לוגו אלכס שפירא ושות׳

בית-המשפט העליון: האם הכנסות שכירות של יחיד מנכס שהושכר בעבר ובמשך יותר מ-10 שנים לחברה בבעלות אותו יחיד נחשבות להכנסה מיגיעה אישית?

16/07/2015

במבזק מיום 26.7.2014 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין בירן וקירמאיר (קישור לפסק-הדין).

המערערים הינם הבעלים של מבנה באיזור התעשייה בנתניה, אשר עד לשנת 1998 ובמשך 16 שנים הושכר על-ידם לחברה שבבעלותם העוסקת בתחום הציוד לבריכות שחייה.
המערער 1 שימש כמנהל הכספים של החברה; ואילו המערער 2 היה אמוּן על החלק התפעולי של החברה.
בשנת 1998 הועתקה פעילות החברה לאזור התעשייה בעמק חפר ולמן מועד זה הושכר המבנה על-ידי המערערים לצד שלישי.
המערערים, שהוכרו כנכים בשיעור 100% בשנות-המס 2005 ו-2006, דיוְוחו על הכנסותיהם בשנים אלו מהשכרת המבנה כ"הכנסה מיגיעה אישית", וזאת לאור הגדרת מונח זה בפקודת מס הכנסה הכוללת, בין היתר, "סכום המתקבל בידי אדם מדמי שכירות מהשכרת נכס, שבמשך עשר שנים לפחות לפני תחילת השכרתו שימש בידי האדם להפקת הכנסה מיגיעה אישית, מעסק או ממשלח יד; לעניין זה, 'אדם' - לרבות מי שהיה בן זוגו ערב פטירתו".
המשיב, פקיד-שומה נתניה, קבע, כי הכנסות המערערים אינן מהוות הכנסה מיגיעה אישית, שכּן המבנה שימש להפקת הכנסה בידי החברה ולא בידיהם; וכי המערערים אינם זכאים לפטוֹר ממס להכנסה מיגיעה אישית בידי נכה על-פי סעיף 9(5)(א) לפקודה.
 
בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן, קיבל את הערעור.
השופטת ד"ר אגמון-גונן סקרה את הגדרת המונח "יגיעה אישית" ואת הוראות סעיף 9(5) לפקודה וקבעה, כי תכליתן מצביעה על כך שתחולת המונח "הכנסה מיגיעה אישית" אינה מתפרשֹת רק על מקרים שבהם היווה הנכס המושכר מקור הכנסה מעסק בידי המשכיר.
לדבריה, במשך כל התקופה שבהּ השכירו המערערים את המבנה לחברה הוצאו למערערים משכורות שדוּחו לרשויות המס כהכנסת עבודה אשר אין חוֹלק כי הופקה אגב יגיעתם האישית של המערערים.
בהתאם, קבעה השופטת ד"ר אגמון-גונן, כי יש לראוֹת בדמי השכירות שהתקבלו בידי המערערים בגין המבנה בשנות-המס שבמחלוקת משום "הכנסה מיגיעה אישית" שבגינהּ זכאים המערערים לפטוֹר ממס בהתאם להוראות סעיף 9(5)(א) לפקודה.
 
פקיד-השומה ערער לבית-המשפט העליון על פסק-הדין והבוקר פורסם פסק-הדין בערעור (קישור לפסק-הדין).
בית-המשפט העליון – מפי השופטים י' דנציגר, א' שהם וד' ברק-ארז – קיבל את הערעור ללא צו להוצאות, וזאת בעקבות הסכמת הצדדים לאור המלצת בית-המשפט.
במסגרת ההסכמה בין הצדדים, שקיבלה תוקף של פסק-דין, הוסכם על קבלת הערעור וביטול פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי. עוד הוסכם, כי לנוכח נסיבותיהם של המשיבים והסכומים הקטנים יחסית שבהם מדובר ולפנים משורת הדין, בשנת-המס נשוא התיק תישאר התוצאה של אי-גביית מס לגבי ההכנסה מדמי שכירות על כנה.