לוגו אלכס שפירא ושות׳

תיקון דוחות בעקבות הלכת קונטירה ופיניסאר; קרן גידור המשקיעה בנכסים פיננסיים; חוזר 18/2018 – האומנם רעידת אדמה?; הארכת תוקף ההקלות ל''חברות מיוחדות''; המרת פסילת ספרים באזהרה; חוברת ניכויים שנתית; לוח עזר לחישוב מ"ה; נתונים על ענף הרכב

20/12/2018

תיקון דוחות בעקבות הלכת קונטירה טכנולוגיות ופיניסאר ישראל

במבזק מס' 1707 מיום 23.4.2018 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעורים שהוגשו על-ידי חברת קונטירה טכנולוגיות בע"מ ("קונטירה") ועל-ידי חברת פיניסאר ישראל בע"מ ("פיניסאר").

בעניין קונטירה עָסקה החברה-המערערת במחקר ופיתוח עבוּר חברת האם שלה (100%) ("חברת האם") המאוגדת במדינת דלאוור שבארה"ב.
בהסכם שנכרת בשנת 2005 ("ההסכם") בין קונטירה לבין חברת האם נקבע, כי תמורת שירותי המחקר והפיתוח שתבצע קונטירה עבוּר חברת האם תשלם האחרונה למערערת את הוצאותיה בקשר לכך ("הוצאות הביצוע") בהפחתת הוצאות להפרשות סוציאליות של עובדי קונטירה ובצירוף 7% מהוצאות הביצוע. דהיינו, הצדדים התקשרו בעסקה מסוג + Cost.
בהקשר זה יצוין, כי קונטירה הגישה למשיב חקר שוק (כקבוע בתקנה 2 לתקנות מס הכנסה (קביעת תנאי שוק), התשס"ז-2006), לפיו שיעורי הרווח מהוצאות הביצוע ב"טווח הבין-רבעוני" נעים בין 4.5% לבין 15.3%.
בשנים 2009 ו-2010 הקצתה חברת האם לעובדי קונטירה אופציות הניתנות למימוש למניות חברת האם. בעקבות זאת, נערך בשנת 2010 בין קונטירה לבין חברת האם תיקון להסכם, בגדרו סוכם כי הָחל מיום 1.1.2008 הוצאות הביצוע לא תכלולנה (לעניין חישוב התשלום המגיע לקונטירה) את עלות הקצאת האופציות דלעיל (קונטירה יישמה את תקן חשבונאות 24 של המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות ורשמה את עלות האופציות כהוצאה; ואילו בדו"חות ההתאמה למס דיוְוחה קונטירה על הקצאת האופציות לפי מסלול "רווח הון" ללא ניכוי ההוצאה הכרוכה בהקצאה).
לטענת המשיב, פקיד-שומה תל-אביב 3, נטרול ההפרשות הסוציאליות ועלות הקצאת האופציות מקטין את הרווח מהוצאות הביצוע מ-7% ל-1.73% ושיעור זה חורג מטווח הרווח המקובל בעסקות דומות בין צדדים שאין ביניהם יחסים מיוחדים. על-כן, קבע המשיב, כי בהתאם להוראות סעיף 85א לפקודת מס הכנסה (שעניינו ב"מחירי העברה"), יש לכלוֹל בחישוב הרווח מהוצאות הביצוע את שווי האופציות (המשיב לא כָּלל בחישובו גם את ההפרשות הסוציאליות מחמת טעות).
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט אלטוביה קבע, כי אין חובה כי סיווג תשלום שהוציא נישום יהא זהה לסיווג התקבול אצל מקבל התשלום ואין בעובדה שקונטירה בחרה במסלול ההוני שלפיו היא אינה זכאית לנַכּוֹת את שווי האופציות מהכנסותיה כדי לגרוֹע מהיותן של הוצאות אלו הוצאות בייצור הכנסה המותרות בניכוי לצורכי מס.
עוד קבע השופט אלטוביה, כי יש לראות בהסכמה המקורית שהייתה בין קונטירה לבין חברת האם לכלוֹל את שווי האופציות בהוצאות הביצוע בבחינת "מעשיך יעידו", דהיינו, ההסכמה המקורית של הצדדים מלמדת שבזמן אמת היה מקובל לכלוֹל את שווי האופציות בהוצאות הביצוע ורק בדיעבד שינו הצדדים את תנאי העִסקה באופן שיש בו כדי להסיט רווחים מקונטירה לחברת האם.
בנוסף, קבע השופט אלטוביה, כי המסקנה שיש לכלוֹל את שווי האופציות בהוצאות הביצוע נתמכת בכללי החשבונאות הרלבנטיים, דהיינו בתקן 24 שצוין לעיל; וכי יש לחשב את השווי האמור בהתאם לאותם כללי חשבונאות ולא על-פי חוות-הדעת הכלכלית שהמציאה קונטירה מטעם פרופ' ח' אסיאג.
לאור האמור, ובהיעדר חקר שוק רלבנטי לעניין נטרול שווי האופציות מהוצאות הביצוע, קבע השופט אלטוביה, כי בדין התערב המשיב בתנאי ההסכם, הן לגבי שווי האופציות והן לגבי ההפרשות הסוציאליות.
עם זאת, השופט אלטוביה קיבל את טענת קונטירה לעניין גובה שיעור הרווח.

בעניין פיניסאר עָסקה החברה-המערערת במחקר ופיתוח עבוּר חברת האם שלה (100%) ("חברת האם") המאוגדת במדינת דלאוור שבארה"ב, שלימים נרכשה על-ידי תאגיד אמריקאי אחר.
בהסכם שנכרת בשנת 2004 ("ההסכם") בין פיניסאר לבין חברת האם נקבע, כי תמורת שירותי המחקר והפיתוח שתבצע פיניסאר עבוּר חברת האם תשלם האחרונה לפיניסאר את הוצאותיה בקשר לכך ("הוצאות הביצוע") ובתוספת רווח בשיעור 2%. דהיינו, גם במקרה זה התקשרו הצדדים בעסקה מסוג + Cost.
בשנת 2007, עודכנו תנאי ההסכם ושיעור הרווח מעל ההוצאות הועמד על 8% משנת 2007 ("רווח מהוצאות").
בשנים 2005–2007 העניקה חברת האם לעובדי פיניסאר אופציות הניתנות למימוש למניותיה, במסלול רווח הון הקבוע בסעיף 102 לפקודה.
בדו"חותיה החשבונאיים רשמה פיניסאר הוצאות בגין הענקת האופציות ("שווי האופציות") ובשנת 2005 כָּללו פיניסאר וחברת האם את שווי האופציות בהוצאות הביצוע לצורך חישוב הרווח מהוצאות באותה השנה. לעומת זאת, בשנות-המס 2006 ו-2007 לא כָּללו פיניסאר וחברת האם את שווי האופציות בהוצאות הביצוע לצורך חישוב הרווח מהוצאות בשנים האמורות. כמו-כן, בדיווחיה למס בשנות-המס 2005–2006 דרשה פיניסאר לנַכּוֹת את ההוצאות בגין הקצאת האופציות ואילו בדו"ח לשנת-המס 2007 לא דרשה ניכוי כאמור.
המחלוקת בין פיניסאר לבין המשיב, פקיד-שומה רחובות, הייתה בסופו של דבר לגבי שתי סוגיות הקשורות להוראות סעיף 85א לפקודת מס הכנסה: האחת, האם היה על פיניסאר לכלוֹל בחישוב הרווח מהוצאות הביצוע את שווי האופציות; והשנייה, האם, וככל שתתקבל עמדת המשיב בעניין הכללת שווי האופציות כאמור, פיניסאר חייבת במס נוסף בגין תוצר הריבית הנגזר מסכום ההפרש שבין הרווח שהיה על חברת האם להעביר לפיניסאר תמורת שירותי המו"פ לבין סכום הרווח שהעבירה בפועל.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
נאמן לגישתו בעניין קונטירה, קבע השופט אלטוביה, כי אין בעובדה שפיניסאר בחרה במסלול ההוני שלפיו היא אינה זכאית לנַכּוֹת את שווי האופציות מהכנסותיה כדי לגרוֹע מהיותן של הוצאות אלו הוצאות בייצור הכנסה המותרות בניכוי לצורכי מס. עוד קבע השופט אלטוביה, כי אף אם בפועל לא הוציאה פיניסאר כל תשלום מכיסה בקשר עם הקצאת האופציות, הרי שלצורך חישוב הרווח מההוצאות יש לראוֹת בשווי האופציות הוצאה שהוציאה פיניסאר.
באשר לחוב הנוסף, קבע השופט אלטוביה, כי בדין חִייב המשיב חוב זה בריבית, הגם שהסעיף הרלבנטי לעניין זה הינו 85א ולא 3(ט).

קונטירה ופיניסאר הגישו ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון; ואילו פקיד-שומה תל-אביב 3 הגיש ערעור שכנגד על פסק-הדין בעניין קונטירה, וזאת ביחס לקביעת השופט אלטוביה לעניין שיעור הרווח המתאים בנסיבות העניין.

בית-המשפט העליון, מפי השופט ד' מינץ (בהסכמת השופטים ע' פוגלמן וע' ברון) דחה את הערעורים וקיבל את הערעור שכנגד (קישור לפסק-הדין).
בחלקו הראשון של פסק-הדין נדרש השופט מינץ למסגרת הנורמטיבית בה עסקינן, דהיינו הוראות סעיף 85א לפקודת מס הכנסה ותקנות מס הכנסה (קביעת שווי שוק), התשס"ז–2006 ("התקנות"), תוך שהוא מתייחס למילים "חובת הראיה" המצוינות בסעיף 85א(ג)(2) לפקודה. לדבריו, טענת המערערות לפיה משמעותו של אותו סעיף 85א(ג)(2) לפקודה היא כי על פקיד-השומה מוטל נטל השכנוע, אין לה על מה שתסמוך. שכּן, לא זו בלבד שהיא אינה מתיישבת עם התפיסה הכללית כי בערעורים על שומת מס "המוציא מחברו" יהיה בדרך כלל הנישום המערער, אלא שהיא אינה עולה בקנה אחד עם תכלית הסעיף למְנוע תיעול רווחים ותכנוני מס בין-לאומיים. בהתאם, קבע השופט מינץ, כי נטל השכנוע בהקשר לסעיף 85א לפקודה ולתקנות מכוחו מוטל על כתפו של הנישום אשר נדרש לבסס כי מחיר ותנאי העִסקה הנדונה עולים בקנה אחד עם תנאי השוק; כי באותו אופן, בהתאם להוראת סעיף 85א(ג)(1) לפקודה, על הנישום מוטל בשלב הראשוני גם נטל הבאת הראיה; וכי רק אם עמד בנטל זה, קרי המציא את כלל המסמכים הדרושים וכן עָרך מחקר שוק לפי סעיף 85(ג)(2), יעבור נטל הבאת הראיה אל פקיד-השומה שיידרש לבסס את קביעותיו לעניין מחיר העִסקה בתנאי השוק. בהערת אגב ציין השופט מינץ, כי בעניין זה קיימים קווי דמיון לנטל המוטל על פקיד-השומה באותם מקרים בו הוא טוען לקיומה של "עסקה מלאכותית", בבחינת מעין תמונת ראי של נטלי הראיה הקיימים בסעיף 85א לפקודה. לאור זאת, קבע השופט מינץ, כי במקרה דנא מצא פקיד-השומה כי מחקרי השוק שהגישו המערערות אינם תומכים בטענתן וכי אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית-המשפט המחוזי לפיה היה מקום לקבל את עמדתו האמורה של פקיד-השומה. עוד קבע השופט מינץ, כי אף שהמערערות טענו כי שיתפו פעולה באופן מלא עם פקיד-השומה וסיפקו לידיו את כל המסמכים שדרש ואף שפקיד-השומה עצמו לא חָלק על כך, לא היה בכך כדי להעביר את נטל הבאת הראיה לפתחו של פקיד-השומה.
לגופו של עניין, קבע השופט מינץ, כי בדין קבע השופט אלטוביה כי עלות הקצאת האופציות לעובדי חברת הבת היא בגֶדר הוצאה בייצור הכנסה בראי סעיפים 17 רישא ו-32(1) לפקודה, ולפיכך, ככלל יש לראות עלות זו כחלק מבסיס העלות במסגרת עסקה מסוג קוסט פלוס.
אומנם, הוסיף השופט מינץ, עצם הכללת עלות הקצאת האופציות בבסיס העלות אינה מובילה לכך שפקיד-השומה רשאי באופן אוטומטי להתערב בהסכמות הצדדים כפי שהתבטאו בדיווח על אודות העִסקה, באשר התערבות זו תתאפשר רק במקרה שבו לא עמד הנישום בנטל השכנוע להראות כי מחיר העִסקה, הכולל את שווי האופציות, תואם את המחיר הנהוג בשוק בעסקאות דומות. עם זאת, המקרה הנוכחי נמנה בין אותם מקרים בהם הנישום לא עמד בנטל הבאת הראיה, וממילא לא בנטל השכנוע, הרובץ כאמור לפתחו.
עוד קבע השופט מינץ, כי היות שהקצאת האופציות לעובדיהן של קונטירה ופיניסאר בוצעה באמצעות נאמן במסלול רווח הון, הרי שחלות בעניינן הוראות סעיף 102(ד)(2) לפקודה המהווה הֶסדר ספציפי השולל באופן מפורש את ניכויָה של עלות הקצאת האופציות כאמור.
באשר לערעור שכנגד, קבע השופט מינץ, כי קביעתו של השופט אלטוביה – לפיה אין לקבוע שיעור רווח שונה מהמוסכם לצורך מיסוי העִִסקה (7%) – עומדת בסתירה לאמוּר בתקנה 2(ג) לתקנות ויש לקבוע את השיעור האמור על-פי הערך החציוני של הטווח הרלבנטי, ולענייננו הערך החציוני של הטווח הבין-רבעוני, קרי: 9.1% מבסיס העלות (הכולל בתוכו את שווי הקצאת האופציות).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי בתחילת השבוע פורסמה הנחייתו של רו"ח (משפטן) רולנד עם-שלם, סמנכ"ל בכיר לעניינים מקצועיים, למיַיצגים, בנושא "תיקוני דוחות בעקבות הלכת 'קונטירה ופיניסאר'" (קישור להנחיה).

לאור הניסוח התקיף (באופן חריג, יש לציין) של ההנחייה, נביאהּ כלשונה (ההדגשות אינן במקור):

"בתאריך 22 באפריל 2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין קונטירה ואחרים במסגרתו נקבעו מספר הלכות באשר לאופן המיסוי של עסקאות בין חברות קשורות הפועלות בשיטת שיעור הרווחיות בהתאם למדד "Cost Plus" המעניקות אופציות לעובדים.
פסיקה זו של בית המשפט אישרה את עמדת רשות המסים לאורך השנים כפי שזו באה לידי ביטוי בהנחיות, עמדות חייבות בדיווח ושומות.
בית המשפט פסק כי יש לכלול את עלות הקצאת האופציות בבסיס העלות לצורך חישוב הרווח לצרכי מס.

לפיכך, חברות אשר הקצו לעובדיהן תגמולים המסולקים במכשירים הוניים, אך לא רשמו הכנסות לצורך חישוב הרווח לצורכי מס בגין עלות הקצאה זו, בין אם כללו הוצאות אלו בדוחותיהן ובין אם לאו, נדרשים לכלול את ההכנסות האמורות ולדווח עליהן בדוחותיהן, לרבות באמצעות הגשת דיווחים מתקנים בגין העבר, וזאת בהתאם להחלטת בית המשפט העליון בנושא, אשר קיבל את עמדת רשות המסים כאמור.
לאור האמור, מצופה מהחברות לתקן דיווחיהן, ככל שנדרש ולא נעשה עד כה. בהעדר דיווח מתוקן כאמור, יינקטו הליכי שומה, במסגרתם יכול וייקבע 'מחיר עסקה' גבוה יותר (בהתאם לחציון בטווח הבין רבעוני) ממחיר העסקה המדווח, כפי שנקבע בפסק הדין, ובמקרים מסוימים אף הטלת קנסות גירעון."


שיעור המס החל על משקיע תושב ישראל בקרן גידור המשקיעה בנכסים פיננסיים

נבקש לעדכנכם בדבר הנחייתה של רו"ח (עו"ד) נעמה שואן, מנהלת תחום מיסוי שוק ההון בחטיבה המקצועית שברשות המסים, לאיגוד קרנות הגידור בישראל (קישור להנחייה).

על-פי ההנחייה, יחיד תושב ישראל המשקיע בקרן גידור כאמור וההכנסה מהשקעה זו אינה מהווה הכנסה מעסק בידיו, יחויב במס (וכך גם יהיה הניכוי במקור על-ידי הקרן) בשיעור הקבוע בסעיף 91(ב)(1) לפקודת מס הכנסה (דהיינו, בשיעור שלא יעלה על 25%), וזאת לגבי חֵלקו בתוצאות הפעילות בשנת-המס שהוא רווח (לרבות רווחי הון ריאליים ממימוש השקעות הקרן ו/או רווחי הון ריאליים הנובעים מעליית ערך של נכסים שטרם מומשו בהתאם לקביעת החלטת המיסוי הרלוונטית לפעילות הקרן) ועל רווח ההון הריאלי במכירת יחידה, פדיון יחידה ובפירוק הקרן, ובלבד שהקרן לא תבעה בניכוי הוצאות מימון (כמשמעותן בסעיף 3 להנחייה) ושהיא אינה "בעל מניות מהותי" כאמור בסעיף 91(ב)(2) לפקודה.
עוד צוין בהנחיה, כי ככל שהקרן תבעה הוצאות מימון (כמשמעותן בסעיף 3 להנחייה), אזי שיעור המס שיחול על המשקיע (לרבות שיעור המס שינוכה במקור על-ידי הקרן)  יהיה בהתאם להוראות סעיף 101א(ב) לפקודה (דהיינו, 30%), וזאת ללא קשר לגובה הוצאות המימון שנדרשו ביחס לרווחי המשקיע.

שיעורי המס כאמור יחולו על הכנסות שנצמחו הָחל ביום 1.1.2019, לרבות על אישורים שהוצאו לפני המועד האמור בכפוף להיותם בתוקף בהתאם לתנאי אותם אישורים.


חוזר 18/2018 – האומנם רעידת אדמה?

במבזק מס' 1759 מיום 9.12.2018 דיווחנו, בין היתר, על פרסום חוזר מס הכנסה מס' 18/2018 (קישור לחוזר), המתייחס, בין היתר (ראו סעיף 4 לחוזר), להבשלה של זכויות התלויה באירוע אקזיט או הנפקה בבורסה וקובע, כי במקרה כזה (לרבות אם ההקצאה ומועדי ההבשלה הינם על-בסיס תקופת עבודה ובד בבד מותנים ביעד ביצוע של אקזיט או הנפקה, אך למעט האצת הבשלה באירוע אקזיט או הנפקה) מדובר בתגמול מבוסס מזומן אשר ניתן כהטבה במסגרת יחסי עובד-מעביד ואשר ההכנסה הנובעת ממנו תסוּוג כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, כבונוס או מענק הצלחה לעובד בקרות האירוע המזכה.

היות שהחוזר האמור גרר בהלה רבה בקרב הציבור (בעיקר בעקבות כתבות בנושא בעיתונות הכלכלית), נבקש להבהיר, כי אין, לדעתנו, באמור בסעיף 4 לחוזר כל חדש מבּחינת עמדת רשות המסים, וזו באה לידי ביטוי זה כבר בהחלטת מיסוי מס' 2775/18 (קישור להחלטה) כמו גם בעמדה חייבת בדיווח מס' 43/2017 (קישור לעמדה).
שעה שכך, אין מדובר ברעידת אדמה, צונאמי או כל תיאור מוגזם אחר, אלא בהבהרת עמדה, המהווה לכל היותר "סערה בכוס תה".

נוסיף ונציין, כי מלכתחילה האמור בסעיף 4 לחוזר משפיע על שיעור מצומצם ביותר של חברות במשק.
זאת ועוד. הבשורה האמיתית בחוזר היא שרשות המסים נתנה תקופת חסד של 180 יום במסגרתה החברות יכולות לבחון את תוכניות האופציות ולוודא כי הן עומדות בתנאי החוזר, ובמידת הצורך לבצע שינוי בתנאי ההבשלה של האופציות כך שאֵלה תהיינה זכאיות לשיעור המס המופחת ולהודיע לרשות המסים באופן שהוסדר בחוזר.


ניכוי מס במקור מתשלומים לתושב-חוץ – הארכת תוקף ההקלות ל"חברות מיוחדות"

בהוראת ביצוע 34/93 מיום 30.5.1993 פירטו רשויות המס בהרחבה את הכללים לגבי ניכוי מס במקור מתשלומים לתושבי-חוץ וההליכים לקבלת אישור לאי-ניכוי מס במקור, לפטוֹר ממס או למס בשיעור מוקטן. על-מנת להקל על ציבור הנישומים והמוסדות הכספיים נמנתה בהוראת-הביצוע האמורה רשימה של תשלומים שהבנק רשאי להעבירם ללא ניכוי מס במקור, וזאת על-סמך הצהרת המשלם/מקבל.

ביום 26.1.1998 פורסמה תוספת להוראת-ביצוע 34/93 הנ"ל ("התוספת"), ובגדרהּ נקבעו הקלוֹת מיוחדות לגבי חברות הנחשבות ל"חברות מיוחדות" כמשמעותן בתוספת.

מאז, תוקפהּ של התוספת הוארך מעת לעת, כאשר ההארכה האחרונה הייתה עד ליום 31.12.2018.

נבקש לעדכנכם, כי על-פי הודעתה (קישור להודעה) של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המסים, תוקפהּ של התוספת ביחס לחברות מיוחדות יוארך עד ליום 31.12.2019.

זאת, כבעבר, בכפוף לעמידה בתנאים הבאים, בנוסף לנדרש על-פי ההוראות שבתוספת:
- בביקורות שנערכו לחברות ב-3 השנים האחרונות, ניכויים ושומה, לא התגלו ממצאים בנושא ניכוי מס במקור מהעברות לחו"ל;
- כנגד החברה ו/או מנהליה לא מתנהלים כל חקירה/הליך בתחום הפלילי;
- אם החברה קיבלה אישור חברה מיוחדת בשנים קודמות, פקיד-השומה יבחן טרם אישור הבקשה מחדש, כי החברה התנהגה בעבר ומתנהגת באופן שוטף בהתאם לסעיף 4 לתוספת וכי ביצעה את המוטל עליה באותו סעיף;
- אם הועברו סכומים לחו"ל ללא ניכוי מס או בניכוי בשיעור מופחת, ויתברר כי היה על החברה לנַכּות מס במקור בשיעור גבוה מהשיעור שנוכה, תהיה החברה אחראית לתשלום המס. האישור כחברה מיוחדת אינו גורע מהחובות המוטלות על-פי הדין.

עוד צוין בהודעה, כי לעניין סעיף-קטן 3.9 להוראת ביצוע 34/93 (הסעיף עוסק בתשלומים בגין שירותים שניתנו ובוצעו במלואם בחו"ל על-ידי נותני שירותים בחו"ל, בכפוף לתנאים המפורטים באותו סעיף) תינתן הקלה, כך שבמקום "60,000$" יבוא "250,000$ לכל משלם".


פסק-הדין בעניין יקירביץ

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין יוליה יקירביץ.*

* יצוין, כי פסק-הדין נושא את המילים "דלתיים סגורות", אך הוא הותר בפרסום.

ענייינו של פסק-הדין בערעור שהגישה המערערת על החלטת המשיב, פקיד-שומה חיפה, לפסוֹל את פנקסיה לשנת-המס 2017.
זאת, עֵקב אי-רישום שני תקבולים ששולמו בכרטיס אשראי על-ידי העובדת של המערערת, ובטענה כי העובדת האמורה מיהרה לביתה לטפל באמה שחולה בסרטן ולא הרגישה טוב.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת א' וינשטיין, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופטת וינשטיין בָּחנה את נסיבות המקרה וקבעה, כי על המשיב היה לפעול בהתאם להנחיות חוזר מס הכנסה 25/93 שעניינו "יישום מנהלי של הוראות הפקודה בענין פסילת ספרים בשל אי רישום תקבול", אשר אמור להנחות את משרדי השומה והגורמים המוסמכים בהם בבואם להכריע בעניין של פסילת ספרים.
עוד קבעה השופטת וינשטיין, כי המשיב לא פעל בהתאם לחוזר האמור ובנסיבות העניין הפעלת שיקול בדעת בעניינה של המערערת לא צריך היה להוביל לפסילת ספרים וראוי היה להסתפק באזהרה (כפי שקובע אותו חוזר).


נתונים נבחרים על ענף הרכב בישראל

פורסמה הסקירה השנתית של רשות המסים בנושא מיסוי ונתונים נבחרים על ענף הרכב בישראל לשנת 2017 ובכללה נתונים כמותיים, ניתוחים מגוּונים,* נתונים על היקפי גביית המסים ועוד (קישור לסקירה).

* הידעתם שבשנת 2017 נרשמו לתנועה רק שתי מכוניות בצבע ורוד?

חוברת ניכויים שנתית

רשות המסים פרסמה את חוברת הניכויים השנתית לשנת-המס 2018 (קישור לחוברת).


לוח עזר לחישוב מס הכנסה ממשכורת ושכר עבודה

רשות המסים פרסמה את לוח העזר לחישוב מס הכנסה ממשכורת ושכר עבודה לשנת-המס 2018 (קישור ללוח).

במסגרת הלוח נכלל מידע בנושאים הבאים:
- תיקוני חקיקה שעברו לאחרונה – ראו עמ' 3–6; 
- הנחיות לדיווח 126 ו-856 לשנת 2018 – ראו עמ' 6–8;
- פירוט שיעורי המס על הכנסה מיגיעה אישית ועל הכנסה שאינה מיגיעה אישית בשנת 2018, לרבות מס נוסף – ראו עמ' 9;
- פירוט הסכומים המתואמים לשנת 2018 – ראו עמ' 10–13;
- שווי שימוש ברכב מעביד שהועמד לרשות עובד ושווי שימוש טלפון נייד – ראו עמ' 14;
- תקרות ההכנסה ושיעורי ההנחה בישובים המוטבים – ראו עמ' 15;
- שיעורי מס שכר והיטל עובדים זרים – ראו עמ' 16;
- פירוט שיעורי הניכוי במקור מתשלומים שונים – ראו עמ' 17;
- דוגמאות לנקודות זיכוי – ראו עמ' 18;
- רשימת היישובים המוטבים – ראו עמ' 19–34.