מס ערך מוסף

מבזקים, חדשות ועדכונים במס ערך מוסף

פסק-הדין בעניין עו"ד שגב; הפקדת ערובה בערעור מע"מ

פסק-הדין הדין בעניין עו"ד ד"ר י' שגב

במבזק מיום 12.9.2016 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין י.מ.ש. השקעות בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בשומת מע"מ שהוּצאה למערערת, י.מ.ש השקעות בע"מ, חברה בבעלות עו"ד ד"ר י' שגב, בגין מתן שירותים משפטיים לגב' לאה אייזנברג ("לאה"), במהלך מאבק על ירושת בעלהּ המנוח, שאול אייזנברג ז"ל.
החשבונית נשוא המחלוקת הוּצאה על-שם לאה, בְּשל תקבול בסך של כ-15.5 מיליון ש"ח, בגין שכ"ט עבוּר מתן שירותים משפטיים בנוגע לעיזבון המנוח אייזנברג.
שיעור המע"מ בחשבונית היה אפס, כיוון שלטענת המערערת לאה היא תושבת-חוץ וחלות בעניינה הוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ הקובעות שיעור מס אפס לשירות לתושב-חוץ.
מנהל מע"מ, לעומת זאת, טען, כי השירותים בהקשר לסכסוך הירושה במשפחת אייזנברג לא ניתנו לאה, אלא לבתהּ, גב' ליז הרדי ("ליז"), שהייתה תושבת ישראל, ולכן העִסקה חייבת במע"מ בשיעור רגיל.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
בפסק-דין מפורט האוחז 167 עמודים, נדרשה השופטת ד"ר אגמון-גונן בהרחבה לתיאור סכסוך הירושה במשפחת אייזנברג וההליכים השונים שננקטו בעניין זה, לרבות הליכי בוררות. עוד נדרשה השופטת להליך הפלילי שהתקיים בנושא כנגד עו"ד ד"ר שגב.
לגופו של עניין, קבעה השופטת ד"ר אגמון-גונן, תוך שהיא מעבירה ביקורת נוקבת על התנהלותו של עו"ד ד"ר שגב, כי בדין קבע מנהל מע"מ שהטיפול המשפטי של המערערת בנוגע לסכסוך הירושה ניתן לליז שהייתה תושבת ישראל.

על פסק-הדין הגישה המערערת ערעור לבית-המשפט העליון.

בית-המשפט העליון, מפי השופט א' שטיין (בהסכמת השופטים ע' ברון ונ' סולברג)דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט שטיין קבע, כי בחינת עוּבדות המקרה, הממצאים שנקבעו בפסק-הדין הפלילי והמסמכים הרלבנטיים מביאה למסקנה כי השירות שהוענק על-ידי עו"ד שגב ומשרדו היה בחלקו שירות משותף אשר ניתן לליז וללאה, ומשכך התמורה אשר שולמה בעד שירות זה טעונה מע"מ בשיעור מלא.
השופט שטיין דחה את טענת שגב, כי הוא ומשרדו העניקו ללאה שירותים משפטיים בהיותם שלוח נסתר (כמשמעו בסיפא לסעיף 17(א) לחוק מע"מ) כך שלאה הייתה בגֶדר קונה השירות ואילו ליז פעלה כעוסק-שולח כאשר מינתה אותו ואת משרדו לשַמש כשלוחם של לאה וליַיצגה תמורת שכ"ט. השופט דחה טענה זו הן מהטעם שעו"ד שגב ומשרדו מעולם לא יִיצגו את לאה ויחסי שולח-שלוח לא נתקיימו ביניהם בשום נקודת זמן והן מהטעם שעו"ד שגב לא הציג שום חשבונית אשר מתעדת את פועלה של ליז כעוסק שיְמַנה את משרדו לספק שירות משפטי ללאה.
השופט שטיין דחה גם את טענתו הנוספת של שגב אשר באה לשוות לו ולמשרדו מעמד של שלוח-משנה של לאה, כמשמעו בסעיף 16 לחוק השליחות.

לבסוף, התייחס השופט שטיין לטרונייתה של המערערת על כך שבית-המשפט המחוזי עשה שימוש מיוזמתו במוצגים ובפרוטוקולים ששימשו בהליך הפלילי אשר התנהל במקביל. השופט קבע, כי אכן נפל פגם דיוני בכך שהדבר נעשה ללא אקט פורמלי של הגשת ראיה ומבלי שתינתן לצדדים הזדמנות מפורשת ומוגדרת להביע את התנגדותם, אך הפגם האמור לא גרם למערערת שום עיוות דין, וממילא אין בו כי לעזור למערערת.


הפקדת ערובה בערעור מע"מ

פורסמה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין יסור נקיון, שמירה ובנייה בע"מ.

המערערת הגיש ערעור על החלטת המשיב (מנהל מע"מ גוש דן) בהשגה על שומת תשומות שהוּצאה למערערת ביחס לשנים 2012–2014 בגין ניכוי מס תשומות שלא כדין (סכום קרן המס הינו כ-2 מיליון ש"ח).
עניינה של ההחלטה בבקשת המשיב להורוֹת למערערת להפקיד בקופת בית-המשפט ערובה להבטחת הוצאות המשפט של המשיב אם יִזכה בדין, וזאת בגובה 5% מסכום הערעור. זאת, בהתבסס הן על סעיף 353 לחוק החברות והן על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.
עוד התבקש בית-המשפט לקבוע, כי אם לא תפקיד המערערת ערובה כאמור, תוך המועד שייקצב לה לעשות כן, יידחה הערעור מטעמה על הסף.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את הבקשה ברובה (קישור להחלטה).
השופטת סרוסי ניתחה את הוראות החוק הרלבנטיות וקבעה, כי נסיבות העניין אינן מַצדיקות לפטוֹר את המערערת מהפקדת ערובה, וזאת בעיקר נוכח החשש כי המשיב עלול לעמוד מול שוקת שבורה כאשר יבקש לגְבות את ההוצאות בהן נשא בהליך, אם וכאשר הערעור נגדו יידחה.

עם זאת, בכל הנוגע לגובה הערובה, לא מצאה השופטת לנכון להיעתר לבקשת המשיב להעמיד את גובה הערובה על 5% מסכום הערעור, אלא העמידה אותה על סך של 20,000 ש"ח. זאת, תוך שהיא מציינת, כי מקובלת עליה הגישה לפיה יש לנהוֹג במתינות בקביעת גובה הערובה ולאזן באמצעותה את מכלוֹל האינטרסים העומדים על הפרק ובראשם אינטרס העל כי לא יהיה בגובה הערובה כדי למְנוע מהמערערת את יומה בבית-המשפט ואת האפשרות להעמיד את השומה שהוּצאה לה לביקורת שיפוטית.
באשר לסנקציה בגין אי-הפקדת הערובה קבעה השופטת סרוסי, בניגוד לעמדתו של השופט ד"ר א' סטולר בעניין מרעב חסן (ע"מ (מרכז-לוד) 47507-08-17),* כי החלת הסנקציה לפי תקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי על הפקדת ערובה לפי סעיף 353א לחוק החברות לא רק שאינה מפרה את האיזון שנקבע בתקנה 519 אלא מתחייבת אף מקל וחומר.

* למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן

לאור כל האמור, קיבלה השופטת סרוסי את הבקשה להפקדת ערובה להבטחת ההוצאות המשפטיות של המשיב וקבעה, כי המערערת תפקיד בקופת בית-המשפט במזומן, או בעקבות בנקאית צמודה ללא הגבלת זמן, סך של 20,000 ש"ח, וזאת עד ליום 18.3.2019; וכי אם הסך האמור לא יופקד כאמור הערעור יידחה ללא צורך בהחלטה נוספת.