לוגו אלכס שפירא ושות׳

בית-המשפט: שאלת חיובם של עובדים זרים בהיטל ושאלת זכאותם לנקודות זיכוי; גיוס צעירים ישראליים למחנות קיץ בארה"ב – האם שירות החייב במע"מ בשיעור אפס?

26/03/2016

פסק-הדין בעניין שלמה סעד
המערער הוא קבלן כח אדם המספק עובדי כפיים למפעלים ולעסקים.
בשנות-המס שבערעור, העסיק המערער עובדים מסודן ומאריתריאה שנכנסו לישראל שלא כדין ("העובדים הזרים") לצורך ביצוע עבודות שונות במגוון תחומים.
לעובדים לא ניתנו היתרי הַעֲסקה וכולם אוחזים ברישיון זמני לשהיה בישראל מסוג 2(א)(5) שהונפק להם בהתאם לסעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל.
עניינו של הערעור בשומה לפי מיטב השפיטה שהוציא המשיב, פקיד-שומה אשקלון, למערער שנוגעת לשתי סוגיות עיקריות: האחת, שאלת חבותו של המערער בתשלום היטל עובדים זרים בהתאם להוראות סעיף 45 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג–2003 ("חוק ההיטל"); השנייה, שאלת זכאותם של העובדים הזרים לנקודות זיכוי לפי סעיפים 33א, 34 ו-36 לפקודת מס הכנסה.
 
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי השופט ג' גדעון, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט גדעון סקר את פסקי-הדין השונים שניתנו ביחס לסוגיה הראשונה – ובכלל זאת פסקי-הדין של בתי-המשפט המחוזיים בעניין טלרום, China Civil Engineering Construction, ישרוטל, טלרום ו-ג. ארזים ופסק-הדין של בית-המשפט העליון בענין רצון – וקבע, כי דין טענת המערער לפיה מעמדם של העובדים הזרים הינו כְּשל פליטים להידחות, וזאת מהטעם שלא הוכח כי מתקיימים בכל אחד מהם התנאים המזַכים במעמד שכזה. עוד קבע השופט גדעון, כי הגם שיש ממש בטענה לפיה כל המדינה אינה מגרשת את המסתננים יש לאפשר להם לחיות ולהתפרנס בכבוד, הרי שההיטל אינו מוטל על העובדים הזרים אלא על המעסיקים על-מנת ליצוֹר אפליה מתקנת לטובת העובדים הישראליים.
השופט גדעון הוסיף ונדרש לטענת המערער לפיה יש לראות את העובדים כתושבי ישראל מהטעם שמתקיימים בהם מבחני הפקודה לעניין תושבוּת: השופט גדעון דחה טענה זו וקבע, כי את התושבוּת יש לבחון לפי חוק הכניסה לישראל, בהקשרו הכולל, עם פרשנות ותכליות חוק ההיטל וחוק עובדים זרים, והוא הצטרף בעניין זה לנימוקי הנשיא י' אלון בעניין ארזים.
באשר לסוגיה השנייה, קבע השופט גדעון, כי המערער לא הוכיח כי מרכז חייהם של העובדים היה בישראל בשנות-המס שבערעור וכי אין לראות, כך לשיטתו של השופט, אדם שנכנס לישראל שלא כדין כאדם אשר מרכז חייו בישראל. 
עוד קבע השופט גדעון, כי אין לקבל גם את טענתו החלופית של המערער בדבר היות כל אחד מהעבודים בגֶדר "תושב חוץ זכאי" לפי כללי מס הכנסה (נקודות זיכוי לתושב חוץ זכאי), התשס"ז–2007, שכּן אין להכיר במי שהסתנן לישראל כמי ששוהה בישראל ומועסק בה כדין, כנדרש באותם כללים; ואין לראוֹת במדיניות אי-האכיפה בה נוקטת המדינה כמתן אישור הַעֲסקה למסתננים.
 
יצוין, כי שאלת זכאותם של עובדים זרים לנקודות זיכוי תלויה ועומדת בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בתיק המנוהל על-ידי משרדנו.
 
פסק-הדין בעניין אמריקה-ישראל קאמפ אקסצ'אנג'
המערערת עָסקה בגיוס צעירים ישראליים המעוניינים לשַמש מדריכים ואנשי צוות במחנות קיץ בארה"ב, וזאת בשני מסלולים מקבילים: במסלול אחד, המערערת פעלה כסוכנת או נציגה של חברה אמריקאית שהיא עצמה עוסקת, בין היתר, בגיוס מדריכים למחנות קיץ; במסלול השני, המערערת עמדה בקשר ישיר ובלתי-אמצעי עם מחנות קיץ שונים בארה"ב וגייסה עבורם מדריכים ישראליים.
המערערת טיפלה בהיבטים שונים של גיוסם, קבלתם והכנתם של הצעירים הישראליים לקראת נסיעתם לחו"ל, תוך שהיא מקבלת עבוּר מאמציה עמלה מהחברה האמריקאית (במסלול הראשון) או ממחנות הקיץ (במסלול השני), וזאת בגין כל צעיר ישראלי אשר שובץ כאיש סגל.
לטענת המערערת, עסקות אלו חייבות במע"מ בשיעור אפס מכוח סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, או לחלופין מכוח סעיף 30(א)(7) לחוק.
המשיב (מנהל מע"מ תל-אביב), לעומת זאת, סבר, כי ניתן שירות גם למועמדים הישראליים וכי שירות זה ניתן בישראל, כך שנשללת תחולתם של שני הסעיפים כאחד.
 
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
לאחַר שנדרש בהרחבה למהות ותוכן פעילות המערערת כמו גם להוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, קבע השופט קירש, כי אכן ניתן שירות למועמדים תושבי ישראל ושירות זה לא היה זניח או אגבי, כטענת המערערת, וממילא לא התקיימו התנאים לזכאות לשיעור מס אפס לפי אותו סעיף 30(א)(5).
השופט קירש המשיך ונדרש לשאלת זכאותה של המערערת למע"מ בשיעור אפס לפי סעיף 30(א)(7) לחוק מע"מ ("מתן שירות בחוץ לארץ בידי עוסק שמקום עיסוקו העיקרי הוא בישראל") וקבע, כי בכל שלבי הגיוס המועמדים נמצאו בישראל וצרכו את שירותיה שם, כך שדין טענתה (החלופית) של המערערת בעניין זה להידחות.
לבסוף, נדרש השופט קירש לטענותיה הנוספות של המערערת – ובכלל זאת הסתמכות על חוות-דעת מומחה מס (ראו סעיף 79 לפסק-הדין), אפליה לעומת תאגידים מתחרים (ראו סעיפים 80–82 לפסק-הדין) ובטלות השומה בְּשל פגם בהליך ההשגה (ראו סעיף 90 לפסק-הדין) – ודחה אותן במלואן.
יצוין, כי השופט קירש הִמליץ למשיב לפעול לגיבוש ולגביית חוב המס בדרך המתחשבת במצוקותיו האישיות של מנהל המערערת והטיל על המערערת הוצאות משפט בסכום נמוך של 7,500 ש"ח.