לוגו אלכס שפירא ושות׳

האם כונס נכסים רשאי לחתום על בקשה לפטור ממס שבח? ביהמ"ש אינו רשאי להגדיל את המחזור למע"מ אם שומה זו לא הובאה לפתחו; יישום הלכת שלמי לגבי מס רכישה

17/05/2015

פורסמו החלטה ושני פסקי-דין חדשים:
 
ההחלטה בעניין גבריאל כדורי (קישור להחלטה)
כונס נכסים שמוּנה על-ידי ראש ההוצאה לפועל נקט בהליך למכירת הדירה שבבעלות המבקש, והזכויות בה אכן נמכרו לצדדים שלישיים בשנת 2006.
כונס הנכסים פנה למבקש בבקשה כי יחתום על בקשה לקבלת פטוֹר ממס שבל בגין מכירת הדירה, אך המבקש סירב.
בעקבות כך, הגיש הכונס המרצת פתיחה לבית-המשפט השלום, בטענה כי סירוב המבקש נובע ממניעים פסולים ומנקמנות, שכּן משעה שלנוכח חלוֹף הזמן (למעלה מ-4 שנים) ובנסיבות המקרה, גם אם יחתום המבקש על הבקשה לפטוֹר, יוכל לעתור לקבלת פטוֹר ממס שבח נוסף, ללא כל מניעה לעשות כן.
בפסק-דינו, שניתן בסוף שנת 2011 (ה"פ 175030-09), קבע בית-משפט השלום, כי הגם שהזכות לקבלת פטוֹר ממס שבח היא זכות אישית-קניינית, התנגדות המבקש לחתום על הבקשה לפטוֹר, כאשר מחד-גיסא איך בכך כדי להועיל לו ומאידך גיסא יש בכך כדי להזיק לבנק – אינה עולה בקנה אחד עם תחושת הצדק הטבעית ועם עקרונות של תום לב בניהול הליך. בהתאם, קיבל בית-המשפט השלום את בקשת הכונס, וזאת למרות שבשטרי המשכנתא לא היתה כל תניה המעניקה לבנק זכות בפטוֹר השייך למשיב.
המבקש הגיש ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום, אך בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור (ע"א 60771-01-12). מכאן הבקשה למתן רשות ערעור לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון, מפי השופט נ' הנדל, דחה את הבקשה.
השופט הנדל קבע, כי אמנם הזכות למימוש פטוֹר ממס שבח היא זכות אישית-קניינית, במקרה דנא זכות זו בפועל אינה אלא סוג של זכות תיאורטית בידי המבקש, שכּן מימושה על-ידי המשיב בעסקת המכר בשנת 2006 אינו גורע מהמבקש לבקש כעת פטוֹר ממס שבח במכירת דירת מגורים.
עוד קבע השופט הנדל, כי הזכות הקניינית אמנם ראויה להגנה, אך זאת כל עוד אין נעשה בה שימוש שלא בתום לב.
לבסוף, ציין השופט הנדל, כי מדובר ב"גלגול שלישי" בהליך אזרחי וכי הוא לא השתכנע מהבקשה כי היא מעלה סוגיה ציבורית משפטית או עקרונית החורגת מעניינו הקונקרטי של המבקש.
 
פסק-הדין בעניין סלע בנגב חברה לעבודות עפר (קישור לפסק-הדין)
לקראת סוף שנת 2004 ערך ממונה מע"מ באר שבע (המשיב 1) ביקורת אצל המערערת, חברה העוסקת בעבודות עפר, תשתית ופיתוח, ובעקבות מסקנתו כי עשתה שימוש בחשבוניות פיקטיביות החליט לפסול את ספריה לשנים 2002–2004 ולהוציא לה שומת תשומות לפי מיטב השפיטה. לעומת זאת, בכל הנוגע למַחזור העסקאות, קיבל המשיב 1 את דיווחיה של המערערת ולא הוציא שומת עסקאות לפי מיטב השפיטה.
בנוסף, פקיד-שומה באר שבע (המשיב 2), לאחַר שקיבל את המידע הרלבנטי ממשרדי מע"מ, פסל גם הוא את ספרי המערערת והוציא לה שומות לשנים 2002–2003, אשר הגדילו את הכנסותיה המדוּוחות.
על החלטות אלו הגישה המערערת ארבעה ערעורים (אשר נדונו במאוחד) לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.
בית-המשפט המחוזי דחה את מרבית טענותיה של המערערת, תוך שהוא קובע, בין היתר, כי יש להחיל את מחזוֹר העסקאות שייקבע במסגרת השומה העדכנית של המשיב 2 גם על שומת מס ההכנסה וגם על שומת המע"מ לשנה זו.
על החלטותיו של בית-המשפט המחוזי הוגשו ערעור וערעור שכנגד לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון – מפי המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין, בהסכמת השופטים י' עמית ומ' מזוז – דחה את הערעור ברובו, וכן דחה את הערעור שכנגד.
השופט רובינשטיין קיבל את טענת המערערת, לפיה בית-המשפט קמא חרג מסמכותו כאשר הורה על הוצאת שומת עסקאות לשנת 2004 אשר תתאים לשומה העדכנית שתוצא על-ידי המשיב 2, וזאת תוך שהשופט רובינשטיין מדגיש שלא נעלמה מעיניו העובדה שבכך ייתכן שהמערערת נהנית במידה מסוימת מן ההפקר, שכּן, למרוֹת האינטרס הציבורי של חיוב הנישום במס אמת יש לשמור על זכויותיו (וראו לעניין זה, סעיפים כז'–לו' בכלל וסעיף לה' בפרט לחוות-דעתו).
 
פסק-הדין בעניין צבי רפפורט (קישור לפסק-הדין)
במבזק מיום 17.11.2014 נדרשנו לפסק-הדין המהפכני של בית-המשפט העליון בעניין שלמי (קישור לפסק-הדין).
באותו מקרה, ראה בית-המשפט העליון (השופטים י' דנציגר, נ' סולברג וד' ברק-ארז) אל לנכון להתאים את פרשנות דיני המס לשינויים במציאות החברתית הדינמית ולאמץ את דעת המיעוט בעניין עברי (ע"א 3489/99), וקבע, כי החזקה הקבועה בסעיף 49(ב) לחוק מיסוי מקרקעין – לפיה רואים בני-זוג כ"מוכר אחד" לצורך פטוֹר ממס שבח במכירת דירת מגורים מזַכה – היא חזקה הניתנת לסתירה.
אשר לאופן שבו יוכל הנישום לסתור את החזקה, הוחלט על-פי חוות-דעתו של השופט י' דנציגר, אליו הצטרפה השופטת ד' ברק-ארז, כי בעניינם של בני זוג נשואים יידרש הנישום להציג – כתנאי מקדמי – הסכם יחסי ממון, ובנוסף להוכיח כי בני הזוג פעלו על פי ההסכם הלכה למעשה, דהיינו כי ההפרדה הרכושית לא נותרה "על הנייר" אלא התקיימה בפועל.
מנגד, השופט נ' סולברג סבר, כי הנישום יוכל לסתור את החזקה גם בהיעדר הסכם יחסי ממון, אם יוכיח כי התקיימה בין בני הזוג הנשואים הפרדה רכושית בפועל.
 
ביום 14.5.2015 ניתן פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין צבי רפפורט ואשר עוסק בשאלה האם זכאי רכוש דירה לפטוֹר מלא או להקלה בתשלום מס רכישה בגין רכישת דירת מגורים יחידה כאשר בבעלות רעייתו מצוייה דירה אחרת,כאשר בין בני-הזוג נחתם הסכם יחסי ממון ולטענתם הם מקיימים ביניהם הפרדה רכושית.
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט ב' ארנון (בהסכמת חברי הוועדה, עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגליות ועו"ד ד' שמואלביץ)קיבלה את הערר.
השופט ארנון קבע, כי על-פי הלכת שלמי, כאשר נחתם הסכם ממון בין בני-זוג נשואים ומקתיימת הפרדה רכושית בפועל לגבי הרכוש השייך לכל אחד מהם, זכאי כל אחד מבני-הזוג הרוכש דירה לבעלותו הבלעדית להינות מחישוב מס רכישה המתייחס לרכישת "דירה יחידה", הגם שבבעלות בן-הזוג האחר מצויה דירה נוספת.
עוד קבע השופט ארנון, כי במקרה דנן הוּכחה קיומה בפועל של הפרדה רכושית ברכוש השייך לכל אחד מבני-הזוג רפפורט, וממילא עלה בידי העורר לסתור את הפיקציה הקבועה בסעיף 9 לחוק מיסוי מקרקעין, באופן שדרישתו של העורר נשוא הערר שייכת לו בלבד ואילו דירותיה של רעייתו שייכות לו בלבד.
בהתאם, נקבע, כי שומת מס הרכישה שהוציא המשיב לעורר (ולפיה הוקנתה לעורר הקלה בתשלום מס רכישה בשיעור המתייחס לרכישת דירה יחידה רק לגבי מחצית מדירת העורר) תבוטל, ובמקומה תוצא לו שומה מתוקנת המתייחסת לרכישת דירת העורר בשלמותה לפי שיעורי המס המתייחסים לדירה יחידה.