לוגו אלכס שפירא ושות׳

בית-המשפט העליון: האם יש לסַווג את התאחדות מלונות אילת כמוסד ציבורי הפטוּר ממס? אימתי הלוואה בין חברות בנות תיחשב לדיבידנד לחברת האם?

23/02/2015

פורסמו שני פסק-דין חדשים של בית-המשפט העליון.
 
פסק-הדין בעניין התאחדות מלונות אילת
במבזק מיום 12.5.2013 דיווחנו אודות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין התאחדות מלונות אילת (קישור לפסק-הדין).
עניינו של פסק-הדין בהתאחדות מלונות אילת, שהינה עמותה רשומה אשר מייסדיה וחבריה הינם בתי מלון בעיר אילת ואשר עיקר הכנסותיה הן מדמי חבר שמשלמים אותם חברים.
לטענת המערערת, הגם ש"תיירות" אינה נמנית על ה"מטרות הציבוריות" המוגדרות בסעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה וגם לא במטרות הנוספות שנקבעו על-ידי שר האוצר (מכוח סמכותו על-פי אותו סעיף), יש לראוֹת בה כמי שפועלת להשגת "מטרות ציבוריות בלבד". זאת, מהטעם שהמטרות המהותיות שביסוד פעילותיה הן מטרות ציבוריות ובכללן עידוד תעסוקה והכשרה בעיר אילת וכו'. 
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי הנשיא, השופט י' אלון, דחה את הערעור, בעיקרו.
לדבריו, קידום בתי המלון כמוהו, אומנם, כקידום התיירות, אך אין בכך כדי לשנות מנקודת המוצא, לפיה "בית מלון" הינו עסק ולא "מוסד ציבורי" ותיירות" איננה מטרה ציבורית. לשון אחר, תוצרי הלוואי החיוביים והברוכים של קידום עסקי בתי המלון באילת – כגון: יצירת תעסוקה, יצירת מוקדי בידור ו/או תרבות, פיתוח אתרי נוף וכו' אין בהם כדי להפוֹך את בתי המלון מ"עוסקים" ל"מוסדות ציבוריים" ואת תעשיית התיירות ל"מטרה ציבורית".
הנשיא אלון הוסיף וציין, כי ההרחבה הפרשנית המתבקשת על-ידי המערערת - לפי ה"מטרה הציבורית" תילמד ותוסק גם מתוצאי הלוואי כאמור – תוביל מטבע הדברים לשיטפון של הכללת פעילויות עסקיות רבות מספוֹר תחת כנפי ה"מטרה הציבורית". זאת, בין היתר, בניגוד לפסק-הדין של בג"ץ בעניין העמותה לויפאסנה (בג"ץ 10893/08).
עוד ציין הנשיא אלון, כי יש לקבל את טענתה החלופית של המערערת לגבי זכאותה לקזז מהכנסותיה בשנות-המס 2009-2006 (שנות-המס שבערעור) את ההפסדים שנוצרו לה בשנת-המס 2005 ולא קוזזו על-ידה, וזאת מהטעם שבכל אותן שנים היא דיוְוחה למשיב על הכנסותיה כפטורות ממס מכוח סעיף 9(2) לפקודה. "עתה, משנתאשרה בפסק דין זה עמדתו של המשיב כי הכנסותיה בשנים 2006 ואילך אינן 'הכנסות פטורות' ומתקיימת שומת המשיב לשנים אלה – מידת ההגינות האלמנטרית מחייבת כי המשיב יתיר למערערת לקזז מהכנסות אלה, שנמצאו חייבות, את הפסדי 2005."
אתמול פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהגישה ההתאחדות (קישור לפסק-הדין).
בית-המשפט העליון, מפי השופטים א' חיות, צ' זילברטל וע' ברון, הורה על מחיקת הערעור, וזאת נוכח הודעת המערערת.
 
פסק-הדין בעניין שמואל לוי
במבזק מיום 31.1.2013 דיווחנו אודות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין שמואל לוי ואמבסדור נדל"ן חו"ל בע"מ (קישור לפסק-הדין).
המערערת 2, חברה משפחתית כמשמעותה בסעיף 64א לפקודה בבעלות מר שמואל לוי (המערער 1) העוסקת בייזום נדל"ן, מחזיקה בשלוש חברות ("חברות הבנות") שהתאגדו בהונגריה לצורך ביצוע פרוייקט נדל"ן.
חֵרף המסכת העובדתית המורכבת, יריעת המחלוקת בין הצדדים אינה רחבה והיא התמקדה בשאלה אחת, והיא האם יש לראוֹת בכספים שהועברו מאחת מחברות הבנות ("חברת הבת") לידי שתי החברות הבנות האחרות ("החברות האחיות") כדיבידנד שמשכה המערערת (כטענת המשיב), או שמא מדובר בהלוואה (כטענת המערערת).
בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופט ד' מינץ, דחה את הערעור.
השופט מינץ קבע, כי המערערת התייחסה לכספים שהתקבלו אצל החברות האחיות ככספים שהתקבלו על-ידה וכי חברת הבת ויתרה לחברות האחיות, ולמעשה למערערת, על השבת כספים אלה. בכך, קבע השופט מינץ, קיימת הודאה מפורשת של המערערת כי קיבלה לידיה כספים השייכים לחברת הבת, גם אם לא לכיסהּ ממש, ומדובר למעשה בדיבידנד שניתן לה.
השופט מינץ הוסיף ונדרש לטענת המערערת, לפיה אין מדובר בדיבידנד משום שלפי הדין בהונגריה באותה עת, העברת כספי מימון בין חברות קשורות בדרך של הלוואות שסוּוגו ככאלו שלא יידרש בגינן החזר – לא נחשב כדיבידנד לצורכי מס. לדברי השופט מינץ, לא היה מקום להתייחס לדיני המס ההונגריים, ולוּ משום שלא הוכח מהם אותם דינים, וממילא חלה חזקת שוויון הדינים לפיה הדין ההונגרי זהה לדין הישראלי.
אתמול פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור (קישור לפסק-הדין).
בית-המשפט העליון, מפי השופט ע' פוגלמן (בהסכמת השופטים א' חיות וד' ברק-ארז)דחה את הערעור.
לדבריו, מכלול הנסיבות והראיות מצביע על כך שלא קמה עילה להתערב בקביעותיו של בית-המשפט המחוזי, הן לעניין סיוּוגם של הכספים שהועברו כדיבידנד שמשכה המערערת והן לעניין סכום הדיבידנד כאמור.