לוגו אלכס שפירא ושות׳

ביטול עסקת מקרקעין לעניין מע"מ; תשלום בגין אי-תחרות והפרשה לתביעות תלויות; תושב ישראל או תושב רמאללה?; עמידה בתנאי "מפעל בר תחרות" ועוד

21/08/2017

פסק-הדין בעניין קייטיאיסי בע"מ
המערערת, קייטיאיסי בע"מ, עוסקת במתן שירותי פיתוח חומרה ותוכנה ומלַווה פרוייקטים שונים בתחום ההייטק. עד לשנת 2006, החזיקו במניותיה מר ישי קוקובקה ("ישי") ומר אלי קרן ז"ל ("אלי"), כל אחד ב-50%.
בשנת 2007 מכרו ישי ואלי את מניותיהם במערערת לחברת אודיט קונטרול ישראל בע"מ ("הרוכשת") וזו הפכה לבעלת הַשליטה במערערת המחזיקה ב-75% ממניותיה ותוך שיִשי נותר בעל מניות בשיעור 25% במערערת.
בחודש דצמבר 2007 הגישה המערערת דו"ח לשנת-המס 2006, במסגרתו דרשה להכיר בהוצאה בגין אי-תחרות בסך 800,000 ש"ח ששילמה לישי ולאלי ובהוצאה בגין תביעות תלויות בסך 400,000 ש"ח בְּשל כספים שהפרישה לאור מחלתו של אלי והערכתה כי תוגש כנגדה תביעת פיצויים על-ידו.
המשיב שלל את ניכוי ההוצאות כאמור. מכאן הערעור, בגדרו טענה המערערת כטענה מקדמית, כי חלה התיישנות לגבי השומה היות שחָלפה התקופה שנקבעה בדין (דאז) לשם הוצאת השומה ומסירתה: בעוד שהדו"ח לשנת-המס 2006 הוגש ביום 24.12.2007, עותק מן השומה התקבל אצל ב"כ המערערת רק ביום 15.2.1011, דהיינו לאחַר יותר משלוש שנים. המשיב, מצדו, טען שהשומה הונפקה ונשלחה למערערת בפקס ביום 26.10.2010, דהיינו בטרם חָלפו שלוש שנים מיום קבלת הדו"ח במשרדי השומה.
 
בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
ראשית, נדרש השופט ד"ר סטולר לטענתה המקדמית של המערערת וסָקר את התפתחות הפסיקה בנושא, תוך שהוא קובע, כי אין מניעה לשלוֹח צו באמצעות הפקס. לגופו של עניין, קבע השופט ד"ר סטולר, כי הוכח שהשומה אכן הומצאה למערערת בפקס לפני חלוֹף תקופת ההתיישנות ולכן השומה לא התיישנה; ובהתאם, דינה של טענת ההתיישנות להידחות.
בהמשך הדברים נדרש השופט ד"ר סוקול לסוגיות שבמחלוקת וקבע, כי המערערת לא עמדה בנטל לשכנע, כי הכספים ששילמה לאלי וישי שולמו עבוּר אי-תחרות לא כל שכּן בשנת-המס שבּה סכומים אלה נדרשו בניכוי. ואילו ביחס להוצאה שדרשה המערערת בגין תביעות תלויות קבע השופט, כי בדין שלל את המשיב את ניכוי ההוצאה האמורה בהתאם להוראות סעיף 18(ב) לפקודה לפיהן לא ניתן להתיר בניכוי לחברה תשלומים ששילמה לבעל שליטה ללא ששולמו בפועל.
יצוין, כי המערערת טענה, בין היתר, כי התשלום ששילמה לישי ולאלי כדיבידנד (וממנו ניכתה מס במקור) מהווה חלק מהתשלום בגין "אי תחרות" ויש לשנות את סיווג התשלום בדיעבד. השופט ד"ר סטולר דחה טענה זו והנכם מופנים בעניין זה לפסקות 87–102 לפסק-הדין.
 
טופס אישור עמידה בתנאי "מפעל בר תחרות"
פורסם טופס 902 (קישור לטופס) שעניינו עמידה של קבלן-משנה בתנאי "מפעל בר תחרות" כאמור בסעיף 18א(ג)(2) לחוק לעידוד השקעות הון והתקנות לעידוד השקעות הון (תנאים שבהתקיימם יראו במפעל המוכר רכיב למפעל אחר, מפעל זכאי להטבה), התשס"ז–2007.
 
פסק-הדין בעניין רומי השקעות
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין רומי (ר.א) השקעות בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בעסקה למכירת מקרקעין בירושלים למערערת בגדרהּ שילמה המערערת למוֹכרים מקדמה בסך כולל של 20 מיליון ש"ח בצירוף מע"מ. סכום המע"מ (3.4 מיליון ש"ח) שולם על-ידי המוֹכרים כמס עסקאות ומנגד המערערת קיזזה את הסכום האמור כמס תשומות.
העִסקה עלתה על שרטון ובין הצדדים נחתם הסכם לביטול העִסקה, לפיו התחייבו המוֹכרים להחזיר למערערת 7 מיליון ש"ח ונקבע, כי עם קבלת הסכם הנ"ל תוותר המערערת על כל תביעה כלפי המוֹכרים והמוֹכרים התחייבו שלא לתבוע את המערערת. ההפרש בין סכום ההחזר (7 מיליון ש"ח) לבין המקדמה (בסך 20 מיליון ש"ח), דהיינו סך של 13 מיליון ש"ח, מהווה את הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם. מאוחר יותר נקבע, כי סכום ההחזר למערערת יוקטן לסך של 6.4 מיליון ש"ח.
המוֹכרים הוציאו למערערת תעודת זיכוי על סך של 20 מיליון ש"ח בצירוף מע"מ (ובסך הכל 23.4 מיליון ש"ח), אך המערערת החזירה למוֹכרים את תעודת הזיכוי בטענה שזו לא משַקפת נכונה את המציאוּת המשפטית והחשבונאית.
מאוחר יותר, הוציא המשיב (מנהל מע"מ נתניה) למערערת שומת עסקאות על סך של 3.4 מיליון ש"ח, בציינו כי תעודת הזיכוי הוּצאה כדין בעקבות ביטול העִסקה; וכי בעקבות ביטול העִסקה היה על המערערת להשיב את מס התשומות שקיזזה, וזאת כמתחייב מהוראות סעיף 41 לחוק מע"מ וללא קשר אם בידה תעודת זיכוי אם לאו.
לטענת המערערת, הדיווח בעסקת מקרקעין הינו לפי בסיס מזומן וכך גם הם פני הדברים לגבי הוצאת חשבונית הזיכוי. דהיינו, הזיכוי צריך להיות על-בסיס סכום המזומן שהוחזר בפועל (6.4 מיליון ש"ח). לחלופין, טענה המערערת, כי המוֹכרים מכרו למערערת זכות חוזית (לקבלת התמורה המלאה מכוח הסכם הרכישה) בתמורה לסך של 17 מיליון ש"ח (ההפרש בין 23.4 מיליון ש"ח לבין 6.4 מיליון ש"ח) המהווה מכר של אותה זכות חוזית למערערת ועִסקה זו חייבת במע"מ.
 
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט דורות בָּחן את הוראות סעיף 43 לחוק מע"מ וקבע, כי לאור ביטול העִסקה המקורית בין הצדדים קמה חובת השבת המס שנוכה על-ידי המערערת כמס תשומות; וכי חובה זו לא הייתה תלויה בקבלת חשבונית הזיכוי מהמוֹכרים. השופט דורות הוסיף וקבע, כי אין כל בסיס לטענת המערערת לפיה חשבונית הזיכוי שהיה על המוֹכרות להוציא למערערת צריכה הייתה להיות לפי בסיס מזומן (דהיינו, ביחס לכספים שהושבו למערערת בפועל). שכּן, העובדה שבעסקת מקרקעין מסוימת שולמו סכומים על-חשבון התמורה לפני העמדת הקרקע לשימוש הקונה אינה משליכה על חובת השבת המע"מ שנוכה כמס תשומות ואינה מתְנה את חובת השבת המע"מ בקבלת החזרי המקדמות בפועל.
השופט דורות הוסיף ונדרש להוראות סעיף 7(2) לחוק מע"מ (הקובע, כי מחירה של עִסקה הוא התמורה שהוסכם עליה, לרבות פיצויים בְּשל הפרת ההסכם, שאין עִמה ביטול העִסקה) תוך שהוא קובע, כי במקרה דנא ההסכם בין הצדדים בוטל בהסכמה וכי הפיצוי שהמערערת הסכימה לשלם למוֹכרים אינו מהווה חֵלק מהתמורה החוזית אלא פיצוי בגין הפרת הסכם הרכישה, שאינו חייב במע"מ.
לבסוף, התייחס השופט דורות לטענתה החלופית של המערערת בדבר התגבשותה של עִסקה חדשה בין הצדדים. השופט דחה טענה זו בקובעו, כי המערערת נמנעה מהבאת ראיות התומכות בכך וממילא אין לקבלהּ.
 
פסק-הדין בעניין פאדי שוויש
בעקבות השוואת הון שעָרך המשיב (פקיד-שומה ירושלים 2) בין הצהרת ההון שהגיש המערער ליום 31.12.2008 לבין הצהרת ההון ליום 31.12.2012 מצא המשיב גידול הון בלתי-מוסבר.
לטענת המערער, בשנות-המס שבערעור הוא לא היה תושב ישראל אלא תושב רמאללה, שם התגורר עם אשתו ושלושת ילדיו, ועל-כן הוא לא חייב במס הכנסה בישראל באותן שנים. לחלופין, טען המערער, כי בידיו הסברים בכל הנוגע לגידול ההון הלכאורי שנקבע בצו.
 
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' דורות, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט דורות בָּחן את הראיות שהוצגו בפניו וקבע, כי עלה בידי המערער להוכיח כי מרכז חייו בשנות-המס שבמחלוקת היה בתחומי רמאללה ולא במזרח ירושלים,* ובהתאם אין לראות בו "תושב ישראל" לעניין פקודת מס הכנסה.
* תשומת לבכם, בין היתר, לקביעתו של השופט דורות (בפסקה 16 לפסק-הדין) לפיה קביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר תושבוּת המערער לעניין חוק ביטוח לאומי אינה מחייבת ללא תנאי לעניין מס הכנסה.
למעלה מן הצורך וככל ששאלת התושבוּת תיבחן בערעור לבית-המשפט העליון, הוסיף השופט דורות ודן בהסברי המערער להפרשי ההון תוך שהוא דוחה את מרביתם.
 
פסק-הדין בעניין קיי.בי. שיווק נעלם
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין חברת קיי בי שיווק נעלים בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בשאלת זכאותה של המערערת לנַכּוֹת מס תשומות הכלול בחשבונית מס שהוציא עוסק תושב האזור (חשבוניות P) שהתברר כי הן מזויפות.
 
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).