פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהגישה המדינה על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעניין טי.גי.די הובלות בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בחשבוניות שנקבע כי הוצאו למשיבה שלא כדין מאחַר שהתייחסו באופן מעורב לעסקות אמיתיות של רכישת דלקים ולעסקות סיבוביות שמטרתן השגת מימון בתנאים נוחים. דהיינו, לא מדובר בחשבוניות בגין עסקות שכְּלָל לא בוצעו, אלא בחשבוניות שלא ציינו את מהות העִסקה האמיתית.
השְאֵלה שהתעוררה בפני בית-המשפט המחוזי, הרלוונטית לערעור, הינה האם רשאית המשיבה לנַכּוֹת מס תשומות בגין העסקות האמיתיות שבוצעו, או שמא העובדה שמדובר בחשבוניות שהוצאו שלא כדין שוללת לחלוטין את האפשרות לנַכּוֹת מס תשומות על-בסיס אותן חשבוניות.*
* יצוין כי הסוגיה התעוררה במסגרת חשיפת פרשה מורכבת יותר של עסקות פיקטיביות שנוהלו על ידי ארגון פשיעה, כאשר כנגד המשיבה לא הוגש כתב אישום המייחס לה ביצוע עבירות.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת ד' קרת-מאיר, קיבל באופן חלקי את ערעור המשיבה (ע"מ 1187/07) וקבע, כי אף שמדובר בחשבוניות שהוצאו שלא כדין, הן מתייחסות גם לעסקות רכישת דלקים שבוצעו בפועל, ועל-כן יש לאפשר למשיבה לנַכּוֹת את מס התשומות המיוחס לרכישת הדלקים. מכאן הערעור לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון, מפי השופט נ' הנדל (בהסכמת השופטים ד' מינץ ו-ד' ברק-ארז), קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט הנדל קבע, כי פיצול חשבונית מס שהוּצאה שלא כדין, וניכוי מס תשומות בגינהּ, מעורר קושי בשני מישורים: לשון החוק, והמדיניות הרצויה.
לגבי המישור הראשון קבע השופט הנדל, כי לשון סעיף 38(א) לחוק מע"מ ברורה ואינה מאפשרת לנַכּוֹת מס תשומות הכלול בחשבונית שהוּצאה שלא כדין. לדבריו, חשבונית שהוּצאה שלא כדין אינה רק חשבונית פיקטיבית, במובן שהעִסקות המפורטות בה אינן אמיתיות, אלא גם חשבונית שמפורטת בה עִסקה שונה מזו שנעשתה בפועל. השופט הנדל הסכים, כי בנסיבות המקרה לא מדובר היה בחשבוניות פיקטיביות לגבי עסקות שלא התרחשו, אלא בחשבוניות שלא שיקפו את העִסקות שפורטו בהן, אך לדבריו אין בכך בכדי להפוך את החשבונית לכזו שהוצאה כדין: "חוק מס ערך מוסף מכיר בשתי אפשרויות – חשבונית שהוצאה כדין, וחשבונית שלא. אין אפשרות שלישית מסוג 'הוצאה כדין ושלא כדין'."
לגבי המישור השני, קבע השופט הנדל, כי הכרה באפשרות לפַצל חשבונית שהוּצאה שלא כדין עשויה לעורר קשיים מעשיים רבים בנוגע לאומדן המרכיבים בחשבונית המשַקפים עסקות אמת, אל מול ההיבטים הפיקטיביים של החשבונית. מבּחינת המדיניות הרצויה, ציין השופט הנדל, כי מֵעבר לקושי המעשי בפיצול חשבונית המס, ישנו גם היבט של הכְוונת התנהגות העוסקים בנוגע לגביית מע"מ; וכי כלל לפיו ניתן לפַצל חשבונית שהוּצאה שלא כדין ולנַכּוֹת מס תשומות בגין העסקות שנעשו בפועל, מעודד מעשי מרמה מאחַר שהנזק שייגרם במקרה שתתגלה התרמית קטן יותר.
השופט הנדל המשיך והתייחס לפסק-הדין בעניין מ.א.ל.ר.ז (ע"א 4069/03) וסלע (ע"א 3758/96) וקבע, כי המשיבה לא עמדה בתנאי החריג שנקבע שם.