לוגו אלכס שפירא ושות׳

פסיקה חדשה: חברה שאינה מעסיקה עובדים ופועלת מביתו של בעל המניות – האם בעלת מפעל תעשייתי, אספקת תפאורה למופע – האם "מכר" או מתן "שירות" לעניין מע"מ, בקשה לסעד זמני בעליון; תיקון לתקנות קיזוז מסים; הפקדות מעסיק לקופת גמל; מינויים בכירים חדשים ברשות המס

01/11/2018

פסק-הדין בעניין ויסינק סירקיטס בע"מ

המערערת נוסדה בחודש נובמבר 2010 והֵחלה את פעילותה העסקית בחודש אוגוסט 2011.
בשנות-המס שבמחלוקת (2012 ו-2013), עָסקה המערערת בפיתוח כלים ומתן ייעוץ בתחום האלקטרוניקה וצ'יפ דיזיין.
למערערת שלושה בעלי מניות וכתובתה הרשומה ברשם החברות בשנות-המס שבמחלוקת ועד שנת 2014 היא כתובת אחד מבעלי המניות.
פעילות המערערת בוצעה מביתם הפרטי של בעלי המניות והמערערת לא העסיקה עובדים בשנות-המס שבמחלוקת זולת בעלי המניות וזולת תשלום בסך 5,000 ש"ח בגין חודשיים עבודה בניתוח מקצועי למוצר בתחום הסטטיסטיקה.
כל העבודה בוצעה על-ידי שלושת בעלי המניות אשר לא עבדו עבוּר המערער במשרה מלאה אלא באחוזי משרה נמוכים ועבדו במקומות נוספים שהיו עיקר עיסוקם בשנות-המס. בנוסף, עיקר העבודה הייצורית בוצעה על-ידי קבלני-משנה.
המערערת ביקשה להחיל על הכנסותיה בשנות-המס שבמחלוקת את ההטבות המוענקות בחוק לעידוד השקעות הון להכנסה מועדפת, אך המשיב קבע לה שומות לפיהן הכנסותיה חויבו במס בשיעור רגיל, וזאת בטענה כי פעילותה הייצורה של המערערת בוצעה על-ידי קבלני-משנה ולא על-ידי עובדים אשר העסיקה המערערת ועל-כן לא מתקיים התנאי כי בבעלותה מפעל תעשייתי.

בית-המשפט המחוזי בנצרת, מפי השופטת ע' הוד, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופטת הוד קבעה, כי לצורך הוכחת הזכאות להטבות על-פי החוק לעידוד השקעות הון יש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: בעלוּת במפעל תעשייתי ופעילות ייצורית כפעילות העיקרית; ולא די בכך שתתקבל הטענה כי עיקר פעילות המערערת היא פעילות ייצורית בכדי ללמד, כי היא בעלת מפעל אשר הינו מפעל תעשייתי.
לשיטתה, העובדה שהמחוקק לא קבע מספר עובדים מינימליים לצורך הכרה כי מדובר במפעל תעשייתי, אין משמעה כי השְאֵלה האם הועסקו עובדים ומה מספרם אינה רלבנטית. זאת, בין היתר, לאור תכליתו של החוק ליצור תשתית למקומות עבודה חדשים.
אכן, ציינה השופטת, בתחומים רבים, ובכלל זאת בתחום התעשיה, חלות תמורות, והגמישות שהביעה הפסיקה ביחס להגדרת "מפעל תעשייתי" יכול שתהא גם בנוגע למספר המועסקים. ואולם, אין בכך בכדי ללמד, כי אף חברה אשר אינה מעסיקה עובדים כלל תיחשב בעלת מפעל תעשייתי ותהא זכאית להטבות אשר ניתנות למפעל כאמור בהתאם לחוק. עוד ציינה השופטת, כי אדם יחיד העובד בביתו ומפתח תוכנה אותה הוא מוכר אינו נחשב למפעל תעשייתי; ועניינה של המערערת אינו שונה מהותית ממקרה כזה.
לגופו של עניין, קבעה השופטת הוד, כי למערערת לא היו מועסקים כלל ואף בעלי מניותיה שעל-פי הנטען ביצעו את הפעילות הייצורית לא היו מועסקים שלה והם עבדו במקומות אחרים במשרה מלאה ועבדו במקביל על פיתוח התוכנה; כתובתה הרשומה הייתה בית מגורים עליו שולמה ארנונה בהתאם וממילא פעולת הייצור לא בוצעה דווקא שם; והמערערת לא הוכיחה כי בבעלותה מכונות וציוד בהם השתמשה לצורך הייצור. שעה שכך, המערערת לא קיימה את התנאים הקבועים בחוק והיא אינה זכאית להטבות מכוחו.

יצוין, כי לאחרונה פורסם כי רשות המסים החליטה להגמיש את הקריטריון של מספר העובדים הנדרש כתנאי לזכאות להטבות מס מכוח החוק. החלטה זו טרם פורסמה.


פסק-הדין בעניין ארגונית עיצוב תפאורות

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין ארגונית עיצוב תפאורות בע"מ.

המערערת הינה חברה פרטית שהתאגדה בינואר 2006 והעוסקת בהקמת תפאורות ומחזיקה ומנהלת בית חרושת וסדנא המשתרעים על פני שטח תעשייתי בהיקף של כ-2 דונם. כחלק מפעילותה, מעסיקה המערערת עובדי ייצור, לרבות נגרים, צבעים, רתכים וכו'. המערערת אינה תושבת אילת.
בשנת 2009 התקשרה המערערת בהסכם עם חברת ישרוטל בע"מ, בגדרו הוסכם כי המערערת תייצר עבוּר ישרוטל תפאורה עבוּר סדרת מופעים בשם Wow8 שיתקיימו במלון רויאל גרדן באילת ("המלון"), תהיה אחראית לפרק את התפאורה הישנה ותיתן אחריות מקצועית בגין ביצוע ובניית התפאורה למשך 12 חודשים.
בשנת 2010 התקשרו המערערת וישרוטל בהסכם דומה לייצור והקמת תפאורה עבוּר מופע Wow9 שעקרונותיו דומים לאלה שבהסכם משנת 2009; ובשנת 2012 התקשרו הצדדים בהסכם דומה נוסף לייצור התפאורה עבוּר המופע Wow10.
בספטמבר 2015 הוציא המשיב (מנהל מע"מ רמלה) למערערת שומת מס עסקאות וקבע, כי דיווחיה של המערערת על עסקאותיה עם ישרוטל כעסקאות החייבות במע"מ בשיעור אפס אינם כדין, שכּן מדובר בעסקאות למתן שירות החייבות במע"מ בשיעור מלא ולא ב"מכר" החייב במע"מ בשיעור אפס בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), תשמ"ה-1985. 
השגתה של המערערת בעניין זה נדחתה. מכאן הערעור.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, קיבל את הערעור בחלקו (קישור לפסק-הדין).
השופט בורנשטין ציין, כי חוק מע"מ תוחם את הגבול שבין "מכר" לבין "שירות, כאשר מכר של נכס הוא הקניית רשות לשימוש או זכות בו בתמורה, ואילו "שירות" מוגדר באופן שיורי ככל עשייה בתמורה למען אחר שאיננה מכר; אלא שלאור המצב העובדתי מושא הערעור, עסקינן בעסקה שהיא גם עסקת מכר וגם עסקת שירות. שכּן, העִסקה כוללת הן מאפיינים של מכר והן של שירות. כך, למשל, העובדה שהתפאורה כוללת רכיבים מוחשיים הנבנים במפעלה של המערערת והעוברים לבעלותה של המזמינה בעת התקנת התפאורה מצביעה על מאפיין מובהק של מכר. לעומת זאת, העובדה כי אין מדובר ב"מוצר מדף", אלא ההפך הגמור מכך, המדובר במוצר ייחודי המיוצר והמותאם לדרישותיה של המזמינה בהתאם לתוכנית מפורטת שהיא עורכת, וכי חלק משמעותי מהעִסקה הוא הרכָּבת התפאורה בחצרי המזמינה וביצוע תיקונים בעת הצורך, מצביעה על מאפיין של שירות.
השופט הוסיף וציין, כי היות שהפרשן אינו יכול להסתפק בתשובה של "גם וגם" יש להידרש למבחן של "עיקר" ו"טפל", המבקש להתחקות אחַר המרכיב העיקרי בעסקה, האם הוא מכר או שירות; אך גם מבחן זה יש בו קושי, שכּן אין הוא מבהיר הכיצד יש לקבוע והכיצד יש לכמת את ה"עיקר" ואת ה"טפל" במצבים דוגמת המקרה הנדון.
שעה שכך, ציין השופט, כי ככל שמדובר בסוגיה דנא, שעניינה במתן שיעור מס אפס למי שמוכר נכס או נותן שירות לעוסק תושב אילת, ראוי לתת דגש מיוחד לתכלית העומדת ביסוֹד הֶסדר המס הנוגע לעסקה בין עוסק שאינו תושב אילת לבין עוסק תושב אילת, והיא, כמו יתר ההסדרים שנקבעו בחוק אזור סחר חופשי באילת, לעודד את הפעילות הכלכלית והמסחרית באילת על-מנת לסייע בפיתוחה של העיר הדרומית. בהתאם, נכון יהיה לבחון את מַרכיביה של העִסקה ולבודד או להפריד בין המרכיב המהווה במהותו עסקת מכר לבין זה המהווה במהותו עסקת שירותים, וממילא בכל הנוגע ליישום ההבחנה בין מכר לבין שירות לצורך חוק אזור סחר חופשי אילת ניתן וראוי להשיב לשאלה האם מדובר בעסקת מכר או בעסקת שירות, בתשובה: "גם זה וגם זה".
לאור האמור, קבע השופט בורנשטין, כי על יסוד הראיות שהובאו בפניו (ובכלל זאת לגבי עלות החומרים ששימוש לבניית התפאורה – ראו פס' 42 לפסק-הדין) ועל דרך האומדנה בהתאם לסמכותו על-פי סעיף 83(ה) לחוק מע"מ, 40% משווי עסקאותיה של המערערת עם ישרוטל, מושא הערעור, ייחשבו כמכר; ואילו 60% הנותרים ייחשבו כמתן שירות.


בקשה לסעד זמני בעקבות פסק-הדין בעניין שפיגולנט

במבזק מיום 4.7.2018 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין חיים שפיגולנט.

נזכיר, כי בחודש פברואר 2000 הגיש המערער דוח שנתי לשנת-המס 1998. בינואר 2002 עזב המערער את ישראל לארה"ב, וזאת מבלי להודיע למשיב (פקיד-שומה רחובות) על עזיבתו את הארץ ולא שינה את כתובתו הרשומה אצל המשיב. בחודש אוגוסט 2003 שודרה מטעם המשיב שומה לפי מיטב השפיטה (שומת 03) לשע"מ לגבי שנת-המס 1998, לפיה על המערער לשלם מס (נומינלי) בסך של כ-2.6 מיליון ש"ח. בזמן זה, כאמור, שהה המערער בחו"ל. מאוחר יותר, תיקו של המערער בוּער. בשנת 2005 ערך רו"ח עאמר עבוּר המערער דוחות לשנים 1999–2002. בחודש דצמבר 2014 פנה המערער לרו"ח אפרתי בבקשה שיטפל עבורו בענייניו לשם חזרתו לישראל. לאחַר בדיקה ברשות המיסים יידע רו"ח אפרתי את המערער על שומת ה-03 בגין שנת-המס 1998 שהצטברה לכ-10 מיליון ש"ח. בחודש ינואר 2015 שלח המערער, באמצעות רו"ח אפרתי, הודעת השגה על השומה, אך המשיב סירב לרושמה לאור הזמן הרב שחָלף מיום המצאת הודעת השומה. המשיב גם סירב למתן ארכה להגשת ההשגה. מכאן הערעור, בו טען המערער, בין היתר, להתיישנות השומה.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט סטולר דחה את טענת ההתיישנות של המערער מהטעם שזו לא הוּכחה. לדבריו, המערער היה צריך להוכיח כי לא קיבל את נימוקי השומה לפני המועד הרלבנטי (31.12.2003) או שהנימוקים נשלחו על-ידי המשיב לאחַר המועד האמור והוא אינו יכול להיבנות מהעובדה שלאחַר 12 שנים אין למשיב ראיה בכתב אודות משלוח הנימוקים במועד.
עוד קבע השופט סטולר, כי בדין סירב המשיב לבקשת המערער להארכת המועד להגשת ההשגה. שכּן, נוכח העובדה שהמערער לא גר בכתובת אותה מסר ככתובתו אצל המשיב, היה עליו בנסיבות העניין לבדוק מה עלה בגורל הדוח השנתי שהגיש והאם הוּצאה שומה בגינו אם לאו ולא לנהוג בעצימת עיניים כפי שנהג. יתרה מזאת, המערער בחר שלא להביא עדים חיוניים לעדוּת.
באשר לשומה שהוציא המשיב, קבע השופט סטולר, כי בנסיבות העניין בהן הוגשה השגה בחלוֹף 12 שנים מאז הוצאת השומה ולאור העובדה שתיקו של המערער בוּער כדין, עומדת למשיב "חזקת התקינוּת המנהלית" באשר לפעולותיו והוצאת השומה כאמור.

בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי שפיגולנט הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון ובמקביל הגיש בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, בגדרו התבקש בית-המשפט להורוֹת למשיב להימנע מלממש נכס מסחרי של המבקש (מסגרייה אשר המבקש רשום כבעל זכויות במחציתה, ואשר עוקלה על-ידי המשיב בגין חוב המס), וזאת עד להכרעה בערעור.
לטענת המבקש, מימוש הנכס נעשה בחוסר תום לב, שכּן המשיב הסכים להמתין עם המימוש במהלך המשפט; מימוש הנכס יכול לגרום למבקש נזק בלתי-הפיך; הנכס הוא בעל חשיבות רבה למבקש, הוא מחזיק בו שנים רבות, ומכירתו תסב לו פגיעה כלכלית לא מידתית. עוד טוען המבקש, כי סיכויי הערעור גבוהים.
מנגד, המשיב סבור, כי דין הבקשה להידחות. לטענתו, המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות מצדיק את מתן הסעד המבוקש, וסיכויי הערעור קלושים.

בית-המשפט העליון, מפי השופט נ' סולברג, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
נקבע, כי הפגיעה הנטענת על-ידי המבקש היא כללית ואמורפית וכי לא פורט מהי מלבד הטענה ל"נזק בלתי-הפיך", ל"חשיבות רבה" ול"פגיעה כלכלית". בנוסף, אין זה ברור מהו השימוש של הנכס כיום הזה: בעבר הרחוק הוא שימש אכסניה לפרנסתו של המבקש, אולם מאז חלפו שנים רבות, למעלה מעשור שבו שהה המבקש בחו"ל.
יתרה מכך: לבקשה לא צוּרף תצהיר, אשר יתמוך לכל הפחות בטענות הכלליות הללו, ועל-כן בקשה כזו לא תוכל לעמוד.


תיקון לתקנות קיזוז מיסים

כידוע, חוק קיזוז מיסים, התש"ם-1980 ("חוק קיזוז מסים" או "החוק") קובע, כי החזר מס* ניתן לקיזוז כנגד כל חוב מס** ובלבד שאין עוד זכות להשגה, לערר או לערעור על סכום החוב. עוד קובע החוק, כי רשות מס*** רשאית לבצע את הקיזוז לאחַר מתן הודעה בכתב לחייב במס.

* "החזר מס" מוגדר בסעיף 1 לחוק קיזוז מסים ככל סכום שיש להחזירו או לשלמו לחייב במס על-פי חוק מס ("חוק מס" מוגדר בסעיף 1 לחוק כחיקוק הדן בהטלת מס או תשלום חובה, ששר האוצר ממונה על ביצועו או על הגביה לפיו) ("חוק מס") ואשר הגיע המועד להחזרתו או לתשלומו.
** "חוב מס" מוגדר בסעיף 1 לחוק קיזוז מסים ככל סכום שאדם חייבו על-פי חוק מס.
*** "רשות מס" מוגדרת בסעיף 1 לחוק קיזוז מסים כמי שמוּנה על-פי חוק מס להיות נציב או מנהל לעניין אותו חוק וכל אדם המועסק בביצועו של חוק מס.

בתוקף סמכותו לפי סעיף 3 לחוק קיזוז מסים, ובאישור ועדת-הכספים של הכנסת, התקין שר האוצר את תקנות קיזוז מסים, התשמ"א-1980 ("התקנות").
במקור, קבעו התקנות, כי הודעה על קיזוז החזר מס כנגד חוב מס תישָלח לחייב במס לאחַר 15 יום מיום שניתן כתב הרשאה על-פי סעיף 4 לפקודת המסים (גבייה), אך לא לפני שחָלפו 90 יום מהיום שבו היה חייב לפרוֹע את חוב המס;* כי ההודעה תפרט את סכום חובות המס של החייב במס ויצוין בה כי ניתנה לנישום תקופה של 21 יום לתשלום החובות שניתן עליהם כתב הרשאה כאמור, וזאת בטרם ייעשה הקיזוז כנגד כל החזר שיגיע לנישום עד לסילוק החובות האמורים;** וכי תשלום חוב מס כאמור צריך שייעשה במשרד המס שבו מתנהל תיקו של החייב באותו מס, אלא אם שולם המס בבנק וקבלה על תשלום זה נמסרה למשרד המס האמור.***
עוד קבעו התקנות,**** כי אם נעשה קיזוז לגבי אדם פלוני, תישָלח לו מייד הודעה שבה יצוין הסכום לקיזוז וכן תישָלח לו מייד הודעה על קליטת התשלום של הסכום שקוזז שתהווה גם קבלה לתשלום החובות עד לגובה הסכום שקוזז.

* תקנה 1(א) לתקנות.
** תקנה 1(ב) לתקנות.
*** תקנה 1(ג) לתקנות.
**** תקנה 2 לתקנות.

בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם אודות פרסום תקנות קיזוז מסים (תיקון), התשע"ט-2018 ("התיקון") (קישור לתיקון).
בגדרו של התיקון תוקנה תקנה 1 לתקנות, כך שההודעה על קיזוז החזר מס כנגד חוב מס תישָלח לחייב במס 25 ימים לפחות לפני שייעשה הקיזוז; וכי ההודעה תפרט את סכום החזר המס, את סכום חובות המס של החייב במס שכנגדם ייעשה הקיזוז ויצוין בה המועד שבו ייעשה הקיזוז. במקביל, בוטלה תקנה 1(ג) לתקנות.
בנוסף, בוטלה תקנה 2 לתקנות.

תחולת התיקון נקבעה ליום 1.12.2018 (30 יום מיום פרסומן ברשומות).


הודעת רשות המסים בנושא הפקדות מעסיק לקופת גמל

פורסמה הודעתה של רו"ח רונית כהן, מנהלת מחלקת קופות גמל בחטיבה המקצועית שברשות המיסים, בנושא הפקדות מעסיק לקופת גמל (קישור להודעה).

במסגרת ההודעה צוין, כי הגם שחישוב זקיפת ההכנסה על-ידי המעסיק מכוח הוראות סעיפים 3(ה) ו-3(ה3) לפקודת מס הכנסה* הינו על-בסיס חודשי, הרי שלאור השינויים בגובה המשכורת מחודש לחודש מעסיקים יהיו רשאים לערוך חישוב חודשי מצטבר של זקיפת ההכנסה בהתאם לחודשי העבודה שבעדם בוצעו ההפקדות באותה שנת-מס. זאת, בהתאם ובכפוף לאמור בהודעה האמורה. 

* לפיהם סכומי ההפרשות ששילם המעסיק לקופת גמל בעבור עובדו, העולים על התקרות הקבועות בסעיפים האמורים, יראום כהכנסת עבודה של העובד במועד התשלום לקופת הגמל ("זקיפת ההכנסה"). דין זקיפת ההכנסה כדין הכנסת עבודה החייבת במס לפי סעיף 2(2) לפקודה, לכל דבר ועניין.

מינויים בכירים חדשים ברשות המסים

מנהל רשות המסים, ערן יעקב, הודיע על שורת מינויים בכירים בהנהלת הרשות ויחידותיה:

ורד עורקבי-חדד מונתה לתפקיד סמנכ"לית בכירה מס הכנסה. עורקבי-חדד, רו"ח ושמאית מקרקעין בהשכלתה, שימשה בתפקידה האחרון כפקידת שומה רמלה והיא מחליפה בתפקיד את דוד מלכא שפרש לאחרונה משירות המדינה.

שלומי אסטרוגו נבחר במכרז לתפקיד מנהל היחידה הארצית לחקירות ומאבק בפשיעה – יהלום. אסטרוגו, עו"ד ורו"ח בהשכלתו, שימש בתפקידו האחרון כראש מטה חטיבת החקירות.

עוד הודיע יעקב על שורת מינויים בכירים שנערכו במסגרת סבב רוטציה מקיף בין מנהלים בחידות הרשות: קובי יהב מונה לתפקיד גובה מכס נתב"ג; יהודה בן-דוד מונה לתפקיד גובה מכס חיפה; אופיר זילברמן מונה לתפקיד גובה מכס מעבר נהר הירדן וגשר אלנבי; אדית הרוש מונתה לתפקיד גובה מכס מעברים; זאב ציגלברג מונה לתפקיד גובה מכס מרכז; יוסי בן-ישי מונה לתפקיד מנהל המטה למניעת הברחת סמים והלבנת הון; נטע סבח מונתה לתפקיד ממונה אזורית מע"מ פתח תקוה; רפאל גבאי מונה לתפקיד ממונה אזורי מע"מ ת"א 3; אורן בר מונה לתפקיד ממונה אזורי מע"מ חדרה; אהוד בבא מונה לתפקיד גובה מכס וממונה מע"מ ירושלים; שמעיה סאלח מונה לתפקיד ממונה אזורי מע"מ ת"א 2; ואיריס בן דוד מונתה לתפקיד ממונה אזורית מע"מ ת"א 1.

אנו מאחלים להם הצלחה רבה בתפקיד החדש.