לוגו אלכס שפירא ושות׳

סיוּוגו של יחיד כתושב ישראל; סיוּוגן של הכנסות פיננסיות כאינטגרליות למפעל מאושר; מס רכישה בגין פיצול נחלה; היטל עובדים זרים; יום המכירה

23/08/2016

פסק-הדין בעניין אחים דויטש תעשיות
במבזק מיום 23.10.2012 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אחים דויטש תעשיות טקסטיל בע"מ ואח' (קישור לפסק-הדין).
 
עניינו של פסק-הדין במספר ערעורים בגדרם נדונו סוגיות שונות, ובכללן שאלת סיוּוגן של ההכנסות פיננסיות שנבעו למערערות מס' 1 ו-2 כהכנסות אינטגרליות למפעלן המאושר ושאלת סיוּוגו של המערער מס' 3, מר מאיר זיילר, כתושב ישראל לצורכי מס בהתאם לדין שקָדם לתיקון 132.
 
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, קבע, כי למרוֹת שזיילר עדיין אזרח ארה"ב ומחזיק בית בארה"ב (בשימוש בנו), מבקר בניו-יורק באופן תדיר ואף מקבל כיום קיצבת ביטוח לאומי, ולמרוֹת שניתן להניח שהגעתו לישראל נבעה משליחות שקיבל על עצמו על-פי מצוות הרבי מלובביץ', יש לראוֹת בו תושב ישראל. זאת, נוכח המסה הקריטית של הזיקות הרלבנטיות לישראל והמצביעות על כך שמרכז חייו בישראל. עם זאת, בית-המשפט הגביל את תחילת תוקפה של החלטת פקיד-השומה בדבר מעמדו של זיילר כ"תושב ישראל" מכאן ולהבא בלבד, וזאת לאור המצג מטעם מרכז ההשקעות שהכיר בזיילר כאשר החליט להשקיע במפעל.
בית-המשפט הוסיף וקבע, כי חֵלק הארי של הכספים שהמערערות 1 ו-2 הפקידו בפיקדונות בנקאיים נועד לאפשר לבעלי המניות גמישוּת בשימוש בכספים אלה לצורך יישוב הסכסוך ביניהם ולא לצרכים העסקיים של המערערות. על-כן, ולמרוֹת שהכספים הופקדו בפיקדונות לטווח קצר, יש לראוֹת בהם ככאלה שהוצאו ממעגל העסקים של המפעלים המאושרים, ובהתאם אין לסַווג את הרווחים שנצמחו מהם כהכנסה אינטגרלית לאותם מפעלים.
 
על פסק-הדין הוגש ערעור וערעור שכנגד לבית-המשפט העליון וביום 17.8.2016 ניתן פסק-הדין (קישור לפסק-הדין).
בית-המשפט העליון, מפי השופט מ' מזוז (בהסכמת המשנֶה לנשיאה השופט א' רובינשטיין והשופטת ד' ברק-ארז) קבע, כי אין עילה להתערב בקביעתו של בית-המשפט קמא כי המערער מס' 3 היה תושב ישראל בשנות-המס הנדונות. עם זאת, נקבע, כי אין לקבל את קביעת בית-המשפט קמא כי אף שסיילר היה תושב ישראל בשנות-המס הנדונות, אין לראותו ככזה לצורך החבות במס בגין שנות-המס הנדונות בְּשל מצג והסתמכות; וכי טענת המניעוּת ממכוח מצג והסתמכות אינה מבוססת, עובדתית ומשפטית כאחד.
באשר לסוגיית הפיקדונות, דחה השופט מזוז את שני הערעורים, בקובעו כי מדובר בערעורים על קביעוֹת שבעובדה שאין מקום להתערב בהן.
 
פסק-הדין בעניין חפר-גחטן ואח'
פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין חפר-גחטן ואח'.
עניינו של פסק-הדין בשלושה עררים שהדיון בהם אוחד והמעוררים שאלה זהה: האם תשלום לרשות מקרקעין ישראל, כנדרש לשם פיצול נחלה במושב והפרדת מגרש למגורים מהווה עסקה לרכישת זכות במקרקעין החייבת במס רכישה.
שניים מהעררים עוסקים בהעברת זכויות ללא תמורה מהורים לילדיהם; ובערר השלישי נדוֹנה השְאֵלה במסגרת עִסקה למכירת זכויות בחלק מהנחלה.
 
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט ר' סוקול (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגליות ועו"ד ד' שמואלביץ), דחתה את שני העררים וקיבלה את הערר השלישי (קישור לפסק-הדין).
הוועדה קבעה, כי העברת הזכויות ללא תמורה מההורים לילדיהם כָּללה עסקה נוספת בין מקבלי המַתנה לבין רשות מקרקעין ישראל – חכירה לתקופה של 49 שנים; וכי היות שמדובר בעסקה לחכירה חדשה יש לחייבם במס רכישה בגין עסקות אלו.
לעומת זאת,  לגבי העִסקה נשוא הערר השלישי נקבע, כי מדובר ברכישת זכויות חכירה מהוּונות, וממילא אין לחיֵיב את הרוכשים במס רכישה נוסף.
 
פסק-הדין בעניין ואקאנס מלונות בע"מ ואח'
עניינו של פסק-הדין בחמישה ערעורים על שומות מס לפי מיטב השפיטה שהוציא המשיב לכל אחת מהמערערות – ואקאנס מלונות בע"מ, בילאבונג מלונות, אחים שרבט (1989) בניה והשקעות בע"מ, הרודס מלונות ספא ונופש בע"מ וישרוטל בע"מ – בגדרן חויבו המערערות בתשלום היטל העסקת עובדים זרים בגין מבקשי מקלט שהסתננו ארצה ממדינות אפריקה, בעיקר סודן ואריתריאה.
 
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי השופט ג' גדעון, דחה את הערעורים (קישור לפסק-הדין), תוך שהוא חוזר על העמדה שהביע בפסקי-הדין בעניין שלמה סעד (קישור לפסק-הדין) ובעניין מאה אחוז גיוס והשמת כח אדם (קישור לפסק-הדין).
 
פסק-הדין בעניין עוגן נדלן מניב בע"מ
עניינו של פסק-הדין בערר שהגישה עוגן נדל"ן מניב בע"מ (לשעבר זיקית נכסים פיתוח (1956) בע"מ) על החלטת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב) בהשגה שהגישה העוררת על שומות מס השבח שהוצאו לה בגין מכירת זכויותיה בבניין אסותא ומתחם פרוקרדיה ברחוב הברזל בתל-אביב לאסותא מרכזים רפואיים בע"מ ("אסותא").
המחלוקת העיקרית נעה סביב השְאֵלה, מהו יום המכירה של המקרקעין – האם בשנת 2009 (כטענת העוררת), עת נערך הסכם מכר מפורט, או שמא בשנת 2008 (כטענת המשיב), עת קיבלה אסותא את הצעת העוררת לרכישת המקרקעין.
מחלוקת נוספת התעוררה ביחס לטענת העוררת, לפיה 87% ממניותיה נרכשו על-ידי אוסיף השקעות ופיתוח בע"מ ("אוסיף") וכי היות שהשקעה זו של אוסיף משַקפת את שווי נכסי המקרקעין של העוררת, יש להוסיף לעלות הרכישה של המקרקעין את עלות רכישת מניות העוררת על-ידי אוסיף.
טענה נוספת העלתה העוררת ביחס לאי-חוקיות השומה שהוציא לה המשיב, וזאת בטענה כי זאת הוּצאה בהתאם לסעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין למרוֹת שמדובר היה בשומה זמנית שהפכה לסופית.
 
ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין): ביחס לסוגיית יום המכירה, הערר נדחה ברוב דעות (יו"ר הוועדה השופט מ' אלטוביה וחבר הוועדה רו"ח א' מונד, כנגד דעתו החולקת של חבר הוועדה רו"ח י' בילצקי); ואילו ביחס לשתי הסוגיות האחרות הערר נדחה פה-אחד.