09/03/2018
נוהל גילוי מרצון – עדכון; זקיפת שווי רכב; פיצוי בגין ביטול זיכיון; העברת דירה שהועמדה לשימוש בעל מניות מהותי; יתרות צבורות בקופה מרכזית לפיצויים
עדכון להנחיות ביחס לנוהל גילוי מרצון
במבזק מיום 12.12.2017 דיווחנו אודות פרסום הנוהל החדש להליך גילוי מרצון (קישור לנוהל החדש).
כזכור, המדובר בהוראת שעה עד ליום 31.12.2019 למעט האפשרות לבצע גילוי מרצון אנונימי שתהיה בתוקף רק עד ליום 31.12.2018.
במסגרת הנוהל החדש פורטו התנאים להליך הגילוי מרצון, אופן החלתו, פירוט הדרך להגיש בקשה אנונימית, מסלול מקוצר לטיפול בבקשות לגילוי מרצון שההון הנכלל בגדרן אינו עולה על 2 מיליון ש"ח וההכנסה החייבת הנובעת ממנו אינה עולה על 0.5 מיליון ש"ח בשנות הדיווח,* סייגים לגבי קיזוז הפסדים ושימוש בזיכויים וכן סייגים לחסינות המוקנית מפני הליך פלילי.
* במסלול זה לא תתאפשר הגשת בקשות אנונימיות, למעט בקשות אשר עומדות בתנאי "מסלול מקוצר" והוגשו אנונימית ובהחלטת מנהל המשרד האזורי המטפל בבקשה בְּשל עמידתה ביֶתֶר התנאים כאמור לעיל נקבע כי זו תועבר לטיפול במסלול המקוצר על כל המשתמע מכך.
 
בהמשך לכך, דיווחנו במבזק מיום 18.2.2018 אודות פרסומה של הוראה מקצועית בנושא הנוהל החדש (קישור להוראה), הבאה להבהיר את דרכי הטיפול בבקשות המוגשות דרך שלושת המסלולים האפשריים על-פי הנוהל החדש (דהיינו: המסלול הרגיל, המסלול האנונימי והמסלול המקוצר) יחד עם תהליכי העבודה הנלווים לטיפול בבקשות במשרדי השומה.
במסגרת המבזק האמור התייחסנו למספר נקודות בהוראה המקצועית ובכלל זאת לסעיף-קטן 1.4 להוראה שלפיו "מומלץ" שהמיַיצג יחתום על טופס "אימות הדיווח על הון והכנסות פסיביות מחשבון בנק בחו"ל לצורך טיפול בבקשה לגילוי מרצון" המצורף כנספח א' להוראה ויאשר שם כי אימֵת את נתוני ההון וההכנסות הנכללות במסגרת הבקשה לגילוי מרצון מול אסמכתאות מתאימות.
 
בעניין זה נבקש לעדכנכם, כי בעקבות פניותיהן של הלשכות המקצועיות, פורסמה הודעתה של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המסים (קישור להודעה) לפיה הוחלט על ביטול האפשרות למילוי טופס המיַיצג (כאמור באותו סעיף-קטן 1.4 להוראה המקצועית) והנספח מכוחו, וזאת עד לגמר בדיקת הנושא עם הלשכות.
 
פסק-הדין בעניין פלד-קליין
במבזק מיום 16.3.2017 התייחסנו לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין ב.ד. מיקוד תקשורת.
עניינו של פסק-הדין באופן חישוב ההטבה המוענקת לעובד בגין קבלת רכב המשַמש אותו גם לצרכים פרטיים, דהיינו כיצד יחושב שווי השימוש ברכב שהועמד לרשותו הפרטית של העובד: האם יחושב אך ורק על פי האמור בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ״ז–1987 ("תקנות השווי"), או שמא רשאים העובד, או המעביד המנכה מס במקור מהכנסת העובד, להוכיח כי שווי השימוש שונה מהקבוע בתקנות אלו.
בנוסף, וככל שייקַבע כי רשאים העובד והמעביד להוכיח שווי הטבה שונה מהקבוע בתקנות, התעוררה בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם הנתונים הנצברים אצל מעביד באמצעות תכנת Save Tax המותקנת ברכבים ובעסק, יכולים לשַמש בסיס לקביעת שווי אחר של ההטבה.
בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופט ר' סוקול, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט סוקול קבע, כי המחוקק בחר לקבוע את שווי ההטבה שתיזקף לעובד בְּשל העמדת רכב לשימושו הפרטי על-פי נוסחאות שנקבעו בתקנות השווי וכי נוסחאות אלו אינן מקימות חזקה הניתנת לסתירה, דהיינו המחוקק לא התיר לנישומים להוכיח את שווי ההטבה בדרכים אחרות.
עוד קבע השופט סוקול, כי לא שוכנע שנָפל פגם בתקנות המצדיק את פסילתן בשל אי-סבירות; וכי אפילו ניתן היה להוכיח שווי שימוש השונה מהחישוב על-פי תקנות השווי, הרי שאין במערכת שהותקנה על-ידי המערערת די כדי לקבוֹע שווי שכזה.
 
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי סוגיה דומה נדונה לאחרונה על-ידי בית-המשפט המחוזי בנצרת בעניין פלד-קליין הנדסה אזרחית בע"מ.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת ע' הוד, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופטת הוד קבעה, כי במסגרת תקנות השווי נקבע כלל מחייב באשר לאופן חישוב טובת ההנאה אשר צומחת לעובד בְּשל קבלת רכב ממעסיקו לשימוש הפרטי; וכי אין מדובר בחזקה הניתנת לסתירה ואין בידי עובדים להוכיח כי טובת ההנאה אשר צמחה להם בְּשל הצמדת רכב שונה מהקבוע בתקנות השווי.
למעלה מן הצורך הוסיפה השופטת הוד וקבעה, כי אף אם הייתה מוצאת כי הקביעה בנוגע לאופן חישוב שווי השימוש היא בגֶדר חזקה הניתנת לסתירה, הרי שלא שהשתכנעה כי תוכנת ה-Save Tax משַקפת את טובת ההנאה אשר צמחה לעובדי המערערת בגין קבלת הרכב לשימושם הפרטי; וכי אין בתוכנה ובנתונים הנאספים על-ידיה בכדי ללמד באופן נכון ומהימן על טובת ההנאה אשר צמחה לעובדים ואשר בגינהּ עליהם לשלם מס.
עוד קבעה השופטת הוד, וגם זאת למעלה מן הצורך, כי לאור האופן שבו עשו עובדי המערערת שימוש בתוכנת ה-Save Tax והאופן בו פיקחה המערערת על השימוש האמור, אין בנתונים העולים מהתוכנה בכדי ללמד על טובת ההנאה שצמחה לעובדים ומשכך לא היה עולה בידה לסתור את החזקה, ככל שהייתה ניתנת לסתירה.
לבסוף, נדרשה השופטת הוד לקנס הגירעון שהטיל המשיב על המערערת. נקבע, כי הגם שהמערערת הסתמכה על חוות-דעת משפטית אשר תומכת בדו"ח שהגישה ולמרות שהמערערת מסרה הודעה בנדון למשיב, אין לומר כי המערערת לא התרשלה באשר היא הייתה מודעת לכך שחוות-הדעת, ופעולתה על פיה, אינן תואמות את התקנות. עוד נקבע, כי המערערת לא הוכיחה קיומו של הֶצדק סביר בגינו אין הצדקה להטיל עליה קנס.
 
פסק-הדין בעניין כץ ואח'
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ד"ר ש' בורנשטין) בעניין יהושע כץ ואח'.
עניינו של פסק-הדין בערעור על שומה שהוציא המשיב, פקיד-שומה פתח-תקווה, למערער, מר יהושע כץ, ולמערערת, חברת צ.מ.ל. מדיקל בע"מ לשנות-המס 2008–2010 (ע"מ 30290-01-13) וכן ערעור על שומה (חלופית) שהוציא המשיב לחברת צ.מ.ל. יעקובסון בע"מ ("יעקובסון") לשנת-המס 2009 (ע"מ 34660-02-15). הדיון בשני הערעורים אוחד.
המערערת נוסדה בנובמבר 1999 והָחל משנת 2008 היא בגֶדר "חברה משפחתית" כאשר המערער (המחזיק במלוא מניותיה) הינו הנישום המיַיצג.
למערערת החזקות במספר חברות בנות (מרביתן החזקה מלאה או בשליטה), העוסקות בייבוא הפצה ומכירה בתחום הציוד הרפואי והציוד הנלווה ובתחום התרופות. פעילותה של המערערת מתמקדת בעריכת הסכמי התקשרות עם יצרני הציוד הרפואי והציוד הנלווה, ולאחר מכן הענקת הזכויות להפיץ את המוצרים ללקוחות הסופיים (בעיקר בתי חולים) לחברות הבנות, כך שבפועל מבוצעת פעילות ההפצה על-ידי החברות הבנות.
יעקובסון נוסדה ביולי 1999 על-ידי המערער והיא מוחזקת במישרין ובעקיפין על-ידי המערער והמערערת, כאשר בנוסף, נכון לשנת 2009, החזיקה במניותיה גם חברת ניאופרם ציוד רפואי ומסחר 1997 בע"מ ("נאופרם"(24%) העוסקת בשיווק ומכירה של ציוד רפואי מתקדם לבתי חולים וחברת אי.אס.או.פי בע"מ (5%).
בשנת 2008 התקשרה המערערת עם חברת Corevalve Inc (חברה תושבת ארה"ב המייצרת מסתמי לב אשר מושתלים בחולה באמצעות צנתור בשיטה חדשנית) בהסכם להפצת מוצריה בישראל וזאת הָחל מיום 1.9.2008 ולמשך 3 שנים. פעילות ההפצה בוצעה על-ידי יעקובסון ואצלה אף נרשמו ההכנסות.
בחודש אפריל 2009 מוזגה Corevalve עם קבוצת Medtronic העולמית וזו ביקשה לסיים את ההתקשרות עם המערערת על-מנת להעביר את הזיכיון לסניף הישראלי שלה.
בהמשך לכך, בחודש אוגוסט 2009, נחתם בין המערערת לבין Medtronic הסכם המבטל את הסכם ההפצה ("הסכם הפסקת ההפצה") ולפיו תהא המערערת זכאית לתשלום בסך 2,000,000$ בגין ביטול ההסכם.
המערערת דיווחה למשיב על התשלום שקיבלה במסגרת הסכם הפסקת ההפצה כרווח הון ושילמה את המס המתחייב. את עמדתה לפיה מדובר ברווחי הון נימקה היא בכך שמדובר בהסכם ל"מכירת" הזיכיון ל-Medtronic במסגרתו העבירה לאחרונה את כל זכויותיה מכוח הסכם ההפצה. לחלופין, טענה המערערת, כי מדובר בתשלום בגין אובדן מקור הכנסה יסודי בעסק שלה, ולפיכך, על-פי עיקרון הפרצה, מדובר בתקבול הוני.
המשיב, לעומת זאת, סבר, כי מדובר בפיצוי בגין אובדן הכנסות למשך השנתיים שנותרו עד לתום תקופת הסכם ההפצה כתוצאה מהפרתו, ועל-כן מדובר בתשלום פירותי החייב במס הכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה. בהתאם, ביום 23.11.2011 הוציא המשיב הודעה על שומה לפי מיטב השפיטה למערערת וכן למערער כנישום המיַיצג.
ביום 15.12.2011 הגישה המערערת בקשה לתיקון הדוח מטעמה לשנות-המס 2009 ו-2010, בגדרו ביקשה, בין היתר, לנַכּוֹת מהתשלום שקיבלה מ-Medtronic סך של 790,000 ש"ח אשר שולמו למר ספי אגרמן ("ארגמן") במסגרת הסכם שיפוי שנערך עִמו ביום 28.8.2011. מר ארגמן משַמש כמנכ"ל נאופרם, ולטענת המערערת הוא סייע לה בקבלת הזיכיון מ-Corevalve והוסכם עִמו כי הוא יהיה זכאי לתמורה הוגנת עבוּר תרומתו זו. עוד טענה המערערת, כי במסגרת הסכם השיפוי האמור הוסכם על תשלום אותו סך של 790,000 ש"ח וכי ארגמן דיווח על התמורה הנ"ל בדוח השנתי שהגיש לרשויות המס ושילם בגינהּ מס. המשיב סירב להיענות לבקשת המערערת לתיקון דוחותיה.
המשיב הוציא כשומה חלופית לשומה שהוציא למערערת, שומה ליעקובסון לפיה היא זו שקיבלה לידיה את הסכום ששולם על-ידי Medtronic מכוח הסכם הפסקת ההפצה. לטענת המשיב, מאחַר שהסוגיה הנוגעת ליחסיה המסחריים של יעקובסון עם המערערת לא הובהרה די הצורך, הוא קבע במסגרת שומה חלופית לשומת המערערת, כי היות שאובדן ההכנסות מביטול הסכם ההפצה נגרם ליעקובסון (כמי שהוציאה את הסכם ההפצה אל הפועל ודיוְוחה על הכנסה מכוחו), הרי שהתשלום ששולם על-פי הסכם הפסקת ההפצה מהווה הכנסתה של יעקובסון מעסקי ההפצה וחייב במס לפי סעיף 2(1) לפקודה.
 
בנקודה זו נציין, והתייחסנו לכך במבזקנו מיום 5.10.2014, כי המערערים הגישו לבית-המשפט בקשה לקבל את הערעור על הסף. לטענתם, בהוציאו את השומה החלופית, פעל המשיב בניגוד לכלל שנקבע בפסיקה בדבר "השתק שיפוטי", לפיו בעל דין (לרבות בערעור מס הכנסה) אינו רשאי להעלות טענות עובדתיות חלופיות הסותרות זו את זו. בהתאם, טענו המערערים, כי יש לבטל בְּשל כך את השומה שהוּצאה להם.
השופט בורנשטין דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
בראשית הדברים קבע השופט בורנשטין, כי ככל שמדובר בחברות קשורות, וכאשר המידע המלא בדבר טיב היחסים ביניהן מצוי בידי המערערים, אין זה בלתי-סביר כי המשיב יוצא שומה חלופית, וזאת עד אשר תובהרנה השאלות העובדתיות והמשפטיות הגוזרות את זהותו של בעל הזכות לקבלת ההכנסה.
עוד קבע השופט בורנשטין, כי הכְּלָל של "השתק שיפוטי" נגזר מעיקרון תום הלב ונועד לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ולמְנוע ניצול לרעה של בתי-המשפט; וכי במקרה דנא, ולאור העובדה כי אף מנימוקי הערעור עצמם אין זה ברור לחלוטין מהי מערכת היחסים שבין שתי החברות בכל הנוגע לזיכיון, הרי שלא ניתן לומר כי הוצאת השומה החלופית נגועה בחוסר תום לב.
בנוסף, הפנה השופט בורנשטין לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין וינוקור (ע"א 6181/08), שם נקבע במפורש כי המשיב אינו מנוּע להוציא שומה חלופית, וזאת על אף הכְּלָל בדבר "השתק שיפוטי".
לבסוף, ציין השופט בורנשטין, כי אף אם היה ממש בטענה כי המשיב הוציא, שלא כדין, שומה חלופית לשומה נשוא ערעור זה, הרי שהמערערים לא הבהירו מה הבסיס המשפטי העומד ביסוד בקשתם לקבלת הערעור מטעם זה בלבד; וכי בכל מקרה גם אם יש מקום לבטל איזו שומה על שום שהיא כרוכה בטענה עובדתית חלופית אסורה הרי שהשומה שיש לבטלה היא דווקא זו החלופית שהוּצאה לחברה הקשורה ולא השומה נשוא ערעור זה.
 
ביום 2.3.2018 ניתן פסק-הדין של השופט בורנשטין, בגדרו נדחה הערעור (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים ציין השופט בורנשטין, כי לא מצא בחומר הראיות בסיס לגרסתם העובדתית של המערערים, אשר נמנעו מלהביא לבית-המשפט מסמכים או עדים רלבנטיים (ובפרט נציגת Medtronic שמולה ניהלה המערערת מו"מ על קבלת התשלום) שמהם ניתן ללמוד על סיווג העִסקה או על טיבו של התשלום, כפי גישתם.
השופט בורנשטין הוסיף וציין, כי המסמכים שהובאו על-ידי המערערים, ובכלל זאת הסכם ההפצה, הסכם הפסקת ההפצה וההסכם עם ארגמן לא רק שאינם תומכים בעמדתם לפיה מדובר ב"מכירה" של זכויות הפצה, אלא אף אינם מתיישבים עם גרסה זו.
על רקע זה, ציין השופט בורנשטין, כי סביר יותר להניח כי התשלום ששולם משַקף את הרווחים שהמערערת צפויה הייתה להפיק על-פי ההסכם. עוד ציין השופט בורנשטין, כי בנסיבות המקרה שלפניו, השְאֵלה שדורשת הכרעה, לרבות לעניין יישומו הנכון של עיקרון הפרצה, היא האם התשלום שקיבלה המערערת בְּשל כך שהסכימה לבטל את הסכם הזיכיון ולהפסיקו טרם הגיע מועד סיומו מהווה הכנסה שבהון או בפירות ולא האם מדובר בתמורה עבוּר מכירת הזיכיון או כפיצוי בגין הפסקתו.
בנקודה זו, ניתח השופט בורנשטין את עיקרון הפרצה ופסקי-הדין שדנו בעיקרון זה, תוך שהוא מציין, כי אין לטעמו מקום ליישום העיקרון האמור כאשר קיימת הפרדה ברורה בין הנכס ובין ההכנסה המופקת ממנו, כאשר בדרך כלל יהיה זה המצב כאשר מדובר בנכס הון "גולמי", דהיינו נכס שטיבו של העסק הוא זה המתווה את האופן שבו מופקת מהנכס ההכנסה.
לגופו של עניין, קבע השופט בורנשטין, כי הזיכיון תרם לכ-15% מרווחיה של יעקובסון ובהתחשב בכך שהיה זה מלכתחילה הסכם לתקופה של שלוש שנים, קשה לומר כי מדובר בהסכם כה מהותי במובן זה שיש בהפסקתו, שנתיים לפני תום התקופה שנקבעה בו, כדי לשנות את פניו של העסק. בהתאם, קבע השופט בורנשטין, כי התשלום ששולם במסגרת הסכם הפסקת ההפצה אינו נושא אופי הוני, אלא אופי פירותי.
באשר לתשלום לארגמן, קבע השופט בורנשטין, כי הגם שעל בית-המשפט מוטלת החובה, כלפי הנישום וכלפי הציבור בכללותו, לוודא שהשומה תהא שומת אמת ובכלל זאת להבטיח שלא ישולם כפל-מס, הרי שבהיעדר כל מסמך המלמד על זכות כלשהי שהייתה קיימת לארגמן בזיכיון ובהתחשב בכך שהמערערת לא מצאה לנכון להעיד את ארגמן על-מנת שיתמוך בעמדתה, אין הוא סבור כי ניתן להקטין את ההכנסה המיוחסת למערערת בשנות-המס שבערעור בגין כספים ששולמו לארגמן בשנת-מס מאוחרת יותר, כאשר המערערת אף לא רשמה כל הפרשה בספריה בשנות-המס הרלבנטיות (אך ראו קביעתו של השופט בפס' 65 לפסק-הדין באשר להכרה בתשלום האמור כהוצאה בשנת-המס בה שולם).
לבסוף, התייחס השופט בורנשטין לשומה החלופית וציין, כי היות שבסופו של יום שני הצדדים גם יחד לא ביקשו לייחֵס את ההכנסה ליעקובסון, אלא למערערת, ואף לא הוצגו ראיות של ממש בעניין זה, אין מקום שלא לאמֵץ את מה שדוּוח על-ידי המערערת שהיא בעלת ההכנסות, ובהתאם יש לראות בשומה החלופית כמבוטלת.
 
ההחלטה בעניין ברק אלימלך
עניינה של ההחלטה בבקשה לפסילת מותב (השופטת י' סרוסי) שהגיש ברק אלימלך במסגרת ערעור שהגיש על החלטת מנהל מע"מ תל-אביב 3 להשית עליו, בין היתר, כפל מס תשומות בגין ניכוי שלא כדין של מס התשומות הכלול ב-57 חשבוניות שהוציא לו מר עופר אביבי.
הבקשה לפסילת המותב מבוססת על פסק-דין קודם שניתן על-ידי מותב זה בעניינו של אביב שהוציא, כאמור, למערער את החשבוניות מושא הערעור (ע"מ 22990-04-16), וזאת בהתבסס על שני נימוקים: האחד, קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט בְּשל דעה קדומה בעקבות פסק-הדין שניתן בעניינו של אביבי; השני, החשש לפגיעה במראית פני הצדק.
 
השופטת סרוסי דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).
 
החלטת מיסוי 5951/18
במבזק מיום 30.12.2016 דיווחנו אודות פרסום חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 ("חוק ההתייעלות" או "החוק"(קישור לחוק ההתייעלות), בגדרו נכללו, בין היתר בין היתר, הוראות הקובעות חיוב במס של משיכת כספים או נכסים מחברה בידי בעל מניות מהותי אשר אינם מוחזרים במועד שנקבע לעניין זה (ראו סעיף 94(1) לחוק ההתייעלות ע' 274 ואילך וכן סעיף 96 לחוק, ע' 279–281).
"משיכה מחברה" כוללת, בין היתר, העֳמדת נכס של החברה לשימוש בעל המניות המהותי או קרובו, במישרין או בעקיפין והנכסים שעליהם תחול הוראה זו כוללים, בין היתר, דירה שעיקר השימוש בה הוא לצרכיו הפרטיים של בעל המניות המהותי או קרובו, ולרבות תכולתה.
במקביל, ועל-מנת לאפשר לבעל המניות המהותי להיערך להוראות החדשות, נקבעו בהוראות-המעבר שבסעיף 96(ב) לחוק מספר חלופות. כך, למשל ובין היתר, נקבע (ראו הוראת-המַעבר שבסעיף 96(ב)(3)(ב) לחוק ההתייעלות, ע' 280), כי במקרה בו בעל המניות יבחר להעביר את הדירה שבידי החברה לבעלותו עד ליום 31.12.2018 יראו את ההעברה כהכנסה בגובה יתרת שווי הרכישה של הדירה (יתרת העלות לצורכי מס) – וזאת בשונה מהכנסה בגובה עלות הדירה במקרה שבו הדירה לא תעבור לבעל המניות – ובניכוי יתרת משכנתא ויתרת זכות הניתנת להיפרע על-פי דין; ובנוסף, העברת הדירה לא תחויב במס שבח בידי החברה ובמס רכישה בידי בעל המניות.*
* נזכיר, כי במבזק מיום 16.2.2017 דיווחנו אודות פרסום טופס 7020 (קישור לטופס) שכותרתו "הודעה של בעל מניות מהותי על העברת דירה מבעלוּת חברה לבעלותו בהתאם להוראות סעיף 96(ב)(3)(ב) לחוק ההתייעלות הכלכלית – מסלול אי חיוב". הטופס כולל הצהרה של בעל המניות (מקבל הדירה) שבה מצוין, בין היתר, כי הדירה הועמדה לשימושו לפני 1.1.2017 (כמתחייב מהרישא לסעיף 96(ב) לחוק ההסדרים).
במבזק מיום 1.3.2017 דיווחנו, כי כי טופס 7004, שעניינו בבקשה לקבלת פטור ממס שבח על-פי סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין (העברת זכות במקרקעין אגב פירוק) עודכן (קישור לטופס המעודכן) והוא כולל כעת (במסגרת חלק ה) התייחסות לשאלה האם לאיגוד המתפרק יש זכות במקרקעין מסוג דירה שהועמדה לרשות בעל המניות המהותי בשנת 2015 ואילך. זאת, לאור הוראות סעיף 96(ד) לחוק ההתייעלות.
ואילו במבזק מיום 23.8.2017 דיווחנו אודות פרסומם של שני חוזרים מקצועיים: האחד: חוזר מס הכנסה 7/2017 בנושא "סעיף 3(ט1) לפקודת מס הכנסה – מיסוי בעל מניות מהותי בשל משיכה מחברה" (קישור לחוזר); השני: חוזר מיסוי מקרקעין 8/2017 בנושא "העברת דירה שהועמדה לשימוש בעל מניות מהותי או קרובו מהחברה לבעל מניותיה – הוראות מעבר לסעיף 3(ט1) לפקודת מס הכנסה" (קישור לחוזר). עוד דיווחנו, כי פורסמה החלטת מיסוי מס' 5423/17 (קישור להחלטה) בגדרה נקבע, כי הוראות-המעבר הקבועות בסעיף 96 לחוק ההתייעלות תחולנה גם על העברת דירה שבנייתה טרם הסתיימה והועברה לבעל המניות המהותי ובלבד שיתקיימו התנאים הקבועים בהוראות-המעבר וכן התנאים המפורטים בהחלטה.
 
בהמשך לכך נבקש לעדכנכם אודות החלטת המיסוי שבנדון (קישור להחלטה).
עניינה של ההחלטה בבעל מניות מהותי המחזיק במלוא הון המניות של שתי חברות: חברה א' וחברה ב'. חברה א' רכשה בשנת 2012 דירת מגורים כשרכישה זו מומנה באמצעות נטילת הלוואות מחברה ב' ומהבנק. במהלך ספטמבר 2017 הכריזה חברה ב' על דיבידנד וזה נרשם כנגד יתרת זכות של בעל המניות. הָחל משנת 2013 הדירה מושכרת לבעל המניות המהותי ומשַמשת למגוריו ולמגורי משפחתו. עלות רכישת הדירה וההשקעות בה גבוהה יותר משווי השוק של הדירה נכון להיום, כך שאילו הדירה הייתה נמכרת לצד שלישי, היה נוצר הפסד בגין מכירתה.
 
במסגרת החלטת המיסוי נקבע, כי חלק מהלוואה בגובה יתרת שווי הרכישה של הדירה בניכוי המימון הבנקאי ("חלק ההלוואה") יהווה "יתרת זכות" כהגדרתה בסעיף 96(ב)(3)(א) לחוק ההתייעלות.
עוד נקבע בהחלטה, כי ככל שחברה א' תעביר לבעל המניות המהותי את הדירה מכח סעיף 96 לחוק ההתייעלות הכלכלית, תחולנה הוראות אלו במלואן, לרבות הוראות סעיף 96(ב)(3)(א), קרי: חיוב בדיבידנד/משכורת/עסק בגובה יתרת שווי הרכישה של הדירה (ולא בגובה שווי השוק של הדירה) בניכוי יתרת זכות בגובה חלק ההלוואה ובניכוי המימון הבנקאי, ולרבות חיוב בהכנסה בגין השימוש בדירה עד ליום העברת הדירה לבעל המניות המהותי; וכי יתרת שווי הרכישה לצורך הוראות סעיף 96 לחוק ההתייעלות הכלכלית תכלול, בין היתר, את עלות הקרקע, מס הרכישה ועלויות התכנון והבנייה.
בנוסף, צוין בהחלטה, כי בכל מקרה לא יוכר לחברה ולבעל המניות המהותי הפסד כתוצאה מהעברת הדירה לבעל המניות המהותי מכח סעיף 96(ב)(4) לחוק ההתייעלות הכלכלית; וכי בהתאם לסעיף 96 לחוק התייעלות הכלכלית, במכירת הדירה על ידי בעל המניות המהותי, שווי הרכישה של הדירה יהיה יתרת שווי הרכישה בידי החברה לפי חוק מיסוי מקרקעין.
 
יתרות צבורות בקופה מרכזית לפיצויים
במבזק מיום 12.6.2017 דיווחנו אודות פרסום חוזר מס הכנסה מס' 4/2017 (קישור לחוזר).
עניינו של החוזר, המחליף את חוזר מס הכנסה מס' 7/2016 (שפורסם בחודש דצמבר 2016), בכללי המיסוי החָלים על כספים הצבורים בקופות המרכזיות.
 
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם אודות מכתבו של רו"ח (משפטן) רולנד עם-שלם, סמנכ"ל בכיר לעניינים מקצועיים ברשות המסים (קישור למכתב), בגדרו הוחלט על עדכון והארכת תוקף ההוראות המנויות בפסקה 2.2.1 לחוזר 4/2017 (והמתייחסות לשימוש בסכום העודף בקופה המרכזית), וזאת עד ליום 31.3.2019 ובכפוף להנחיות רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון.
עוד צוין במכתב, כי בהמשך למצוין בפסקה 2.2.2 לחוזר 4/2017, פרסמה גב' דורית סלינגר, הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון, ביום 3.10.2017 חוזר גופים מוסדיים בנושא "העברת כספים מקופת גמל מרכזית לפיצויים" (קישור לחוזר) המאפשר למעסיק להעביר כספים מקופת גמל מרכזית לחשבונות עובדיו בקופת גמל; וכי הוראות החוזר האמור מהוות נדבך משלים להוראות שנקבעו בחוזר 4/2017, בדגש על חבות הפיצויים לבעלי הַשליטה במגבלות התקרה שבסעיף 32(9) לפקודת מס הכנסה, כאמור בפסקה 2.1.2 לחוזר 4/2017.
  גרסה להדפסה   שלח לחבר


שלום אורח!
האתר נועד להקנות מידע כללי בלבד, הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי ואין לו תוקף של חוות-דעת מחייבת.
© כל הזכויות שמורות לעו"ד (רו"ח) אלכסנדר שפירא.