לוגו אלכס שפירא ושות׳

פסיקה חדשה: חבות במס רכישה בשל העברת מקרקעין אגב פירוק; העלאת מלוא הטענות בשלב ההשגה; ביטול הסכם פשרה עם רשויות המס

10/03/2015

פורסמו שני פסקי-דין חדשים.
 
פסק-הדין בעניין וינברג
במבזק מיום 3.7.2013 נדרשנו לפסק-הדין בעניין ד"ר משה וינברג.
המערער היה בעל מניות יחיד בחברה שרכשה בשנים 1981-1980 זכות בעלוּת בשלוש דירות אשר הוחכרו ל-999 שנים לדיירים מוגנים. בשנים 2003-1991 רכשה החברה את זכויות החכירה מהדיירים המוגנים. ואילו בשנת 2007 הוחלט על פירוק מרצון של החברה והעברת הזכויות בדירה לבעל המניות, דהיינו המערער.
המחלוקת בין המערער לבין המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב, נעה סביב שאלת זכאותו של המערער לפטוֹר ממס רכישה בגין רכישת הזכויות בדירות מהחברה (ללא תמורה) אגב פירוקה, על-פי תקנה 27(ב) לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974, לפיה העברת זכות במקרקעין מאיגוד ליחיד אגב פירוק האיגוד תהיה פטורה ממס רכישה "אם הזכות היתה בבעלותו [של האיגוד]" ביום 27.7.1983.
לטענת המערער, זכויות הבעלוּת בדירות היו בידי החברה לפני 27.7.1983, ועל-כן הוא זכאי לפטוֹר ממס רכישה. זאת, למרות שזכויות החכירה נרכשו לאחַר המועד האמור.
 
ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב דחתה את הערר פה-אחד (קישור לפסק-הדין).
בחווֹת-דעת שניתנו הן על-ידי יו"ר הוועדה, השופט מ' אלטוביה, והן על-ידי חברי הוועדה, עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגלית ועו"ד ד' שמואלביץ, נקבע, תוך התבססות, בין היתר, על פסק-הדין שניתן על-ידי ועדת-הערר בעניין לנד דבלופמנט (עמ"ש 1076/08) (חוות-דעתו של עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגלית), כי התקנה משתמשת במונחים של "בעלות בזכות" ולא "בעלות במקרקעין או בנכס"; ומכאן, שאין כל ספק כי המונח "זכות" כולל את כל הצירופים האפשריים של "זכות במקרקעין" כמשמעות מונח זה בחוק מיסוי מקרקעין.
לאור האמור, נקבע, כי היות שזכויות החכירה נרכשו לאחַר המועד הקובע, וזכויות אלו מהוות "זכות במקרקעין", בדין התייחס אליהן המשיב כרובד נפרד שבגינו המערער אינו זכאי לפטוֹר ממס רכישה, ומנגד אין לקבל את טענת המערער כי זכות הבעלוּת "בולעת" את זכות החכירה.
 
בית-המשפט העליון, מפי הנשיאה מ' נאור והשופטים צ' זילברטל וד' ברק-ארז, דחה את הערעור שהגיש ד"ר וינברג (קישור לפסק-הדין)
בית-המשפט העליון קבע, כי החלטתה של הוועדה נכונה ומדויקת, תוך שהוא דוחה את בקשת המערער להגיש ראיות נוספות ותוך שהוא מדגיש את חובתו של כל צד בהליך אזרחי לכלול את כלל טענותיו ו"להציג את גרסתו" במלואה ובהזדמנות הראשונה, כשלעניין זה ההזדמנות הראשונה הייתה ההשגה (ראו סעיפים 6–7 לפסק-הדין וכן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ליבוביץ שנדון במבזקנו מיום 9.5.2014 – קישור למבזק).
 
פסק-הדין בעניין מסגרית אלשורוק בע"מ
עניינו של פסק-הדין בתביעה לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין בין המבקשים לבין המשיב 1, מנהל מע"מ באר-שבע, וכן לביטול הסכם שומה שנחתם בין המבקשים למשיב 2, פקיד-שומה באר-שבע בעקבות הסכם הפשרה.
זאת, משני טעמים, האחד, הטעיה, כפייה ועושק כמשמעותם בחוק החוזים; השני, שינוי נסיבות.
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי השופטת ר' ברקאי, דחה את התביעה (קישור לפסק-הדין).
השופטת ברקאי סקרה את הוראות חוק החוזים הרלבנטיות וקבעה, כי המבקשים לא הוכיחו כי נפלו פגמים בכריתת ההסכמים המצדיקים ביטולם.
עוד קבעה השופטת ברקאי, כי לזכוּת המבקשים עמד פרק זמן ארוך וממושך במהלכו שקלו הדברים לעומק וגיבשו גמירוּת דעתם תוך שהם מיוצגים על-ידי עו"ד ורו"ח.