לוגו אלכס שפירא ושות׳

תזכיר חוק השותפויות; כתב אישום פלילי בעקבות בקשה לגילוי מרצון; חישוב נפרד; מס שבח/רכישה במכירת דירה שאינה "דירת מגורים מזכה"; פחת למונית היברידית

15/12/2016

תזכיר חוק השותפויות
פורסם תזכיר חוק השותפויות, התשע"ז–2016 ("התזכיר"(קישור לתזכיר).
החוק נשוא התזכיר נועד להחליף את פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה–1975 (פקודת השותפויות), וזאת לאור הפער המהותי שנוצר בין הוראות פקודת השותפויות לבין דיני השותפויות בעולם.
חלק הארי של התזכיר מציע הֶסדרי ברירת מחדל שעשויים להיות יעילים, זולים ופשוטים עבוּר רוב השותפויות, אך התזכיר מאפשר להתנות על חלק גדול מהוראותיו.
 
הכרעת-הדין בעניין קסטרו ואח'
הגם שמשרדנו אינו עוסק בתחום המיסוי הפלילי, ראינו לנכון לעדכנכם בדבר הכרעת הדין שבנדון (קישור להכרעה) שבגדרהּ הורשעו הנאשמים בעבירות שונות לפי הוראות חוק מע"מ.
חשיבוּת המקרה נעוצה בכך שהחקירה בפרשה הֵחלה בפניית החברה לממונה הרלבנטי מטעם מע"מ בבקשה לנקוט בדרך של "גילוי נאות", בגדרהּ צוין כי החברה הגישה שני דו"חות מתקנים. בסמוך לאחר מכן, ערכו חוקרי מע"מ ביקור בעסק החברה ובעקבות זאת נמסר לב"כ הנאשמים כי הבקשה נדחתה "מאחר שאינה עומדת בתנאי נוהל גילוי מרצון" תוך שמנהל החברה (הנאשם 1) זומן לחקירה באזהרה. כמסתבר, הבקשה נדחתה משום שסכום המחדלים היה למעלה מכפול מהסכום שצוין בה. עוד יצוין, כי מרבית סכום המחדל טרם שולם עד למועד הכרעת הדין, וממילא אף בהיבט זה לא התקיימו התנאים הנדרשים לגילוי מרצון שיש בו כדי להקנות חסינות מפני העֲמדה לדין פלילי.
נציין, כי ב"כ הנאשמים טען, בין היתר ל"הגנה מן הצדק" וזאת, בין היתר, מהנימוק שדחיית הבקשה לגילוי רצון הייתה בלתי-ראויה ובלתי-צודקת תוך שהוא מדגיש כי החקירה במקרה דנא הֵחלה בעקבות הבקשה לגילוי מרצון, דהיינו עֵקב גילוי ייזום מטעם החברה אשר ביקשה לגַלות את מחדליה, כאשר אלמלא הוגשה הבקשה ייתכן שהעבירוֹת כלל לא היו מתגלות. השופט ד"ר אביגור קבע בעניין זה כדלקמן:
"באשר לטענות בעניין דחיית הבקשה לגילוי מרצון, מקובל עליי טיעון ב"כ הנאשמים שלפיו דחיית בקשה לגילוי מרצון על ידי הרשויות – כאשר, כבענייננו, מקור ידיעת הרשויות אודות ביצוע העבירות הינו מכוח הבקשה עצמה – עשויה לגבש בנסיבות המתאימות הגנה מן הצדק. בהקשר זה יש להעיר, כי מר אלעזר אמנם הזכיר בעדותו דברים שנאמרו בטלפון אודות קיום בדיקת מס הכנסה, שקיומה כמובן שולל מדעיקרא 'גילוי מרצון'... ואולם, לא הובאו לפניי ראיות ישירות בעניין זה...
הקושי מבחינת הנאשמים דכאן הוא שבמקרה דנא לא מתקיימים שני תנאי יסוד מהותיים, הנדרשים על מנת שמגיש בקשה לגילוי מרצון יקבל חסינות מהעמדה לדין פלילי; כלהלן:
גילוי חלקי בלבד – דרישת רשות המיסים בגילוי מרצון היא דרישה לגילוי מלא של עבירות המס שנעברו. יאמר מיד, כי מדובר בדרישה סבירה בהחלט, ששורת ההיגיון אף מחייבת את קיומה. פשיטא, כי אם יוכר גילוי חלקי יהא בכך כדי לעודד 'שיטת מצליח', דהיינו: ניסיון לזכות בחסינות מלאה באמצעות גילוי חלקי, כאשר אם הרשות תגלה לאחר הגשת הבקשה את מלוא המחדלים עדיין יוכל המבקש לכלול בבקשה כל מחדל אותו לא גילה בבקשתו. מכאן, שדרישת רשות המיסים לגילוי מלא ומוחלט אינה דרישה דרקונית או דווקנית, אלא דרישה המתחייבת ממהות העניין.
אכן, אל לה לרשות לדקדק בכגון דא בקוצו של יוד, שכן טעויות יכול שייפלו גם במסגרת בקשה לגילוי מרצון. ואמנם, מר אלעזר ציין כי לא היה מייחס משמעות גם לטעות בהיקף של עשרות אלפי ש"ח... דא עקא, שבמקרה דנא לא דובר בטעות שכזו, אלא בטעות של 700,000 ש"ח בקירוב, כאשר הסכום שנכלל בבקשה לגילוי מרצון היה אף נמוך מכך. במילים אחרות, סכום המחדל שנמצא היה למעלה מכפל סכום המחדל שעליו דווח בבקשה לגילוי מרצון, ובנסיבות אלה דחיית הבקשה לגילוי מרצון היתה סבירה בנסיבות העניין.
אי הסרת המחדל במלואו – תנאי יסוד נוסף להכרה בבקשה לגילוי מרצון הוא הסרת המחדל, ואף כאן מדובר בדרישה סבירה המתחייבת ממהות העניין. אכן, אם רשות המיסים תקבל בקשות לגילוי מרצון גם במקומות שבהם לא הוסר המחדל במלואו, משמעות הדברים תהא שמבקש יוכל לזכות בחסינות מפני העמדה לדין פלילי גם במקרה שבו הוא כלל לא שילם את המיסים שהיה חייב על פי דין לשלם; תוצאה שעל פני הדברים אינה מתקבלת על הדעת. בהקשר זה יש להדגיש כי במקרה דנא אף לא מדובר בהסרת מחדל שהינה כמעט-מלאה או מתקרבת-למלאה, אלא במצב דברים בו החלק הארי של המחדל לא הוסר... הנה כי כן, התנהלות הרשות היתה סבירה בהחלט, גם במישור זה." [ההדגשות אינן במקור – א' ש']
 
נזכיר, כי ביום 30.6.2016 פורסמה הודעת רשות המיסים (קישור להודעה), לפיה הנוהל המעודכן (קישור לנוהל המעודכן) והוראת-השעה* (קישור להוראה) יוארכו עד לסוף השנה והם יָקנו גם חסינות מפני העמדה לדין בעבירות הלבנת הון שעבירות המקור המגבשות אותן הינן עבירות המס עליהן חל הנוהל המעודכן.
* בגדרה של הוראת-השעה, הוסדרה הגשת בקשות אנונימיות לגילוי מרצון, עליהן תחולנה, בשינויים המחויבים, הוראות נוהל גילוי מרצון.עוד נכלל בהוראה "מסלול מקוצר" לטיפול בבקשות לגילוי מרצון שההון הנכלל בגדרן אינו עולה על 2 מיליון ש"ח וההכנסה החייבת הנובעת ממנו אינה עולה על 0.5 מיליון ש"ח בשנות הדיווח. במסלול זה לא תתאפשר הגשת בקשות אנונימיות והבקשות שתוגשנה תהיינה כפופות, בשינויים המחויבים, להוראות נוהל גילוי מרצון.
 
נכון להיום, טרם התקבלה החלטה בדבר הארכת הנוהל המעודכן והוראת-השעה לתקופה נוספת וממילא הם עתידים לפוג עוד שבועיים. על-כן, יש לבחון את נושא הגילוי מרצון בדחיפות.
משרדנו הינו עתיר ניסיון בתחום זה, לרבות בהיקפי מס משמעותיים, ועומד לרשותכם לביצוע פניות מיידיות.
 
פסק-הדין בעניין יהלומי
המערער 1, יגאל יהלומי, הוא עורך-דין משנת 1969 והבעלים של משרד עצמאי משנת 1982. המערערת 2, יהודית יהלומי, אשת המערער, עובדת במשרד המערער כמנהלת חשבונות, מדפיסה ועוד.
במשך כל השנים, עד סוף שנת-המס 2010 (דהיינו, בתקופת הדין שלפני תיקון 199 לפקודת מס הכנסה*), דיווח המערער למשיב (פקיד-שומה גוש דן) על מלוא הכנסות המשרד כהכנסותיו בלבד.
* למַעבר למבזק בנושא תיקון זה, לחצו כאן.
בנובמבר 2010 פנה המערער בבקשה למשיב בבקשה לתקן את הדיווחים בשנות-המס 2006–2010 באופן כזה שההכנסות תפוצלנה כך ש-80% מהן תיוחסנה למערער ו-20% למערערת, וייערך לגביהן חישוב נפרד.
לאחר בחינת הבקשה, התקבלה תשובה חיובית מצד המשיב והוצאו למערערים הודעות על שומות מס מתוקנות ובוצעו החזרי מס מתאימים.
ברם, באוגוסט 2012, ובעקבות פסק-הדין בעניין מלכיאלי (ע"א 8114/09) הוציא המשיב למערערים הודעות על שומות מס לפי מיטב השפיטה, בגדרן נעשה חישוב משותף של כל הכנסות המשרד לשנים הרלבנטיות ותוך חיוב המערערים בריבית, הפרשי הצמדה וקנסות (שהופחתו מאוחר יותר למחצית).
המערערים הגישו השגה על השומות החדשות, אך השגה זו נדחתה. מכאן הערעור ובו הטענה העיקרית שהמשיב מנוּע מלחזור בו והשומות המאוחרות הוצאו שלא כדין.
 
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט י' אטדגי, דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).
השופט אטדגי בָּחן את הראיות שהוצגו בפניו וקבע, כי אין לקבל את טענת המערערים בדבר הסכם קודם שהיה להם עם המשיב, ועל-כן המשיב היה רשאי על-פי דין להוציא את השומות המאוחרות.
השופט אטדגי הוסיף וקבע, כי פסק-הדין בעניין מלכיאלי לא קבע "הלכה חדשה", וממילא אין מקום לדון בשאלה האם ניתן להחילה באופן רטרוקאקטיבי על עניינם של המערערים.
עם זאת, השופט קיבל את טענות המערערים ביחס לריבית והקנסות.
 
פסקי-הדין בעניין אהרון ושמול
עניינם של שני פסקי-הדין בשאלה האם הדירות שרכשו העוררים שימשו בפועל למגורים במשך שנתיים, כנדרש על-פי סעיף 6א לחוק מיסוי מקרקעין (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה), התשע"א–2011 ("הוראת-השעה").*
* להורדת הוראת-השעה, לחצו כאן.
נזכיר, כי במסגרת אותו סעיף 6א נוספה האפשרות למכוֹר בתקופה 1.8.2011–30.6.2013 דירת מגורים שאינה "דירת מגורים מזכה" בפטוֹר ממס שבח בכפוף למספר תנאים מצטברים ובכללם התנאי לפיו על הסכם המכירה לכלוֹל הוראה לפיה על הדירה לשַמש למגורים במשך שנתיים רצופות לפחות ושלרוכש ידוע, כי יחויב בתשלום מס רכישה בשיעור 15% (משווי המכירה של הדירה) אם לא יתקיים תנאי המגורים כאמור.
 
ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי יו"ר הוועדה השופט ר' סוקול וחברי הוועדה עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגליות ועו"ד ד' שמואלביץ, דחתה את העררים (קישור לפסק-הדין בעניין שמול) (קישור לפסק-הדין בעניין אהרון).
הוועדה קבעה, כי מכלוֹל הראיות מצביע על כך שבעניין אהרון הדירה לא שימשה למגורים בתקופה הנדרשת ואף לא הותאמה למגורים בפועל; ואילו בעניין שמול השימוש העיקרי בדירה היה לעסק של מספרה.
בהתאם, קבעה הוועדה, כי בדין חויבו העוררים במס רכישה בשיעור 15%.
 
תיקון לתקנות הפחת
פורסמו תקנות מס הכנסה (פחת) (הוראת שעה), התשע"ז–2016 ("התיקון") (קישור לתיקון).
בגדרו של התיקון נקבעה הוראת-שעה, לפיה ניתן יהיה לדרוש פחת בשיעור 33.3% לגבי מונית היברדית או פחת בשיעור הרגיל שקבוע בתקנות הפחת. 
תחולת התיקון נקבעה לגבי רכב בשנרשם לראשונה בתקופה 1.1.2017–31.12.2019.