המערערת הייתה רשומה בתקופה הרלבנטית לערעור כעוסק מורשה במשרדי מע"מ באר-שבע.
לטענתה, עָסקה בתקופה האמורה בעבודות עפר ובהשכרת ציוד מכני הנדסי ("צמ"ה) ובכלל זאת ביצעה עסקאות שמהותן הייתה השכרת צמ"ה לעוסקים תושבי איזור אילת ובהתאם היא דיוְוחה על עסקאות אלו כעל עסקאות החייבות במע"מ בשיעור אפס בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממיסים), תשמ"ה-1985 ("חוק אסח"א").
המשיב (מנהל מע"מ באר-שבע) דחה את הטענה וחִייב את המערערת במע"מ בשיעור מלא, וזאת בטענה כי מהות העסקאות לא הייתה השכרת צמ"ה כי אם ביצוע עבודות עפר על-ידי המערערת באמצעות צמ"ה שלה עבוּר עוסקים אילתיים.
המערערת טענה לחלופין, כי הגם שלא נרשמה כעוסקת במשרדי מע"מ באילת עוֹבר לביצוע העסקאות, כדרישת הוראות סעיף 1(2) לחוק אסח"א, הרי שעָמדה בפועל בדרישה לקיום עסק באילת ובהתאם היא זכאית להירשם כעוסקת במשרדי מע"מ אילת למפרע בגין התקופה שבּה בוצעו העסקאות.