לוגו אלכס שפירא ושות׳

פסיקה חדשה: חשבוניות מהרשות הפלסטינית; שומה לשר האוצר לשעבר אברהם הירשזון; הפקדת ערבות להבטחת הוצאות המשיב בערעור מס הכנסה

25/03/2013

פורסמו שלושה פסקי-דין חדשים.

פסק-הדין בעניין חברת שינוע-אל בע"מ (קישור לפסה"ד)
עניינו של פסק-הדין במערערת, חברה העוסקת בסחר בפסולת מצברים ומתכות, הרוכשת מַצברים משומשים ופסולת מתכות מסָפַקים שונים בשטחי יהודה ושומרון המובלים למפעלה שבהר חברון, ומשם היא משנעת אותם אל לקוחותיה שבתחומי המדינה.
המחלוקת בין המערערת לבין המשיב, מנהל מע"מ ירושלים, נעה סביב חשבוניות של הרשות הפלסטינית שהונפקו למערערת על-ידי ספקים שונים בתחומי הרשות ואשר אינן משַקפות, אליבא דהמשיב, עסקה אמיתי בין הצדדים הנכונים והאמיתיים לעסקה.

בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופט ד' מינץ, דחה את הערעור.
לדבריו, מכלול הראיות שהובאו בפניו מביא למסקנה, כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי החשבוניות הוצאו כדין, ואף לא הוכיחה כי לא התרשלה ונקטה בכל האמצעים הסבירים לוודא כי החשבוניות הוצאו כדין.

פסק-הדין בעניין אברהם הירשזון (קישור לפסה"ד)
המערער, שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, הורשע, בין היתר, ב-4 עבירות גניבה מהסתדרות העובדים הלאומית ("הע"ל") בה שימש כיו"ר בשנים 2005-1995.
בעקבות הרשעתו, הוציא לו המשיב, פקיד-שומה כפר-סבא, שומות לשנות-המס 2005-2000, לפיהן הכספים שגנב מהווים בגֶדר הכנסה חייבת מעסק החייב בניהול פנקסים, ובהתאם הכנסה זו חויבה במס ובמקביל הוטל על המערער קנס בגין אי-ניהול פנקסים.
לטענת המערער, המשיב נסמך על גזר הדין במקום להסתמך על הכרעת הדין, וכתוצאה מכך חִייבו במס על הכנסה בגובה 1,932,000 ש"ח במקום 1,732,000 ש"ח.
עוד טען המערער, כי יש לראות את הכנסתו כהכנסת עבודה, וממילא לא היה מקום להטיל עליו קנס בגין אי-ניהול פנקסים.
בנוסף, טען המערער, כי השיב את מלוא הכספים אשר בנטילתם הורשע, וממילא אין לחַייבו במס בגינם. 

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, קיבל את הערעור בחלקו.

השופט אלטוביה קבע, כי בית-המשפט לא קבע כממצא שהמערער גנב סך של 1,932,000 ש"ח, אלא קבע שסכום הגניבה הוודאי הוא 1,732,000 ש"ח ואפשר שהסכום היה גבוה יותר עד כדי 1,932,000 ש"ח. שעה שכך, קיבל השופט אלטוביה את טענת המערער לפיה לא ניתן לומר שבית-המשפט קבע כממצא שהמערער גנב 1,932,000 ש"ח, וממילא סך הכנסותיו מגניבה בשנות-המס הרלבנטיות צריך לעמוֹד על 1,732,000 ש"ח לצורך השומה.
השופט אלטוביה הוסיף ונדרש לטענתו של המערער בדבר השבת כספי הגניבה. נקבע, כי אין להתחשב בסכום ההשבה בשנות הערעור (2005-2000), אלא בשנת-המס שבהּ הושב סכום זה, שהיא שנת 2009 לכל המוקדם.*

* יצוין, כי המשיב הסכים להכיר בהחזר הוצאה במועד בו הושבו הכספים. לעניין זה, ציין השופט אלטוביה, כי "הואיל והמשיב נכון להכיר בהחזר הוצאה במועד בו הושבו הכספים אינני נדרש לסוגיה אם מדובר בהשבה במשור הפרטי שתכליתה המצאת עונש".

לבסוף, קבע השופט אלטוביה, כי הגם שאפשר אולי לקבל שבשנות-המס הרלבנטיות "עָסַק" המערער בגניבה, אין לקבל שבשנים האמורות "עָסַק" בייעוץ עסקי כלכלי (כפי שקבע המשיב). עוד קבע השופט אלטוביה, כי אין זה נכון לחיֵיב גנב (להבדיל מפעילות בלתי-חוקית אחרת) לנהל פנקסים, וכי חיוב המערער בקנס בְּשל אי-ניהול פנקסים מהווה בגֶדר ענישה כפולה (שהרי, בְּשל מעשיו של המערער הוא הורשע ונענש). 

פסק-הדין בעניין תות אירופה בע"מ (קישור לפסה"ד)
המבקש, פקיד-שומה תל-אביב 4, הוציא למשיבה צו בו קבע את שומתה לשנת-המס 2005, עליו הוגש הערעור בתיק העיקרי. סכום החוב העולה מהצו מסתכם בכ-2.6 מיליון ש"ח (כולל הפרשי הצמדה וריבית).
לטענת המבקש, החברה אינה מגישה דו"חות כספיים ודו"חות תקופתיים למע"מ הָחל משנת 2010 ואין לה כל נכסים על-שמה.
לאור זאת, ובהסתמך על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי ועל סעיף 353א לחוק החברות, ביקש פקיד-השומה מבית-המשפט להורות למשיבה להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו בערעור.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, ניתח את הפּסיקה הרלבנטית וקבע, כי היות שעלות ניהול הדיון הצפוי בתיק אינה גבוהה, גדל הטעם להעדיף את זכות הגישה של הנישום לערכאות על-פני זכות הקניין של רשות המיסים.
לאור זאת, קבע השופט אלטוביה, כי על המשיבה להפקיד בתוך 21 יום ערובה בדרך של ערבות צד ג' של בעל יכולת בסך 25,000 ש"ח.