לוגו אלכס שפירא ושות׳

תשלום דמי ניהול ל"חברת ארנק" – האם הכנסת עבודה?; רווח הון ממכירת מניות בידי "יחיד מוטב"; הוראת ביצוע בנושא נוהל מתן ארכות להגשת דו"חות לשנת 2015

24/05/2016

פסק-הדין בעניין קרן תל אביב לפיתוח
במבזק מיום 29.10.2014 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין קרן תל אביב לפיתוח (קישור לפסק-הדין).
נזכיר, כי באותו מקרה, נחתם הסכם העֲסקה בין המערערת, קרן תל אביב לפיתוח, לבין מר אברהם בן שושן, שבמסגרתו הוסכם, כי מר בן שושן ישמש כמנכ"ל המערערת מיום 1.9.2002 ועד ליום 1.9.2005 וכי התשלום בגין שירותיו ישולם כנגד חשבונית מס של המנכ"ל לקרן.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן, קיבל את עמדת המשיב, פקיד-שומה תל-אביב 5, וקבע, כי בחינת לשון הסכם העֲסקתו של מר בן שושן מעלה כי המדובר בהסכם להעסקתו של מר בן שושן כמנכ"ל הקרן ולא בהסכם לקבלת שירותי ניהול מהחברה שבבעלות בן שושן; וכי ההסכם מבטא התקשרות פרסונאלית עם מר בן שושן ולא עם החברה, שהוקמה רק לאחַר חתימתו.
השופטת ד"ר אגמון-גונן הוסיפה וציינה, כי לא הובאה מטעם המערערת כל עדות שיש בה כדי להצביע על כך שעל אף לשונו הברורה של ההסכם, ביסוֹד ההתקשרות בין הצדדים עמד רצונה להתקשר עם חברת בן שושן ולא עם מר בן שושן באופן אישי; וכי לא הובא מטעם המערערת כל עד אחר שיכול היה לשפוך אור על נסיבות חתימת ההסכם, כדוגמת מר בן שושן עצמו, כאשר להימנעות מהצגת ראיות והבאת עדים קיים משקל ראייתי בלתי-מבוטל.
השופטת ד"ר אגמון-גונן הוסיפה ונדרשה לבחינת המבחנים לקיומם של יחסי עובד-מעביד – ובכללם מבחן ההשתלבות ומבחן הַשליטה והפיקוח – וקבעה, כי יישום מבחנים אלה לנסיבות ענייננו אכן מעלה, כי השכר ששולם למר בן שושן הינו בגֶדר "הכנסת עבודה".
לאור כל האמור, דחתה השופטת ד"ר אגמון-גונן את הערעור, הגם שראתה אל-נכון להבהיר, כי אין בו בכדי לקבוֹע, כי לא ניתן, באופן עקרוני, לתת שירותי ניהול באמצעות חברה.
 
במסגרת המבזק האמור ציינו, כי פסק-הדין ניתן על רקע הנסיבות המיוחדות (שלא לומר הקיצוניוֹת) באותו עניין, ובהחלט יש מקום לאבחן אותו ממקרים אחרים בהם ניתנים שירותי ניהול באמצעות חברת ארנק.
 
ואכן, בפסק-הדין שניתן בחודש אפריל 2015 על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין עלי בייגל (קישור לפסק-הדין)הגיע בית-המשפט, מפי ס' הנשיא (בדימוס), השופט ג' גינת, למסקנה שונה תוך שהוא מקבל את מלוא טענותיו של המערער שיוצג על-ידי משרדנו (למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן).
 
בהקשר זה נבקש לעדכנכם, כי הבוקר ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהוגש על-ידי קרן תל-אביב לפיתוח (קישור לפסק-הדין).
בהמלצת בית-המשפט העליון, הודיעה המערערת כי היא אינה עומדת על הערעור.
יצוין, כי במסגרת הערעור הצהיר המשיב, פקיד-שומה תל-אביב 5, כי בחישוב סכום המיסים המגיע מהמערערת בהינתן יחסי עובד-מעביד שהתקיימו בינה לבין בן-שושן, יובאו בחשבון מיסים שכבר נגבו; וכי מיסים שאמורים להיגבות (מס על דיבידנד) לפי מתכונת שירותי הניהול שעליה הסכימו הצדדים ונשללה – לא ייגבו.
 
פסק-הדין בעניים פיליפ מנדלקר
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין פיליפ מנדלקר (קישור לפסק-הדין).
המערער עלה ארצה מארה"ב בשנת 1974 והפך לתושב ישראל. בשנת 1980 עזב המערער את ישראל ובשנת 1993 חזר ארצה.
בשנת 2009 מכר המערער מניות של חברה זרה הרשומה בדלוור, ארה"ב ("החברה"), אותה הקים (ביחד עם אחרים) בשנת 2000.
בדו"ח לשנת-המס 2009 שהוגש על-יד יהמערער, דיווח המערער על מכירת המניות כחייבת במס בשיעור 20%, בהיותו, לטענתו, "יחיד מוטב" כהגדרתו בסעיף 14(ב1) לפקודת מס הכנסה (סעיף זה בוטל בתיקון 147).*
* "יחיד מוטב" הוגדר בסעיף 14(ב1)(2) לפקודה (כנוסחו עד לביטולו בתיקון 147) כיחיד שהָיָה לתושב ישראל לראשונה, שאינו זכאי לפטוֹר ממס על רווח ההון במכירת המניות ושמתקיימים לגביו אחד מאלה:
א. מיום שהָיָה לתושב ישראל לראשונה, לא חָלפו יותר מ-10 שנים;
ב. ביום 1.1.03 מָלאו לו 60 שנים או יותר ומתקיים בו אחד מאלה: מיום שהָיָה לתושב ישראל לראשונה לא חָלפו יותר מ-20 שנים; במועד שהָיָה לתושב ישראל לראשונה מָלאו לו 40 שנים אך לא יותר מ-50 שנים, והוא הצהיר לפני פקיד-השומה, כי מקורו של נייר-הערך הזר בנכסים מחוץ לישראל אשר היו לו לפני המועד האמור; במועד שהָיָה לתושב ישראל לראשונה מָלאו לו 50 שנים או יותר.
ג. עד ליום 1.1.03 לא חלפו יותר מ-20 שנים מיום שהָיָה לתושב ישראל לראשונה, והוא הצהיר לפני פקיד-השומה, כי מקורו של נייר-הערך הזר בנכסים מחוץ לישראל אשר היו לו לפני שהָיָה לתושב ישראל לראשונה.
ד. מָלאו לו 60 שנים לאחַר יום 1.1.03.
המערער טען, כי חלה עליו התקופה הרביעית להגדרת "יחיד מוטב", היות שהוא יחיד שהיה תושב ישראל לראשונה משנת 1974 ומָלאו לו 60 שנים לאחַר 1.1.2003.
רווח ההון חוּשב בהתאם לשער החליפין בסוף השנה, וזאת בהתאם לתקנות מס הכנסה (כללים בדבר ניהול פנקסי חשבונות של חברות בהשקעות חוץ ושל שותפויות מסוימות וקביעת הכנסתן החייבת), התשמ"ו–1986 ("התקנות הדולריות").
המשיב, פקיד-שומה ת"א 3, לא קיבל את דיווחי המערער וקבע, כי המערער אינו זכאי לשיעור מס של 20% בגין מכירת המניות, שכּן בעת המכירה כאמור לא היה "תושב ישראל לראשונה" כקבוע בהגדרת המונח "יחיד מוטב", אלא היה תושב חוזר שעלה לארץ זה מכבר.
עוד קבע המשיב, כי גם אופן תרגום שער החליפין בחישוב רווח ההון שערך המערער בוצע שלא כדין: לטענתו, יש לבצע את התרגום בהתאם לאמור בסעיף 7 לכללי מס הכנסה (המרה לשקלים חדשים של סכומים שמקורם מחוץ לישראל), תשס"ד–2003, ולא בהתאם לתקנות הדולריות אשר אינן חלות על המערער, בין היתר, משום שאין מדובר בתאגיד או שותפוּת. 
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן, דחה את הערעור.
 
נוהל מתן ארכות להגשת דו"חות מס הכנסה לשנת-המס 2015
כידוע, רשות המיסים נוהגת ליתן לנישומים המגישים דו"חות באמצעות מיַיצגים אַרכָּה להגשת הדו"חות השנתיים. זאת, בהתאם להסדרים בין הרשות למיַיצגים.
 
לאחרונה פורסמה הוראת ביצוע (קישור להוראה) בנושא "נוהל מתן ארכות להגשת דוחות מס הכנסה לשנת המס 2015", הכוללת, בין היתר, טבלה מרכזת של ארכות והתייחסות לשינוי תהליך שידור הדו"ח באמצעות השע"מ לסביבת האינטרה-נט.