מבזקים, חדשות ועדכונים במס ערך מוסף

פסק-הדין בעניין איאד מחאג'נה

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות המיסים בנושא גביית יתר שלא כדין של סכומי כסף שגבתה המשיבה בגין קנסות פיגורים שהטילה עליהם בהתאם לסעיפים 94 ו-95 לחוק מע"מ בְּשל חישובים שגויים ודרך הצמדה שאינם מתיישבים עם הדין ובניגוד לעמדת המשיבה עצמה אותה הציגה בערכאות שונות.
כך, בבקשת האישור נטען, כי המשיבה נהגה לעדכן את סכום הקנס שחייבה את הנישומים לפי סעיפים 94 ו-95 לחוק מע"מ רק בשנים שבהם עלה המדד תוך התעלמות ממדדים שליליים.
המבקש צירף לבקשת האישור חוות דעת חשבונאית התומכת בטענותיו לא לפני שפנה למשיבה, כמתחייב ושָטח לפניה את טענותיו, אלא שפנייתו לא נענתה ועל כן הגיש את בקשת האישור.

ביום 12.11.2017 הודיעה הרשות על חדילה לפי הוראות סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 ועתרה לדחות את בקשת האישור.
במסגרת הודעתה ביקשה המשיבה, כי בית-המשפט יאשר לה ארכה לביצוע בפועל של הפסקת הגבייה, מאחַר שעליה לערוך שינויים מורכבים במערכות המיחשוב והגבייה כדי ליישם את החדילה.
המשיבה התחייבה להחזיר לנישומים את גביית היֶתֶר ממועד הודעת החדילה עד החדילה בפועל.

התובע הייצוגי לא הסתפק בהודעת החדילה אלא טרח ובָּחן את ביצוע החדילה בעזרת המומחה מטעמו, כפי שהוצג בחוות-דעת נוספת שממנה עלה כי הודעת החדילה חסרה מידע המאפשר לבחון את ביצועה.
בהמשך, לאחַר שהסתיימה הארכה שקיבלה המשיבה ליישום החדילה, שב המבקש ופנה לבית-המשפט וטען כי הרשות ממשיכה לגבות ביֶתֶר את הקנסות בניגוד להתחייבותה לחדול.
פניה זו נתמכה גם היא בחוות-דעת של המומחה מטעמו להוכחת טענותיו.

בעקבות טענות אלו נערך דיון בבית-המשפט ולאחַר שהצדדים טענו את טענותיהם קבע בית-המשפט כי מועד החדילה יוארך עד ליום 1.5.2018 וכן המליץ לצדדים להעביר נתונים רלבנטיים ולנסות לגבש הסכמות.
כך אכן קרה והצדדים הגיעו להסכמות דיוניות שפורטו בהודעה על הסכמה דיונית מיום 20.9.2018.

בנסיבות אלו, לא נותר לבית-המשפט אלא לאשר את הודעת החדילה ולהידרש לגמול למבקש ולשכ"ט בא-כוחו.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת א' נחליאלי חיאט, חִייב את המשיבה לשלם לב"כ המבקש סך של כ-1.6 מיליון ש"ח (בצירוף מע"מ) (המהווה 12% משווי החדילה) וגמול בסך של כ-340 אלף ש"ח לתובע המייצג לצד החזר הוצאות בסך 75,000 ש"ח (בצירוף מע"מ) בגין שלוש חוות-הדעת (קישור לפסק-הדין).

פסק-הדין בעניין רויאל השמש – ייזום והשקעות בע"מ

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין רויאל השמש – ייזום והשקעות בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ד"ר א' סטולר) שניתן ביום 29.8.2016 בע"מ 3618-03-13 ובגדרו התקבל חלק מן הערעור שהגישה המערערת על פסילת ספריה לשנות המס 2008–2010, על שומות מע"מ שהוצאו בעניינה על-ידי המשיב ועל כך שהמשיב הטיל עליה בעקבות זאת כפל-מס בסך כולל של 864,972 ₪.
לטענת המערערת, בפסק הדין קמא, שדחה את ערעורה ביחס לחשבוניות מסוימות נפלה שגגה. לטענתה, חומר הראיות שהונח בפני בית-משפט קמא הראה כי חשבוניות אלו הוצאו בגין עסקות אמיתיות ולא היו בגֶדר חשבוניות פיקטיביות. במסגרת זו, מוסיפה המערערת וטוענת כי בית משפט קמא שגה בהסתמכו על חומר הראיות שבבסיס השומה, אותו קיבל מכוח תקנה 10א לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), התשל"ו-1976, וכן בהחליטו להסיק מסקנות לחובתה בְּשל הימנעותה מלזַמן את מנפיק החשבוניות כעד מטעמה. 

בית-המשפט העליון, מפי השופט א' שטיין (בהסכמת השופטים י' עמית ו-י' וילנר), דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

ההחלטה בעניין ברק אלימלך

במבזק מס' 1698 מיום 11.3.3018 דיווחנו אודות ההחלטה בבקשה לפסילת מותב (השופטת י' סרוסי) שהגיש ברק אלימלך במסגרת ערעור שהגיש על החלטת מנהל מע"מ תל-אביב 3 להשית עליו, בין היתר, כפל מס תשומות בגין ניכוי שלא כדין של מס התשומות הכלול ב-57 חשבוניות שהוציא לו מר עופר אביבי.
הבקשה לפסילת המותב התבססה על פסק-דין קודם שניתן על-ידי מותב זה בעניינו של אביבי שהוציא, כאמור, למערער את החשבוניות מושא הערעור (ע"מ 22990-04-16), וזאת בהתבסס על שני נימוקים: האחד, קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט בְּשל דעה קדומה בעקבות פסק-הדין שניתן בעניינו של אביבי; השני, החשש לפגיעה במראית פני הצדק.
השופטת סרוסי דחתה את הבקשה (קישור להחלטה) ועל החלטתה המערער לא הגיש ערעור לבית-המשפט העליון.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי המערער הגיש בקשה נוספת לפסילת המותב במסגרת ערעור מס הכנסה שהגיש, וזאת בעקבות פסק-הדין שניתן על-ידי השופטת סרוסי בעניינו (קישור לפסק-הדין) ואשר דחה את הערעור הנוסף אשר הגיש על החלטת המשיב להטיל עליו כפל מס תשומות לפי סעיף 50(א1) לחוק מע"מ בעניין קיזוזן של 57 חשבוניות שקיבל מאביבי.
בבסיס בקשה הפסילה הנוספת עומדת טענתו של המערער, כי לאור פסק-הדין בערעור שהגיש והקביעוֹת בו לעניין אי-תקינוּת החשבוניות שהוצאו לו מאביבי, דעתו של המותב "בצורה ונעולה" באופן שמתקיים חשש ממשי למשוא פנים.

השופטת סרוסי דחתה את הבקשה הנוספת (קישור להחלטה).