לוגו אלכס שפירא ושות׳

עתירה לבג"ץ לגבי סעיף 77 לפקודת מס הכנסה (פילוג רווחים); שומה בגין הכנסה משנת 2000; חוזרים חדשים של המוסד לביטוח לאומי; היטל עובדים זרים בגין עובדים בתחום הסיעוד; בקשה לעיכוב ביצוע; חשבוניות פיקטיביות; הגשת דוחות שנתיים בניכויים באופן מקוון מלא

11/03/2019

עתירה לבג"ץ לגבי סעיף 77 לפקודת מס הכנסה

במבזק מיום 30.12.1016 דיווחנו אודות פרסום חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 (קישור לחוק), בגדרו, בין היתר, נכלל תיקון 235 לפקודת מס הכנסה ("תיקון 235").
תיקון 235 כָּלל, בין היתר, את תיקון הוראות סעיף 77 לפקודת מס הכנסה (ראו סעיף 94(3) לחוק, ע' 278 ואילך וכן סעיף 95(2) לחוק, ע' 279) המאפשרות למנהל רשות המיסים להורוֹת על חלוקת רווחים של חברת מעטים בכפוף לקיומם של התנאים המנויים בסעיף ("פילוג רווחים").
לצד הוראות סעיף 77 לפקודת מס הכנסה, נקבע בסעיף 81 לפקודה (שנוסחוֹ לא תוקן בתיקון 235), כי ועדה של חמישה ובהם שלושה לפחות שאינם עובדי המדינה, תייעץ למנהל רשות המיסים בעניין השימוש בסמכות שהוענקה לו ("הוועדה המייעצת"), כאשר הוועדה המייעצת תיבחר על-ידי המנהל בשעת הצורך מתוך רשימה שתיערך על-ידי שר האוצר בהודעה שפורסמה ברשומות.*

* בהמשך לכך, דיווחנו במבזק מיום 11.7.2017, כי פורסמה ברשומות הודעת שר האוצר (קישור להודעה) לגבי רשימת המועמדים לכַהן כחברים בוועדה המייעצת: נציגי המגזר הפרטי בוועדה כוללים את פרופ' יצחק הדרי, רו"ח שלומי שוב ופרופ' מומי דהן; ואילו עובדי המדינה כוללים את רו"ח עפרי שלו, עו"ד מיכל טולדנו, רו"ח אבי בכר ורו"ח ציפי יוסף, שהינם בכירים ברשות המיסים.
עוד צוין בהודעה, כי חברי הוועדה המייעצת ייבָּחרו על-ידי מנהל רשות המיסים מתוך הרשימה הנ"ל, בכפוף להוראות סעיף 81 לפקודה.

בעקבות תיקון הוראות סעיף 77 לפקודה, הֵחלו להישלח לשורה ארוכה של חברות הודעות בדבר הכַּוונה להפעיל את אותן הוראות תוך שהחברות מתבקשות לתת מענה בכתב ולנמק מדוע אין להורוֹת על פילוג רווחים בעניינן.

עוד נציין, כי ביום 31.12.2018 פרסמה רשות המסים חוזר מקצועי בנושא "סמכות ‏המנהל ‏להורות ‏על‏ חלוקת ‏רווחים ‏לפי‏ סעיף ‏77 לפקודה​" (קישור לחוזר).
במסגרת החוזר, מובא ניתוח של הוראות סעיפים 77–81 לפקודת מס הכנסה ובכלל זאת דוגמות לאפשרות החלת הוראות סעיף 77 לפקודה.
בנוסף, מובאים בחוזר (ראו סעיף 3 לחוזר) השיקולים שיילקחו בחשבון במסגרת הפעלת סעיף 77 לפקודה, שלבי הפעלת הסמכות לפי הסעיף האמור (ראו סעיף 4 לחוזר) והוראות התחולה (ראו סעיף 5 לחוזר).

בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי ביום 6.3.2019 הוגשה לבית-המשפט העליון (בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק) עתירה בנושא כנגד מנהל רשות המסים, שר האוצר וכנסת ישראל על-ידי רו"ח צבי פרידמן, מומחה למיסוי מהבולטים בישראל המקיים פעילות ציבורית עניפה (רו"ח פרידמן משַמש כחבר הוועד המרכזי ויו"ר הוועדה ליוזמות חקיקה בתחום המס בלשכת רואי חשבון, יו"ר ועדת המיסים של נשיאוּת הארגונים העסקיים, חבר ועדת ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ועוד).

בגדרהּ של העתירה, התבקש בית-המשפט ליתן צו על תנאי המורה למנהל רשות המסים (המשיב 1) להסביר מדוע לא יפעיל את הוראות סעיף 77 לפקודה (כנוסחו בעקבות תיקון 235) באופן שאינו רטרוספקטיבי ואינו פוגע בהוראות ההתיישנות שהיו קבועות בסעיף 77 כנוסחו עד לתיקון 235, ואינו פוגע בזכויות מוקנות של נישומים שכבר התגבשו לפי הדין הקודם.
לחלופין, וככל שייקָבע שהוראת התחולה לסעיף 77, במסגרת תיקון 235, היא אמנם בעלת תחולה רטרוספקטיבית ומאפשרת למנהל להורוֹת על פילוג רווחים גם ביחס לשנות מס שסמכות המנהל לגביהן כבר התיישנה, התבקש בית-המשפט ליתן צו על תנאי המורה לשר האוצר (המשיב 2) ולכנסת ישראל (המשיבה 3) להסביר מדוע לא ייקָבע שהוראת תחולה זו בטלה מעיקרה, באשר היא אינה חוקתית ואינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, בעיקר בְּשל אי-קיום דרישת המידתיות.

יצוין, כי כבר בחודש יולי 2017 עתר רו"ח פרידמן (יחד עם נשיאוּת הארגונים העסקיים) לבית-המשפט העליון בעניין חוקיות התיקון, וביקש לקבוע כי הוא יחול רק לגבי רווחים שנצברו מ-2017 ואילך. 
לאחַר הגשת העתירה, הֵחלו להתקיים מגעים בין העותרים לבין יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, משה גפני ("גפני"), על-מנת לנסות ולגבש פתרון מוסכם במישור הפרלמנטרי בקשר לבעיית התחולה הרטרוספקטיבית של סעיף 77. בהתאם, ולבקשת גפני, הגישו העותרים בקשה למחיקת העתירה וזו אכן נמחקה.
במסגרת הדיונים שהתקיימו בוועדת-הכספים, ולאחַר שהובהר על-ידי חברי הכנסת שנטלו חלק בדיונים האמורים, כי כי לא הייתה מצדם כוונה לאפשר חקיקה רטרוספקטיבית, ביקש גפני מרשות המסים להבהיר, במסגרת חוזר מטעמה, את פרשנותה ביחס להיעדר התחולה הרטרוספקטיבית באופן שתעלה בקנה אחת עם כוונתה המקורית של ועדת-הכספים.*

* וכך ציין גפני: "אני מבקש לסכם את הדיון בהחלטה תלת-שלבית: האחד, בדרכי נועם. אני אומר לכם בוודאות מוחלטת, אני הייתי יושב-ראש הוועדה, היו חברים בוועדה, לא עלה על דעתנו שזה יחול על חברה. זה ברור שזה אמור לחול רק על יחיד, בלי שום פרשנות נוספת. חד וחלק, לא עומד לדיון. אותו דבר לא עומד לדיון – אני לא הייתי מסכים בשום פנים ואופן לרטרואקטיביות. אני רוצה שתזכרו מה היה אז. הדיון לא היה על חברות שלפני 30 שנה, הדיון היה על שלוש שנים, חמש שנים. ברור לחלוטין שיש פה תקלה. התקלה הזאת יכולה להיפתר בדרכי נועם. לכן גם ביקשתי שלא ילכו לבג"ץ, שימשכו את העתירות. אני מבקש שתעשו שיעורי בית, תבדקו את העניין הזה, ואז יכול להיות שבחוזר יתברר שכל מה שאני מתריע או מה שאנחנו מדברים עליו בטל ומבוטל מכיוון שהפרשנות, כפי שאמרה היועצת המשפטית, היא בידיכם. אני מבקש את הפרשנות הנכונה בעניין הזה...
אם לא, אני אבקש מהיועצת המשפטית של הוועדה להכין חוק מבהיר ויהיה כתוב בחוק שזה מה שהיה בוועדה. מכיוון שרשות המסים ניצלה את זה לרעה אני מבקש להבהיר בחוק שזה חל רק על יחידים וזה לא רטרואקטיבית, נחליט האם זה שלוש שנים, חמש שנים, לא מעבר לזה. נעשה הבהרה. אם אנחנו נראה שגם בזה אנחנו לא יכולים להצליח אני אחזור לכל אלה שעתרו ואני אגיד להם: אני מרים ידיים – מה שלא קורה אצלי אבל יכול להיות שזה יקרה – ויכולים ללכת לבג"ץ, להשתמש בפרוטוקול הזה, להביא אותי לבית המשפט מכיוון שאני חושב שנעשה עוול."

ברם, ביום 31.12.2018 פורסם, כאמור, החוזר המקצועי, ממנו עולה כי בכוונתה של רשות המסים לעשות שימוש בהוראות סעיף 77 לפקודה באופן רטרוספקטיבי, כך שהוראות אלו, כנוסחן לאחַר תיקון 235, תחולנה גם על רווחים שנצברו עד לתום שנת-המס 2016, ללא כל הגבלה.

בעקבות זאת, הוגשה העתירה הנוספת, תוך שהשופט הנדל קבע, כי המשיבים יגיבו לה עד ליום 1.5.2019. 


פסק-הדין בעניין זאב רום

ביום 5.3.2019 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בערעור שהגיש זאב רום על השומה שהוציא לו המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 4) בצו לגבי תשלום בסך של 5.5 מיליון דולר ששולם למערער בשנת 2000 (!!) על-ידי גד זאבי ("גד").
לטענת המערער, התשלום האמור שולם לו בתמורה להיכרות שעָרך בין מיכאל צ'רנוי ("מיכאל") לבין גד בבולגריה, שהובילה לסיועו של מיכאל במימון רכישת מניות בזק על-ידי גד ("עסקת המימון"). פעילות זו, כך טוען המערער, התחילה והסתיימה בבולגריה והתשלום התקבל מחוץ לישראל, ומשכך התשלום אינו חייב במס בישראל על-פי הוראות פקודת מס הכנסה בנוֹסחהּ דאז.
עוד טען המערער, כי יש להפריד בין פעולותו כמי שהכיר בין מיכאל לבין גד – פעולה אשר בעבורה שילם גד למערער – לבין פעולותיו של המערער במסגרת עסקת המימון לאחַר הפגישה בין מיכאל לבין גד, לפי שפעולות אלו נעשו במסגרת היותו של המערער נציג של מיכאל.
לעומת זאת, לטענת המשיב, המערער קיבל את התשלום בגין שירותי ייעוץ וניהול עסקת המימון. שירותים אלה כוללים גם היכרות בין מיכאל לבין גד וגם פעולות רבות נוספות שעשה המערער לצורך קידום העִסקה, כשרובן נעשה בישראל. על-כן, יש לראות בתשלום כהכנסה שנצמחה מפעילותו של המערער בישראל ולכן היא חייבת במס מכוח סעיף 2(1) לפקודה.
לחלופין, טוען המשיב, כי המערער עָסק בישראל בתיווך בין מיכאל לבין אנשי עסקים שונים ולכן אפילו תתקבל טענתו של המערער לפיה רק הפגיש בין גד לבין מיכאל בבולגריה, יש לראות את התשלום כהכנסה שהופקה בישראל וחייבת במס מכוח סעיף 5(1) ו-2(1) לפקודה, כנוסחן לפני תיקון 132, שכּן מדובר בהכנסה מעסק או משלח-יד שבו עָסק המערער בישראל.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).


פסק-הדין בעניין ביחד – עטרת אבות

במבזק מס' 1770 מיום 17.1.2019 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת י' סרוסי, בעניין מעונות יניב בע"מ.

המערערות, מעונות יניב בע"מ הפועלת כבית אבות סיעודי ושותפוּת מרכז ותיקים בית אבות הפועלת כבית אבות לתשושי-נפש וסיעודיים, העסיקו עובדים יוצאי אריתריאה וסודאן בבתי האבות וחויבו על-ידי המשיב, פקיד-שומה גוש דן, בהיטל עובדים זרים בהתאם להוראות חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 ("החוק").
לטענת המערערות, יש לפטוֹר אותן מתשלום ההיטל מהטעם שהעובדים הזרים עָסקו בסיעוד (הוסכם בין הצדדים כי מדובר ב-87.5% מהעובדים הזרים כאמור) ועל-כן הם נכנסים בגֶדר החריג הקבוע בסעיף 44(א)(3) לחוק הממעט מהגדרת "עובד זר", וכנגזר מכך גם מחובת תשלום ההיטל הקבוע בחוק, "עובד זר המועסק כדין במתן טיפול סיעודי". זאת, בין היתר, לאור התחייבות המדינה שלא לאכוף את איסור העסקתם.
המשיב, לעומת זאת, סבור, כי לאור העובדה שאין למערערות אישור להעסקת עובדים זרים בכלל ובתחום הסיעוד המוסדי בפרט ולאור העובדה שאין לעובדים אשרות עבודה, הן אינן יכולות להיחשב כמי שהעסיקו עובדים זרים "כדין" ולכן הן אינן זכאיות לפטוֹר מחובת תשלום היטל העסקת עובדים זרים. עוד טען המשיב, כי העסקת עובדים מסתננים בתחום הסיעוד מהווה עקיפה של החלטת ממשלה מס' 147 שקבעה כי ניתן להעסיק עובדים זרים בענף הסיעוד אך ורק בתנאי שהעובד הזר יתגורר עם המטופל, דהיינו, רק בענף הסיעוד הביתי.

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסם פסק-הדין של השופטת סרוסי בערעור נוסף שהוגש בנושא זה, באמצעות משרדנו, על-ידי ביחד – עטרת אבות.
השופטת סרוסי דחתה את הערעור תוך שהיא חוזרת על נימוקיה בעניין מעונות יניב (קישור לפסק-הדין).


ההחלטה בעניין אלטלף 8 יהוד בע"מ

המבקשת, אלטלף 8 יהוד בע"מ, רכשה מקרקעין מחברה אחרת וניכתה מס תשומות בגין הרכישה. ברם, בעקבות סכסוך בין הצדדים, ניתן פסק-דין המורה בהסכמת הצדדים על ביטולה של העִסקה. החברה האחרת הוציאה חשבונית מס זיכוי וזו התקבלה אצל המבקשת.
בעקבות ביטולה של העִסקה דרש המשיב (מנהל מע"מ), כי המבקשת תשיב מס תשומות לפי סעיף 43 לחוק מע"מ.
השגת המבקשת על השומה שהוּצאה לה נדחתה והיא הגישה ערעור לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד.
במסגרת הערעור, נעתר בית-המשפט המחוזי (השופט א' גורמן) לבקשת המשיב והורה ביום 16.8.2018 למבקשת להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו, וזאת בהתאם להוראת סעיף 353א לחוק החברות.
בית-המשפט המחוזי דן בשאלת תחולתו של הסעיף בערעורי מס וקבע כי אף שהדבר לא הוכרע באופן סופי בבית-המשפט העליון, ההלכה המוסכמת היא כי הסעיף אכן חל. נמצא, כי האיזון הראוי בין זכות הגישה לערכאות של הנישומים לבין זכות המשיב להבטיח כי יפְרע את הוצאותיו יתבטא בגובה הערובה שתיפסק, וכי אין להגביל את המועד להגשת בקשת להפקדת ערובה למרות השלב המתקדם בו מצוי המשפט. בסופו של יום, נקבע כי המבקשת לא סתרה את טענות המשיב לגבי מצבה הכלכלי, וכי סיכויי הערעור אינם כה גבוהים באופן המצדיק הימנעות מהטלת ערובה כלל וכלל.
בית-המשפט המחוזי הורה למבקשת להפקיד בקופת בית המשפט 18,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית עד ליום 13.9.2018, שאם לא כן יידחה הערעור.
בהחלטה מיום 15.10.2018 נדחה המועד להפקדת הערובה לבקשת המבקשת ולפנים משורת הדין, והוא נקבע ליום 11.11.2018.
הערובה לא הופקדה גם במועד זה, ובאותו היום דחה בית המשפט בקשה נוספת לעיכוב ההפקדה והורה על דחיית הערעור.

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מיום 11.11.2018 ועל החלטות נוספות שניתנו במסגרת ההליך הגישה המבקשת ערעור לבית-המשפט העליון.
ואילו ביום 21.1.2019 הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, היא הבקשה מושא ההחלטה הנוכחית.

בית-המשפט העליון, מפי השופט ג' קרא, דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין (קישור להחלטה).
השופט קרא ציין, כי גם אם המשמעות האופרטיבית של פסק-הדין היא כי על המבקשת לשלם את שומת המס שהוּצאה לה, מדובר לכל היותר בחיוב כספי שהנטייה היא לא לעכב את ביצועו.
עוד ציין השופט, כי כאשר מדובר בעיכוב פסק-דין כספי, על המבקש להראות כי אם יִזכה בערעור יתקשה להשיב את כספו או כי התשלום יפגע בו באופן שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו; אך המבקשת התמקדה בבקשתה בסיכויי הערעור ולא ביססה את טענותיה בדבר נזק שיגרם לה ככל שיבוצע פסק-הדין.
השופט קרא קבע, כי בהינתן שחובה של המבקשת הוא כלפי רשויות המס ואינו גבוה כשלעצמו, די בשיקולי מאזן הנוחות כדי לדחות את הבקשה.
למעלה מן הצורך, הוסיף השופט קרא וציין, כי שאלת היקף תחולתו של סעיף 353א לחוק החברות עלתה בעבר בבית-המשפט העליון, והובעה דעה שיש טעם טוב בהחלתו גם בערעורי מס ובהליכים בהם נתקפות החלטות של רשויות מנהליות; וכי על פסק-הדין בעניין מרעב (ע"מ (מחוזי מרכז) 47507-08-17) עליו נסמכת המבקשת הוגשה בקשת רשות ערעור הצפויה להישמע בפני הרכב (רע"א 7687/18). עוד ציין השופט קרא, כי יש מקום לטענה כי הפרקטיקה של דחיית תובענה בשל אי-הפקדת ערובה מכוח סעיף 353א לחוק החברות נשענת על דחיית תובענה לפי תקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, אך הוא אינו רואה לנכון לקבוע מסמרות בדבר.​


פסק-הדין בעניין ת.מ.י.ד חברה לבניה והשקעות בע"מ

עניינו של פסק-הדין בשומת מס תשומות שהוציא המשיב (מנהל מע"מ תל-אביב) למערערת, בגדרהּ נקבע, כי המערערת, חברה העוסקת בבנייה ובשיפוץ בניינים, לא ניכתה כדין מס תשומות בגין חשבוניות שהוצאו לה על-ידי צדדים שלישיים (ששה במספר) אשר סיפקו לה כוח אדם (פועלים) או ביצעו עבודות כקבלני-משנה.
לטענת המשיב, לא הוכח שום קשר כלכלי או עסקי או משפטי בין החברות שעל שמן הוצאו החשבוניות לבין פועלי הבניין שעבדו בפרוייקטים של המערערת (עם זאת, לא הועלתה כל טענה מצד המשיב שפעילותה של המערערת היא למראית עין ולא הייתה מחלוקת שעבודות הבנייה התבצעו על-ידיה הלכה למעשה).
המערערת, לעומת זאת, טענה, כי החשבוניות הן תקינוֹת וכי המס הכלול בהן בר ניכוי כדין, ולמִצער היא נקטה בכל הפעולות הדרושות והסבירוֹת כדי לעמוֹד על תקינוּת החשבוניות.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).


חוזרים חדשים של המוסד לביטוח לאומי

המוסד לביטוח לאומי פרסם שני חוזרים חדשים:
האחד: חוזר ביטוח 1460 / מעסיקים 1479 / ניכויים 12, המפַרט את המקרים בהם הכנסתו של עובד שכיר פטורה מתשלום דמי ביטוח (קישור לחוזר);
השני: חוזר ביטוח 1461, שעניינו בהליך החיוב בדמי ביטוח של מבוטח לפני גיל הפרישה אשר משולמת לו קצבה מחברת ביטוח בגין נכות או בגין אובדן כושר עבודה מכוח פוליסת ביטוח פרטית שהיה מבוטח בה (קישור לחוזר).


יישום חדש להגשת דוחות שנתיים בניכויים באופן מקוון מלא

רשות המסים הודיעה על השקת יישום חדש המאפשר הגשת הדו"חות השנתיים בניכויים באופן מקוּון מלא, וזאת חֵלף הגשה פיזית של טופסי ההצהרה לסיום תהליך הגשת הדו"חות. 

למַעבר להודעת הרשות, לחצו כאן.