לוגו אלכס שפירא ושות׳

כנס "משפחה ומסים" באשדוד; מס רכישה ברכישת מקבץ דיור; דיבידנד בחברה משפחתית; חבות במס בגין מלגה ושי לחג

04/09/2016

כנס לשכת רואי-חשבון
ביום ה' 22.9.2016 יַרצה הח"מ, לצד מומחי מיסוי נוספים, בכנס "משפחה ומסים" של לשכת רואי-חשבון.
הכנס יתקיים בימים 24.9.2016–22 במלון לאונרדו פלאזה באשדוד.
להורדת תוכנית הכנס לחצו כאן.
 
פסק-הדין בעניין שערי כרמיאל בע"מ
במבזק מיום 26.7.2014 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין שערי כרמיאל בע"מ (קישור לפסק-הדין).
 
העוררת התקשרה בהסכם לרכישת זכויותיה של המוֹכרת במקבצי דיור המצויים ברמת רבין ובשער הגיא בכרמיאל והכוללים 362 דירות הכפופות להסכמי שכירות מול עמידר. זאת, בתמורה לכ-101 מיליון ש"ח.
המחלוקת העיקרית בתיק נעה סביב השְאלה מהו שיעור מס הרכישה בו חייבת הרוכשת?
לטענת העוררת, היא רכשה 362 דירות ועל-כן בגין כל דירה היא זכאית לשלם מס רכישה בשיעור 3.5% עד גובה המדרגה הרלבנטית לשיעור זה, ומעל מדרגה זו מס בשיעור 5% (כאמור בסעיף 9(ג1א) לחוק מיסוי מקרקעין, כנוסחו אז).
המשיב, לעומת זאת, קבע כי מדובר ברכישת נכס אחד ועל-כן העוררת זכאית פעם אחת בלבד לשיעור המס של 3.5% ובגין כל היתרה עליה לשלם מס בשיעור 5% (יצוין, כי בהחלטה בהשגה הושת מס רכישה בשיעור 5% על מלוא שווי המכירה).
 
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט ר' סוקול, בהסכמת חברי הוועדה רו"ח ג' יחזקאלי-גולן ורו"ח ש' פסטנברג, דחתה את הערר.
השופט סוקול קבע, כי עניינה של העִסקה ברכישת מקבץ דיור כמכלול ולא ברכישה של קבוצת נכסים פרטניים, וזאת הן לאור הגדרת "הממכר" בהסכם והן לאור אומד דעתם של הצדדים אשר התקשרו בהסכם למכירת נכס הכולל חלקים שונים ובהם יחידות דיור ולא בעסקות לרכישת 362 דירות.
השופט סוקול הוסיף וציין, כי גם טיבו של הנכס הינו כזה שמחייב רכישתו כמכלול ולא מאפשר רכישות דירות נפרדות במקבץ. זאת, כנגזר מתכניות המתאר הרלבנטיות המייעדות את המקרקעין למקבצי דיור בלבד.
 
על פסק-הדין של ועדת-הערר הגישה העוררת ערעור לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון, מפי השופטת א' חיות (בהסכמת הנשיאה מ' נאור והשופט ע' פוגלמן), דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין)
השופטת חיות קבעה, כי מסקנת ועדת-הערר לפיה מדובר ברכישה של מקבץ דיור אחד שלם כמכלול ולא ברכישת 362 דירות מגורים נפרדות תואמת את תוכנה הכלכלי של העִסקה ואת מהותה האמיתית, בעוד שבאופן שבו מנסה המערערת להציג את העִסקה לצורכי מס אינו מתיישב עם מאפייניה, לא עם האופן שבו הגדירה המערערת עצמה את הממכר בהסכם הרכישה ואף לא עם ייעוד המקרקעין שעליהם הוקם מקבץ הדיור בתכנית המתאר הרלבנטית.
 
פסק-הדין בעניין אראן אלקטרוניקס והרשקו
במבזק מיום 6.7.2015 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' סטולר) בעניין הרשקו (קישור לפסק-הדין).
ואילו במבזק מיום 27.8.2013 התייחסנו לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט מ' אלטוביה) בעניין שלמה שפירא ואראן אלקטרוניקס (1969) בע"מ (קישור לפסק-הדין).
 
עניינם של פסקי-הדין בתשתית עובדתית דומה והשְאֵלה שבמחלוקת התעוררה ביחס לחבות במס על-פי הדין שקָדם לתיקון 197 בגין דיבידנד שחילקה חברה משפחתית מרֶווחים בתקופת ההטבה ואשר כנגדם קוזזו הפסדים שנוצרו לחברה לפני תקופה זו. בעניין הרשקו הדיבידנד כָּלל גם מַרכב שמקורו ברווח חשבונאי.
 
בתי-המשפט המחוזיים דחו את ערעורם של הנישומים, ומכאן הערעור לבית-המשפט העליון.
 
בית-המשפט העליון, מפי השופטת ע' ברון (בהסכמת השופטים ע' פוגלמן ונ' סולברג)דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין)
השופטת ברון קבעה, כי אין לראוֹת בקיזוז הפסדי העבר אל מול הכנסות החברה המשפחתית כתשלום מס משהפסדי העבר מיוחסים לחברה בלבד ולא לנישום המיַיצג.; וכי ממילא גם אין יסוד לפטוֹר ממס את הדיבידנדים שחולקו מש"המקור" לפטוֹר הנטען הוא בהפסדי עבר; ומשאֵלה קוזזו כנגד הכנסות החברות שיוחסו לנישומים המיַיצגים, נמצא שמעולם לא שולם מס בגינן. בהינתן האמור, קבעה השופטת ברון, יש לקבל את עמדת המשיב שלפיה דיבידנדים אלה חייבים במס.
באשר לחלוקת הדיבידנד מהרווח החשבונאי, קבעה השופטת ברון שאין מדובר ב"הכנסה חייבת" לצרכי מס, וכלל לא הוחל לגבי רווח זה מודל המיסוי החד-שלבי הנוהג בחברה משפחתית. שעה שכך, בדין קבע בית-המשפט המחוזי כי יש לראוֹת בכך דיבידנד שחוּלק באופן "רגיל" לידי בעל מניות, באופן שלא ראוי לזכותו בפטוֹר מחיוב במס לפי סעיף 64א(א)(1) לפקודה.
 
פסק-הדין בעניין הסתדרות המורים בישראל
ביום 19.9.1994 נחתם הסכם קיבוצי בין משרד החינוך לבין המערערת 1, הסתדרות המורים בישראל, מכוחו הוקמה "קרן לקידום מקצועי" שתתוקצב על-ידי משרד החינוך בסכום של 16 מיליון ש"ח לשנה. לאחַר החתימה על ההסכם הקיבוצי, חולקו לחברי הסתדרות המורים מלגות למימון חלקי של תארים אקדמאיים. המלגות מומנו בחלקן הגדול על-ידי הקרן וחלק קטן מהן מומן מכספי הסתדרות המורים ומכספי עמותת המורים לקידום ההוראה והחינוך (המערערת 2).
בשנים 2004–2007 חוּלק לחברי הסתדרות המורים שי לחג במימון משרד החינוך. סכום השי שחוּלק לחברי הסתדרות המורים עובדי משרד החינוך נזקף בתלוש השכר של עובדים אלה ונוכה מס כדין, אך סכום השי שחוּלק לחברי הסתדרות המורים שאינם מועסקים על-ידי משרד החינוך אלא על-ידי גופים אחרים (כגון: רשויות מקומיות ורשתות חינוך אחרות דוגמת "אורט" ו"עמל") לא נזקף בתלוש השכר של עובדים אלה, אלא הועבר כסכום כולל להסתדרות המורים אשר חילקה להם את השי לחג.
 
המשיב, פקיד-שומה תל-אביב 5, קבע, כי סכום המלגה שחוּלק לכל אחד מחברי הסתדרות המורים מהווה הכנסת העבודה החייבת בניכוי מס במקור; וכי סכום השי לחג שקיבל כל אחד מחברי הסתדרות המורים מהווה אף הוא הכנסת עבודה וחייב בניכוי מס במקור.
עוד קבע המשיב, כי בגין סכומי המלגות והשי לחג שחילקה הסתדרות המורים, חייבת היא במס מעסיקים ובמס שכר; וכי עמותת המורים חייבת בניכוי מס במקור, במס מעסיקים ובמס שכר בגין הסכומים שהֶעבירה להסתדרות המורים לצורך חלוקת המלגות.
עם זאת, בסיכומיו, הִבהיר המשיב, כי עמותת המורים אינה הגורם שיש לחַייבו בניכוי מס במקור בגין חלוקת המלגות ועל-כן השומות שהוציא לעמותת המורים בוטלו. כמו-כן, המשיב חזר בו מקביעותיו לגבי חיוב הסתדרות המורים ועמותת המורים במס שכר ובמס מעסיקים.
 
לטענת המערערות, המלגות אינם מהוות טובת הנאה למקבלן, ומכל מקום הן אינן מחולקות בְּשל יחסי עובד-מעביד שיש בין העובדים לבין משרד החינוך. עוד טענה ההסתדרות, כי אפילו ניתן לראוֹת במלגה המחולקת על-ידי הסתדרות המורים כהכנסת עבודה, הרי שמשרד החינוך הוא החייב בניכוי המס במקור ולא המערערות, והוא הדין ביחס לסכום השי לחג שחוּלק לחברי הסתדרות המורים המועסקים על-ידי הגופים האחרים.
 
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט אלטוביה קבע, כי יש לראוֹת במלגה שחולקה לחברי הסתדרות המורים כטובת הנאה; וכי לצורך השְאֵלה האם מלגה שמקבל העובד מהווה טובת הנאה מבחינתו, אין נפקות אם המעביד באופן ישיר חילק לעובד את המלגה או שהמעביד עשה זאת באמצעות צד ג'.
עוד קבע השופט אלטוביה, כי לאור הוראות סעיף 164 לפקודת מס הכנסה ותקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה), התשנ"ג–1993, יש מקרים בהם שכר העובד או חֵלקו משולם על-ידי צד ג' ואז אותו צד ג' חייב בניכוי המס במקור; וכי כך הם גם פני הדברים במקרה דנא. השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי טענות המערערת באשר לחובת משרד החינוך לנַכּות במקור מסכום המלגות אינן יכולות להועיל לה, משום שחובת האחד אינה מוציאה את חובת האחר.
עוד קבע השופט אלטוביה, כי הטענה לפיה ועד העובדים הוא ידו הארוכה של העובד בבחינת הוועד הוא נאמן או שלוח של העובד ומשכך חובת הניכוי במקור חלה על המעביד, מסברת את האוזן, אך היא מַשמיטה את העיקרון שבבסיס סעיף 164 וקבלתה עשוי להוביל למסקנה מרחיקת-לכת כאילו נאמן המשלם לנהנה פטוּר מחובת ניכוי מס במקור מקום שלא נוכה מס מתקבול הבא בגֶדר "הכנסה" בכלל ו"הכנסת עבודה" בפרט.
לבסוף, נדרש השופט אלטוביה לשי לחג והגיע למסקנה זהה.