לוגו אלכס שפירא ושות׳

חוק ההתייעלות הכלכלית; סגירת תיק עוסק פיקטיבי; תביעת פיצוי מס רכוש על-ידי מבטח; עדכון נוסף בנושא היטל עובדים זרים; עיקול מכוח סעיף 194 לפקודת מס הכנסה

24/03/2018

חוק ההתייעלות הכלכלית לשנת התקציב 2019
פורסם חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018 ("החוק") (קישור לחוק).
 
החוק כולל, בין היתר (ראו פרק ג' לחוק), תיקון לפקודת מס הכנסה, כך שהטבות המס שניתנו לשנות-המס 2017 ו-2018 בחוק מס הכנסה (הגדלת נקודות זיכוי להורים) (הוראת שעה), התשע"ז-2017 (קישור לחוק) תיכללנה באופן קבוע לשנת 2019 ואילך; הארכת הוראת-השעה לגבי סעיפים 40ג ו-40ד לפקודת מס הכנסה שעניינם במתן נקודות זיכוי למי שלמד תואר אקדמי או לימודי מקצוע; פטוֹר ממס למשרתי המילואים בגין התגמול המיוחד הניתן מכוח הוראות סעיף 18(א) לחוק שירות המילואים ועוד.
 
פסק-הדין בעניין Hiscox Syndicates Limited
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין Hiscox Syndicates Limited ואח'.
בחודש יולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, פגע טיל שנורה משטח לבנון במפעלה ("המפעל") של חברת כרמל אולפינים בע"מ ("כרמל") הנמצא במפרץ חיפה. כתוצאה מכך נגרם נזק רב למתקני המפעל.
נכסי המפעל היו מבוטחים על-פי פוליסת ביטוח שנכרתה בין כרמל לבין המערערת 4, Colins Limited.
האחרונה ערכה הֶסדרי ביטוח-משנה עם שלוש מבטחות זרות שהן המערערות 1 עד 3 ("מבטחות המשנה") – Talbot Underwriting Limited ,Hiscox Syndicates Limited ו-Beazley Furlonge Ltd. ארבע חברות הביטוח תיקראנה להלן יחד: "המבטח".
בעקבות גרימת הנזק למפעלה, כרמל פעלה בשני מישורים שונים: האחד, היא הגישה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח על-פי פוליסת הביטוח; השני: היא פנתה לקרן הפיצויים לשם קבלת פיצוי על פי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א–1961 ("חוק מס רכוש" או "החוק").
לימים, קיבלה כרמל תשלומים מסויימים הן מהמבטח והן מקרן הפיצויים. סכומים אלה שולמו לכרמל בשנים 2006, 2007 ו-2008.
בחודש דצמבר 2013 הגיש המבטח תביעה מטעמו למנהל קרן הפיצויים ("המנהל") ודרש לקבל לידיו שיפוי בגין תגמולי הביטוח שהוא שילם קודם לכן לכרמל. זאת, לאחַר שבחודש פברואר 2012 ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון ברע"א 10164/09 מנהל מס רכוש נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (קישור לפסק-הדין) ("עניין אריה"), בגדרו קבע בית המשפט העליון (תוך דחיית ערעור המדינה), כי עקרון התחלוף המעוגן בסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א–1981,* חל גם בהקשר של תשלום פיצויים בגין נזק בהתאם לפרק שמיני לחוק מס רכוש והתקנות שהותקנו על פיו. דהיינו, לפי הפּסיקה בעניין אריה, מבטח ששילם תגמולי ביטוח על פי פוליסה לביטוח נכסים, זכאי לתבוע – ולוּ מכוח התחלוף – פיצויים מכוח חוק מס רכוש, בכפוף להוכחת זכאותו של הניזוק בהתאם למכלול הוראות החוק והתקנות.
* סעיף 62(א) האמור מורה כדלקמן: "הייתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם."
בְּשל פרק הזמן הארוך שחָלף מאז תשלום תגמולי הביטוח לידי כרמל ועד לפנייתו של המבטח למנהל בחודש דצמבר 2013, תביעת הפיצויים מטעם המבטח לוּותה ב"בקשה להארכת מועד להגשת תביעת פיצויים" ("בקשת הארכת המועד").
המנהל לא נענה לבקשת הארכת המועד ובשל כך סירב הוא לדון בתביעתו של המבטח לתשלום פיצויים מהקרן.
על החלטת המנהל הגיש המבטח ערר לוועדת הערר באזור תל-אביב שהוקמה לפי חוק מס רכוש.
ועדת הערר דחתה את הערר, תוך שהן המנהל והן ועדת הערר סברו כי בנסיבות העניין חָלף המועד להגשת תביעה ואף לא הייתה קיימת הצדקה להארכת המועד.
על החלטת ועדת הערר הוגש הערעור לבית-המשפט המחוזי.
 
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט קירש קבע, כי אינו מוצא פגם במסקנתה של ועדת-הערר כי פניית המבטח לקרן הפיצויים ננקטה באיחור רב וכי לא התקיימו נסיבות אשר הצדיקו את הארכת המועד.
לדבריו, אם המבטח היה פועל כפי שחברת הביטוח אריה פעלה, ודורש מלכתחילה תשלום שיפוי בְּשל תגמולי הביטוח שהוא שילם לכרמל, ייתכן שהוא היה מוכיח את זכאותו. אלא שבמקום זאת, המבטח נתן לעניין לשקוע ולהישכח במשך חמש שנים לפחות, ואז, מצוייד בפסק דין אריה, הוא הופיע במפתן דלתו של המנהל.
השופט קירש הוסיף וקבע, כי עצם הזכאות העקרונית לשיפוי בהתאם להלכת אריה (בהנחה כי כך הם פני הדברים) איננה מספיקה – אחרת המבטח יכול היה להמתין עוד שנים נוספות לפני הבאת תביעתו, ואין לדבר סוף. אולי ניתן לתאר נסיבות בהן השימוש בסמכות המנהל להאריך מועדים לפי סעיף 51 לחוק היה מתבקש על-מנת ליישם פסיקה של בית-המשפט העליון על מקרה שבו הזמן להגיש תביעת פיצויים עבר, הגם שאין אפשרות להציב גבול חד וברור בעניין זה בין הנסיבות אשר יצדיקו הפעלת סמכות ההארכה לבין אלו שלא יצדיקו. אולם, קושי זה איננו מחיֵיב את המסקנה כי בכל מקרה, יהיה משך השיהוי או האיחור אשר יהיה, מוטל על המנהל להאריך את המועד. הקו שנמתח במקרה דכאן הן על-ידי המנהל והן על-ידי ועדת-הערר הוא במתחם הסביר ואין מקום להתערב בו.
 
פסק-הדין בעניין א.ח. סנבריה לבניה ויזמות
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין א.ח. סנבריה לבניה ויזמות בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בהחלטת המשיב, מנהל מע"מ גוש דן, להורוֹת על סגירת תיק העוסק של המערערת מתוקף סמכותו הקבועה בסעיף 61 לחוק מע"מ. זאת, בטענה, כי רוב רובה של פעילות המערערת פיקטיבית וכי בבסיס חשבוניות המס שהיא מוציאה ומנכה, בהיקפים ניכרים של עשרות מליוני ש"ח, לא עומדות עסקאות אמיתיות.
 
בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופטת סרוסי קבעה, כי המערערת לא השכילה לשכנע כי היא מקיימת פעילות עסקית אקטיבית, נמשכת ושיטתית, העונה להגדרת המונח "עוסק" שבסעיף 1 לחוק מע"מ.
עוד קבעה השופטת סרוסי, כי התשתית הראייתית שהונחה בפניה מעלה חשש סביר כי המערערת לא מקיימת פעילות אמיתית וכי היא משתמשת בתיק העוסק שלה ליצוֹר ביצוע פעילות פיקטיבית.
בהתאם, קבעה השופטת סרוסי, כי צדק המשיב בהחלטתו לבטל את רישומה כ"עוסק" בהתאם לסמכות המוקנית לו בסעיף 61 לחוק מע"מ. 
 
עדכון נוסף בנושא היטל עובדים זרים
במבזק מיום 13.9.2017* דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעורים השונים שהוגשו בנושא שאלת הזכאות לנקודות זיכוי ומנגד החבות בהיטל לפי חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג-2003 בגין עובדים שהינם מסתננים מאריתראה וסודאן, אשר לעת הזאת הוחלט שלא להוציאם מישראל בְּשל הנסיבות בארצות מוצאם, והם מחזיקים ברישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל.
* למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן.
כזכור, בית-המשפט העליון, מפי המשנה לנשיאה (בדימ') השופט א' רובינשטיין, השופט ח' מלצר והשופט א' שהם, דחה את הערעורים שהגישו החברות בנושא ההיטל וקבע שהערעורים שהגישה המדינה בנושא נקודות הזיכוי התייתרו לאור תשובתה (קישור לפסק-הדין).
 
במסגרת המבזק מיום 8.11.2017 דיווחנו, כי פורסמה הנחייתן (קישור להנחייהשל רו"ח מירי סביון (משנה למנהל רשות המסים) וזילפה גלינדוס (סמנכ"לית בכירה לאכיפת הגבייה ברשות המסים) לפקידי-השומה בנושא עריכת שומות והסדרת חובות המס לגבי ההיטל ונקודות הזיכוי כאמור ("מתווה ההקלות").
 
ואילו במסגרת המבזק מיום 22.11.2017 דיווחנו, כי פורסמה הנחייה נוספת (קישור להנחייה הנוספת) של רו"ח מירי סביון, וזאת בעקבות העתירה שהוגשה לבית-המשפט העליון לקיים דיון נוסף בפסק-הדין, וזאת על-ידי ישרוטל בע"מ.
במסגרת ההנחייה הנוספת צוין, כי מעסיקים המעוניינים להיכלל במיתווה ההקלות יוכלו לחתום על הסכמי שומה אשר יתוקנו במקרה שבו הלכת בית-המשפט העליון במסגרת הדיון הנוסף בתיק זה תשתנה וייקבע כי אין מקום לחיוב בהיטל; וכי תנאי להחלת המתווה הוא הסדרת תשלום ההיטל עם חתימת ההסדר, לרבות קבלת ערבויות להבטחת התשלום במקרים הרלבנטיים.
עוד צוין בהנחייה הנוספת נוסח הפִסקה שיש להוסיף להסכמי השומה האמורים.
 
ביום 1.2.2018 דיווחנו אודות הנחייתה הנוספת (קישור להנחייה הנוספת) של רו"ח מירי סביון לפיה הוחלט על הארכת תחולת ההסדר עד ליום 31.3.2018. 
 
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסמה הנחייה נוספת (קישור להנחייה הנוספת) של רו"ח מירי סביון, בגדרה צוין, כי הוחלט להאריך את ההסדר עד ליום 31.5.2018 ולאפשר למעסיקים המעוניינים להיכלל במתווה ההקלות להסדיר את השומות והחובות עד למועד האמור. זאת, בכפוף לעמידה בכל התנאים שנקבעו לעניין זה.
 
ההחלטה בעניין Bay Ventures Ltd
פורסמה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין Bay Ventures Ltd.
עניינה של ההחלטה בבקשה שהגישה Bay Ventures Ltd, חברת-חוץ המאוגדת באיי הבתולה, לביטול עיקול שהוטל לבקשת המשיב (פקיד-שומה באר שבע), על החזר מס המוחזק בידי המשיב.
בבקשת העיקול, טען המשיב, כי קם חשש שלא ניתן יהיה לגבוֹת את המס, מקום שלא יוטל עיקול, בהיות המבקשת חברה תושבת-חוץ, המוחזקת בידי תושב-חוץ, בהינתן כי נרשמה באיי הבתולה הידועים כמקלט מס, בהיעדר כל פעילות עסקית למבקשת בישראל ובהיעדר נכסים בישראל למעט החזקה בשתי חברות בלתי-פעילוֹת.
 
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ג' גדעון, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
השופט גדעון קבע, כי במבט לכאורי, ומשטרם התבררו העוּבדות והטענות לעומקן, אין לקבוע כי השומה אינה סבירה ובוודאי שלא הופרכה, ולענייננו די בכך.
עוד קבע השופט גדעון, כי כאשר מדובר בחברת-חוץ, שאין לה על-פני הדברים פעילות עסקית ממשית בישראל ואין לה נכסים העשויים לשַמש בטוחה לצורך גביית המס שבמחלוקת, או מקצתו, ונוכח סכום המס שבמחלוקת, הרי שיש חשש ממשי כי לא ניתן יהיה בסופו של יום לגבוֹת את המס, אם תעמוד השומה על הכנה.
לאור האמור, דחה שופט גדעון את הבקשה לביטול העיקול.