לוגו אלכס שפירא ושות׳

פורסם פסק-דין נוסף בשאלה האם יש להתיר בקיזוז הפסד הון במכירת ניירות-ערך הנסחרים מחוץ לישראל כאשר ההפסד נגרם מירידה בשער המטבע

25/04/2015

במספר מבזקים שפרסמנו בשנה האחרונה התייחסנו לשלושה פסקי-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, בשאלת התרתם בקיזוז של הפסדים הנובעים מירידת שער החליפין של המטבע.
 
בעניין כלל פיננסיים בטוחה ניהול השקעות בע"מ (קישור לפסק-הדין) קבע השופט אלטוביה, כי בחישוב הפסד ההון הנוצר במכירת ניירות-ערך שערכּם נקוב במטבע-חוץ אין להתיר בקיזוז את רכיב ההפסד שמקורו בירידה של שער המטבע, תוך שהוא מבסס את קביעתו הן על הכְּלָל השולל קיזוז הפסד שאילו היה רווח היה פטוּר ממס והן על הניתוח החדשני לפיו במכירת נייר-ערך חוץ גלומים שני רכיבים שיש לראות כל אחד מהם בגדר "נכס" נפרד: האחד – נייר-הערך; והשני – מטבע-החוץ.
 
ביום 4.9.2014 פורסם פסק-הדין בעניין בראל (קישור לפסק-הדין) שעניינו בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות המיסים בקשר לשאלת זכאותו של יחיד לקזז הפסד שמקורו בהפרשי שער שליליים על פיקדון בשקלים הצמוד למטבע-חוץ כנגד הריבית המשולמת בגין הפיקדון האמור.
השופט אלטוביה קבע, כי הגם שהכנסה מהפרשי הצמדה והכנסה מריבית מנויים באותו סעיף בפקודת מס הכנסה (סעיף 2(4) לפקודה) יש להבחין בין שני מקורות ההכנסה האמורים ולראות בכל אחד מאלה מקור הכנסה נפרד.
השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי פקודת מס הכנסה עוסקת בקיזוז הפסדים מעסק וממשלח-יד (סעיף 28 לפקודה) ובקיזוז הפסד הון (סעיף 92 לפקודה), אך אין בפקודה הוראה העוסקת בקיזוז הפסד שאילו היה רווח היה חייב במס כהכנסה פסיבית בישראל (להבדיל מהכנסה פסיבית מחוץ לישראל  סעיף 29 לפקודה), וממילא לא ניתן לקזז הפסד הנגרם משחיקת שער הדולר בפיקדון הצמוד לשער האמור.
בנוסף, קבע השופט אלטוביה, כי לאותה תוצאה ניתן להגיע אם ייושם העיקרון הקבוע בסעיפים 28 ו-92 לפקודה לפיו אין לקזז הפסד שאילו היה רווח היה פטוּר ממס, שכּן הפרשי השער בפיקדון פטורים ממס לפי סעיף 9(13) לפקודה.
לאור האמור, קבע השופט אלטוביה כי למבקשת אין עילת תביעה, וממילא אין היא רשאית להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית.
 
ביום 24.11.2014 פורסם פסק-דין נוסף בנושא של השופט אלטוביה, וזאת בעניין נכסי ארקין בע"מ (קישור לפסק-הדין).
המערערים – נכסי ארקין בע"מ שהינה חברה משפחתית כמשמעותה בסעיף 64א לפקודה ומר משה ארקין שהינו הבעלים של החברה והנישום המיַיצג – השקיעו כספים בשוק ההון והפיקו הכנסות מהשקעות אלו.
במקביל, נוצרו למערערים הפסדים ממכירת ניירות-ערך הנקובים ו/או צמודים למטבע-חוץ שמקורם בירידת שער החליפין של המטבע.
המשיב, פקיד-השומה למפעלים גדולים, קבע שההפסדים האמורים קוזזו שלא כדין, ומכאן הערעור.
השופט אלטוביה דחה את הערעור.
השופט אלטוביה חזר על ניתוחו בפסק-הדין בעניין כלל פיננסיים ודחה את טענותיהם השונות של המערערים בדבר זכאותם לקיזוז ההפסדים ובכלל זאת את הטענה, כי הסיפא להגדרת המונח "מדד" שבסעיף 88 לפקודת מס הכנסה (לפיה "לעניין נייר ערך בידי יחיד, הנקוב במטבע חוץ או שערכו צמוד למטבע חוץ, יראו את שער המטבע כמדד") אינו חל על המערערת בהיותה חברה משפחתית.
 
לאחרונה פורסם פסק-הדין בעניין מוזס (קישור לפסק-הדין).
באותו מקרה השקיעו המערערים בניירות-ערך זרים הנקובים במטבע-חוץ והשקעות אלו גרמו להם הפסדים כבדים בשקלים אשר נבעו מפיחות בשער החליפין של מטבע-החוץ אל מול השקל.
לאור זאת, דיוְוחו המערערים על הפסדים אלה וקיזזו אותם כנגד רווחי הון אחרים.
המשיב, פקיד-השומה למפעלים גדולים, שלל את זכאותם של המערערים לקזז את ההפסדים כאמור, ומכאן הערעור.
השופט אלטוביה דחה את הערעור תוך שהוא מצטט מקביעותיו בעניין כלל פיננסיים.
 
יצוין, כי בהסדר הדיוני שהושג בין המערערים לבין המשיב נקבעה פלוגתא נוספת, והיא כיצד יש לחשֵב את רווח ההון הריאלי במכירה בה נוצר רווח הון ושער החליפין ירד בין מועד הרכישה לבין מועד המכירה.
השופט אלטוביה ציין, כי גם במקרה זה יש להבחין בין עליית שער נייר-הערך (בהתאם למטבע-החוץ הנקוב) לבין ירידת שער מטבע-החוץ ביחס לשקל, כאשר בגין הרווח מעלייית שער נייר-הערך יחויב הנישום במס רווחי הון, בעוד שבגין ירידת שער מטבע-החוץ ביחס לשקל הנישום לא יהיה זכאי לקיזוז ההפסד.
עוד ציין השופט אלטוביה, כי המשיב ציין בסיכומיו שבמקרה כזה הוא נצמד להגדרת "רווח הון" שבסעיף 88 לפקודה הקובע את דרך חישוב רווח ההון, מבלי להיזקק להוראות סעיף 92 לפקודה; כי בכך יש הקלה עם הנישומים באופן שרווח ההון החייב במס קטן במקרה שהמדד (לרבות שער החליפין) ירד; וכי אין בעמדת המשיב כאמור כדי לשנות ממסקנותיו (של השופט) ביחס לאופן שבּו יש לפרש וליישם את הוראות סעיף 92 לפקודה במקרה בו נובע הפסד ההון מירידה בשער החליפין.
השופט אלטוביה הוסיף וציין, כי לשון פקודת מס הכנסה מובילה אותו לתוצאה זו הגם שאין זה מן הנמנע כי המחוקק ייתן דעתו לתוצאה הנובעת מלשון זו ויבחן אם ראויה היא שאם לא יפעל לתיקונה.