לוגו אלכס שפירא ושות׳

פורסמה טיוטת חוזר מקצועי המסדיר את המיסוי של מייסדי חברות הזנק שביצעו אקזיט ונותרו לעבוד בחברה

13/07/2016

במבזק מיום 19.10.2015 דיווחנו אודות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעניין הלמן ואח' (קישור לפסק-הדין).
שלושת המערערים – חיים הלמן, דרור כהן ואופיר זוהר – החזיקו בשיעור מסוים מהון המניות של חברת אקס אי וי בע"מ ("החברה") שנמכרה ביום 31.12.2007 ל-IBM.
במסגרת עסקת המכירה נכרתו בין IBM לבין בעלי המניות של החברה (ובכללם המערערים) מספר הסכמים, מכוחם קיבל כל אחד מהמערערים סכום מסוים לאלתר וסכומים נוספים ששולמו בפריסה של שלוש שנים בכפוף לכך שישמשו כעובד או כיועץ של IBM או חברה קשורה ("התמורה הנוספת").
בדיווחיהם למשיב, הצהירו המערערים כי התמורה הנוספת הינה בגֶדר רווח הון הנובע מעסקת מכירת מניות החברה.
המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 4), לעומת זאת, קבע, כי התמורה הנוספת מהווה הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2)(א) לפקודה. 
 
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור.
השופט אלטוביה קבע, כי התמורה הנוספת התקבלה בידי המערערים על רקע היותם עובדים של IBM. לדבריו, אפשר שהתמורה הנוספת כלל לא הייתה משולמת למערערים אילולא נכרת ההסכם בגדרו רכשה IBM את מניות החברה, אך משתשלום התמורה הנוספת הותנה בקיומם של יחסי עובד-מעביד בין המערערים לבין IBM, אזי יש להכלילה בגדרו של סעיף 2(2)(א) לפקודה.
השופט אלטוביה ציין, כי הוא נכון לקבל את טענת המערערים לפיה התמורה הנוספת התקבלה אצלם ללא התאמה לעבודתם בפועל, אלא שתשלום התמורה הנוספת הותנה בקיום יחסי עובד-מעביד בין IBM לבין המערערים או כיועץ ובכך מתקיימת זיקה ישירה בין העֲסקת המערערים על-ידי IBM לבין התמורה הנוספת.
השופט אלטוביה הוסיף ונדרש לטענתם החלופית של המערערים, לפיה יש לראוֹת בתמורה הנוספת תמורה עבוּר הסכמתם לעבוד עבוּר IBM, ומשמעות הסכמתם זו הינה וויתור על חופש העיסוק או על הזכות להתחרות ב-IBM. לדבריו, טענה זו הינה טענה עובדתית חלופית לטענתם כי התמורה הנספת שולמה כנגד מניותיהם (וממילא אין לקבלהּ). עוד קבע השופט אלטוביה, כי אפילו היו המערערים מוכיחים את טענתם האמורה (דבר שלא נעשה) הרי שיש לראוֹת את התמורה הנוספת כרווח החייב לפי חלק ב לפקודת מס הכנסה, וממילא יש לסַווגו כתמורה פירותית כמתחייב מהוראות סעיף 89(ג) לפקודה.
 
בהמשך לאמור, במבזק מיום 20.4.2016 דיווחנו אודות פרסום החלטת מיסוי בהקשר זה על-ידי מחלקת אופציות לעובדים שבחטיבה המקצועית ברשות המיסים (קישור להחלטה).
בגדרהּ של ההחלטה נקבע (תוך הערה, כי עוּבדות החלטת המיסוי שונות מעוּבדות פסק-הדין בעניין הלמן דלעיל) (לגביו הוגש ערעור לבית-המשפט העליון), כי התמורה שקיבלו בעלי מניות (5 יחידים תושבי ישראל) בחברה פרטית תושבת ישראל ממכירת מניותיהם תסוּוג במלואה כהונית (דהיינו, שלא כהכנסת עבודה) למרוֹת שחלק ניכר ממנה כפוף להסדר Holdback לפיו אותו חלק ישוחרר למוֹכרים בהדרגה בכפוף להמשך העסקתם בחברה.
זאת, בין היתר, בהתבסס על הצהרת החברה לפיה תמורת ה-Holdback אינה תמורה נוספת אלא חלק בלתי-נפרד מהתמורה בגין המניות, המוֹכרים יקבלו שכר ראוי בתמורה לעבודתם בחברה והחברה הרוכשת תייחס בדיווחי המס שלהּ את תשלום תמורת ה-Holdback כתשלום עבוּר מניות המוֹכרים ולא כתשלום שכר בגין עבודתם.
 
עוד לא יבשה הדיו על החלטת המיסוי האמורה והנה פורסמה להערות הלשכות המקצועיות טיוטה של חוזר מקצועי שעניינו בעמדת רשות המיסים ביחס למנגנוני שימור ומגבלות המושתים על מייסדים ועובדי מפתח (קישור לטיוטת החוזר).
 
בגדרהּ של טיוטת החוזר נסקרים מנגנוני ה-Reverse Vesting וה-Holdback ונקבע, כי למרות שעל-פי מנגנונים אלה המייסדים ממשיכים לעבוד בחברה, התמורה בגין מכירת המניות תמוסה, בכפוף לתנאים מסוימים, כרווח הון.
 
טיוטת החוזר חשובה ביותר ויש לברך בעניין זה את רשות המיסים ובפרט את מחלקת אופציות לעובדים שבחטיבה המקצועית ברשות.