לוגו אלכס שפירא ושות׳

רכישה עצמית של איגרות-חוב נסחרות על-ידי חברת בת ומכירתן על-ידיה; הטבות מס לקרנות שתשקענה במיזמי תשתיות בישראל; תקנות סדר הדין האזרחי החדשות; בקשה לזימון עד נוסף

15/10/2018

פסק-הדין בעניין חכ"ל בניה ופיקוח

חברת כלכלית ירושלים בע"מ ("חברת האם") עומדת בראש קבוצת "כלכלית ירושלים" העוסקת בענף הנדל"ן והבנייה ומניותיה ואגרות-חוב שהונפקה על-ידיה נסחרות בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב.
המערערת הינה חברה פרטית בבעלותה המלאה של חברת האם. הנכס העיקרי של המערערת היה מרכז מסחרי בכפר סבא אשר בנתה בייזומה. למערערת לא היה סגל עובדים משלה, והיא נשענה, לצורך ביצוע פעילותה, על הצוותים והמשאבים השונים של חברת האם.
בחודש נובמבר 2008 הֵחלה המערערת לרכוש באמצעות הבורסה כמוית ניכרות של איגרות-חוב של חברת האם, מסדרות שונות, וזאת במרבית המקרים כאשר שערי האיגרות היו במגמת ירידה או בשפל. המערערת החזיקה את איגרות-החוב לפרקי זמן שונים ומכרה אותן ברווח לאחַר התאוששות מחיריהן. הרווח המצרפי (הנומינלי) שנצמח למערערת ממכירת האיגרות היה כ-70 מיליון ש"ח.
יצוין מיד, כי חברת האם גרמה לרכישת איגרות-החוב שהנפיקה לא רק באמצעות המערערת אלא גם באמצעות גופים נוספים שבבעלותה ואף על-ידיה במישרין.
לטענת המערערת, הרווח ממכירת איגרות-החוב צריך להיות מיוחס לצורכי מס לחברת האם, ולא לה, ועל-כן יש לקזז כנגדו את הפסדיה המועברים לצורכי מס. עוד טענה המערערת, כי השימוש בה לשם ביצוע רכישת איגרות-החוב של חברת האם לא נבע מתכנון מס אלא היווה פתרון טכני לבעיה הגלומה ברכישת האיגרות על-ידי חברת האם ואשר נובעת מכך שאיגרות-חוב סחירות הנרכשות על-ידי החברה המנפיקה דינן להימחק מהמסחר בבורסה, כך שאם בעתיד אותה חברה תרצה לשוב ולגייס כספים מהציבור היא תידרש להנפיק איגרות-חוב על כך הכרוך בכך הן מבּחינת עלויות (שכ"ט יועצים, חתמים, רו"ח, עו"ד וכו') והן מבּחינת משך זמן ההיערכות ("בעיית המחיקה מן המסחר). בנוסף, טענה המערערת, כי חברת האם – לבדה – קיבלה את החלטות הרכישה והמכירה, דאגה לביצוע העִסקות מול חבר הבורסה, מימנה את הרכישות, ומעל לכל, מלוא הסיכויים והסיכונים שנבעו מרכישת איגרות-החוב, החזקתן ומכירתן היו של חברת האם ולא של המערערת.
המשיב, לעומת זאת, עמד על שיוך הרווחים למערערת עצמה, אשר מבּחינה קניינית רכשה את איגרות-החוב ומכרה אותן בחלוֹף זמן ואף רשמה את האיגרות במאזניה. מכאן הערעור.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט קירש ניתח את הראיות שהוצגו בפניו, ובכלל זאת, את הצגת איגרות-החוב בדוחות הכספיים ובדוחות המס של המערערת, וקבע, כי אין הצדקה לייחֵס את תוצאות הרכישות והמכירות של איגרות-החוב לחברת האם ולדלג על חלקהּ של המערערת בתוכנית רכישת האיגרות.
לדבריו, המערערת לא הייתה מסוגלת להוציא לפועל "בכוחות עצמה" אילולא הגב הניהולי, הארגוני והמימוני של חברת האם את כלל פעילותה המסחרית, ולמרות זאת אך ורק בקשר לרכישת האיגרות מושא הדיון התבקש שיוך התוצאות לחברת האם.
השופט קירש הוסיף וציין, כי קיים היבט כלכלי נוסף המָקשה על קבלת עמדתה של המערערת והוא ההבדל בין מצב בו חברת האם הייתה רוכשת את האיגרות לבין רכישת האיגרות על-ידי המערערת. שכּן, בפני חברה מנפיקה הפועלת לבדה עומדת רק שתי אפשרויות: האחת, אי-נקיטת מעשה והמשך חבות לפי תנאי האיגרות כלפי המחזיקים; והשניייה, ביטול ההתחייבות כנגד הוצאת מזומן והפקת רווח (חיסכון) בסכום קבוע וידוע. לעומת זאת, באמצעות הכנסת חברה קשורה לתמונה נוצרת אפשרות שלישית שבה נוצר שילוב של סיכוי לרווח (בלתי-מוגבל) עם סיכון להפסד (עד גובה הסכום ששולם עבוּר האיגרות) וזהו "תסריט" כלכלי שונה שאינו שקוּל לשתי האפשרויות הראשונות.
השופט קירש הוסיף ונדרש לטענה נוספת של המערערת (שעלתה בסיכומיה) לפיה היא שימשה למעשה "ברוקר" עבוּר חברת האם ולא הייתה זכאית אלא לעמלת ברוקראז' צנועה בגין מאמציה. זאת, לאור הסכם השירותים שנחתם בינה לבין חברת האם ולפיו מדובר בהלוואה משתתפת ברווחים בתנאי non-recourse. השופט קירש בָּחן את הוראות ההסכם וקבע – לאחַר שיישם בעניין זה עקרונות מתחום "מחירי העברה" וציין את מחדלה של המערערת לבקש אישור בנושא מרשויות המס – כי אין לקבל את טענתה האמורה של המערערת (ראו פס' 77–95 לפסק-הדין).
השופט קירש המשיך ונדרש לחוזר מס הכנסה מס' 2/2010 בנושא "רכישה עצמית של אגרות חוב והסדרי חוב" (קישור לחוזר) ודחה את טענתה הנוספת של המערערת שהיא וחברת האם עומדות בתנאים שנקבעו באותו חוזר ועל-כן יש לייחֵס את תוצאות הרכישה והמכירה לחברת האם ולא למערערת.
בהמשך הדברים, נדרש השופט קירש להסכם השומה שנחתם בין חברת האם לבין פקיד שומה ירושלים 1 ממנו עולה, כך טענה המערערת, כי פקיד-השומה קיבל את הצהרתה של חברת האם לפיה ההכנסות מרכישת איגרות-החוב שייכות לחברת האם, וממילא המשיב (פקיד שומה למפעלים גדולים) אינו רשאי להתעלם מכך ולהוציא  שומה סותרת אשר תגרום למיסוי כפול. השופט קירש דחה את הטענה האמורה וקבע, כי אין בהסכם השומה כדי להקים השתק או מניעוּת כלפי המשיב. לדבריו, בניגוד למשיב אשר בָּחן את הנושא לעומק כחלק מהטיפול בתיקה של המערערת והגיע למסקנה כי לא היה בסיס לשיוך תוצאות הרכישה לחברת האם, בדיקה ממוקדת כזו כלל לא נעשתה אצל פקיד השומה ירושלים 1, אשר לא מצא סיבה, כך נראה, לדקדק בדיווח נישומה שהביא לתוספת של עשרות מיליוני ש"ח. השופט קירש הוסיף והבהיר, כי נציגי המשיב הצהירו באופן נחרץ כי אם ערעור המערערת יידחה, אזי תימצא הדרך למְנוע כל כפל-מס שעלול להיווצר.
לבסוף, נדרש השופט קירש לטענת המערערת לפיה שתי חברות בנות נוספות של חברת האם ("אחיות" למערערת) אשר הנפיקו איגרות-חוב לציבור פעלו באופן דומה באמצעות חברות בנות, אך לגביהן המשיב לא ערך שומה דומה. השופט קירש קבע, כי אף אם יונח כי מצב החברות האחרות היה מקביל בכל היבט רלבנטי, אזי הימנעות המשיב מנקיטת עמדה דומה לגביהן אינה חוסמת אותו מעריכת שומה למערערת, שהרי אין בפנינו טענה של הסתמכות והמערערת לא פעלה, בזמן אמת, על סמך "התקדים" של שתי החברות האחרות.

לאור כל האמור, דחה השופט קירש את הערעור, תוך שהוא מציין, כי עם דחיית הערעור כאמור מצוּוה המשיב, יחד עם כל גורם אחר ברשות המסים הנוגע לעניין, לפעול כמובטח לביטולו של כל כפל-מס העלול להיגרם בקבוצת כלכלית ירושלים מיישום פסק-הדין.


הטבות מס לקרנות שתשקענה במיזמי תשתיות בישראל

הוועדה לקידום הקמת קרנות נסחרות להשקעה בתשתיות, שהוקמה לצורך גיבוש המלצות באשר לאמצעים ולצעדים הנדרשים לעידוד הקמת קרנות נסחרות להשקעה בתשתיות לאומיות בישראל, הגישה את המלצותיה (המלצות ביניים להערות הציבור) ליו"ר רשות ניירות-ערך ולחשב הכללי במשרד האוצר.

המלצות הוועדה מבוססות על עקרונות מודל קרנות השקעה במקרקעין (REIT), ואלה עיקרן:
1. הקרנות, שתוקמנה כחברה בע"מ, תירשמנה למסחר בבורסה לניירות-ערך בתוך שלוש שנים;
2. הקרנות תבצענה השקעות במיזמי תשתיות (החזקה, העמדת חוב ותפעול), בתחומי האנרגיה, המים, התחבורה, הבינוי, הסביבה, התקשורת ונוספים. לפחות 75% ממיזמי התשתיות בהם תשקענה הקרנות יהיו בישראל;
3. הקרנות תחלקנה למשקיעים לפחות 90% מרווחיהן, במהלך השנה בה נוצרו;
4. בתום חמש שנים ממועד הרישום למסחר, לא יחזיקו חמישה משקיעים ב-50% או יותר ממניות הקרן במצטבר, וזאת במטרה להגדיל את פיזור המשקיעים;
5. רמת המינוף של הקרן תותאם לאפיק ההשקעה שלה במיזמי תשתיות;
6. הקרנות תהיינה כפופות למשטר מס מיוחד, המבוסס על מיסוי הכנסות הקרן באופן ישיר בידי בעלי המניות. כמו-כן, תוענקנה הטבות מס נוספות כגון: דחיית תשלום המס בגין העברת מיזמי תשתיות לקרן תמורת הנפקת מניות בה.

להורדת המלצות הוועדה, לחצו כאן.


תקנות סדר הדין האזרחי החדשות

פורסמו ברשומות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("התקנות החדשות") (קישור לתקנות החדשות).

התקנות החדשות, שתחילתן נקבעה, ככלל, ליום 5.9.2019, תחלפנה את תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("התקנות הישנות").
במקביל, פורסם תיקון לתקנות הישנות (קישור לתקנות) בגדרו שוּנה שמן של התקנות הישנות לתקנות סדר הדין האזרחי (תובענות בענייני משפחה ואכיפת פסקי-חוץ), התשמ"ד-1984 ונמחקה מרבית הוראותיהן.

בשלב זה, טרם בוצעו שינויים בתקנות סדר הדין החלות על ערעורי מסים (ובכללן תקנות בית משפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), התשל"ט-1978), הגם שתקנות אלו מָפנות לחלק מהתקנות הישנות.


ההחלטה בעניין יחזקאל

עניינה של ההחלטה בבקשת רשות ערעור על החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה לדחות את בקשת המבקשים לזימון עד נוסף לדיון הוכחות בתיק.
התיק נשמע במלואו בפני ועדת-ערר קודמת ואף הוגשו סיכומי טענות בכתב, אך בעקבות הפסקת כהונתם של חברי הוועדה אשר שמעו את הראיות בתיק, ולאור בקשת המבקשים, החליטה הוועדה בהרכבה החדש על שמיעה מחודשת של הראיות, תוך הגבלתה לשמיעה מחדש של העדויות שנשמעו בפני הוועדה בהרכבה הקודם.
ברם, המבקשים הגישו בקשה לזַמן עד חדש, בנימוק שעדותו משמעותית וקריטית להליך בְּשל תפקידו המרכזי במשרדי מיסוי מקרקעין חיפה (המשיב).
בקשה זו נדחתה על-ידי הוועדה ומכאן בקשת רשות הערעור לבית-המשפט העליון.

בית-המשפט העליון, מפי השופט ע' גרוסקופף, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).