לוגו אלכס שפירא ושות׳

חישוב ליניארי מוטב במכירת דירה שבנייתה טרם הסתיימה; התיישנות שומה; נאמנות לעניין מס שבח; חשבוניות פיקטיביות ברכישת זהב ושירותי כח אדם

23/08/2017

פסק-הדין בעניין עודד קציר
פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין עודד קציר.
העורר רכש בחודש ספטמבר 2010 זכויות במקרקעין יחד עם רוכשים נוספים, וזאת במסגרת קבוצת רכישה ("הקבוצה").
במסגרת הסכם השיתוף שנחתם בין חברי הקבוצה נקבע, כי העורר זכאי להירשם כבעלי הזכויות של דירה המסומנת כיחידה מס' 13 בפרוייקט. בהתאם, חויב העורר במס רכישה לפי המדרגות החלות ברכישת דירת מגורים, כאשר שווי הדירה לעניין זה נקבע בהסכמה ולצורכי פשרה.
בחודש פברואר 2013 ניתן לקבוצת הרכישה היתר בנייה לבניית בניין המגורים וכשלושה חודשים מאוחר יותר התקשרה הקבוצה עם קבלן ביצוע.
ביום 1.4.2015 התקשר העורר בהסכם עם גב' בוקבוזה ("הרוכשת"), בגדרו התחייב העורר למכור לרוכשת את מלוא זכויותיו במקרקעין המקנות לו, כאמור, זכות לדירה. עוד התחייב העורר למסוֹר לרוכשת את דירת המגורים לאחַר שבנייתה תסתיים, תוך שהוא נושא במלוא עלויות הבנייה הנדרשות להשלמת הבנייה ובתשלומי דמי שכירות לרוכשת עד לתאריך 15.11.2018.
העורר דיווח למשיב (מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב) על העִסקה וערך את שומתו העצמית בהתאם להוראות סעיף 48א(ב2) לחוק מיסוי מקרקעין, דהיינו בהתאם לשיטת החישוב הליניארי המיוחדת החָלה במכירת "דירת מגורים מזכה".
המשיב דחה את החישוב כאמור כמו גם את ההשגה שהגיש העורר, מהטעם שאין מדובר ב"דירה שבנייתה הסתיימה" כמתחייב מהמונח "דירת מגורים מזכה" (הנגזר, בין היתר, מהמונח "דירת מגורים").
העורר מצדו, טען, כי גם דירה שבנייתה עתידה להסתיים כנגזרת מהתחייבות חוזית של המוֹכר למסור את הדירה כשהיא גמורה נחשבת כ"דירה שבנייתה הסתיימה".
יצוין, כי נכון למועד מתן פסק-הדין, טרם ניתן טופס 4 לדירה, בניית הדירה טרם הושלמה, הדירה אינה ראויה למגורים ולא נעשה בדירה שימוש למגורים.
 
ועדת-הערר, מפי חבר הוועדה רו"ח צ' פרידמן (בהסכמת יו"ר הוועדה השופט מ' אלטוביה וחבר הוועדה רו"ח י' בילצקי)דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).
רו"ח פרידמן בָּחן את לשון הוראות החוק הרלבנטיות וקבע, כי טענות העורר נעדרות אחיזה ולוּ מינימלית בלשון החוק; וכי מסקנה זו אך מתחזקת לנוכח העובדה שלעניין החבות במס רכישה נקבעה הוראה מפורשת לפיה הדירה הנרכשת תיחשב ל"דירת מגורים" אם יש התחייבות של המוֹכר לסיים את הבנייה.
רו"ח פרידמן הוסיף וקבע, כי קבלת פרשנותו של העורר אף תסתור את תכלית החקיקה (וראו בעניין זה את פסקות 46–47 לחוות-דעתו).
 
תאונת מס? בהחלט ייתכן.
 
פסק-הדין בעניין כהן ואח'
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין מרק מיכאל כהן ואח'.
עניינו של פסק-הדין בהמרצת פתיחה שהוגשה על-ידי מרק מיכאל כהן, לוסי לימור כהן, אברהם כהן וארלוט כהן – הבן (האח), הבת (האחות) ("הילדים"), האב והאם ("ההורים") – בגדרהּ עתרו התובעים למתן סעד הצהרתי לפיו דירה בתל-אביב ודירה בבניין סמוך הינן בבעלות הילדים, לאחַר שהוחזקו בנאמנות, לפי חוק הנאמנות, על-ידי ההורים.
רשות המסים (הנתבעת), לעומת זאת, טענה, כי אין כל ראיה לטענת הנאמנוּת וזו נטענה אך בעקבות הכַּוונה לממש את הדירות בגין חובו של האב לרשות המסים.
 
בית-המשפט המחוזי, מפי ס' הנשיא השופט י' שנלר, דחה את התביעה (קישור לפסק-הדין).
השופט שנלר ציין, כי חוזה נאמנות, ככל חוזר אחר, יכול להיעשות בעל-פה, בכתב או בצורה אחרת; כי ניתן להכיר ב"נאמנות משתמעת"; וכי קיום הנאמנות אינו תלוי ברישום בפנקס כלשהו. עם זאת, עדיין על הטוען לקיומה של נאמנות להרים את נטל השכנוע בעניין זה ובכלל זאת נטל כבד במישור הראייתי.
לגופו של עניין, קבע השופט שנלר, כי היות שבענייננו הכסף לרכישת הדירות בא מההורים והערת האזהרה אף נרשמה על שמם, לא מתקיימות הנסיבות המקימות את "חזקת הנאמנות" ועל התובעים הנטל להוכיח את קיום הנאמנות.
עוד קבע השופט שנלר, כי הנסיבות העובדתיות מצביעה על רכישה בידי ההורים, במעורבותם ובאמצעות כספם ומֵעבר לכך לא עלתה תשובה קוהרנטית וסְדוּרה מדוע לא נרשמו הדירות על-שם הילדים מייד עם רכישתן או למִצער נרשמה הנאמנות הנטענת או דוּוחה לרשויות המס כמתחייב מהוראות סעיף 74 לחוק מיסוי מקרקעין. עוד נקבע, כי ה"אינדיקציות" ביחס לבעלוּת בדירות גם מאוחר למועד רכישתן, השכרתן והשיפוץ שבוצע בהן מַצביעות על ההורים בלבד. 
 
ההחלטה בעניין תרו
פורסמה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין תרו תעשיה רוקחית בע"מ.
המערערת ערערה לבית-המשפט המחוזי בחיפה על צווים שהוציא לה המשיב (פקיד-שומה חיפה) לגבי שנות-המס 2010–2013 בגדרם חויבה המערערת במס עֵקב סיוּוגה של חברת בת בבעלותה והמאוגדת באיי קיימן כ"חברה נשלטת זרה".
במסגרת הערעור העלתה המערערת טענה מקדמית לפיה השומה לשנת-המס 2010 הוּצאה באיחור ולכן דינה להתבטל. כל זאת למה?
בעקבות פניית מיַיצגה של המערערת למשיב, אישר האחרון תקופת שומה מיוחדת למערערת בהתאם להוראות סעיף 7 לפקודת מס הכנסה, כך ששנת-המס 2011 תתחיל ביום 1.1.2011 ותסתיים בחלוֹף 15 חודשים ביום 31.3.2012; ובהתאם שנת-המס 2012 תחל ביום 1.4.2012 ותסתיים ביום 31.3.2013. 
המערערת הגישה את הדו"ח לשנת-המס 2010 ביום 28.3.2012 (דהיינו, במסגרת שנת-המס 2011). ואילו ביום 31.12.2015 שלח המשיב בדוא"ל את השומה לפי מיטב השפיטה (לפי סעיף 145(א)(2) לפקודה).
 
בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופטת א' וינשטיין, קיבל את הבקשה (קישור להחלטה).
השופטת וינשטיין בָּחנה את הוראות החוק הרלבנטיות וקבעה, כי בדין טענה המערערת שהפרשנות היחידה האפשרית להוראות סעיף 145(א)(2) לפקודה (הקובעת, כי פקיד-השומה יהא רשאי להפעיל סמכותו ולהוציא שומה "תוך שלוש שנים מתום שנת המס שבה נמסר לה הדו"ח) היא כי מניין שלוש השנים ייעשה מתום שנת-המס המיוחדת שנקבעה; וכי עמדת המשיב, לעומת זאת, נעדרת עיגון מינימלי כלשהו בלשון אותן הוראות.
 
פסק-הדין בעניין א. ברכו גולד ג'ולרי
עניינו של פסק-הדין בערעור על שומת תשומות שהוציא המשיב, מנהל מע"מ, למערערת, א. ברכו גולד ג'ולרי בע"מ שהינה חברה לייצור תכשיטים, בסכום של כ-3 מיליון ש"ח (לאחַר הפחתתה מכ-15 מיליון ש"ח), בְּשל ניכוי מס תשומות מכוח חשבוניות פיקטיביות (לשיטת המשיב) ברכישת זהב. זאת, בעקבות חקירה רחבת היקף שניהל המשיב בנושא.
 
בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרש השופט ד"ר סטולר למסגרת הנורמטיבית הרלבנטית ובכלל זאת לפסקי-הדין של בית-המשפט העליון בעניין מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות (ע"א 4069-03ובעניין זאב שרון (ע"א 3886-12).
לגופו של עניין, ולאחַר שבָּחן את הראיות שהוצגו בפניו, קבע השופט ד"ר סטולר, כי בעוד שהמשיב הציג תשתית ראייתית המבססת את הטענה שהונפקו למערערת חשבוניות מס פיקטיביות, המערערת כָּשלה בהרמת נטל ההוכחה המוטל על כתפיה בדבר חוקיותן של החשבוניות ולא הוכיחה שהאחרונות משַקפות עסקות אמיתיות והוצאו על-ידי הצד האמיתי לעסקה.
עוד קבע השופט ד"ר סטולר, כי לנגד המערערת היו נורות אזהרה רבות אך היא בחרה לעצום עיניה, להתנהל באדישות ולא לבדוק מי הבעלים של הזהב שנמכר לה ומה מקורו; וכי אין די באישור רואה-החשבון של המערערת שהחברה שהנפיקה את החשבוניות הינה תקינה ויש לה אישור ניכוי מס במקור וניהול ספרים (באשר מסמכים אלה מונפקים על-ידי שלטונות מס הכנסה במובחן משלטונות מע"מ, וממילא חברה יכולה להיות מצוידת באישורים האמורים ובכל זאת להנפיק חשבוניות פיקטיביות).
 
פסק-הדין בעניין תעשיות עוף והודו
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין תעשיות עוף והודו ברקת (2003) בע"מ.
גם פסק-דין זה עוסק בסוגיה של חשבוניות פיקטיביות, והפעם בכאלו שהוצאו למערערת, בעלת משחטת עופות בעיר לוד, בקשר לאספקת כח אדם.
 
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
תשומת לבכם, בין היתר, לניתוח הנכלל בפסק-הדין ביחס לנטל השכנוע ונטל הבאת הראיות (פסקה 36 ואילך לפסק-הדין) כמו גם להתייחסות לעובדה שהמערערת נהגה לשלם לחברות כוח האדם בהמחאות שחֵלקן נרשמו שלא למוטב בלבד ואף במזומן (פסקה 96 ואילך לפסק-הדין).
 
פסק-הדין בעניין נלי חיילו
עניינו של פסק-הדין בשומה לפי מיטב השפיטה שהוציא המשיב (פקיד-שומה חיפה) למערערת, מפעילה ומנהלת גן ילדים בחיפה, בְּשל חוסר-סבירות עסקית של דיווחיה ובעקבות החלטתו לפסוֹל את ספריה.
 
בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).