לוגו אלכס שפירא ושות׳

עתירת רשתות הפארם נגד ג'יימס ריצ'רדסון ואל-על; מיסוי מכירת זכויות ב-LLC; חוק העיצוב; חוק עידוד השקעות הון

08/08/2017

פסק-הדין בעניין סופר פארם (ישראל) בע"מ ואח'
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעתירה שהוגשה על-ידי סופר פארם (ישראל) בע"מ, המשביר 365 החזקות בע"מ, ניו פארם דראגסטורס בע"מ וחטיבת הקוסמטיקה בלשכת המסחר תל-אביב והמרכז, העוסקת בשאלה, האם שירות הזמנות מוצרים הקיים באתרי האינטרנט של חברות ג'יימס ריצ'רדסון ואל-על ("שירות ה-Pre Order") הוא בבחינת שירות מכירות, אשר עסקאות מכר טובין המתבצעות בו חייבות במע"מ ובמס קנייה.
לטענת העותרות – חברות קוסמטיקה שונות שהינן מתחרות עסקיות של חברות ג'יימס ריצ'רדסון ואל-על – ההזמנות המתבצעות באמצעות שירות זה הן למעשה עסקאות אינטרנטיות רגילות, הדומות לכל עסקה מקוּונת שמתבצעת במדינת ישראל. על כן, הן טוענות, עסקאות אלו לא יכולות ליהנות מהטבות המס והפטוֹרים בדומה לעסקאות שמתבצעות בנמל התעופה או בטיסות. לטענתן, ההטבות והפטוֹרים יכולים להינתן רק ביחס לעסקאות שמתבצעות ב"מחסן רשוי" או בטיסות עצמן, ולא ניתן להרחיב את תחולתם ולפרשם ככאלה החָלים גם על עסקאות מקוּונות. עוד טענו העותרות, כי הרחבת תחולת ההטבות והפטוֹרים ביחס לעסקאות מקוונות שמבצעות חברות ג'יימס ריצ'רדסון ואל-על מקפחת ומפלה אותן, וכן פוגעת בחופש עיסוקן וביכולתן להתחרות בשוק. לפיכך נטען, כי המשיב 1, מנהל המכס והמע"מ ("המשיב"), חורג מסמכותו ופועל שלא כדין בכך שאינו נוקט אמצעים לגביית מסים ביחס לעסקאות אלו.
 
בית-המשפט העליון, מפי השופט י' דנציגר (בהסכמת השופטים נ' סולברג וא' שהם)דחה את העתירה (קישור לפסק-הדין).
באשר לשירות ה-Pre Order שמציעה חברת "ג'יימס ריצ'רדסון", קבע השופט דנציגר, כי שירות זה אינו מהווה שירות מכירה, וכי עסקאות המכר לעניין המס מתבצעות במלואן בחנויות ה"דיוטי-פרי" המצויות בנמל התעופה בן גוריון. ודוק: מכלוֹל התנאים שהציב המשיב לפעילות במסגרת השירות המקוון, מבטיח כי הזמנות ביחס לטובין שיבצעו לקוחות באינטרנט תהיינה טנטטיביות בלבד, בלי מעמד משפטי מחייב. כך, לפי התנאים, לא משתכללת ללקוח זכות כלשהי לקבל את המוצר, ואף לא חובה נגדית לשלם עבורו; הלקוח אינו חייב בדמי הזמנה; הוא רשאי לבטל את ההזמנה ללא דמי ביטול בכל עת, גם לאחַר שהמוצר "נשמר לו"; מובהר ללקוח שהשימוש בשירות המקוון אינו מהווה רכישה וכי הרכישה עצמה תתבצע בנמל התעופה לאחַר הצגת כרטיס טיסה ותשלום מלא; ואם לא די בכך, מובהר ללקוח שהחברה אינה מחויבת לספק את המוצר אם לא יהא זמין במלאי הקיים בחנות במועד הרכישה. בנסיבות אלו, קבע השופט דנציגר, לא ניתן לומר כי השימוש בשירות החדש עולה כדי "עסקה" של מכר טובין כהגדרתה בדין, שכּן אין היא מהווה "מכר" שניתן לראות בו ובמועדו משום הקניית חזקה, זכות או שליטה, באופן מנוי וסופי ביחס לטובין, ובוודאי שלא "זכות ורשות ליטול את הנכס ולהשתמש בו".
אשר לשירות ה-Pre Order שמציעה חברת אל-על קבע השופט דנציגר, כי אין יסוד לחיֵיב את אל-על במס בגין פעולות שמתבצעות באתר האינטרנט שלה, לגבי השירות שהיא מציעה בו, וזאת משום שמסירת הטובין במסגרת עסקאות המכר דנן אינה מתבצעת בשטח ישראל, אלא על המטוס, במתחם האווירי מחוץ לשטחה הטריטוריאלי. בנסיבות אלו, העסקאות אינן נלכדות ברשת המס הטריטוריאלית הישראלית אשר פרושה מכוח חוק מע"מ.
לאור האמור, קבע השופט דנציגר, כי הנחת היסוד שעליה מושתתת העתירה כולה – ולפיה הפעולות שמתבצעות באתרי האינטרנט של חברות ג'יימס ריצ'רדסון ואל-על במסגרת שירות הזמנת המוצרים החדש, הן עסקאות מכר טובין כהגדרתן בדין, ולפיכך הן חייבות במס – אינה מעוגנת כדבעי בדין, וממילא נשמטת הקרקע תחת העתירה כולה וכנגזר מכך יש לדחותה.
 
פסק-הדין בעניין מעוף מתכות
המערערת, מעוף מתכות אל ברזליות בע"מ, הייתה במועדים הרלבנטיים להכרעה חברה פרטית רשומה בישראל, שעיסוקה בייצור מוצרי מתכת שונים. למערערת היה מפעל באיזור התעשייה בקריית חיים והיא מכרה את תוצרתה ללקוחות בישראל ומחוּצה לה.
המערערת נוסדה בשנת 1996 ובשנת 2005 נרכשו מלוא מניותיה על-ידי חברת מתכות פינקלשטיין בע"מ ("חברת האם"), העוסקת, אף היא, בתחום המתכות.
משנת 2005 הוכרה המערערת כמפעל מאושר על-פי החוק לעידוד השקעות הון ("חוק העידוד" או "החוק") וזכתה להטבות מס בהתאם לסעיף 51 לחוק.
במסגרת הדו"ח לשנת-המס 2011, ביקשה המערערת להינות מהטבות המס על-פי חוק העידוד ודיווחה למשיב, פקיד-שומה חיפה, על הכנסתה כהכנסה ממפעל מועדף. זאת, תוך שהדו"ח התייחס רק להכנסותיה של המערערת ולא כָּלל כל התייחסות להכנסותיה של חברת האם. ואילו חברת האם מצדה, הגישה לפקיד-השומה דו"ח על הכנסותיה שלה בלבד ולא כָּללה בו גם את הכנסות המערערת.
על-פי הנתונים שאינם שנויים במחלוקת, היו סך מכירות המערערת בייצוא ישיר לחו"ל כ-11% מסך המכירות. עוד מוסכם, כי המערערת ייצאה בייצוא עקיף, דהיינו מכירה בישראל של רכיבים הנכללים במוצר שמיוצא על-ידי מפעל אחר, 32% מסך מכירותיה.
המשיב לא קיבל את הצהרותיה של המערערת ודחה את דרישתה לחשֵב את המס החָל הכנסותיה כהכנסות ממפעל מועדף. זאת, בטיעון שהמערערת אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק העידוד ותוך שהמחלוקת העיקרית נוגעת להיקף הייצוא הישיר והעקיף הנדרש על-פי סעיף 18א(ג)(2) לחוק להכרה במפעל המערערת כמפעל בר-תחרות. 
המערערת הגישה השגה ביום 29.10.2013 וטענה, כי יש לבחון את עמידתה בתנאי חוק העידוד ואת היקף הייצוא כנדרש להגדלת מפעל מועדף תוך התחשבות בהיקף הייצוא של חברת האם. טענה זו נדחתה בחודש ינואר 2015. מכאן הערעור.
בחודש ינואר 2016, דהיינו לאחַר הגשת הערעור לבית-המשפט, הגישה המערערת בקשה לפתיחת שומה לפי סעיף 147 לפקודה על-מנת שתוכל להגיש דוחות מאוחדים על הכנסותיה ביחד עם חברת האם, וזאת בהתאם להוראות סעיף 23 לחוק עידוד התעשיה (מסים) התשכ"ט–1969. בקשה זו נדחתה על-ידי המשיב, תוך שהוסכם בין הצדדים כי גם סוגיה זו תידון במסגרת הערעור.
המערערת טענה, כי עם תיקון סעיף 18א(ג) לחוק העידוד, במסגרת תיקון 68 לחוק, והוספת הביטוי "מפעל מועדף", היה על מחוקק-המשנה לתקן גם את התקנות לעידוד השקעות הון (תנאים שבהתקיימם יראו במפעל המוכר רכיב למפעל אחר, מפעל זכאי להטבה), התשסז–2007 ("תקנות ייצוא עקיף") ולקבוע הוראות בדבר תנאי הזכאות להטבות במס למפעל מועדף המייצא בייצוא עקיף; ואי-התקנת תיקון לתקנות ייצוא עקיף, בסמוך לתיקון 68, מַצדיקה את קבלת עמדת המערערת. לחלופין, טענה המערערת, כי יש לבחון את עמידתה בתנאי הזכאות על-פי תקנות ייצוא עקיף מתוך בחינה מאוחד של מכירותיה ושל מכירות חברת האם. עוד טענה המערערת, כי נפלו פגמים דיוניים בהחלטת המשיב לדחות את הבקשה לפתיחת השומות ובכלל זאת שלא נערך דיון לשמיעת טענותיה.
 
בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופט ר' סוקול, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט סוקול ניתח את הַפסיקה המתייחסת לשאלות הנובעות ממחדלה של הרשות המבצעת להתקין תקנות לביצועו של חוק. לגופו של עניין, קבע השופט סוקול, כי אין חולק כי ראוי היה להתאים את תקנות ייצוא עקיף ואת ההגדרות בתקנות להוראות החוק החדש מייד לאחַר תיקון 68 ולא להמתין שנים רבות, אך אין הוא סבור שלאור העובדה שתיקון התקנות התעכב, לא ניתן היה להחילן על מפעל מועדף, בדרך של פרשנות, גם טרם תיקונן בשנת 2017.
השופט סוקול הוסיף והתייחס לסוגיית "התקיפה העקיפה" וקבע, כי אפילו היה מגיע למסקנה כי לא ניתן, בדרך של פרשנות, להחיל את התנאים שבתקנות ייצוא עקיף גם על מפעל מועדף, הרי שמסגרת התדיינות בתיק זה אינה מאפשרת מילוי החסר וקביעת הוראות במקום המחוקק.
באשר לבקשת המערערת לפתוֹח את השומות בהתאם להוראות סעיף 147 לפקודה, קבע השופט סוקול, כי בדין דחה המשיב את הבקשה. זאת, הן מהטעם שבקשה זו הוגשה רק בשנת 2016 (שלוש שנים לאחַר הגשת הדו"ח), הן מהטעם שחברת האם לא ביקשה לפתוח את שומותיה והן מהטעם שהמערערת לא הצביעה על כל טעם ענייני המצדיק את פתיחת השומות. שכּן, הגשת דוחות מאוחדים לפי סעיף 23 לחוק עידוד התעשיה (מסים) התשכ"ט–1969​ נועדה לאחד את ההכנסות של החברה ואיחוד כאמור אינו מזַכה בהכרח בהטבה על-פי תקנות הייצוא העקיף העוסקות בהיקף המכירות.
לבסוף, קבע השופט סוקול, כי אין פגם בכך שהמשיב לא ערך למערערת שימוע בעל-פה בטרם דחה את הבקשה, שכּן סעיף 147(ג) לפקודה מחיֵיב עריכת שימוע רק אם ההחלטה לפתוח את השומה עלולה להביא להגדלת השומה; וממילא כאשר המשיב דוחה בקשה של נישום לפתוח השומה לא מדובר בהגדלת השומה ואין חובה לערוך שימוע.
 
פסק-הדין בעניין Grecian Magnesite Mining
לאחרונה פורסם פסק-דין (קישור לפסק-הדין) של בית-משפט בארה"ב בנוגע לחברה יוונית שהחזיקה בזכויות בתאגיד LLC בעל פעילות עסקית שרווחיו יוחסו לבעלי הזכויות בו לצורכי מס אמריקאי. בשלב מסוים, מכרה החברה היוונית את זכויותיה ב-LLC תוך שנוצר לה רווח ממכירה זו.
רשות המס האמריקאית טענה, כי מלוא הרווח חייב במס בארה"ב בהיותו משויך לפעילות בארה"ב.
 
בית-המשפט קיבל את עמדת החברה וקבע, כי רווח ההון שלא ניתן לייחסו לנדל"ן בארה"ב המוחזק באמצעות ה- LLC לא יהווה רווח הקשור לארה"ב, ובהתאם החברה אינה חייבת במס בארה"ב.
 
חוק העיצובים
נבקש לעדכנכם, כי פורסם ברשומות חוק העיצובים, התשע"ז–2017 ("חוק העיצובים" או "החוק") (קישור לחוק).
ככלל, חוק העיצובים קובע הֶסדר מקיף ועדכני שיחול על "עיצוב" – המוגדר כ"מראהו של מוצר או של חלק ממוצר, המורכב ממאפיין חזותי אחד או יותר של המוצר או של חלק מהמוצר, לפי העניין, ובכלל זה מיתאר, צבע, צורה, עיטור, מרקם או החומר שממנו הם עשויים" – ויחליף את ההסדר הקיים כיום בעניין זה בפקודת הפטנטים והמדגמים.
במסגרת החוק, נכלל תיקוף עקיף לפקודת מס הכנסה (תיקון מס' 243), לפיו הוראות סעיפים 2(9), 8(ב) ו-125 תחולנה לא רק על פטנטים ומדגמים אלא גם על "עיצוב" כאמור.
תחולת חוק העיצוב (ובכלל זאת תיקון 243 לפקודה) נקבעה, ככלל (ובכפוף למספר חריגים שאינם מתייחסים לתיקון 243) ליום 7.8.2018.