לוגו אלכס שפירא ושות׳

פסיקה חדשה: ייחוס גידול בהון לשנים סגורות; הקצאת מניות המביאה לדילול מלא; ייחוס הכנסות חברה לבעלי מניותיה; מתן מקרקעין במתנה כעסקה פירותית ועוד

25/12/2014

פורסמו פסקי-דין חדשים.
 
פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין סולטן
במבזק מיום 25.12.2014 דיוַוחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעניין סולטן (קישור לפסק-הדין).
באותו מקרה, גילה המשיב גידול הון בלתי-מוסבר בהשוואת ההון של המערער בתקופה 31.12.2002-31.12.1996 והוציא לו שומה שבהּ יוחסו הפרשי ההון לשלוש שנות-המס האחרונות שהינן שנות-המס "הפתוחות".
לטענת המערער, גידול ההון התגבש בשנות-המס "הסגורות", ולחלופין, יש לייחֵס את הפרשי ההון באופן שווה לכל שנות השומה.
בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופטת מ' מזרחי, דחה את הערעור, בקובעו, כי המערער לא הוכיח שגידול ההון התרחש כולו בשנים "הסגורות" ולא עמד בנטל שנקבע לעניין זה בפסק-הדין של בית-המשפט בעניין פרוינד (ע"א 9650/05).
השופטת מזרחי הוסיפה וקבעה, כי אין לקבל את טענת המערער, לפיה יש לייחֵס את ההפרש לכל שנות השומה, שכּן לא נתקיימו במקרה זה נסיבות מיוחדות שהצדיקו פעולה כזו.
בית-המשפט העליון, מפי השופט א' שהם (בהסכמת השופטים נ' הנדל וי' דנציגר), דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
 
פסק-הדין של ועדת-הערר בעניין גוב גיא בע"מ
עניינו של פסק-הדין בהקצאת מניות שבוצעה בחברת לוגת יזמות ובניה בע"מ, שהינה איגוד מקרקעין, לצד שלישי בתמורה לתשלום ערכּן הנקוב של מניות ההקצאה ותוך דילול כמעט מלא של בעלי המניות הקודמים. במקביל, אותו צד שלישי העניק לחברה הלוואת בעלים ששימשה לפירעון הלוואת הבעלים של בעלי המניות הקודמים.
לטענת המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין רחובות, המדובר ב"פעולה באיגוד" החייבת במס שבח (אם כי לאור שוויָן האפסי של מניות החברה גם המשיב הסכים שאין חבות במס כאמור) ובמס מכירה (לגבי בעלי המניות הקודמים) ובמס רכישה (לגבי המשקיע).
ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי יו"ר הוועדה השופט מ' אלטוביה (בהסכמת חברי הוועדה רו"ח צ' פרידמן ורו"ח א' מונד), דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).
נזכיר, כי סוגיה דומה התעוררה בפסק-הדין של ועדת-הערר בעניין גזית גלוב ישראל (פיתוח) בע"מ (קישור לפסק-הדין) בו עסקנו במבזק מיום 29.10.2014 (קישור למבזק).
 
החלטתו של בית-המשפט המחוזי בעניין אייל נגר
עניינה של ההחלטה בבקשת פקיד-שומה יחידה ארצית לשומה להורות על עיקול ותפיסה של רכב הרשום של-שם צד שלישי אך הינו בבעלותו של המשיב, אייל נגר.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט י' אטדגי, קבע, כי הגם שהטלת העיקול מוצדקת, בית-המשפט אינו מוסמך על-פי הוראות סעיף 194(ג) לפקודה כנוסחן במועד הרלבנטי להורות גם על תפיסת הרכב (קישור להחלטה).
 
פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעניין טל בנלי
המערער 1 היה רשום בספרי המשיב כבעל עסק של אלומיניום ושיפוצים.
המשיב פסל את ספרי העסק לאחַר שנמצא כי לא דוּוחו הכנסות כלל והוציא שומה לפי מיטב השפיטה למערער 1, לאשתו (המערערת 2) ולאביו של המערער 1 (המערער 3).
לטענת המערערים, הבעלים האמיתיים של העסק הוא המערער 3, דהיינו אביו של המערער 1.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט י' אטדגי, קיבל את הערעור באופן חלקי (קישור לפסק-הדין).
השופט אטדגי קבע, כי אם אדם מסוים נרשם בספרי המשיב כבעליו של עסק מסוים, רישום זה מהווה אמנם חזקה ראייתית משמעותית לכך שהוא הגורם להפקת ההכנסה מאותו עסק, אך עדיין לא ניתן לשלול ממנו את האפשרות לסתירתה של חזקה זו, כך שיוכיח שלא הוא הפיק את ההכנסה מאותו עסק, אלא אחר.
לגופו של עניין, קבע השופט אטדגי, כי הראיות שהוצגו בפניו מצביעות על כך שהחיוב במס על ההכנסה שהופקה מהעסק הנדון בתקופה הרלבנטית מוטל על המערער 3 ולא על המערער 1 או אשתו (המערערת 2).
השופט אטדגי הוסיף ונדרש לערעור שהגיש המערער 3 על השומה שהוּצאה לו, ודחה את מרבית טענותיו בעניין זה.
 
פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין פלומין וזילברמן
יצחק זילברמן ("זילברמן") ויצחק פלומין ("פלומין") הם שני שותפים עסקיים שייסדו בשנת 1984 את חברת זילברמן-פלומין 84 בע"מ ("החברה").

השניים היו בעלי המניות היחידים בחברה בשיעורים זהים, וכן מנהליה.

מאז הקמתה ועד לשנת 2001 החברה עָסקה בבנייה ובמכירה של דירות למגורים.

הָחל משנת 2001 החברה חדלה מלעסוק בבנייה ומכירה של דירות ואף לא היו לה דירות במלאי. מאז אותה עת הצהירה החברה על הפסדים.

חברה אחרת בבעלותם של זילברמן ופלומין, חברת פלומין בע"מ ("החברה השנייה"), הייתה הבעלים של מחצית מהזכויות במגרש מקרקעין בחיפה ("המקרקעין").

המחלוקות שנדונו בבית-המשפט נוגעות לתוצאות המס של עסקות שנעשו בנוגע לפרויקט לבניית שני מגדלים שהוקם בסופו של יום על המקרקעין ("הפרויקט").

ביום 31.8.1982 מכְרה החברה השנייה לנשותיהם של פלומין וזילברמן – יהודית פלומין ז"ל וחנה זילברמן תבדל"א – את זכויותיה במקרקעין, כך שכל אחת מהנשים קיבלה רבע מהזכויות במקרקעין. לאחַר מכירת הזכויות חדלה החברה השנייה מלהתקיים.

עם פטירתה של יהודית פלומין ז"ל, עברו זכויותיה לילדיה – אייל ודוד פלומין ("האחים פלומין").

בהמשך, חנה זילברמן והאחים פלומין רכשו זכויות נוספות במקרקעין, כך שבסך הכול הם החזיקו ביחד בשלושה רבעים מהזכויות במקרקעין: באופן שחנה זילברמן החזיקה בשיעור של 3/8 מהמקרקעין, וכך גם האחים פלומין (במשותף). בסוף שנת 2000 נרכשו יתר הזכויות במקרקעין (היינו 1/4 מהזכויות שנותרו) על ידי שרל ודוד בלט ("בלט"), שהם קרובי משפחה של האחים פלומין.

ביום 22.10.2001 חתמו חנה זילברמן, האחים פלומין ובלט ("בעלי המקרקעין") על הסכם עם החברה, בגדרו החברה התחייבה לתת שירותי ניהול ופיקוח ביחס לפרויקט שתוכנן לקום על המקרקעין בתמורה לתשלום סך של 120,000 דולר.

במהלך השנים שחָלפו מאז, רשמה החברה בספריה הכנסות שהתקבלו מעבודות הניהול והפיקוח, ואלה קוזזו כנגד הפסדיה הצבורים.

להשלמת התמונה יצוין, כי החברה לא שילמה בשנים אלה משכורות לעובדים, מלבד זקיפת שווי רכב והוצאות למנהלים בסך של 40,000 שקל לשנה. תשלום דומה שוּלם להם גם בשנים קודמות שבהן הם לא העניקו שירותי ניהול ופיקוח.

בעלי המקרקעין הסכימו, כי כל אחד מהם יישא בעלויות הנדרשות לביצוע הפרויקט באופן יחסי לחֵלקו במקרקעין, וכי גם את הדירות שתתקבלנה מהפרויקט הם יחלקו ביניהם באופן יחסי לחלקם במקרקעין. הפרויקט כָּלל 16 דירות בסך הכול (8 דירות בכל בניין) וחנה זילברמן עצמה קיבלה בו שש מן הדירות.

בשנת 2005 העבירה חנה זילברמן לבעלוּת ילדיה שתיים מתוך שש הדירות האמורות ללא תמורה. חנה זילברמן הגישה הצהרות לרשויות מס שבח לפיהן יש לראוֹת במתן הדירות לילדיה "מתנה לקרובים" הפטורה ממס לפי סעיף 62(א) לחוק מיסוי מקרקעין, המורה, כי מכירת זכות במקרקעין ללא תמורה מיחיד לקרובו תהיה פטורה ממס. רשויות מס שבח הוציאו לחנה זילברמן שומות סופיות בהתאם להצהרות אלה.

בהמשך, בשנת 2006 חנה זילברמן מכְרה שתי דירות נוספות מהדירות שבבעלותה לרוכשים אחרים בתמורה.

יצוין, כי הצדדים חלוקים גם על שאלת המיסוי של התמורה בגין מכירת דירות אלה – פקיד שומה חיפה סבור כי מדובר בעסקה פירותית החייבת במס הכנסה בעוד חנה זילברמן סבורה כי מדובר בעסקה הונית שאת הרווח בגינה יש לקזז כנגד הפסדי הון שונים שנגרמו לבעלה. המחלוקת בין הצדדים בשאלה זו מתבררת בימים אלה בבית המשפט המחוזי חיפה (ע"מ 58556-01-12, סגנית הנשיא ש' וסרקרוג).

בעקבות המסכת העובדתית שתוארה התגלעו בין פקיד השומה ובין פלומין וזילברמן שתי מחלוקות עקרוניות:

מחלוקת אחת נסבה על השאלה למי יש לייחס את ההכנסות מעבודות הניהול והפיקוח שבוצעו, ובהתאם לכך מי חב במס בגין הכנסות אלו – עמדתו העקרונית של פקיד השומה היא כי יש לייחֵס את ההכנסות מעבודות הניהול והפיקוח לזילברמן ולפלומין באופן אישי ולא לחברה. המשמעות המעשית של עמדה זו היא חיובם של זילברמן ופלומין בתשלום מס בגין תקבולים אלה, בה בשעה שכאשר הם יוחסו לחברה תשלום המס בגינם נעשה על דרך קיזוז מהפסדיה הצבורים. בהתאם לעמדתו זו, פקיד השומה הוציא לפלומין, לזילברמן ולחברה שומות חדשות לשנים 2004 ו-2005 שבהן ייחס לפלומין ולזילברמן באופן אישי את ההכנסות מעבודות הניהול והפיקוח. 

מחלוקת שנייה נסבה על חבות המס בגין העברת הדירות על-ידי חנה זילברמן לילדיה – כאמור, חנה זילברמן דיווחה על העברת הדירות לבעלות ילדיה כ"מתנה לקרובים" הפטורה ממס. לעומת זאת, לשיטת פקיד השומה, יש לראוֹת את העברת הדירות כ"עסקה פירותית" החייבת בתשלום מס הכנסה. בהתאם לכך, פקיד-השומה הוציא לחנה זילברמן שומת מס לשנת 2005 שבה היא חויבה בתשלום מס הכנסה על העברתן של שתי הדירות לילדיה.
בית-המשפט העליון, מפי השופטת ד' ברק-ארז (בהסכמת השופטים א' חיות וע' פוגלמן), דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
בחוות-דעתה, נדרשה השופטת ברק-ארז באריכות לסוגיות הבאות:
האחת: שאלת השלכתו של פסק-הדין הקודם שניתן על-ידי בית-המשפט העליון (ע"א 9713/10), בגדרו נקבע, כי אין לייחֵס את ההכנסות מהפרויקט בשנת 2004 לחברה אלא יש לייחס את מחציתן לזילברמן באופן אישי, ובהתאם לכך הוא זה שצריך לחוב בתשלום מס בגינן  כיצד משפיע פסק-הדין על הערעור שהגיש זילברמן, או במלים אחרות האם יש בפסק דין זה שניתן לגבי שנת מס קודמת כדי למְנוע מזילברמן להעלות אותן טענות גם ביחס לשנות מס מאוחרות יותר; וכן, כיצד משפיע פסק-הדין העליון הקודם על הערעור שהגיש פלומין, בשים לב לכך שהוא לא היה צד להליך שבו הוא ניתן (ראו פסקות 75-46 לפסק-הדין).
השניה: האם קבלת ההשגה של החברה לשנת 2005 מקימה השתק שיפוטי כנגד פקיד-השומה ומוֹנעת ממנו לטעון כי ההכנסות היו של המנהלים, ולא של החברה (ראו פסקות 87-78 לפסק-הדין).
השלישית: האם העברת הדירות מחנה זילברמן לילדיה חייבת במס הכנסה, וממילא אינה פטורה ממס שבח הגם שמדובר במתנה (ראו פסקות 113-91 וכן פסקות 124-123 לפסק-הדין).
הרביעית: שאלת סמכותו של בית-המשפט המחוזי להורות על מיסוי העִסקות באופן שונה מהאופן שבו הן מוסו על-ידי פקיד-השומה (ראו פסקות 122-116 לפסק-הדין).