לוגו אלכס שפירא ושות׳

פורסם פסק-הדין בעניין פלוס: דו"חות מתקנים; סיווג הכנסה מהשכרת נכס מסחרי – האם הכנסה מעסק או שמא הכנסה פסיבית??

07/07/2015

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין אדוארד פלוס (קישור לפסק-הדין).

המערער הינו בעל הזכויות במבנה תלת-קומתי בעיר אריאל המושכר למוסך (הקומה הראשונה) ולעיריית אריאל (הקומות השנייה והשלישית).
המערער הגיש דו"חות לשנות-המס 2001–2004 בגדרם דיווח על ההכנסה מהשכרת המבנה כהכנסה לפי סעיף 2(6) לפקודת מס הכנסה.
בחודשים מרץ ואפריל 2005 הגיש המערער דו"חות מתקנים לגבי שנות-המס 2002 ו-2003 (בהתאמה), במסגרתם לא העלה המערער כל טענה נגד סיווג ההכנסה כהכנסה לפי סעיף 2(6) לפקודה.
ואילו בחודש דצמבר 2006 הגיש המערער בקשה נוספת לתיקון הדו"חות לשנות-המס 2002–2004, במסגרתה שינה המערער את סיווג ההכנסות מהכנסה לפי סעיף 2(6) לפקודה להכנסה/הפסדים מעסק.
המשיב, פקיד-שומה פתח-תקווה קבע, כי מועד הגשת הדו"ח המתקן ייחשב למועד הגשת הדו"ח השנתי, ועל-כן חִייב את המערער בקנס בגין הגשת דו"חות שנתיים באיחור. לגופו של עניין, קבע המשיב, כי הכנסת המשיב מהשכרת המבנה הינה הכנסה לפי סעיף 2(6) לפקודה וכי אין להתיר בניכוי חלק מההוצאות שנתבעו על-ידי המערער.
לטענת המערער, שינוי מועד הגשת הדו"ח כאמור נעשה שלא כדין, וזאת מתוך ניסיון לעקוף את תקופת ההתיישנות הקובעת כי החלטה בהשגה תינתן או תוך שלוש שנים מתום השנה שבהּ הוגש הדו"ח או תוך שנה מיום ההשגה, לפי המאוחר; וכן כדי להקטין בעזרת קנסות את ההחזרים המגיעים למערער כדין. עוד טען המערער, כי ההשגה שהגיש לגבי שנות-המס 2002–2005 הוגשה ביום 5.6.2007 ולכן המועד החוקי האחרון בהתאם לסעיף 152(ג) לפקודה להוצאת הצו הינו ב-31.12.2008; ומאחַר שהצווים נמסרו בפועל למיַיצגו של המערער רק ביום 30.1.2009 וההשגה לא נענתה מעולם, דין ההשגה להתקבל.
עוד טען, המערער, כי יש לפסול את השומות מאחַר שנפלו פגמים בהליכי הוצאתן ובכלל זאת אי-מתן זכות שימוע.
 
בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור ברובו.
בראשית הדברים, נדרש השופט ד"ר סטולר בהרחבה למשמעותו של דו"ח מתקן וקבע, כי משהותר למערער לתקן את הדו"חות, שני הצדדים כבולים להחלטה והשומות המתוקנות הן השומות שעומדות לדיון תוך שהן מבטלות ומאיינות את השומות המקוריות.
השופט ד"ר סטולר קבע, כי יש לראות את המועד שבו הוגש הדו"ח המתקן כמועד ההגשה, ולפיכך בדין התעלם המשיב מהדו"ח המקורי והטיל על המערער קנס בגין איחור בהגשת דו"ח. עוד קבע השופט ד"ר סטולר, כי אין לקבל את טענת המערער בדבר התיישנות השומה, שהרי אם הייתה מתקבלת עמדת המערער היה המשיב אמוּר לקבוֹע עמדתו בדבר השומה בתוך שלושה ימים בלבד מקום שהמחוקק מאפשר לו שלוש שנים להגיע להכרעה.
השופט ד"ר סטולר הוסיף ונדרש לטענת המערער כי יש לפסוֹל את השומות מאחַר שנפלו פגמים בהליכי הוצאתן ודחה טענה זו.
באשר לסיווג ההכנסה מהשכרת המבנה, קבע השופט ד"ר סטולר, תוך שהוא סוקר את פסקי-הדין שעָסקו בסוגיה זו ומיישמם לנסיבות דנא, כי מדובר בהכנסה פסיבית לפי סעיף 2(6) לפקודה.
בהמשך, נדרש השופט ד"ר סטולר להוצאות שונות שנתבעו על-ידי המערער – ובכללן תשלום משכורת לבתו, הוצאות החזקת טלפונים סלולריים, הוצאות מִטווח וכדורים, הוצאות פרסום, הוצאת אחזקת רכב ועוד – וקבע, כי המערער לא הוכיח שהוצאות אלו הוצאו לשם ייצור ההכנסה מהשכרת הנכס, וממילא בגין נהג המשיב שלא הכיר בהן.
עם זאת, נקבע, כי יש לבצע מספר תיקונים בשומות, וזאת בהתאם להודעת נציגת המשיב במהלך ההוכחות.