במבזק מס' 1763 מיום 25.12.2018 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין עינת זליכוב, בו נדרש בית-המשפט לשאלת מיסוי התקבולים ששולמו למערערת, אלמנתו של עו"ד אריאל זליכוב ז"ל שהיה שותף במשרד גורניצקי ושות' (קישור למבזק).
על פסק-הדין, שניתן על-ידי השופט ה' קירש, לא הוגש ערעור והוא הפך לחלוט.
ביום 4.8.2019, הגישה המערערת בקשה למתן "הבהרה לצורך יישום פסק הדין", בגדרהּ צוין כי מאז פסק-הדין התקיימו מגעים בין הצדדים בנוגע לביצוע המעשי של ההוראות והקביעוֹת הכלולות בפסק-הדין, אך נותרו שני נושאים לגביהם הצדדים חלוקים ושלגביהם מתבקשת הבהרת בית-המשפט: האחד – בעקבות פסק-הדין לפיו אירוע המס ההוני התרחש בשנת-המס 2009, ניתן יהיה לקזז הפסדי הון שהיו אז בידי המערערת כנגד רוח ההון שנוצר ממכירת הזכויות מושא הערעור חֵלף קיזוזם של אותם הפסדים כנגד רווחי הון אחרים החייבים במס בשיעורים נמוך יותר, כפי שנעשה קודם לכן; השני – לעניין הצמדת עלויות רכישת הזכויות למדד המחירים לצרכן, ה"מידוד" ייעשה ממועדו של כל תשלום שביצועו יוכח הָחל מיום 1.1.1988 (לפי הנטען) ולא רק מיום 31.12.1988 שהוא יום הרכישה אשר נקבע בחלק י לפסק-הדין.
השופט ה' קירש דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
השופט קירש קבע, כי החריגים המקובלים לעיקרון סופיות פסק-הדין אינם מתקיימים במקרה זה וכי שני הנושאים שהועלו בצורת "בקשת הבהרה" לא נטענו ולא נדונו במסגרת הערעור וממילא גם לא בפסק-הדין.
למרות זאת, ציין השופט כי חוש הצדק מחייבו להוסיף אחרית דבר הנוגעת לעניים קיזוז הפסדי ההון בשנת-המס 2009: לדבריו, במסגרת הערעור נטען על-ידי המערערת כי ככל שייקָבע שההכנסה הנדונה מהווה רווח הון (בניגוד לעמדתה) אזי מועד הפקתו היה בשנת-המס 2009 אך שנה זו היא שנה "סגורה" כך שחלה לגבּיה התיישנות; אך המשיב התנגד לעצם העלאת טענת ההתיישנות. שעה שכך, והיות שבפסק-הדין נדחו טענות המערערת בעניין זה ונקבע כי בנסיבות המקרה טענת התיישנות השומה מושתקת, "קשה ליישב פסיקה זו, הממקמת את קרות אירוע המס בשנת 2009, עם העמדה הננקטת כיום על ידי המשיב בסוגיית ההפסדים וחזקה על המשיב, כרשות ציבורית, כי יפעל בצורה הוגנת, ויביא בחשבון, בין היתר, את העמדה שהוא עצמו נקט [ההדגשה במקור] קודם לכן בהליך זה".