לוגו אלכס שפירא ושות׳

עדכונים במע"מ; חיוב בעלי מניות במס בגין רווחי חברה שהפסיקה פעילותה; נאמן או שלוּח?; פטוֹר ממס על קצבה; התמחות בראיית חשבון במ"ה; מפעל תעשייתי

30/07/2015

פסק-הדין בעניין רופא 
חברת מ.ת.מ. פיינסט בע"מ ("החברה") הוקמה בשנת 2007 לצורך עיסוק בתיווך בעסקות נדל"ן, ייבוא פרטי של כלי רכב ומסחר ביהלומים.
בין החברה לבין המשיב, פקיד-שומה חולון, התגלעה מחלוקת באשר לניכוי הוצאות שונות, כאשר השגת החברה נדחתה ברובה ועל החלטת המשיב בהשגה לא הוגש ערעור. 
המשיב לא הסתפק בהוצאת הצו לחברה והוציא שומות לפי מיטב השפיטה וצווים גם ליחידים שעמָדו מאחורי החברה שהם אב (מר מאיר סאיג, שהינו המערער 2) ובנו (מר תומר רופא, שהינו המערער 1)
בעל המניות הרשום בחברה הוא הבן, אך לטענתו החזיק את המניות כנאמן עבוּר אביו ועבוּר אדם אחר שהיה שותפו של אביו.
לגבי האב טען המשיב, כי כל ההכנסות אשר הופקו לכאורה על-ידי החברה שייכות לו (טענה שכוּנתה "הסבת הכנסה"). ואילו לגבי כל אחד מהשניים נטען (באופן חלופי), כי גם אם ההכנסות הופקו על-ידי החברה, אזי רווחי החברה חולקו לידיהם כדיבידנד והם חייבים במס במישור האישי בְּשל כך.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים ניתח השופט קירש את השתלשלות העוּבדות הרלבנטיות וקבע, כי ההכנסות הופקו על-ידי החברה ולא הוסבו לאב, כפי שטען המשיב.
לאחר מכן, נדרש השופט קירש לגובה הכנסתה החייבת של החברה וקבע, כי הגם שהחברה לא הגישה ערעור על הצו שהוּצא לה ובמובן זה שומת המשיב כלפי החברה הפכה לסופית, יש לשוב ולבחון את גובה ההכנסה החייבת של החברה, וזאת לאור טענת המשיב בדבר חלוקת רווחי החברה כדיבידנד. לגופו של עניין זה, קבע השופט קירש, כי יש להביא בחשבון בחישוב ההכנסה החייבת מספר סכומים, וזאת מֵעבר להוצאות שהותרו בניכוי במסגרת שומת החברה עצמה.
השופט קירש המשיך ונדרש לטענת המשיב, לפיה גם אם ההכנסה הופקה בידי החברה, הרווח שנותר לאחַר תשלום הוצאות נמשך על-ידי בעלי החברה ויש לחיֵיב משיכה זו במס כדיבידנד. השופט קירש קבע, כי בנסיבות המקרה הנדון המסקנה המתבקשת היא כי עודפי הכספים אכן נמשכו על-ידי החברה. זאת, בין היתר, מהטעם שהמערערים לא הציגו כל ראיה לפיה נשארו כספים בקופת החברה לאחַר הפסקת פעילותה, כמו גם לאור מבחן השכל הישר לפיו במצב היעדר הֶמשך פעילות עסקית על-פני שנים יש הצדקה להניח כי כל רווח שנוצר, אם נוצר, נמשך על-ידי הבעלים.
לבסוף, נדרש השופט קירש לשאלה למי יש לייחֵס את ההכנסה הנובעת ממשיכת רווחי החברה. השופט קירש השאיר בצריך עיון את השְאֵלה האם העובדה שהנאמנות הנטענת לא דוּוחה לרשויות המס שוללת את תוקפה כלפיהן (וראו לעניין זה את דבריו של השופט בסעיף 62 לפסק-הדין) וקבע, כי הוא מוכן לקבל את טיעונו של המערער 1 כי כוונת הצדדים הייתה ליצוֹר זיקת נאמנות בקשר למניות החברה כבר ממועד היווסדה ולא רק בשלב עריכת מסמך הנאמנות בחודש אוקטובר 2007. עם זאת, השופט קירש הוסיף וציין, כי לאור הוראות סעיף 75ו(ג) לפקודת מס הכנסה (לפיהן "בר השומה ובר החיוב במס בשל הכנסת הנאמן ובשל פעולות בנכסי הנאמן יהיה הנאמן") כמו גם סעיף 75טו(א) לפקודה (לפיהן "הוראות כל דין לעניין תשלום המס, דיווח, גביה ועונשין יחולו על הנאמן בשל הכנסת הנאמן ובשל נכסי הנאמן, אלא אם כן נאמר בפרק זה במפורש אחרת"), הרי שהמערער 1 יהיה חייב במס מכוח מעמדו זה בגין ההכנסות שנצמחו מנכסי הנאמנות, קרי: ממניות החברה, לרבות ההכנסה הנובעת ממשיכת הרווחים מהחברה; וכי בהתייחסותו של המערער 1 לנושא זה (לאחַר הגשת הסיכומים) טען האחרון, כי לא החזיק במניות כנאמן אלא כ"שלוח בלבד" – טענה שיש לדחותה בהיותה טענה כבושה (וראו לעניין זה את דבריו של השופט קירש בסעיף 67 ואילך לפסק-הדין).
לאור כל האמור, קבע השופט קירש, כי על המשיב לערוך חשבון מתוקן של סכום ההכנסה החייבת שנותרה בידי החברה, תוך הבאה בחשבון של ההוצאות הנוספות; וכי יש לראוֹת את סכום ההכנסה החייבת הנותר, בהפחתת סכום מס החברות ששולם בפועל על-ידי החברה, כהכנסה מדיבידנד החייב במס בשיעור 25% שאותו ניתן לגְבוֹת או מהמערער 1 (מכוח מעמדו כנאמן כמוסבר לעיל) או אף מהמערער 2 כמי שככל הנראה נהנה בסופו של דבר מהעודפים שנמשכו מהחברה (סעיף 75טו(ד) לפקודה).
 
פסק-הדין בעניין אלישיב 
המערער, יליד שנת 1947, עבד במשרד ראש הממשלה עד לפיטוריו ביום 9.8.1987, ומאז הינו פנסיונר.
בשנות-המס שבמחלוקת (2004–2008) קיבל המערער קיצבה ממשרד ראש הממשלה, ממנה ניכה המשרד מס בשיעור 35% בהתאם לסעיף 9א לפקודת מס הכנסה (כנוסחו אז).
לטענת המערער, הוא זכאי לפטוֹר ממס בשיעור 35% על הכנסותיו מקצבה.
המשיב (פקיד-השומה רחובות), לעומת זאת, טען, כי בשנות-המס נשוא הערעור המערער טרם הגיע לגיל פרישה הקבוע בחוק, כנוסחו לאחַר תיקון 136 לפקודת מס הכנסה, וממילא אינו זכאי לפטוֹר ממס הנטען על-ידו.
בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין)
השופט ד"ר סטולר ניתח את הלכת רייכנבך (ע"א 8473/08),* וקבע, כי יישומה למקרה דנא מוביל למסקנה כי בכל פעם שהמערער מקבל קצבה מתרחש "אירוע מס" חדש, שכּן הוראת-המַעבר אינה רטרואקטיבית וגם אינה רטרוספקטיבית אלא אקטיבית. 
* למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.
 
החלטת מיסוי בנושא חוק עידוד השקעות הון
מחלקת עידוד השקעות בחטיבה המקצועית שברשות המיסים פרסמה החלטת מיסוי חדשה (קישור להחלטה).
עניינה של ההחלטה בחברת תושבת ישראל בעלת מפעל תעשייתי הממוקם בשני אתרים – אתר באז"פ א' ואתר באזור שאינו אז"פ א' – והעוסקת בייצור של תבניות ומוצרי פלסטיק כקבלן-משנה עבוּר לקוחותיה.
על-פי הצהרת החברה, היא עומדת בתנאי "מפעל בר תחרות" לגבי מכירותיה על-פי הוראות תקנה 2(א) לתקנות לעידוד השקעות הון (תנאים שבהתקיימם יראו במפעל המוכר רכיב למפעל אחר, מפעל זכאי להטבה), התשס"ז–2007 ("התקנות"), מכוח סעיף 18א(ג)(2) לחוק לעידוד השקעות הון.
נקבע, כי יראו במפעל שבבעלות החברה בגֶדר "מפעל תעשייתי" (כמשמעותו בסעיף 51 לחוק); וכי התבניות המיוצרות על-ידי החברה לא תיחשבנה ל"רכיב במוצר אחר". 
עוד נקבע, כי חישוב שיעור המכירות מחוץ לישראל יבוצע על כלל ההכנסה המועדפת של החברה בשנת-המס ובהתאם לתקנה 2(א)(1) או 2(א)(3) לתקנות ובשינויים המחויבים על מפעל מועדף; וכי החברה תוכל לתבוע הטבות מס על הכנסתה המועדפת בתנאים המנויים בהחלטה.
 
החלטת מיסוי בנושא מע"מ
מחלקת מע"מ שבחטיבה המקצועית שברשות המיסים פרסמה החלטת מיסוי חדשה (קישור להחלטה).
עניינה של ההחלטה בחברה שהוקמה מכוח חוק תאגידי מים וביוב, מספקת שירותי מים וביוב והינה רשומה כ"עוסק" לצורכי מע"מ.
לצורך התמודדות עם גביית החובות בגין החשבונות שלא שולמו לחברה, מפעילה החברה מערך גבייה ואכיפה ולשם כך משתמשת בשירותיו של מלכ"ר המחזיק בחברה. בגין שירותים אלה משלמת החברה למלכ"ר תמורה מוסכמת.
במסגרת ההחלטה נקבעו הוראות מפורטות ביחס לשאלת חבותה של החברה במע"מ בגין הוצאות האכיפה והגבייה אותן היא גובה מלקוחותיה.
 
תיקון 51 לחוק מע"מ
בחוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 44), התשע"ד-2014 ("תיקון 44") (קישור לתיקון 44) נקבע כהוראת קבע, כי הָחל מיום 1.1.2015 ואילך, עוסק החייב בדיווח מפורט יגיש את הדו"ח המפורט כדו"ח תקופתי, כאשר בשנים האחרונות – ומאז שנקבעה לראשונה חובת הדיווח המפורט בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2010 – מוגש הדו"ח המפורט, במסגרת הוראות-שעה, כדו"ח נפרד בתוך 15 ימים ממועד הגשת הדו"ח התקופתי.
מאז יום 13.2.2014 הֶסדר זמני זה מעוגן בהוראת-השעה שנקבעה בסעיף 6(ב) לתיקון 44 והייתה אמורה לפקוע ביום 31.12.2014, אך תוקפה הוארך עד ליום 30.6.2015 בְּשל הוראות סעיף 38 לחוק יסוד: הכנסת.
היום פורסם חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 51 והוראת שעה), התשע"ה–2015 ("התיקון") (קישור לתיקון).
בגדרו של התיקון חוּקקה מחדש הוראת-השעה לעניין האמור, ונקבע, כי לתקופה שמיום 1.7.2015 ועד ליום 31.12.2016 תמשיך לחול ההוראה לפי יוגש הדו"ח המפורט כדו"ח נוסף על הדו"ח התקופתי.
עוד נקבע בתיקון, כי תקופת הדיווח לגבי עוסק אשר מחזור עסקאותיו אינו עולה על 1,500,000 ש"ח תהיה חודשיים, בכפוף לסייגים שנקבעו בעניין זה.
 
התמחות בראיית חשבון במשרדי מס הכנסה
פורסמה הוראת ביצוע מס הכנסה מס' 7/2015 (קישור להוראה), שעניינה בהתמחות בראיית חשבון במשרדי מס הכנסה.
ההוראה מפרטת את התנאים להתמחות, אופן הגשת הבקשה והליך ההתמחות, ומבטלת את הוראת ביצוע 30/90 והמכתבים הקודמים בנושא זה.