע על משקלן של אותן הודעות מקום שבו המשיב לא עמד בנטל זה, אך יש אף לבחון את השְאֵלה אילו מאמצים הושקעו על-ידי המשיב בעניין זה ומאיזו סיבה לא התייצב מוסר ההודעה לעדוּת.

פסק-הדין של בית-המשפט העליון

על החלטת השופט בורנשטין הגיש מנהל מע"מ בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון, מפי השופט נ' סולברג (בהסכמת השופטים ג' קרא וד' מינץ), החליט לדון בבקשה כבערעור* ולקבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).

* מכוח סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

השופט סולברג קבע, כי בניגוד לתצהיר עדות ראשית המוגש מטעמו של בעל דין ועל האחרון מוטל הנטל לדאוג לזימונו, מנהל מע"מ אינו מבקש להסתמך על דבריהם של מוסרי העדוּת בתורת עדוּת, אלא בתורת התשתית העובדתית שעל סמכהּ החליט את אשר החליט ומצדו אין צורך בהתייצבותו של מוסר ההודעה לעדוּת כלל, וממילא אין טעם לכפוֹת עליו לזַמנו לעדוּת מטעמו.
בהתאם, הוסיף השופט סולברג וקבע, כי האינטרס של הנישום שהוא שמוסרי ההודעות יתייצבו בבית-המשפט על-מהת לחקור אותם, ועל-כן הוא זה אשר מופקד על כך, כאשר התרופה ליתרון הדיוני שניתן למנהל מע"מ היא בשניים: ראשית, בגישה ליברלית בהתרת חקירה נגדית של מוסרי הודעות (וראו לעניין זה את סעיפים 22–24 לפסק-הדין); ושנית, מתן משקל ראוי להודעות הללו, שהיכולת לברר את טיבן היא מוגבלת.
תשומת הלב מופנית להערתו של השופט סולברג בסעיף 25 לפסק-הדין.

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעניין גני ירושלים

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 26.6.2019 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד במחלוקת העיקרית בין המערערת לבין המשיב (מנהל מע"מ רמלה) והיא שאלת היותן של החשבוניות – שמס התשומות הגלום בהן קוזז על-ידי המערערת – חשבוניות פיקטיביות, אם לאו.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין), תוך שהוא מתייחס, בין היתר, להלכה שנקבעה על-ידי בית-המשפט העליון בבקשת רשות הערעור דלעיל (ראו פס' 3–7 לפסק-הדין).

ההחלטה בעניין ברגיג

התייחסות נוספת להלכת גני ירושלים ניתנה על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בהחלטתו מיום 27.6.2019 בעניין ברגיג.
באותו מקרה, הגיש המבקש ערעור על שומה שהוציא לו פקיד-שומה – היחידה הארצית לשומה, בעקבות הודאתו במסגרת הֶסדר טיעון על עוּבדות כתב אישום מתוקן ובין ביתר על כי ניהל וארגן בשנים הרלבנטיות משחקי הימורים אסורים. זאת, בטענה כי השומה האמורה אינה סבירה, בין היתר משום שהתחשיב שבבסיסה נעשה על דרך של הכפלות, על-בסיס ממוצע יומי של הכנסות שאינו מדויק ומבלי להתחשב בתקופות בהן דירות ההימורים לא הופעלו ומבלי להתחשב בהוצאות האמיתיות בהן עמד.
עניינה של ההחלטה בבקשת המערער לזַמן 37 עדים, וזאת לאחַר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם שני הצדדים (מטעם המערער הוגש רק תצהיר אחד שניתן מטעמו) וכשלושה שבועות לפני מועד ההוכחות: לגבי 19 מהעדים, מדובר במי שמסרו הודעות בהליכי החקירה והודעותיהם צורפו לתצהיר העדות הראשית של נציג המשיב (בהתאם לתקנה 10(ב) לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), התשל"ט-1978); ואילו לגבי 18 העדים הנוספים, למרות שגם הם נחקרו במסגרת ההליך הפלילי וחֵלקם אף מסרו הודעות, המשיב לא צירף את הודעותיהם לתצהיר מטעמו ולא ביקש להסתמך עליהם כראיה בהליך.
המשיב התנגד לבקשת המערער לזימון העדים, ומכאן הצורך בהכרעת בית-המשפט בבקשה.

השופטת י' סרוסי דחתה את הבקשה ברובה (קישור להחלטה), תוך שהיא מתייחסת הן ליישום הלכת גני ירושלים (ראו פס' 9–28 לפסק-הדין) והן לשאלה באילו נסיבות ניתן לאפשר למערער בערעור מס להגיש את ראיותיו באיחור וכיצד הדבר מתיישב עם חובתו לפתוח בהבאת הראיות ולהגישן ב"חבילה אחת" (ראו פס' 41–58 לפסק-הדין).


דיון נוסף בעניין פרופ' קרצמר ואח'

נבקש לעדכנכם, כי נשיאת בית-המשפט העליון, השופטת א' חיות, הורתה (קישור להחלטה) על קיום דיון נוסף בפסק-הדין מיום 9.10.2018 בעניין המלגות שניתנו לפרופ' דוד קרצמר, לפרופ' עדיאל שרמר ולפרופ' ישי בר.*

* למַעבר למבזק המתייחס לפסק-הדין, לחצו כאן.

דרישה לחיֵיב מוכר של מקרקעין להוציא חשבונית מס לקונה

ביום 16.6.2019 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין איזי טופ פתרונות טכנולוגיים לסביבה בע"מ.

איזי טופ פתרונות טכנולוגיים לסביבה בע"מ ("איזי טופ") התקשרה ביום 28.5.2015 בהסכם בגדרו רכשה מגב' מזל פנחסי ("פנחסי") מחצית מזכויות החכירה של מקרקעין בתמורה ל-2,300,000 ש"ח.
בין איזי טופ לבין פנחסי התגלעה מחלוקת באשר לשאלת חבותה של פנחסי להוציא חשבונית מס בגין המכירה. לשיטתה של איזי טופס, היה על פנחסי להוציא לה חשבונית מס בגין התמורה שקיבלה ממנה, כשלדידה הסכום ששולם כולל מע"מ, והכל על-מנת שפנחסי תישא בתשלום המע"מ ומנגד תוכל איזי טופ לקזז את מס התשומות שייכלל בחשבונית.
ביום 3.8.3017, כשנתיים לאחַר ביצוע העִסקה, פנתה איזי טופ למנהל מע"מ על-מנת שיוֹרה לפנחסי להוציא חשבונית מס בגין מכירת המקרקעין, וזאת לאור היותה, לטענת איזי טופ, עוסק לצורכי מע"מ. באותו יום, פנתה ב"כ פנחסי למנהל מע"מ וביקשה ממנו לקבוע שעל איזי טופ להוציא חשבונית עצמית בגין העִסקה, וזאת בהתאם לתקנה 6ב לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976, ובהתאם לקבוע כי פנחסי אינה חייבה בהוצאת חשבונית מס.
במענה לפניית הצדדים, הבהיר מנהל מע"מ שהוא אינו מתערב בסכסוכים פרטיים מסחריים ואינו נוקט עמדה בנושא.
לאור זאת, הגישה איזי טופ ביום 17.12.2018 תובענה כנגד מנהל מע"מ, בדרך של המרצת פתיחה, במסגרתה עתרה למתן סעד הצהרתי לפיו ייקבע כי מכירת המקרקעין עונה על הגדרת "עסקה" בהיותה "מכירת ציוד" ועל-כן נדרשת פנחסי להנפיק לה חשבונית מס ולשלם את המע"מ בגין העִסקה.
ביום 30.4.2019 עתר מנהל מע"מ לסילוק על הסף של התביעה שהוגשה נגדו, וזאת בְּשל מספר טעמים: היעדר יריבוּת, חוסר סמכות עניינית, חוסר התאמת הליך של המרצת פתיחה לבירור המחלוקת ופגיעה בחובת הסודיות המוטלת עליו.

בית-המשפט, מפי השופטת ר' ברקאי, קיבל את בקשת מנהל מע"מ (קישור לפסק-הדין).
השופטת ברקאי קבעה, כי דין הבקשה להתקבל ודין התביעה כנגד מנהל מע"מ להידחות על הסף מהטעמים עליהם עמד המנהל, אך לצורך הנמקת פסק-הדין די בטעם היעדר יריבוּת בין איזי טופ לבין מנהל מע"מ המַצדיקה סילוק התביעה על הסף.
לדבריה, דרישת איזי טופ מחייבת עריכת ביקורת לגבי פנחסי אשר כרוכה בהשקעת משאבים, הן מצד מנהל מע"מ והן מצד פנחסי, ועל-כן כל החלטה שיפוטית המחייבת את מנהל מע"מ לערוך ביקורת מס לצד מסוים בעסקה שנעשתה נטולת כל בסיס חוקי ופוגעת פגיעה חמורה בעצמאות ותקינוּת פעילות הרשות.
בעניין זה, ציינה השופטת ברקאי את החלטתו של השופט א' גורמן בהמרצת הפתיחה שהוגשה על-ידי 
חברת משרד בקפה ח.א.ד.ל בע"מ במסגרתה התבקש בית-המשפט לתת סעד הצהרתי לפיו הוֹצאה הגלומה בחשבוניות המוּצאות על-ידי אותה חברה מותרת בניכוי לפי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה וכי מס התשומות הגלום בחשבוניות אלו מותר בקיזוז בהתאם לחוק מע"מ.*

* למַעבר למבזק בנושא החלטה זו, לחצו כאן.

נוהל מתן ארכות להגשת דוחות לשנת-המס 2018

כידוע, רשות המיסים נוהגת ליתן לנישומים המגישים דו"חות באמצעות מיַיצגים אַרכָּה להגשת הדו"חות השנתיים. זאת, בהתאם להסדרים בין הרשות למיַיצגים.

בהקשר זה, נבקש לעדכנכם בדבר פרסום הוראת ביצוע 9/2019 (קישור להוראה) בנושא "נוהל מתן ארכות להגשת דוחות מס הכנסה לשנת המס 2018", הכוללת, בין היתר, טבלה מרכזת המפרטת את מכסות ההגשה ולוחות הזמנים לצורך עמידה בהסדר האורכות.
תשומת לבכם, בין היתר, לסעיף 9 להוראה האמורה.