פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ (ו"ע (ב"ש) 47482-03-11).
באותו מקרה, רכשה העוררת ביום 28.12.1993 מחברת סולל ובונה בע"מ את זכויות החכירה מהמינהל במגרשים שונים. במועד הרכישה כאמור, חָלפו 33 שנים מתוך 49 השנים שכללה תקופת החכירה המקורית שהוקנתה לסולל בונה.
בגדרו של ההסכם עם סולל בונה הוסכם, בין היתר, כי סולל בונה תהוון את הסכם החכירה בתוך תקופה של שנה מיום חתימת ההסכם. ואכן, ביום 2.10.1994 נערך חוזה היוון בין סולל בונה לבין המינהל, וזאת לתקופת 49 שנות החכירה המקורית.
סמוך לתום תקופת החכירה, המסתיימת בשנת 2009 כאמור, מימשה העוררת את האופציה שהוקנתה לסולל בונה במסגרת הסכם החכירה, לחכירה לתקופה נוספת של 49 שנים.
המשיב חִייב את העוררת בתשלום מס רכישה בגין רכישת זכויות החכירה לתקופה הנוספת של 49 שנים. זאת, בנוסף למס הרכישה ששילמה העוררת בגין רכישת יתרת זכויות החכירה שהיו לסולל בונה בתקופה הראשונה של 49 שנים. מכאן הערר.
ועדת-הערר, בראשות השופט (בדימוס) י' בנאי, דחתה את הערר, וקבעה, כי בדין חִייב המשיב את העוררת במס רכישה.
זאת, הן מהטעם שמימוש האופציה היווה בבחינת רכישת זכות במקרקעין שלא הייתה בידי העוררת לפני המימוש כאמור, והן מהטעם שלא הובאה ראיה, לפיה סולל בונה שילמה מס רכישה עבוּר תקופה של 98 שנים (דהיינו, גם עבוּר האופציה).
זאת, הן מהטעם שמימוש האופציה היווה בבחינת רכישת זכות במקרקעין שלא הייתה בידי העוררת לפני המימוש כאמור, והן מהטעם שלא הובאה ראיה, לפיה סולל בונה שילמה מס רכישה עבוּר תקופה של 98 שנים (דהיינו, גם עבוּר האופציה).