כידוע, על-פי הדין הפנימי בישראל חברה נחשבת לתושבת ישראל לצורכי מס אם מתקיים לגבּיה אחד מאלה: (1) היא התאגדה בישראל (מבחן מקום ההתאגדות); (2) השליטה על עסקיה וניהולָם מופעלים בישראל (מבחן השליטה והניהול).*
* עם זאת, למן תיקון 168, חברה לא תיחשב לתושבת ישראל אם השליטה על עסקיה וניהולם מופעלים בישראל בידי יחיד שהוא עולה חדש/תושב-חוזר ותיק (או בידי מי מטעמו) אם טרם חָלפו 10 שנים מהמועד שאותו יחיד היה לתושב ישראל ובלבד שאותה חברה לא הייתה תושבת ישראל גם אם השליטה על עסקיה וניהולם לא היו מופעלים בידי יחיד כאמור או בידי מי מטעמו, אלא אם כן החברה ביקשה אחרת.
בהקשר זה נבקש לעדכנכם, כי לאחרונה פורסם פסק-דין תקדימי של סגנית נשיאת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, השופטת ו' אלשיך, בגדרוֹ הוחלט ליתן צו פירוק קבוע לחברת סיביל יורופ, חברה הרשומה בקפריסין שהנפיקה איגרות-חוב בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב.
השופטת אלשיך קיבלה את הבקשה שהוגשה על-ידי נאמן בעלי איגרות-החוב, עו"ד גיא גיסין, וקבעה, כי לבית-המשפט בישראל ישנה סמכות לפרק את החברה, "וזאת לנוכח העובדה כי עסקינן בחברת אחזקות שלא רק שהיא מנוהלת בידי ישראליים, אלא שקמה, באורח חד-משמעי, בכדי לנהל עסקים בישראל, ולא הוכח כי קיימת לפה פעילות משמעותית בקפריסין, מעבר למילוי הדרישות הפורמליות של הדין הקפריסאי."
מדובר בהחלטה תקדימית, מהטעם שאין מדובר בפירוק של חברה זרה שיש לה נכסים מוחשיים בישראל, אלא בחברה ללא נכסים מוחשיים בישראל ואשר בית-המשפט התרשם, כי החלת מבחן "מרכז הכובד היחסי" -- שהוא לדעת בית-המשפט "מבחן גמיש ומהותי הנוטל בחשבון הן את זהות בעלי השליטה ומרכז הכובד של חייהם ועסקיהם (לא מבחינה פורמלית, אלא הלכה למעשה)" -- מובילה באופן חד-משמעי לכיוונה של ישראל.
אומנם, פסק-הדין אינו עוסק בתחום המיסוי.
עם זאת, אנו ממליצים להביאו בחשבון בעת בחינת סיוּוגה של חברה פלונית כתושבת ישראל לצורכי מס אם לאו. זאת, כמובן, לצד מבחן "השליטה והניהול" שהוזכר לעיל.
להורדת פסק-הדין, לחצו כאן.