פורסם פסק-הדין בעניין וינברג (קישור לפסק-הדין)
המערער היה בעל מניות יחיד בחברה שרכשה בשנים 1981-1980 זכות בעלוּת בשלוש דירות אשר הוחכרו ל-999 שנים לדיירים מוגנים. בשנים 2003-1991 רכשה החברה את זכויות החכירה מהדיירים המוגנים. ואילו בשנת 2007 הוחלט על פירוק מרצון של החברה והעברת הזכויות בדירה לבעל המניות, דהיינו המערער.
המחלוקת בין המערער לבין המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב, נעה סביב שאלת זכאותו של המערער לפטוֹר ממס רכישה בגין רכישת הזכויות בדירות מהחברה (ללא תמורה) אגב פירוקה, על-פי תקנה 27(ב) לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974, לפיה העברת זכות במקרקעין מאיגוד ליחיד אגב פירוק האיגוד תהיה פטורה ממס רכישה "אם הזכות היתה בבעלותו [של האיגוד]" ביום 27.7.1983.
לטענת המערער, זכויות הבעלוּת בדירות היו בידי החברה לפני 27.7.1983, ועל-כן הוא זכאי לפטוֹר ממס רכישה. זאת, למרות שזכויות החכירה נרכשו לאחַר המועד האמור.
ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב דחתה את הערר פה-אחד.
בחווֹת-דעת שניתנו הן על-ידי יו"ר הוועדה, השופט מ' אלטוביה, והן על-ידי חברי הוועדה, עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגלית ועו"ד ד' שמואלביץ, נקבע, תוך התבססות, בין היתר, על פסק-הדין שניתן על-ידי ועדת-הערר בעניין לנד דבלופמנט (עמ"ש 1076/08) (חוות-דעתו של עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגלית), כי התקנה משתמשת במונחים של "בעלות בזכות" ולא "בעלות במקרקעין או בנכס"; ומכאן, שאין כל ספק כי המונח "זכות" כולל את כל הצירופים האפשריים של "זכות במקרקעין" כמשמעות מונח זה בחוק מיסוי מקרקעין.
לאור האמור, נקבע, כי היות שזכויות החכירה נרכשו לאחַר המועד הקובע, וזכויות אלו מהוות "זכות במקרקעין", בדין התייחס אליהן המשיב כרובד נפרד שבגינו המערער אינו זכאי לפטוֹר ממס רכישה, ומנגד אין לקבל את טענת המערער כי זכות הבעלוּת "בולעת" את זכות החכירה.