לוגו אלכס שפירא ושות׳

הצעת חוק לביטול ועדות ערר מס שבח; החלטות מיסוי במע"מ; מיסוי יתרת חוב בחברה כדיבידנד; ניכוי מס תשומות בגין רכישת נחלה; עיכוב הליכי ערעור אזרחי

12/11/2016

הצעת חוק לביטול ועדות ערר מס שבח
פורסמה הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 89), התשע"ז–2016 ("הצעת-החוק") (קישור להצעת-החוק).
 
בגדרהּ של הצעת החוק מוצע לשנות את הֶרכבה של ועדת-הערר שלפי חוק מיסוי מקרקעין מהרכב של שלושה חברים (שהם שופט – יו"ר הוועדה, ושני חברים שאחד מהם לפחות הוא נציג ציבור) לדן יחיד שהוא שופט בית-המשפט מחוזי. זאת, בדומה לערעורי מס לפי פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ.
עוד מוצע בהצעת-החוק לבצע מספר תיקונים משלימים בהוראות חוק מיסוי מקרקעין שעניינן בערעור כאמור.
 
נזכיר, כי הצעת חוק דומה (הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 73) (בית דין לעררים), התשע"ב–2012) עברה קריאה ראשונה במהלך כהונתה של הכנסת ה-18, ובמהלך כהונתה של הכנסת ה-19 הוחל עליה דין רציפוּת (לפי חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993), אך הליך החקיקה שלהּ לא התקדם.
 
החלטות מיסוי חדשות במע"מ
מחלקת מע"מ שבחטיבה המקצועית שברשות המיסים פרסמה שתי החלטות מיסוי חדשות בנושא מע"מ:
  • החלטת מיסוי 5597/16 (קישור להחלטה) לפיה פיצוי כספי שקיבל עוסק המגדל צאן למטרות מסחריות בְּשל השמדת עדר שנתקף במחלה קשה, וזאת על-פי הוראת משרד החקלאות, אינו נחשב ל"עסקה" כמשמעותה בחוק מע"מ ואף לא לתרומה/תמיכה/סיוע לפי סעיף 12 לחוק, ובהתאם לא יחויב במס (ומנגד, לאור הוראות סעיף 41 לחוק, העוסק לא יהיה זכאי לקזז מס תשומות בשְּל הוצאות שהוציא לצורך קבלת הפיצוי, כגון: ייעוץ משפטי);
  • החלטת מיסוי 4353/16 (קישור להחלטה) שעניינה בשאלת תחולת הוראות סעיף 20א לתקנות אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ו–1985 – הקובעות, בין היתר, כי הובלת טובין לאילת יחול מע"מ בשיעור אפס בתנאי שהובלה תינתן בידי עוסק שאינו תושב איזור אילת לעוסק תושב איזור אילת לצורך עִסקו באיזור אילת – על חברה שאינה עוסק תושב איזור אילת המוֹכרת טובין באיזור אילת באמצעות עוסקים אחרים אשר מקום עִסקם באיזור אילת והינם תושבי איזור אילת.
פסק-הדין בעניין ליברמן
המערער הוא בעל המניות היחיד והדירקטור בחברת סופר הארי בע"מ ("החברה") שהוקמה בשנת 2008 וניהל חנות סופרמרקט, עד אשר בחודש פברואר 2010 מכרה את פעילות לחברת יינות ביתן (במקביל, מכרה חברה נוספת בבעלותו של המערער את החנות בה פועל הסופרמרקט לחברת יינות ביתן).
המערער היה עובד החברה, עוֹבר למכירה, ולאחר מכן מנהל הסופרמרקט מטעם חברת יינות ביתן; וכיום הוא מנהל סניף אחר של יינות ביתן.
המחלוקת בין המערער לבין המשיב (פקיד-שומה נתניה) נעה סביב יתרת חוב של המערער בדו"חותיה הכספיים של החברה לשנת 2010 (2,682,001 ש"ח) ולשנת 2011 (2,596,006 ש"ח), כשבדו"ח לשנת 2011 צוין כי החברה הפסיקה את פעילותה העסקית בחודש מרץ 2010 והֵחלה בחיסול מלאי וציוד של החנות.
לטענת המשיב, יש לראות ביתרת החוב הכנסה חייבת במס לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה (קרי: כמשכורת), או ליחלופין, לחיִייב את הסכום הרשום בספרי החברה כיתרת עודפים (1,694,506 ש"ח) כהכנסה מדיבידנד ואת ההפרש בין סכום זה לבין הסך של 2,596,006 ש"ח כהכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה, או לחילופי חילופין, יש להחיל על המשיכה את הוראות סעיף 3(ט)(1)(א) לפקודה) בהיותה הלוואה שאינה נושאת ריבית.
המערער, מצדו, לא העלה כל טענה במישור זה של אפשרות החיוב במס בגין משיכות בעלים וכל טענתו התמצתה בכך כי המשיכה לא הייתה, ואם הייתה – לא שלו היא הייתה אלא של אביו המנוח שהלך לעולמו בשנת 2013.
לטענתו, רישומו כבעל מניות וכדירקטור נעשה רק בְּשל רצונו לסייע לאביו לברוח מנושיו, כאשר בפועל החברה הייתה של אביו והוא עשה בה כרצונו. 
עוד טען המערער, כי דו"חות המס שהוגשו על-ידי החברה נחזות כחתומות על-ידו, אך מדובר בזיוף, כפי שעולה מחוות-דעת המונח שהגיש לבית-המשפט.
 
בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט ד"ר בורנשטין קבע, כי המערער שבחר שלא לזַמן את רואה-החשבון המבקר של החברה לעדוּת לא עמד בנטל השכנוע; וכי אַל לו לבית-המשפט לתת יד למצב שבו נישום מציג מצג מסוים על-מנת לחמוק מתשלום חובות לנושים או לסייע לאחר לעשות כן.
השופט ד"ר בורנשטין הוסיף וציין, תוך שהוא מַפנה לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין בנלי (ע"א 732/15) (למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן), כי אף אם היה מקבל את טענת המערער לפיה הכספים שנמשכו מחשבון החברה הגיעו לאביו, לא יהיה בדבר כדי לפוטרו מתשלום המס הנובע ממשיכה זו, שכּן משעה שנתן המערער בידי אביו זכות לעשות בחברה כבְשלו, כל סכום שנמשך על-ידי המורשה כמוהו כסכום שנמשך על-ידי המַרשה.
למרות האמור, קבע השופט ד"ר בורנשטין, כי אין הוא סבור שהתוצאה הראויה היא לאמץ את השומה כפי שהיא: לדבריו, הגם שלאור גרסתו של המערער כי המשיכות לא בוצעו על-ידי והכספים לא הגיעו לידיו, מעיד הוא למעשה על כך שאין בכוונתו להחזיר את כספי המשיכה לחברה, הרי שהיות שהמשיכה נעשתה רק בשנת 2010 ולאור העובדה שלפי הדו"חות הכספיים כספי משיכה מסוימים כבר הוחזרו לחברה, אין לראות בכל סכום המשיכה כהכנסה כבר בשנת-המס שבערעור (שנת-המס 2010)אלא רק את סכום המשיכה בגובה יתרת העודפים. זאת, מהטעם שלפי הפּסיקה הושם הדגש על היותה של ההלוואה "לצמיתות" או לפחות לתקופה ארוכה, כאשר החיוב במס הוא בשנת-המס שבהּ מתברר כי אין לנישום כוונה להחזירה, ולפיכך היא הופכת להכנסה בידו.
בהתאם, קבע השופט ד"ר בורנשטין, כי המשיכה עד לגובה יתרת העודפים מהווה הכנסה לפי סעיף 2(4) לפקודה בשנת-המס שבערעור; ועל יתרת המשיכה תחולנה הוראות סעיף 3(ט)1)(א) לפקודה.
 
פסק-הדין בעניין אלול
עניינו של פסק-הדין בערעור שהוגש על-ידי המערערים בגין החלטת המשיב, מנהל מע"מ חיפה, שלא להתיר להם בקיזוז את מס התשומות ששילמו בְּשל רכישת נחלה בכפר חסידים.
זאת, לאחַר שהמחלוקת הוחזרה פעמיים לשלב ההשגה (דהיינו, הערעור דנן הינו השלישי במספר באותו עניין) ותוך שהמערערים זנחו את הטענה המקורית עליה התבססו את פתחו את תיק העוסק בדבר הקמת משק חקלאי וביקשו להתבסס על טענה אחרת לחלוטין לפיה לא רק שאין מדובר בעסק של משק חקלאי אלא אפילו בעסק אין מדובר אלא בהשכרת הנכס, לרבות לצורך חוות סוסים.
 
בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
 
ההחלטה בעניין נירדר הנדסה ופיקוח בע"מ
עניינה של ההחלטה בבקשת המרערת לעכב את המשך ניהול ההליכים בערעור מע"מ שהגישה עד להכרעה בהליך הפלילי במסגרתו הוגש כתב אישום כנגד המערערת ומנהלה.
זאת, בין היתר, מהטעם שהמשך ניהול הליך הערעור, במקביל להליך הפלילי, יפגע בזכותם של המערערת ומנהלה שלא לחשוף את קו ההגנה שלהם בהליך הפלילי עד לסיום פרשת התביעה.
 
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת י' סרוסיקיבל את הבקשה באופן חלקי (קישור להחלטה).
השופטת סרוסי חזרה על הכלל לפיו קיומו של הליך פלילי אינו מַצדיק, כשלעצמו, עיכוב של הליך אזרחי המתנהל באותו עניין, תוך שהיא קובעת כי לא שוכנעה מטענות המערערת כי המקרה דנא אינו בגֶדר הכְּלָל הנוהג.
עם זאת, השופטת סרוסי ציינה, כי לא ניתן להתעלם מטענתה של המערערת לפיה המניעוּת החָלה עליה להיפגש עם עדי התביעה בהליך הפלילי פוגעת בזכותה להביא את עדותם במסגרת תצהירי עדות ראשית, ראיה מטעמה בהליך הערעור; וכי במסגרת השיקולים להכרעה בבקשה יש להביא בחשבון גם את העובדה שנטל הבאת הראיות בערעור דנן מוטל על המשיב ולא על המערער.
לאור האמור, נעתרה השופטת סרוסי באופן חלקי לבקשת המערערת, כמפורט בסעיפים 21 ו-22 להחלטה.